לוקה והשפם מול לברון והגבה / אבי טרכטמן

כותרת משנה: הגאון עם הראש בקיר

ת׳נקסגיבינג והודו, אז הגעתי מוקדם, כי חופש לחדר האוכל ולהודו (שזה כמו תרנגול, אבל לא טעים), רוטב החמוציות (שזה כמו ריבה אבל לא טעים) , הסטאפינג (שזה כמו קישקע, אבל לא טעים. מצד שני, גם קישקע פחות טעים מהאגיס, ומי שטעם יודע), הגרייבי (שמפיח מעט חיים ביבשושיות של ההודו, אך לא מספיק) אבל לא נורא, העיקר שניסו שם במטבח הזעיר והחדיש שזה הרבה יותר ממה שאני יכול לומר ברגעים שבהם לברון מופקד על דונצ׳יץ׳.

זה גם אומר שהיה לי זמן לצלם את כל אימוני הקליעות של השחקנים. לקבל קבס מהמראה של ההוזה- (הפעם בלי הכאפיה) ליהנות מהשפם, משל היה מילואימניק, של לוקה דונצ׳יץ׳ ולגלות שמרקיף מוריס עדיין משחק כדורסל, או לפחות עדיין רשום בקבוצה כלשהי. חזיתי גם בצמד הפורוורדים הגדולים (חד משמע) של הלייקרס, ווד והצ׳ימורה באימון קליעות משותף. היפני נראה מרשים יותר. מנגד, הפעם לא התמזל מזלי, וחזרתי לשבת במקומות שמעל האולם כולו, משל גידלתי כנפיים ולא של הודו. לא נורא, לפחות לא צפוף פה. אבל כן קר… קררררררררררר

– לברון מול לוקה: תמיד חשבתי שיש המון קווי דמיון בין השניים. שניהם הם רכזים בפועל (דונצ׳יץ׳ ממש, לברון פחות בשנים האחרונות, אבל בינינו, הוא היה לגמרי הרכז של כל הקבוצות שלו עד לפני שנתיים או שלוש), שניהם פיזיים מאד, וכבר שנים מנצלים את העובדה שהם הרבה הרבה יותר חזקים מאשר כל אחד אחר שמשחק מולם את המשחק, אבל בכל זאת יש הבדלים: הראשון הוא שלברון גם בגיל 38 הרבה יותר אתלטי מאשר לוקה. והשני, הוא שאם ללברון היתה את יכולת הכדרור, היכולת לשנות כיוון, היכולת לתמרן עם הגוף, היכולת לעבוד על היריב, היכולת לעשות סטפ בק מכל מקום, ואפילו את הוירטואוזיות במסירה (כן, כן, למרות כמעט 11,000 אסיסטים בקריירה מצד לברון) של לוקה, מדובר היה היום באלוף בין 8 ל-18 פעמים והעז. אבל אין לו, אז הוא לא. מצד שני, ללוקה עדיין אין את ההבנה העיוורת של המשחק, והסבלנות של לברון, וכאמור גם לא את האתלטיות שלו, אז הוא אפילו לא אלוף. אם רק היה שחקן שמשלב את היכולות של השניים האלה…

אפנדי לוקה

אה רגע, היה אחד כזה (למעט יכולת המסירה). אבל הוא שיחק בשנות התשעים. oh well

נכון, רציתי לומר משהו על מייקל שלא קשור לכלום במשחק הזה, אבל בכל זאת – יש לי במה. אז הנה. רבים שואלים איך מייקל היה מסתגל למשחק. היום, אז התשובה היא – אם שג״א שהוא כמו מייקל אבל חצי מהרמה הוא שחקן של 31 נקודות למשחק ,אז מייקל היה כנראה שחקן של 62 נקודות למשחק. פלוס הגנה.

בכל מקרה, רבע ראשון צמוד אבל גם קצת משעמם, כשההילייטים הם שתי מסירות וירטואוזיות במיוחד של האפנדי הסלובני.

