אחת מהשאלות שסיקרנו אותי בפתיחת העונה היא זהות החמישייה הפותחת. הרי היה ברור שוויקטור יפתח ב-4, מה שאומר שקולינס ישחק 5, ושגם דווין ואסל כנראה יהיה בחמישייה. ומכיוון שטרה ג'ונס הוא הרכז הטבעי היחיד בסגל, השאלה הייתה בעצם מי יתפוס את המקום החמישי: קלדון ג'ונסון או ג'רמי סוהן. הטיעונים היו לכאן ולכאן, ואם סוהן היה עולה מהספסל, על אף שפתח בכל משחקיו בעונת הרוקי, לא הייתי מופתע. אבל אתמול, כשהודיעו חצי שעה לפני שעת המשחק שזה מה שעומד לקרות, הופתעתי.

הופתעתי פעם אחת כי זה לא היה טרה ג'ונס בחמישייה, אבל הופתעתי פעם שנייה כי מי שכן פתח היה צ'די עוסמן, שלפי הנתונים הסטטיסטיים העביר את החצי 21 פעם. שני רק לטרה ג'ונס (32) ובפער רב על פני המקום הבא ברשימה (קלדון, 11). סוהן אגב עשה זאת רק ב-7.

כל הערב פה בקנדה גירדתי בראש בניסיון להבין מה עמד מאחורי ההחלטה. וגם כשעלה הבוקר. הרי עוסמן לא רכז, בדיוק כמו שסוהן לא לפניו. ואם המטרה הייתה לזנוח את ניסוי הפוינט סוהן, למה לא לתת לג'ונס לפתוח? למה דווקא עוסמן?

פופוביץ', תושיע!

מה אתה אומר, איך הליינאפ הזה עבד?
"אני חושב שהוא היה די בסדר"
ובכל זאת, מה הייתה המחשבה מאחוריו?
"זה מה שרצינו לעשות"
אוקיי, וזה גם מה שהולך להיות מכאן והלאה?
"נראה"

אני לא ממציא, אגב. אלו אחד לאחד התשובות שענה לכתבים אחרי המשחק.

המסקנה המתבקשת מכאן היא שהבדיחה על חשבוננו ושפופוביץ' מטריל אותנו כאחרון הטוקביסטים בלמה-נט או צוויצר. ושהניסוי כאן זה לא רק "פוינט סוהן" ולא "פוינט כל מי שהוא אינו טרה ג'ונס" כפי שאחד המצייצים האהובים עליי כתב אלא אולי באמת פוינט טנק. נעשה דברים, נשגע את המערכת, נראה מי יישבר ראשון. נא בעין. אבל באמת? כצעקתה?

במבחן העין, נראה שלהתקפה זה לא בדיוק תרם – הקבוצה נראתה מאוד מבולגנת בדקות שלו על המגרש, אם כי הוא כן סיים עם 6 אסיסטים. וזה שהוא העביר את החצי 21 פעמים לא אומר שבכל אותן ההתקפות הוא ריכז בפועל. הכדור זז. הייתה תנועה. הרבה אגב מההתקפה הרעה היא תולדה של יכולת אישית לקויה, פחות של רכז.

ובהגנה? ובכן אנחנו רק אחרי משחק אחד וקשה להסיק מסקנות אבל גם מינסוטה נראתה רע. היא בעיקר נראתה בשוק, האמת, וקלעה בקושי 102 נקודות, מהן 46 במחצית הראשונה. וחייבים לשבח את קלדון על ההגנה על אנתוני אדוארדס, שרק לפני שלושה שבועות המטיר 38 כדורי אש רושפים על הראש של הדורבנים מטקסס. אתמול הוא הוגבל ל-25%!

קשה להגיד שעוסמן עצמו ברמה האישית תרם הרבה, כי הוא שמר על האיום ההתקפי הכי חלש במינסוטה – ניקיל אלכסנדר ווקר, שחקן של 6 נקודות למשחק – אבל משהו במרקם ההגנתי של הקבוצה עבד. אולי זה גם הכניס איזה רעל לוומבניאמה שעל אף ערב חלש (הזריקות פשוט לא נכנסו, סמכו עליי) סיים עם נט רייטינג חיובי – וזה לא קרה לו הרבה השנה – בזכות דיפינסיב רייטינג של 90.

ברבע הראשון היו המון דקות שבהן הוא שיבש כל התקפה כמעט, גם אם זה לא בא לידי ביטוי בסטטיסטיקה היבשה. עזבו, תסתכלו על רצף המהלכים הזה בתחילת המשחק. באף אחד מהם לא נרשם לוומבי נתון (החטיפה נרשמה לזכות קלדון) אבל היה לו חלק משמעותי בהגנה:

הבעיה שלאוהדים אין סבלנות. הם כועסים, ובצדק. מבואסים, ובצדק. חרדים לגורל היהלום שנפל בידם, ובצדק. התחושה היא שצריך לבוא שיפור כאן ועכשיו. איפה הקבוצה הזו ואיפה אותה אחת שרק לפני עשור שיחקה את הכדורסל היפה בעולם ואף זכתה באליפות וזכתה לטיול מסביב לעולם?

הם רוצים תוצאות. הם רוצים את וומבניאמה שהבטיחו להם בליל הדראפט גם בהתקפה, ואתמול הוא קלע 12 נקודות מסכנות רחמנא ליצלן.

העניין הוא שאין כזה דבר תוצאות מיידיות בליגה. זה לא פלאג אנד פליי. תוריד את ההוא ספסל, תעלה במקומו את הזה ותראה פתאום קסם – הקבוצה מנצחת. לדברים לוקח זמן להבשיל. גם את הקטע החדש עם עוסמן נצטרך כנראה לסבול קצת כדי לראות במה מדובר.

ויש עוד עניין שהזכיר לי אתמול אברי (תודה!) – הספרס בטנקינג בין אם ווי לייק איט אור נוט. וזה ממש לא משנה אם זה בכוונה. זו פשוט קבוצה לא מספיק טובה כרגע שצריכה עוד שנת הפסדים כדי לצאת מהקלחת. אבל תאמינו חברים, תאמינו שיש אור בקצה המנהרה. ואם לא בשבילי, בשביל וומבניאמה.

ואני רוצה להגיד תודה לכל מי שמגיב לי, במיוחד מנחם לס היקר שהוא מבחינתי השראה. אני קורא ואולי בהמשך גם אגיב, בינתיים נהנה להקשיב לכם. תודה על הזוויות הנוספות שכולם מרחיבים ותודה למנחם על הבמה