1.אחרי 62 שנות NBA פסקתי לשנוא את הלייקרס ואת לברון

בצער רב וברגשות דווי מעורבים עלי להחזיר את כרטיס החבר שלי בכת 'ללל' לאשך ולצוות נושאי כליו השפוטים

בשבת האחרונה, לראשונה בחיי ב-NBA מאז 1961, השנאה ללייקרס פגה. לומר שהייתי רוצה שהם יזכו באליפות ה-NBA של 2023-24? זה TO STRETCH IT A BIT. אבל לראשונה מאז הגעתי הנה ב-1961 וראיתי את הסלטיקס מפצחים, ואז יורקים את הניקס לקרשי המדיסון סקוור גארדן – עם מאמר ל-"חדשות הספורט", ת"א, ISRAEL שזעק עם הכותרת "כדורסל מעולם אחר", אני לא מרגיש יותר שנאה ללייקרס.

כשאתה בן 86, נשוי לאשה חולת פרקינסון (אבל גייל היא ללא TREMOR – רעידה – ומתפקדת יופי) עם סרטן שד, ואני ששרדתי השנה דום לב, ולב מלא נוזלים, ועתה גילו שסרטן הערמונית שאני סובל ממנו כבר 25 שנה לפתע החליט להרים ראש ולהתפשט, שנאה ללייקרס נראית הדבר הטפשי ביותר בעולם.

אבל אני וגייל חיים ובועטים, ובמצב כזה חזיתי בגמר הטורניר בו הלייקרס שחטו את הפייסרס.

ככל שהמשחק התפתח השנאה שככה, ובסיום, כשאנטוני דייויס עם המיקרופון צוחק ובוכה באותו זמן, ממש אהבתי אותו. השחקן הזה שסבל כל כך הרבה העלבות, ביזיונות, הכלמות, והשפלות עומד עם המיקרופון ולא פוסק לדבר. הוא זה עתה קלע 41 עם 20 ריבאונדים, 5 אסיסטים, ו-4 חסימות במשחק הטוב ביותר בכל ימי חייו, והא עצמו מתקשה להירגע.

אני מאמין שהמשחק הזה היה ציון חדש בקריירה שלו. מעתה נראה אנטוני דייויס אחר וחדש לחלוטין. הוא תמיד היה ה-10'6 הגבוה ביותר בעולם – 2.09 מ' הגבוה בעולם, ועם מוטות רגליו וזרועותיו הוא נראה כ-2.25 מ' . אבל אף פעם הוא לא שלט במשחק חשוב כפי שהוא שלט בפייסרס בשבת.

הוא הרגיש זאת אחרי המשחק. הוא ידע זאת. זה כמו האדם הראשון שהגיע לפיסגת האוורסט או צלח (במקרה זה צלחה) את תעלת למאנש. A.D בד"כ שתקן וקצת ביישן. הפעם הוא זרח מאושר וכשהמראיינת הרגישה שהגיע הזמן לראיין מישהו אחר הוא סרב להרפות מהמיקרופון. הוא כאילו צרח לכל העולם: "הלילה כוכב חדש נולד".

ולברון ג'יימס? ללברון היה משחק טוב, רגיל, של 24 נק' ב-10 מ-21, 11 ריבאונדים, אבל גם 6 איבודים. הוא צהל ורקד לא פחות מאנטוני דייויס כי בגיל 39 הבנאדם משחק כאילו הוא בן 29. כניסותיו לסל מרגישות כמו טנק בירידה תלולה שאיבד את מעצוריו. הוא ניסה כמה שיכול היה לתת את הבמה ל-A.D אבל לברון הוא לברון, והוא לא יכול לברוח מאורות הבמה אפילו אם הוא מנסה. הוא נראה לי מאושר כאילו זכה זה עתה באליפות ה-NBA, דבר שלפתע נראה לא סתם ניתן להשגה, אלא אליפות שהלייקרס היא עתה – לדעתי – הפייבוריטית מספר אחת להשגה.

נ.ב: ביום ראשון בערב לברון היה כבר בלוס אנג'לס לראות את בנו ברוני משחק עבור USC. ראיתי חלקים מהמשחק ויש לי חדשות עבור האשך: ברוני נמוך באיזה 12 ס"מ מהאבא, אבל רואים במשחקו 'לברון נמוך'. וואללה שאותו סוואג. אותו סוג משחק. הוא הפליא אותי לטובה.

2. רגע, מל, על מי אתה רוצה לעבוד? עם כל 'האהבה החדשה' שמצאת עם הלייקרס, הרי רצית שדאלאס תקבור אותם הלילה (וזה מה שהיא עשתה, לאושרי הגדול!)

הלייקרס חשבו שאם הם ייקחו את הסלים מלוקה, אז הם ינצחו את המשחק. אז רוב המשחק הם עשו עליו דאבל-טים ברגע שהכדור היה אצלו.

אז כיצד הוא ניצח אותם?

עם 17 אסיסטים. 33 הנקודות שהוא קלע היו סתם ככה, דרך אגב, ב-12 מ-28.

היי. אנטוני דייויס היה שוב מצויין עם 37 נקודות ו-11 ריבאונדים, אבל משום מה הוא לא נראה "THE AMAZING POWER" שהוא היה נגד הפייסרס בגמר אליפות הטורניר. לברון היה לברון הרגיל עם 33 הנקודות שלו ב-14 מ-27, 8 ריב' ו-9 אסיסטים (גם 3 גניבות), אבל דאלאס עשתה לראשונה מה שאף קבוצה אחרת לא עשתה עד עכשיו: גראנט ויליאמס היה שומרו האישי, אבל ברגע שהוא פרץ, כמעט תמיד שחקן נוסף ניסה לחסום לו את הקו לסל, ובשליש הפעמים זה הצליח.

אם אגיד לכם מי היה אחד מגבורי המשחק של דאלאס לא תאמינו: דנטה אוקסום, ה-5'6 (1.95 מ') עם פני הילד שקבר 7 מ-9 מהטריי ל-25 נקודות.

טים הרדאווי שהיה פצוע וחזר לשחק עלה מהספסל ועשה :

37

10-21

5-10

7-8

37 דקות, 10 מ-21 מהפרקט, כולל 5 מ-10 מהטריי, ו-7 מ-8 מהקו, ל-33 חיצים.

שמתי לב ל-2.15 מ' דרק לייבלי, בן ה-19 מדוק. הוא קלע 8 עם 8 ריבאונדים אבל עשה עבודה טובה מאד על אנטוני דייויס תחת הסל. הווה אומר כמה שאפשר לעצור את אנטוני.

קיירי אירוינג לא שיחק, ואולי בגלל זה דאלאס ניצחה.

אגב, הלייקרס קלעה 51.7% מהטריי. דאלאס 48.8%. הקליעה מ-3 הפכה בטוחה כמו הקליעה תחת הסל ומיד ריינג'.

3. ארה"ב, הלוקחת את הכדורסל באולימפיאדת פריז בשיא הרצינות, קבעה שני משחקי מבחן באולם O2 בלונדון, אחד מהם נגד אלופת העולם גרמניה

ארה"ב קבעה שני משחקי מבחן בלונדון נגד דרום סודן ב-20 ליולי, ונבחרת גרמניה אלופת העולם ב-22 ליולי.

ארה"ב מתעתדת להעמיד את 'הקבוצה החזקה ביותר שניתן להעמיד. 'עד עתה כל מי שמשחק כדורסל בארה"ב והוא אמריקאי מלידה או מאזרחות (כמו ג'ואל אמביד למשל, מ.ל)", אמר מאמן הנבחרת סטיב קר, 'הוא מועמד לנבחרת. עד עתה אף שחקן לא ביקש להשתחרר מהמצווה להשתתף בנבחרת אם ייבחר, וזאת פעם ראשונה זה שנים שכולם מוכנים לשחק ולהגן על התואר'.

ארה"ב הפסידה לפני כן כמה פעמים באליפות העולם, אבל ההפסד האחרון כאב, משום מה, יותר מכל האחרים לפניו. אני מאמין שבגלל ששאר העולם התקרב ברמתו לרמה של ארה"ב, הרצון לנצח ולהראות מי היא השלטת האמיתית הגביר את הרצון לנצח, ואת הרצון של כל השחקנים להראות את הפטריוטיות והנאמנות שלהם לדגל. אני מאמין שהפעם, עם ג'ואל אמביד, אנטוני דייויס, ואולי אפילו צ'ט הולמגרן, לארה"ב לא תהיה יותר נחיתות בגובה השחקנים, מה שהרס אותם בקיץ שעבר.

3. שיא 17 הפסדים רצופים לסן אנטוניו ספארס הגאה

אני לא מבין כיצד הקהל של סן אנטוניו שחווה שנות זוהר רק לפני עשר שנים מקבל את ההפסדים הרצופים האלה של הקבוצה מבלי לעורר מרד, ולגרום לרעידת אדמה.

אחד האשמים ברצף ההפסדים הזה הוא לא אחר מאשר מאמן הקבוצה גרג פופוביץ'. הוא זקן שעבר זמנו. הוא הפך לטרח זקן. הוא עשה טעות טראגית ממש כשלא העביר את שרביט המאמן לבקי המונד בזמנו. היא נשארה איתו שנה אחרי שנה, כמובן בתקווה שהזקן הזה – המזכיר לי עתה את ג'ו ביידן; שניהם הפכו סתומים וגמגמנים – המכהן בתפקיד המיועד לצעירים חכמים, מוכשרים, ושייכים, ולוקח את כל הקבוצה איתו שאולה.

לא איכפת לי במיוחד מהספארס כי הם אף פעם לא היו הקבוצה שלי, אבל משום מה התאהבתי בצרפתי Victor Wembanyama שקלע 15, קטף 18, וחסם 5 זריקות – שתיים מהן כשהוא מגיע ממרחק מטריף ממש לחסימה. רק חסר לו שהוא יתחיל להתרגל להפסדים. פופ חייב היה להשתמש בו כמרכז ההתקפה מהיום הראשון, והנה הוא אפילו לא האופצייה הראשונה או השנייה. הוא נראה לי קולע רק כשהוא יוצר לעצמו את הקליעה ולא בשום תרגיל המיועד לו.

רק תזכרו את הימים עם קארים עבדול ג'אבאר וכיצד הוא הפך במילווקי מיד למרכז ההתקפה, ואותו דבר בלייקרס. ויקטור קולע 18.8 נק' למשחק עם 10.6 ריבאונדים. אני הייתי מצפה שהוא יהיה בסביבות 25-28 נק' למשחק עם 13-14 ריבאונדים. רק חסר שהוא יתרגל למשחק בו הוא לא מרכז העניינים ומרכז ההתקפה. 'פופ' לא עושה מאומה בנידון, ואני מאשים אותו ישירות בהתחלה הבינונית של פלא הכדורסל הזה שבינתיים הוא הכל מלבד פלא.

4. הלייקרס יעלו דגל אליפות ל-RAFTERS – מעלה האולם – על נצחון בטורניר אמצע העונה

אני מצטער. עם כל השנאה שלי ללייקרס שהשבוע פגה, אני לא יכול להפסיק לעלות עליהם.

אז בואו נהיה כנים: הלייקרס הפסידו במבוכה רבה את אליפות 2020 שלהם בהפסד סיבוב ראשון לפיניקס ב-2021.

ה-ג'נרל מנג'ר שלהם בוב פלינקה אמר: לא אשקוט עד שאביא BANNER מס' 18 ללייקרס – עם REFERENCE ל-17 דגלי האליפות של הלייקרס.

אז אחרי הנצחון המצויין על הפייסרס, הוא החליט שהוא מעלה דגל מס' 18 לתקרה. זה יהיה כמובן דגל שונה. JUST IN CASE! הדגל יעלה לתקרה במשחק הביתי נגד הניקס ב-18 לדצמבר, ואז נראה את צורתו.

אגב, לברון ו-D.A עשו את נבחרת הטורניר. האחרים בחמישייה היו ג'יאניס, הליברטון, ודוראנט.

5. הפיסטונס נכנעו לפייסרס, וקבעו שיא מועדון של 20 הפסדים רצופים בעונה

אוקיי עידו גילרי, שיא ההפסדים הרצופים שלהם הוא 21, אבל הוא קרה בסוף עונת 1979-80 ותחילת 1980-81. שיא ההפסדים הרצופים, אגב, הוא של הסיקסרס עם 26 הפסדים רצופים בעונה אחת (2013-14), ו-28 הפסדים בשתי עונות (סוף עונת 2015-16 ותחילת-2016-17)

מונטי ויליאמס אמר שהוא לא מאוכזב במיוחד עם ההפסד הזה כי הוא רואה אור בקצה המנהרה.

אני מסכים איתו: בקצה המנהרה הוא רואה את קייד קנינגהאם, אאוסר ת'ומפסון, ג'יילן דורן, אייזיה סטוארט, בוג'ן בוגדנוביץ', ועוד כמה צעירים טובים.

6. היש מצב ששלשום נולד זיון ויליאמסון חדש? (הוא טוען שכן)

: “If you love the city, which I very much do, it’ll love you back. So to the city, to the fans… thank you. I’m going to do my best not to let y’all down.”

זה מה שהוא אמר פעם. רק אתמול הוא שם סלים במקום שבעבר היה פיו.

שלשום ראיתי זאיון ויליאמסון חדש: במקום להתרוצץ בפרימטר ולמסור כדורים לשחקנים אחרים הוא לקח את הכדור וניכנס לסל. ושוב פעם ניכנס לסל. הטעייה לימין וסיבוב שמאלה, או הטעייה שמאלה וסיבוב לימין.

הוא היה רעב. הוא שיחק כפי ששיחק במיטבו כשהגיע לליגה.

אחרי משחק עלוב נגד הלייקרס בטורניר, שלשום הוא היה רעב לראשונה העונה. הוא קלע 13 מ-17 ל-36 נקודות כשהוא עושה את כל הנזק ב-RESTRICTED AREA.

הנה. שיפטו בעצמכם:

Zion Williamson TOOK OVER in the Pelicans W over the Twolves!

🔥 36 PTS
🔥 13/17 FGM pic.twitter.com/thL4uLJygU

— NBA (@NBA) December 12, 2023