רבע שני – לברון לא חד היום, שזה לגיטימי אחרי עונה ניסית נוספת של הזָקֵן והזָקָן , קיירי כן, ולוקה עם עוד מסירה מהסוג שכבר לא רואים היום – כלומר עם הרצפה, השניה שלו היום, לשלשה של גרין, ודאלאס מתחילה לברוח, גם בעזרת דרק ג׳ונס שגאל את הקריירה שלו ברגע שהוא קלע את השלשה הראשונה, כנאה אי פעם לפני שנה בערך (לא בדקתי, הערכה גסה). מהצד השני, שגם דיאנג׳לו ראסל שפזל כאילו אין מחר באימון קדם המשחק, ממשיך להיות גרוע כמו שאר הקבוצה שלו. אולי פרט להצ׳ימורה, וגם הוא, כאמור, גדול, רק חד משמע (נכתב למקרה שפספסתם את הבדיחה למעלה).

אבל עזבו את כל זה ,הבעיה האמיתית של הלייקרס היום, לפחות במחצית הראשונה של המשחק, היא שאני די בטוח שלא היתה התקפה אחת של דאלאס בה לא היה קלעי פנוי אחד לפחות לגמרי לשלוש, מהצד. ואת כולם דונצ׳יץ׳ מצא. כזה רפיון הגנתי יכול רק להיות מוסבר בעובדה שמחר חג, ושהיום לברון משחק.

חח… ההזוי ניסה לעשות מסירה מחצי מגרש דרך הרצפה, משל היה דונצ׳יץ׳. יצא לו בדיוק כמו שציפיתם. שימשיך לכדרר יפה, עדיף.

אבל הסיקוונס של ריבס בשניה האחרונה של המחצית היה מרהיב.

מרהיבס

רגע, אנסח זאת שוב – הסיקוונס בשניה האחרונה של המשחק היה של ריבס המרהיבס.

רגע, אנסח זאת שוב – after review, no basket.

ריבס המרהיבס שוב

מחצית:

דאנג׳לו ראסל שבכלל נמצא בתקופה טובה (או בעבורו – התקופה שהיא לא הפלייאוף) מתחיל מצוין את המחצית ואז.. דרק לייבלי נפצע במה שנראה כמו פציעה קשה.

הייתי עד היום ביותר מחמישים משחקי כדורסל (לא ספרתי, אולי גם קרוב למאה), אבל לא זוכר שראיתי מישהו נאנק מכאבים על המגרש, משל היה פול ג׳ורג׳ או גורדון הייוורד, כמו דרק לייבלי עכשיו. בהתחלה חשבתי שזה הגב, אבל כרגע זה נראה כאילו הריבאונדר המוכשר הזה נפצע רגל. מקווה שיחזור בקרוב, אבל לא סביר. וחבל, כי מה שהוא נותן להגנה ולריבאונד של דאלאס, היא אחת הסיבות המרכזיות בגללן דאלאס נראית טוב היום ובכלל מאז תחילת העונה.

פסקה אחת על ההזוי האנטישמי. אז נכון, הוא הזוי, הוא אנטישמי, ומאז קליבלנד הוא נכשל קבוצתית בכל קבוצה בה הוא משחק, או שמא יש לומר, הוא הופך כל קבוצה בה הוא משחק, כולל דאלאס של השנה הקודמת – ללא קבוצה. אבל אחרי כל כך הרבה שנים עם מנהלי משחק דגולים כמו לברון, הארדן, דונצ׳יץ׳ וסימונס (סתאאם. בדיקת עירנות קטנה) צריך לומר שהשנה הוא סוף סוף הפך להיות חלק אינטגרלי מהתקפה של קבוצה, מוסר, נמסר, זז וניזוז, משחק עם הכדור ובלעדיו, ממש משל היה שיר של היורית׳מיקס. הפרחים במקרה הזה גם לג׳ייסון קיד, וגם ללוקה דונצ׳יץ׳ אבל גם להזוי האנטישמי שבגיל 31 למד לעשות משהו שטריי יאנג למשל עדיין לא למד. והנה, רק דיברתי ומקס כריסטי עושה דאג כריסטי לקיירי אירווינג. אם רק לא היה 20 הפרש בסוף הרבע השלישי, זה אולי היה אפילו משנה משהו. אבל הדבר היחיד שזה עשה הפעם הוא לתת עוד סיקוונס מרתק לאוסטין ריבס, הפעם פחות מרהיבס.

והנה לברון סוף סוף קולע משהו במשחק הזה, רק 13 הפרש, הקהל באקסטזה, עם תקווה קטנה בלב לשחזור של הקאמבק מהמשחק המוקדם בין בוסטון למילווקי, רק עם תוצאה הפוכה.

יש מעט מאד הלכים מרהיבים יותר בכדורסל מאשר סטף בק, הטעיה ואז סטפ אין וקליעה, והמרהיבס עשה את זה עכשיו באופן מושלם. 11 הפרש. ואז הוא קולע עוד פעם, ורק 9, ואני דואג, כי יש לי חנייה רק עד השעה 11 ואין לי זמן להארכה. קשה אגב שלא לחשוב שחלק גדול מהקאמבק הזה , מקורו גם בהעדרו של לייבלי מהצבע בהגנה. איזה הבדל.

ואם כבר מדברים על הבדל, איזה הבדל בין לוקה שניהל משחק למופת בשלושת הרבעים הראשונים של המשחק, ולוקה דונצ׳יץ׳ שחזר למשחק הראש בקיר שלצערי מאפיין אותו יותר מדי (אפרופו, ההבדל ל מעלה בינו לבין לברון. לברון כמעט אף פעם בקריירה לא היה ראש בקיר), ועם שלשות של פרינס ,האפור שבשחקנים, ולברון עם האפור בזקן, ורק 3 הפרש. החבר׳ה בקהל שמתחתיי קופצים. שמונה דקות לתוך הרבע האחרון, ודאלאס קלעה רק 4 נקודות, ונדמה לי שתשעים אחוז מההחטאות היו של האיש והשפם.

והנה עוד סיקוונס של האפור שבאדם עם סל אחד, והאפור שבזקנים עם סל שני, הקאמבק האדיר ממשיך. מינוס שתיים, עם שתי דקות לסיום. הקהל מבסוט. ומיד אחר כך, שוב לברון ושוב לברון, הלייקרס מובילים ונדמה שיש רק קבוצה אחת על המגרש, וזאת לא הקבוצה שהובילה בעשרים הפרש רק לפני 11 וחצי דקות. האמת היא שזה רבע כדורסל היסטורי, לא פחות. לפחות עד השלשה של קיירי (מאסיסט של לוקה), שקובעת נקודה הפרש לטובת האורחת שמיד אחר כך חוטפת כדור. את המתח ניתן אמנם לחתוך בסכין, אבל עם שלוש שניות לסיום, נדמה שהניצחון גם הפעם, במשחק באמת אדיר (כלומר, משחק ככה, רבע רביעי עצום) נשאר בדאלאס. או ש…

לברון מהשלוש ו…. אין או ש…

סיכום:

בתחילת העונה הגדרתי את לוקה כרכז מס׳ 3 בליגה בלבד, אחרי שג״א וסטף, ואני חושב שהמשחק הזה הסביר למה – כשהולך לו, הוא פנומנלי, גאון, מדהים. אבל לפעמים הוא ראש בקיר שאין דברים כאלה, והניצחון הזה שבהחלט רשום על שמו של לוקה (30 נק׳, 12 ריב׳, 8 אס׳), היה גם כמעט הפסד על שמו של לוקה (וזה לא שלוקה הציל את הדקה האחרונה למרות האסיסט הדי פשוט לקיירי). לברון לעומתו קלע 99 אחוז מ-26 הנקודות שלו ברבע האחרון (כלומר, עד הרבע האחרון, המאזן שלו היה שליש נקודה), וגם בגילו הוא פשוט שקול הרבה הרבה יותר מלוקה (שבכל זאת נמצא כבר יותר מחצי עשור בליגה. הוא לא ילד).

בדאלאס, כתבנו שקיירי היה טוב. כלומר, גם הוא כמו כל הקבוצה היה מחורבן ברבע האחרון אבל לפחות הוא קלע את השלשה הכמעט מסיימת ואת שתי הנקודות המכריעות מהעונשין, וסיים עם 28 נק׳, ג׳וש גרין קלע 15. בלייקרס, חוץ מלברון שגם כמעט עשה טריפל דאבל, שוב, היה את טוריאנס פרינס שנתן משחק מעולה של 14 נקודות, כשהוא מעולה גם ברבע האחרון. המרהיבס קלע 17, וראסל 15 .דייויס לעומתם היה חושך על פני תהום עם 10 נקודות בלבד, שנדמה לי שכולן פחות או יותר נקלעו באותן 3 דקות בסוף הרבע השני.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  3. הציפור הנדירה

    23 נוב 2023 11:49:59

    נתונים מעניינים מניצחון הסלטיקס שניצחו למרות חמישה-עשר אי' (עשרים ושבעה אס') לעומת תשעה של מילווקי (עשרים ושלושה אס') ויתרון מילווקי 3-9 בחט' וגם בכ"ח בהתקפה עם שלושה-עשר לעומת ארבעה (בהגנה לסלטיקס שלושים ותשעה לעומת שלושים ושבעה).
    היתרון הבולט של הסלטיקס הוא באחוזי קליעה גבוהים יותר משתיים ומהשלוש ובעיקר מהשלוש שממנו קלעו 12 נק' יותר: 42-17 לעומת 34-13 משתיים מילווקי קלעו 10 נק' יותר אך עם אחוזים נמוכים משמעותית (שלא היו משמעותיים עם שתי שלשות פחות של הסלטיקס) כשקלעו 67-32 לעומת 42-27. מהקו שתי הקבוצות זרקו 17 זר' עם 13-14 הסלטיקס בקליעות.
    נתונים מאוד מעניינים לגבי הקליעה מהשדה של הסלטיקס:
    1. הם זרקו 42 זר' גם משתיים וגם משלוש (40.5% מהשלוש ו-64.3 משתיים וסה"כ 52.4% מהשדה).
    2. גם השלושה שהיו ביום רע מהשלוש וגם החמישה שהיו ביום טוב ומעלה מהטווח זרקו 21 זר'. אך לעומת טייטום (9-2) ופורזי (7-2) והולידיי (5-1) שקלעו 21-5 מהשלוש, חמשת האחרים שזרקו מהטווח קלעו 21-12 (בראון עם 5-3, וייט עם 6-3, הורפורד והאוזר עם 3-2 ופריצ'ארד עם 4-2).
    3. גם משתיים וגם משלוש ספרת האחדות של מספר הזר' היא 7.

  4. yaniv

    23 נוב 2023 12:46:55

    תודה על הסיקור.כל דאלאס היו נוראיים ברבע האחרון והריצה של הלייקרס לא נבעה משטויות של לוקה,דווקא לברון שהיה פנומנלי ברבע האחרון הרבה יותר אחראי להפסד מכל אחד אחר.2 הפעולות האחרונות של לייקרס היו טעיות בשיקול הדעת, השלשה עוד אפשר להגיד שזה בסדר למרות שנשאר לא מעט זמן על השעון אבל אז נסיון האסיסט לדיוויס שגם הולמס לפניו וגם לוקה אחריו היה פשוט טמטום שלא ברור מה הוא חשב לעצמו

  6. 28point9

    23 נוב 2023 14:24:07

    סיקור מצויין. אהבתי גם את ההשוואה של לברון ללוקה. מייקל היה עוצר נשימה בצבע אבל דווקא השלמות שלו בין הצבע לקו השלוש היא זו שעשתה אותו העז לדעתי. והחסרונות של לברון באזור זה הם אלו שמנעו ממנו להיות העז.

  8. השור

    23 נוב 2023 20:31:10

    ממש מוזר איך אף אחד, לרבות דיוויס לא זורח בלייקרס. התקווה הייתה שעם חתימת החוזה – דיוויס יתן עבודה ולאור השנה השניה יחד – התיאום והקבוצתיות יצמיחו קליעה אמינה

  9. מנחם לס

    23 נוב 2023 22:03:51

    תודה אבי. בקש ר לתרנגול הודו, תלוי כיצד אופים אותו. אני אוהב את ההומןר הדק שלך בכל הכתיבה, ותודה שאתה מאמין כמוני שמייקל היה חוגג היום יותר מאשר חגג אז.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט