טור ההופס של לס (5): לפני שתכנו שחקני NBA 'טפשים' מוטב שתחשבו פעמיים

תמונה 2

 

תמונה 3

 

 

אשה צועדת עם ה-JBIT המכוסה ע"י מיכנסה כך שהוא לא ניראה! 

************************

יונתן בנדר – שחקן NBA לשעבר שהפך לממציא

מאז שאני בעל האתר אני שומע בלי סוף על "החוכמה האירופאית" בכדורסל לעומת "האתלטיות האמריקאית". כשמדברים על 'הטפשים' ב-NBA לא מתכוונים לדירק נוביצקי ופאו גאסול, אלא לשחורים האמריקאים. פיני גרשון האידיוט לא היה הראשון שהתחיל עם זה.

אין כאן מקום להכחשה: שמעתי מספיק על הטמטום של שחקני ה-NBA, והכוונה לא לסטיב נאש אלא לשחוריה.

אתמול במשחק של גאנה נגד גרמניה השחורים היו הרבה יותר חכמים מהלבנים, אבל זה כבר נושא אחר. גם בניגריה נגד בוסניה לא ראיתי כל עליונות סרברלית אירופאית על בני הג'ונגל. להיפך.

על אוסקאר רוברטסון שהפך אייקון גדול בעסקי פלדה, ביליונר אמיתי, כתבתי. גם על דייב בינג, עוד ביליונר וראש עיריית דטרויט לשעבר, כתבתי. על הסנטור לשעבר ביל בראדלי כולם יודעים,  אבל שכחתי: הוא לבן אז זה לא נחשב. גם על ראש העיר סקרמנטו קווין ג'ונסון כתבנו.

על אנשי עסקים שהם ביליונרים גדולים כמייקל ג'ורדן – שידו בכל, ובעיקר בעסקי סניקרים, מגרשי גולף, ופרסומות (אחד התנאים של ג'ורדן תמיד היה קבלת מניות בנוסף לתשלום בחברות החסויות שבהן פירסם) – מג'יק ג'ונסון (בעל רשתות בתי קולנוע בכל רחבי ארה"ב; חבר קבוצה בעלת הדודג'רס, וביליונר גדול), ולברון ג'יימס (נדל"ן בפלורידה; בעל חלקי של ליברפול, ועוד), אתם בוודאי יודעים.

אחוז גדול מאד של בוגרי NBA הם אנשי עסקים מצליחים, רבים מאד מהם בעסקי מכוניות (המוביל הוא ג'מל משבורן בעל 9 סוכנויות מכוניות ענקיות בקנטקי, ורכושו נאמד היום ב-1.6 מיליארד דולארים), וג'וניור ברידג'מן, שאף הוא הוכרז כביליונר. הצרה היא שאנחנו שומעים על הכשלונות ואיבוד הנכסים של בודדים, כי הסיפור של 90%+ בעלי הנכסים, העסקים הקטנים והגדולים יותר, ובעלי הנדל"ן – לא מעניינים.

ובכן השבוע התפרסם ספור הצלחה נוסף – שנה או שנתיים אחרי שכתבתי עליו כאן (באחד ה-'מעורבים', ומי שזוכר, אנא הרם יד!) – על ג'ונתן בנדר, שחקן הפייסרס לשעבר הנודע כ-"אחת הנפילות והאכזבות הגדולות בתולדות ה-NBA".

ובכן, המכשיר הפשוט – אך הגאוני – שפיתח קיבל אור ירוק ממחלקת הביומכניקה של 'פורדו יוניברסיטי', פורסם בירחון היקרתי "BIOMECHANICS", והשבוע ניכתב עליו ביו אס איי טודיי, ניו יורק טיימס, ולוס אנג'לס טיימס, בנוסף לעתונים אחרים שקלטו את הסיפור הלא יאומן מ-AP.

אם אתם זוכרים את הסיפור שכתבתי עליו ועל המכשיר שהיה בשלבי נסיון, הוא היה שחקן PROGIDY (ילד פלא) בתיכון ששבר את שיאו של מייקל ג'ורדן במשחק היקרתי של טורניר מקדונלד כשקלע 39 נקודות במשחק המשודר לאומה. בכיתה י"א הוא צמח מ-3'6 (1.90) ל-11'6 (2.10 מ') בשנה אחת. היה לו ניתור מהמקום של 39 אינטש, ודוני וולש – שהיה נשיא הניקס, והיום הוא בפייסרס – אומר עליו היום שהוא "היה קווין דוראנט לפני שהיה קווין דוראנט".

הוא היה כה טוב שוולש הסכים לתת לטורונטו רפטורס את אנתוני דייויס עבור בחירה ששית שתבטיח לו את בנדר. הוא היה אול סטאר עתידי בטוח, שחקן 0'7 (צמח עוד 3 ס"מ מאז התיכון) המנתר כמו פנתר, מהיר, פורץ, היה לו הכל.

זה היה ב-1999. דוני וולש אומר היום שהוא "אף בעם לא בחר בדראפט שחקן עם יותר פוטנציאל".

בנדר היה צפור מוזרה מההתחלה. מהרגע שהגיע ל-NBA בגיל 18 הוא החל להתעניין בעסקי ה-NBA וכיצד אייקונים כמו מל סימון, בעל הפייסרס, עשה את הונו. במקום להעריץ את מייקל ג'ורדן, הוא למד להעריץ את מל סימון. בטיסות הקבוצה כשכולם משחקים קלפים, הענק הזה שלא למד שעה אחת בתיכון קרא ספרים על מריל לינץ' , ג'יי פי מורגן, וקרנגי, חברות ההשקעות והפיננסים הגדולות בעולם.

 

הוא ידע שחיי שחקן NBA מוגבלים בשנים והוא חשב LONG TERM בשעה שהאחרים חשבו רק על הנקבה הבאה בתור.

הוא התחיל את הקריירה בפייסרס על רגל ימין, אבל מאז 2002 ואז 2006 באה ירידה דרסטית: ב-2002 הוא שיחק 46 משחקים, 26 מהם בחמישייה. ב-2003 הוא שיחק 21 משחקים, רק 3 בחמישייה. ב-2004 הוא שיחק רק 7 משחקים, וב-2005 רק 2 משחקים. בנדר מאמין היום שהצרה שהחלה בברכיו ובגבו התחתון היא תוצאה מ-GROWTH  SPURT (פגיעה במפרק ממאמץ יתר) שקרה בשנת י"א בתיכון. הוא צמח מהר מדי ושריריו לא היו חזקים מספיק לשמר את הברך במצב תקין.

הפציעה הפכה לכרונית. לדוני וולש שחלם שב-2006 יהיה יונתן בנדר, "הפנים החדשות של הפייסרס" שיחליפו את רג'י מילר,  ישנו פתאום שחקן שלא מסוגל לטפס שתי מדרגות.

בנדר החליט שאין ברירה: עליו לפרוש.

האם היה הופך לכוכב של ממש ב-NBA עם ברכיים בריאות? זאת שאלה ללא תשובה שתטריד אותו עד שיירד לקברו. לדוני וולש – אחד ממוחות הכדורסל הבהירים ב-NBA שיחד עם לארי בירד בנה את הפייסרס החדשה – אין כל ספק: "הוא יכול היה להיות קווין דוראנט לפני שהיה קווין דוראנט. הוא ההפסד הגדול ביותר לכדורסל, יחד עם יאו מינג", וולש אומר היום.

בנדר הוא בן 25. שחקן פצוע ומובטל. את חברתו בברלי (היום אשתו) הוא לא שואל "WHAT IF?". הוא שואל "WHAT NEXT?".

הוא מחליט לעשות שני דברים: מאחר וכל הטיפולים שקיבל – מהמיכשור  המשוכלל ביותר ועד טיפול אלקטרוני וטיפול מחטים – לא עזרו, ומאחר והוא רק בן 25, "עלי למצוא משהו שכן עובד, ואולי אוכל לחזור לשחק והמכשיר שאפתח יהיה עיסוקי לכל חיי! גם אמצא עזר, וגם אמצא עסק!"

בנדר, שלא למד יום אחד באוניברסיטה, ולא קיבל M.A בקיניזיולוגיה ו-PH.D בביומכניקה כמוני בעשר שנות לימוד, קלט שבמיכשור הקיים ישנה בעייה אחת רצינית: כל התרגילים מטילים עומס על הברך הפצועה שאותה הוא רוצה לרפא מבלי להזיק לה.

אני לא ה-PH.D היחיד שלא חשב על ה-CONCEPT הזה, הרעיון הפשוט של אימון מפרק בשעה שרוב העומס מועבר למפרק אחר לא הוזכר אי פעם בסיפרות המקצועית. קונספט כל כך פשוט והגיוני שאיש לא טרח לחשוב עליו. זה קורה הרבה במדע כשהפתרון ממש מול אפך, אבל החוקר מסתובב מסביב בנסיונות למציאת פתרונות מסובכים.

לכן לבנדר היה כה קשה להוציא את היצירה שלו לשוק. הוא פיתח דבר כל כך הגיוני שאלפי פרופסורים שעסקו במחקר שנים על גבי שנים לא חשבו עליו, ולכן סירבו לקחת אותו ברצינות.

במילים אחרות הוא עשה לכולנו האקדמאים המומחים בית ספר!

ההשפלה היתה קשה לכל הפרופסורים והמומחים לביומכניקה באשר הם שם. זה כאילו שדדי או K-700 ילמדו אותי דבר חדש בכדורסל! אני מעדיף למות מאשר לתת לדבר משפיל כזה לקרות!

תראו, אני בפנסיה, אז ההמצאה החדשה של בנדר לא נגעה בי אישית. מה נשאר לי לעשות בחיים? לחלוב עוד כמה עיזות ולכתוב עוד כמה מאמרים? אז שאני אעלב מזה שבוגר תיכון שחור ממיסיסיפי עשה לי בית ספר לא בכדורסל, אלא…בביומכנהיקה, פור גוד סייק!

הפרופסורים בכל האוניברסיטאות ששמעו על המחקר בפורדו סתמו את הפה כאילו מאומה לא קרה.

אבל באוניברסיטת פורדו היו כמה ביומכנים כמוני שברכו אותו במקום לקנא בו, והם החליטו לפרסם את תוצאות המחקר המקיף על המיכשור החדש שבנדר המציא.

הראשון בנסיון היה הוא עצמו. השיפור בברכו היה כה מהיר ומושלם, שהוא חזר לכושר טוב מספיק לחתום על חוזה עם הניקס ב-2009-10 ולשחק איתם עונה שלמה. הוא לא שיחק הרבה – 11 דקות למשחק בהן קלע 4.7 נקודות, אבל ההצלחה ב-NBA היתה הדבר הפחות חשוב לו. עבורו "הצלחה" היתה העובדה שהוא הצליח לשקם את ברכו מברך שלא הצליחה לעלות שתי מדרגות עד רמה של משחק ב-NBA. הוא איבד את המוטיבציה להמשיך ב-NBA כי את ההוכחה היתה לו. הוא החליט שהוא מעדיף להקדיש את חייו לפיתוח המכשיר והפקתו.

 

ג'ונתן בנדר אחרי שאימונים עם מכשירו החזירו אותו לכושר משחק , וחזרה ל-NBA!

אוניברסיטת פורדו פירסמה את תוצאות המחקר. בנדר הפך שותף בחברת "פרו-מד" ולמכשירו הוא קרא  JBIT, והוא הפך שותף בחברה נוספת, JB3 INNOVATIONS כי עתה בנדר עומד לפתח מיכשור חדש לשאר המפרקים.

 המכשיר עולה $199 והדרישה למכשיר כה גבוהה בגלל המאמרים עליו השבוע שהביקוש עולה על ההיצע.

 

NBA DROPOUT. היום ממציא, מפתח, בדרך להיות מולטי מיליונר גדול, והוא מבטיח פיתוחים חדשים!

מה העקרון של בנדר? הנה התמונה של המכשיר (מה שלא רואים הוא את JBIT בעקב, אבל את העקרון ניתן להסביר עם התמונה הבאה):

 

 

 המטרה היא להקטין את כאבי הגב התחתון ולפתח כוח בשרירי הברך מבלי להעמיס עליה עומס רב. בנדר החליט לעשות זאת ע"י חיבור העקב לרצועת בטן. בהליכה או ריצה בא קודם כל כיפוף הברך. הכיפוף נעשה ע"י שריר ההמסטרינג והגלוטיאוס, ללא התנגדות מלבד משקל הרגל – התנגדות מועטת ביותר. אז בא יישור הברך ע"י שריר הקוודריצפס. רצועת הגומי הקשה גורמת עתה לקוודריצפס להתכווץ נגד התנגדות, אבל ציר התנועה עתה הוא הירך, ולא הברך. ז"א שבנדר כאילו "דילג "על הברך, ובצורה כזאת הוא מאמן את שריר הקוודריצפס, השריר החשוב ביותר של הברך, מבלי להעמיס התנגדות רבה על הברך.

קונספט כה פשוט והגיוני שאיש לא חשב עליו, עד שהגיע שחקן תיכון ממיסיסיפי, והחליט לרפא את עצמו, ותוך כדי להפוך לממציא, תעשיין, ושם דבר בעולם הביומכניקה. וכמעט שכחתי: מולטי מיליונר גדול!

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  3. דובי

    22 יונ 2014 05:57:45

    מעורר השראה לפגוש סיפור של אדם שמתעלה על האקדמאים.
    מזכיר לי דיון פרטי שערכתי עם מישהו מכאן על בתי ספר…

    דרך אגב מנחם, אם קראתי את הפוסט לפני 45 דקות וישר עלה לי בראש ג'יי אר סמית, ומאז חשבתי לפחות חמש פעמים, אם לא שש, מותר לי כבר להגיד שהבנאדם חמור עם ראש של קש?

  4. א.ב

    22 יונ 2014 08:34:00

    קודם כל, ברור שג'ונתן בנדר הוא מדגם מייצג ולא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל.
    הערכה שלי – שחקני נבא הם בעלי אינטיליגנציה דומה לכלל האוכלוסיה, רק שמספר השעות שבילו בלימודים נמוך מעט.
    בכל מקרה, אם הייתי מחפש גאון שינהל את עסקי, לא בטוח שהייתי בוחר בשחקן נבא (אם כי זה עדיף על שחקן NFL).
    http://www.munknee.com/78-of-nfl-players-go-bankrupt-within-5-years/

    1. דובי

      22 יונ 2014 09:21:40

      כמו שאנחנו אומרים במקרים האלה – דביל מכדי לעשות מבחן, מספיק חכם למצוא סוכן שיעזור לו לסגור קריירה של 200 מיליון דולר.
      ובסוף יהיו לו כמה גראנדים לשלם למורה פרטי שילמד אותו שברים עירוניים.

        1. רומיאו

          22 יונ 2014 13:22:50

          מלא שחקנים לא יוכלו לשחק…
          לדעתי צריך אחרי ששחקן פורש צריך להצמיד לו מישהו שיהיה אחראי על הכסף והשחקן יתייעץ איתו

      2. k_700

        22 יונ 2014 14:09:39

        חוק טיפשי שלא יעבור בחיים.
        אף שחקן כדורסל רציני לא יחכה עד גיל 22(או במקרה של המון שחקני כדורסל טיפשים הם יכולים למשוך את התואר עד גיל 23 או שלא לקבל אותו) בשביל תואר שלא נותן לו כלום פרט לבזבוז של כסף, המון שנים שהיה יכול כבר לצבור ניסיון בליגה הטובה בעולם.

        זה לא יקרה לעולם וטוב שכך.
        בקושי השנה פרשמן עברה בגרון של השחקנים והקבוצות.

      3. גיאוגרף

        23 יונ 2014 01:26:28

        אוי חמוד. כשתגדל תבין כמה תואר אקדמי זה חרטה ברטה.
        העולם נהיה דפוק לגמרי. הולכים ללמוד באוניברסיטה כי רוצים ל-ל-מ-ו-ד.
        מי שרוצה מקצוע שילך ללמוד מקצוע. ולא, הנדסת תעשייה וניהול זה לא מקצוע.

        1. מנחם לס

          22 יונ 2014 18:15:44

          לך לפורבס מגזין. יש שם רשימה של כמה כסף יש היום לשחקני NBA מההווה והעבר. אתה יודע כמה יש לרשאד לואיס בבנק?
          נסה 158 מיליון. ג'יי אר סמית'? 128 מיליון. אל תדאג להם. 90% מהם יודעים טוב טוב כיצד לשמור על כספם בעזרת יועצים פיננסים.

          2. בן

            22 יונ 2014 21:20:56

            מנחם באמת שציפיתי ליותר.

            הרי זאת בדיוק הנקודה. אף אחד לא היה עושה כתבה על קבצנים שמתרוששים בסוף הקרירה שלהם. כל הפאונטה היא שהם עושים מיליונים ומצליחים להפסיד את הכל.

            לא רשאד לואיס לא סמית' לא היו צריכים טיפת שכל בשביל לעשות את המיליונים שלהם(הם היו צריכים שלבעל הקבוצה לא יהיה שכל).
            אבל בשביל להפסיד את הכל צריך או מזל רע או הרבה טיפשות(חוסר חינוך) או שניהם…..

            כשמדובר ב60% אז מובן שזה לא רק מזל…..

  8. מוש השור

    22 יונ 2014 14:03:59

    מרתק מנחם, באופן כללי בשנים האחרונות הטרנד הוא דווקא פחות לעבוד על חיזוק של קוואדריספס בפציעות ברך ויותר לעבוד על חיזוק של גלוטאוס מדיוס. הסיבה היא שלרוב (בעיקר ב PFPS) יש שחיקה של הפיקה שחיזוק הקוואד רק מגביר, אחד המובילים בגישה הזאת הוא ד"ר לביומכניקה נדמה לי ששמו כריס פאוורס מקליפורניה

        1. דובי

          22 יונ 2014 18:22:37

          PFPS גלוטאוס מדיוס קוואד קוודריספס….
          תשע שנים שרפתי באקדמיה כתלמיד והוספתי ארבע מהצד השני של הדוכן, ושום דבר לא הכין אותי לזה…

          נשבע לך זה נשמע לי כמו דו"ח סוציאלי באפגניסטן.

          לפחות הייתם שמים תמונות צבעוניות של רצועות כמו פעם שעברה

  9. שעייה

    23 יונ 2014 07:00:07

    מנחם, כתבה מרתקת אבל ההקשרים שאתה עושה בין הכנסות של ספורטאים כמו סמית או רוז לחכמה הם מנותקים לחלוטין מהמציאות. ממש מגוחך לשמוע את זה מאדם שמתיימר להיות עיתונאי רציני

  10. ירון

    23 יונ 2014 12:14:55

    מנחם ממה שאני מצאתי, משבורן שוה 45 מיליון, לא קרו ב בכלל ל 1.7 מיליארד כמו שכתבת.
    עם 1.7 הוא יהיה שווה כמו מייקל ג׳ורדן וטייגר וודס יחד…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט