1.הדבר החשוב ביותר שקרה לי מאז תחילת המלחמה הייתה הרגשת רגיעה – מין בריחה

עד עתה לא כתבתי מאומה על מה שקרה בעוטף עזה, על המראות האיומים, ועל כל החטופים. הרגשתי מין אשמה שאני כאן באטלנטה, רחוק מישראל, ומה יש לי לכתוב או להוסיף מלבד הכאב הגדול שהרגשתי, ואני עדיין מרגיש. משך כל הימים הנוראים הללו איבדתי את תאבוני, ירדתי 7 ק"ג במשקלי, ורופא הלב שלי הזהיר אותי שאני חייב להתחיל לאכול.

בשבוע הבא אעלם לכמה ימים כי אני עובר קטריזציה של הלב וכלי הדם הראשיים כי כמעט בטוח ישנה לי סתימה (או סתימות) בכמה כלי דם. הכל תוצאה של הקוביד19 בו חליתי ארוכות לפני שנתיים וחצי. אני חייב להיות חזק לפני הפרוצדורה הזאת שאורכת כשעתיים. אבל כמה שניסיתי מאומה לא עבד.

עד המשחק הלילה. לפתע הרגשתי רגיעה. מין בריחה. אסקפיזם. הרגשת הרעב חזרה אלי ואני בטוח שההרגשה הזאת תישאר עד הניתוח.

כמובן שהחטופים עדיין חטופים. כמובן שהלב עדיין דואב וכואב. אבל לפחות המשחק החזיר אותי למין נורמליות הרגשתית.

2. התוצאה הסופית 107-119 לדנבר לא משקפת משחק שהזכיר רכבת הרים

הלייקרס קטעה הפרשים של 14-16 נקודות ארבע פעמים משך המשחק ל-6, 4, 5, ו-3 נקודות, וכל פעם נתנה לדנבר לברוח שוב. ככה היא עשתה גם בסוף. אגיד לכם משהו על דנבר: היא לא קבוצה שתפוצץ אף אחד. הם לא מנתצי הרים. הם חוצבים בהם לאט-לאט באיזמל, ובסוף מנצחים.

הם – דנבר – חייבים להיות אחת הקבוצות המכוערות ביותר בליגה. הם כל הזמן נראים לי OVERRATED כי למעשה הם קבוצה של חמישייה טובה ואז שממון במחליפים. הם אחת המכוערות בליגה כי שחקנה הטוב ביותר, ניקולה ג'וקיץ', הוא אחד השחקנים המוזרים בליגה: גבוה שנראה שהוא לא מנתר לעולם ועושה הכל מכוער ובסלו-מושיון, ובסוף המשחק האיטי, מגושם, ומכוער שלו, יש לו סטטיסטיקה נדירה ויפהפיה של 29 נק' ב-12 מ-22 כולל 3 מ-5 מה-3, 13 קרשים, ו-11 בונבונים.

הוא הדבר המכוער היפהפה ביותר בכדורסל

הוא המשיך בדיוק מה שהוא עזב ביוני!

הלייקרס נראו לי כקבוצה שתעשה הרבה צרות העונה. על AD ולברון אין מה להוסיף (אם כי אוסיף עוד דקה או שתיים), אבל טאורין פרינץ בחמישייה הייתה הפתעה מרשימה ביותר. ה-1.97 מ' הזה מביילור היה 8 מ-6 מהפרקט ו-4 מ-6 מהשלוש ל-18 נק', ויש לי רושם שאיתו הם מצאו את הסמול-פורוורד/פאור-פורוורד (תלוי אם לברון על הפרקט איתו או לא) שהם חיפשו, כי רוי הצ'ימורה די נעלם הלילה (3 מ-10 ל-6 נק'). הוא אחד הנאשמים בהפסד.

AD? אנטוני דייויס הוא AD. שיחק 34 דקות, קלע 17 נק' ב-6 מ-17, וקטף 8 ריב'. אולי נגד כל סנטר אחר בליגה זה יספיק, אבל הלילה ג'וקיץ' חיצץ אותו (מהמילה חצץ). הוא אחד האשמים הראשיים בהפסד.

לברון? הוא שיחק רק 29 דקות – אני מאמין שזאת תהיה המנה הרגילה שלו העונה, תן או קח 3 דקות – והיה הקלעי המוביל של הלייקרס עם 21 נקודות. הוא עשה זאת עם 10 מ-16. אילו לא היה 1 מ-4 מהטריי, הוא היה מסיים הלילה עם 100% קליעה. HOW COME? הוא עושה הכל בטנקים. מעתה כל פריצה של לברון אכנה 'טנק'. הוא כטנק דוהר ובלתי ניתן לעצירה. הוא היה 9 מ-9 בטנקים.

המשחק דמה אשכרה למשחק פלייאוף. מתח עצום. שמירות הדוקות. שמירות כאלה רואים באירופה רק בטלוויזיה.

לסיום? הלייקרס תהיה העונה קבוצה טובה מאד. אני מעריך שישית אחרי בוסטון, מילווקי,ווריורס, פיניקס, ודנבר. אבל כיילב וינסנט – בנוסף ל-A.D – חייב לשחק טוב הרבה יותר.

דנבר? אין שום דבר אלגנטי בדנבר. שום דבר נוצץ. כשהם כבר עושים איזה שהוא מהלך נוצץ הקהל מסתכל בהם בהשתוממות, 19,000 המומים כמו ילדים בדיסני וורלד שפתאום רואים את מיקי מאוס משתין ברחוב (תמיד היה לי חוש הומור טוב; זאת לא בעייה שלי שלרוב הקוראים אותי לא מעריכים זאת).

טוב, עם סיום כזה אתם בוודאי מבינים שאני בסדר, חוזר לכתוב עם הפסקה קצרה בשבוע הבא.