סיפורנו מתחיל בספר שופטים פרק ד' –

א וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וְאֵהוּד, מֵת.  ב וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר; וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם.  ג וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה:  כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל, לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה. 

רכב ברזל במילים אחרות זהו טנק של פעם. בספר שמות יש לנו "שש-מאות רכב בחור" זה יותר דומה לאופנועים שנועדו למרדפים מהירים אבל לא כל כך ממוגן. כפי שניתן לראות בתמונה. רכב ברזל זהו רכב מסיבי יותר עם מיגון מלפנים ועם כלי לחימה בצדדים ומקדימה. מפחיד.

דבורה וברק מתלבטים לאן ללכת מבחינה צבאית שיכול לגרום לניצחון. הם מסתכלים על עצמם ורואים שאין להם צבא גדול וגם כלי הנשק שעומדים לרשותם לא מבשרים טובות. היתרון שלהם הוא בניידות לעומת רכבי הברזל שעומדים לרשות יבין וסיסרא. עוד חיסרון של רכב הברזל זהו שטח המלחמה. שהרי בשטח פתוח יש להם יתרון מוחלט אבל במקום מוגבל הגודל הופך לחסרון.

 ז וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ.

השיטה שלהם למשוך את הרכבים אל תוך הנחל ומשם להשתלט על המלחמה.

בלימודי אימון כדורסל מלמדים אותנו שאנחנו מלמדים את הילדים לסגור בהגנה לכיוון קווי החוץ, כי הם השחקן השישי והשביעי שלנו, לכן סוגרים להם את הכניסה לצבע ומוציאים אותם החוצה. ברמה הגבוהות יותר יש שיטת משפך שבו דוחפים את היריבים דווקא אל אזור האמצע מכיוון שיש שם שחקן ענק עם יכולת טובה בהגנה על הטבעת.

ברמה התאורטית קיימת השאלה (אותה שאלתי אתמול בטוויטר (שחר צ'קוטאי) ובעמוד הפייסבוק 'הנד-צ'יק') ממי אתה רוצה למנוע את הכדור ומי היית רוצה שיקבל כדור וגם איפה. השאלה אותה שאלתי אתמול היא – למי אתה נותן את הזריקה האחרונה ומי באותה קבוצה אסור לקחת את הזריקה

בעונה שעברה מילווקי הראתה ליריבה (וושינגטון) שקשה לקלוע מולם משלוש, והכניסה אורחים לאזור הצבע ואז שם חיכו ברו-לו ויאניס לחסום. כפי שניתן לראות במהלך הבא:

כך גם במשחק השישי של מיאמי ובוסטון בגמר מזרח – אדביו ובאטלר מנעו מבראון וטייטום את הכדור ומי שמקבל את הכדור הוא דווקא סמארט. מצד מיאמי זה המטרה, הבעיה הייתה ברב'.

וחזרה לתנ"ך – וַיַּגִּדוּ, לְסִיסְרָא:  כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, הַר-תָּבוֹר.  יג וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת-כָּל-רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר אִתּוֹ–מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, אֶל-נַחַל קִישׁוֹן.  יד וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל-בָּרָק קוּם, כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֶת-סִיסְרָא בְּיָדֶךָ–הֲלֹא יְהוָה, יָצָא לְפָנֶיךָ; וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו.  טו וַיָּהָם יְהוָה אֶת-סִיסְרָא וְאֶת-כָּל-הָרֶכֶב וְאֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה, לְפִי-חֶרֶב–לִפְנֵי בָרָק; וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה, וַיָּנָס בְּרַגְלָיו.  טז וּבָרָק, רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, עַד, חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם; וַיִּפֹּל כָּל-מַחֲנֵה סִיסְרָא, לְפִי-חֶרֶב–לֹא נִשְׁאַר, עַד-אֶחָד. 

דבורה מוסיפה בפרק הבא, שירת דבורה, את התערבות האלוקים והשמיים "מן שמיים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא" (רעמים וגשם מטורף) מה שמגדיל את החיסרון של רכבי ברזל – "נחל קישון גרפם". הכניסה של ברק לנחל הוביל את הצבא אחריו והגשם שטף אותם. וכאן מגיע השחקן החוסם במרכז הצבע – יעל חבר אשת הקיני שתוקעת יתד בראש של סיסרא.

וַתֵּצֵא יָעֵל, לִקְרַאת סִיסְרָא, וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי, אַל-תִּירָא; וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה, וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה.  יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם, כִּי צָמֵאתִי; וַתִּפְתַּח אֶת-נֹאוד הֶחָלָב, וַתַּשְׁקֵהוּ–וַתְּכַסֵּהוּ.  כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְהָיָה אִם-אִישׁ יָבֹא וּשְׁאֵלֵךְ, וְאָמַר הֲיֵשׁ-פֹּה אִישׁ–וְאָמַרְתְּ אָיִן.  כא וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת. 

בלוק בפנים. לילה טוב.

כפי שסיימתי את השיעור בכיתה אסיים גם כאן, בשיר: