דיים עובר למילווקי, עולם הכדורסל מתעסק בשאלה איך הצילחו להסתיר ממנו טרייד בין שלוש קבוצות, איך מיאמי לא ראתה את זה מגיע. ובמקביל, אני מקבל הודעות מחבר:
"איזה גועל נפש, נמאס מקבוצות אינסטנט"
"הלוואי שייקבלו בראש"
מה אתה רוצה אני כותב לו, מה הבעייה פה בכלל?
"מעריך המשכיות ובנייה. ולא יצירות עקומות של טריידים מפוצצים"
ופה, הבנתי שיש בעייה. רק עוד לא ידעתי אם זו בעייה שלו או שלי.
מאז שלברון לקח את הכשרון שלו לסאות' ביץ, כולנו רגישים לקבוצות כוכבים. הרי, עוד לפניו, עם המפץ המשולש הגדול בסלטיקס, חברו כוכבים זה לזה כדי לשפר את הסיכויים שלהם לאליפות. בכדורגל, זה כמובן קיים שנים, ואפילו, במקרים מסויימים, הפך לאידיאולוגיה, כמו אצל ריאל מדריד.
אבל מה הדבר שבאמת מרגיז אותנו בתופעה (אם בכלל) הזו? ברור שחלק נכבד מהאנטגוניזם יכול להיות משוייך בקלות לשחקן הכי מושמץ בדורות האחרונים, וגם מהנערצים שבהם – לברון ג'יימס. "ההחלטה" שלו והדרך בה הוא בישר עליה העלו את מפלס השנאה לרמה חדשה, לא רק ללברון אלא לקבוצות הכוכבים. ברור, שחלק מהתיעוב (כמה כבר אפשר לכתוב שנאה בפוסט אחד…) הוא סביב העובדה ששחקן, כוכב, מקבץ סביבו כוכבים אחרים. יש פה בעניננו פגם כפול: השחקן לא מאמין בעצמו, לא מאמין ביכולת שלו להביא הישגים והוא גם חורג מהמסגרת שלו – כבר לא רק "תכדרדר ותשתוק". ואם הנקודה הראשונה מתובלת חזק בנוסטלגיה ורומנטיקה – כי הרי בעבר, כשאנחנו גדלנו הגיבורים שלנו לא שיפרו עמדות (כן, הייתי סרקסטי). הרי הנקודה השנייה כבר מכניסה אותנו למרחב של שאלות פילוסופיות:
למה העובדה שהכח בידי השחקן, ולא בידי הקבוצה והבעלים המליארדרים שלנו – מעלה את הכעס שלנו כלפי מהלך שכזה? האם זה באמת רק מכיוון שכולנו עורכי דין בתחום החוזים, והפרה של חוזה כואבת לנו באופן אישי – או שיש פה מרכיב נפשי קצת מורכב יותר: למשל שכאנשים עובדים קשה לנו לראות עובד אחר ששולט במעביד שלו, אולי ההנחה הבסיסית ששחקן שנבקש כזה צעד הוא מן "עבד כי יימלוך" ולא מבין את מקומו. לא ברור, אבל רמת הכעס שלנו פוגשת אותנו במקום הרבה יותר גבוה כששחקן מפר חוזה, מאשר קבוצה.
למה קבוצה שמתייחסת לשחקנים כסחורה, זוכה להנחות (רגשיות) מול שחקן – שמבקש טרייד, או מצפה לחיזוק הקבוצה? איך זה שאנחנו מקבלים בשיוויון נפש קבוצה שיום אחד מדברת על עתידה ויום אחרי מעבירה את השחקן, שנניח שומע על זה בטיסה בדרך לקידום ספר…בדרך כלל נגיד: זה עסק, ככה הוא עובד. אבל כששחקן ייתחס לזה בצורה הזו, הוא כבר בוגד.
האם יש הבדל אמיתי בין שחקן שמבקש טרייד לבין כזה שפשוט, בקריצה מאיים לעזוב אם לא יגיע חיזוק? מה ההבדל במקרה הזה בין דיים לבין יאניס?
זאת ועוד, האם העובדה ששחקנים חותכים מהחוזים שלהם לפני שנגמרו – מעלה את מפלס האנטגוניזם? האם העובדה שדיים, לדוגמא, מגיע למילווקי אחרי נאמנות של 11 שנים לפורטלנד ובגיל לא צעיר מרככת מבחינתנו את ה"בגידה" ואת הכעס על קבוצת הכוכבים שנבנית? וזו לא רק הנאמנות, זו גם ההשגיות. שחקן שהביא לקבומה אליפות, מקבל אתלנו הנחה אוטמטית במעבר, לברון, אחרי ששבר את המאחס לקליבלנד והביא לה אליפות כבר לא קיבל את אותה השטנה – כמובן, הוא כבר היה מבוגר יותר, אבל לעובדה שהוא מילאה את חלקו בעסקה והיא תואר ריככה את התהליך. ובכלל, הרי קבוצה מחתימה שחקנים על מנת להתחזק – למה מבחינתנו יש הבדל בין כוכב לשחקן שאינו כזה. כשגולדן סטייט החתימו את קווין דוראנט אחרי עונת שיא הנצחונות – רתחתי, וקיטרתי לא מעט. גם זאזא פאצ'וליה הצטרף באותה עונה – וזה עבר אצלי בלי שום מרמור.
אז די ברור, שהמרמור, השנאה והרגשות המאוד שליליים נעים על פני כמה צירים במקביל:
- מי יזם את המעבר?
- באיזה שלב בקריירה השחקן?
- לאילו השגים השחקן הגיע בקבוצת "האם" שלו?
- וכנראה החשוב מכולם – מי השחקן… כי אם נסתכל על התקופה הנוכחית, כשקווין דוראנט עובר מגלקטיקוס לגלקטיקוס, הוא מקסימום "קאפקייק", כשלברון עובר, הוא במינימום מחריב המשחק ומחרב הליגה.
ולכמה מילות סיכום – המעבר של דיים לא יצר גלים של שנאה, מסתבר שאחת עשרה שנים באותה קבוצה בינונית מינוס, נותנות הנחה רצינית אצל הקהל. גם לא בטוח שאפשר לקרוא לשילוב שכזה גלקטיקוס. בכל זאת, כוכב מזדקן. אבל בקרוב, הארדן ייעשה מהלך ויכופף את ידה של פילדלפיה, אולי אמביד, או כל אחד אחר בליגה שמסומן כ"כוכב" – ואז נקבל שוב את אותן הרחש. ואגב, בסולם הפרטי שלי, ההצטרפות של דוראנט ללוחמים הייתה בכמה דרגות גרועה מההחלטה של לברון. מוכן להגן על עמדתי!
תודה על טור מרתק.
שחקן שנתן חוזה נוסף מעבר לחוזה הרוקי (בסביבות ה8 עונות), וקבוצתו לא הקיפה אותו בשחקנים איכותיים, יכול לעזוב ללא רגשות אשם. (לוקה נראה כזה, אולי sga)
לברון יצר הרבה שינאה בגלל הדרך השחצנית שהוא עשה זאת, אבל מבחינה מקצועית הוא צדק, קליבלנד בקדנציה הראשונה הייתה אוסף של שחקנים בינוניים במקרה הטוב, שלא היה ניתן לעשות איתם יותר מדי.
דוראנט היה בקבוצה טובה עם כוכב על לידו.
העזיבה שלו ליריבה שהדיחה אותו, זה שיא העליבות ובגלל זה הוא רודף אחרי טבעת עד היום שתהיה בלי החממה של קרי וגולדן.
כל עוד הוא לא ישיג טבעת נוספת הוא יישאר היסטורית מחוץ לטופ השחקנים הגדולים באמת, אלא חצי טיר מתחת.
מסכים לגמרי
בעניין דוראנט – אפשר לבקר אותו על ההצטרפות ללוחמים, קבוצה אדירה שניצחה אותו. במובן זה, לדעתי אם היה מצטרף לספרס או לסלטיקס לא היה זוכה לביקורת עזה כל כך.
.
אבל, לדעתי, אי אפשר לטעון ששיחק באוקלהומה עם כוכב על לצידו. ראסל לא הגיע להישגים קבוצתיים מרשימים בלי דוראנט, וזאת למרות ששיחק עם פול ג'ורג', ג'יימס הארדן, ולברון ג'יימס.
רוצה לומר דוראנט יכול היה לדרוש את הטרדתו של ראסל או לעזוב את אוקלהומה, אבל לא להישאר עם ראסל.
כל קבוצה שדוראנט היה עובר אליה מלבד גולדן הייתה מתקבלת בצורה הרבה יותר טובה.
לעבור לקבוצה שכבר אלופה ועם המאזן הטוב בהיסטוריה זה פחדנות.
לעבור לקבוצה שניצחה אותך, זה כבר שיא העליבות.
לגבי הפסקה השנייה, גם קיידי לא השיג כלום בלי ראסל, ככה שזה משחק לשני הצדדים.
בכל מקרה עם כל הבעיתיות של ראסל עדיין הוא היה שחקן טופ 10 באותו טווח זמן.
הטעות של קיידי זה שלא ביקש להטריד אותו.
כוונתי שלא השיג כלום מעבר לגולדן
עדיין הוא היה השחקן המוביל של הלוחמים והמצטיין בשתי האליפויות שזכה בהן.
נכון, אבל הוא הצטרף לקבוצה מוכנה.
זה כמו לבשל ארוחה מא ועד ת.
במקום זה הוא החליט לעשות מנה חמה.
הכי קל בלי מקום לטעויות.
זה שהוא היה שחקנם המוביל זה ידוע, אבל איך אמר בארקלי: הוא לא זה שנהג באוטובוס.
היה אחד אחר. סטף קרי. אבל כרגיל אתה קובע בפסקנות כי אתה חושב משהו.
מבחינה מקצועית גם בעיני המעבר של דורנט לג"ס היה נוראי; רובכם צעירים באתר אבל במשך כל התקופה שלו במפרץ שם המגיב שלי היה "עגל שסבור שצריך לפרק את ג"ס"
אבל חשוב להדגיש שדוראנט עזב את אוקלהומה בסוף חוזה, כמו שלברון עזב את קליבלנד (פעמיים) ואת מיאמי. זה ראוי להערכה, בניגוד לעזיבות של הארדן, דיים ואחרים.
+1
אפשר להסתכל על זה בצורה הפוכה, אם הוא היה דורש טרייד, אוקלהומה הייתה מקבלת המון נכסים שהיו עוזרים לה לבנות קבוצה טובה יותר ליד ראס.
יופי יוסי,תודה.
"כולנו רגישים לקבוצות כוכבים"
נושא שחוזר ויחזור תמיד.
אישית שכל שחקן יעשה וילך לאן שבא לו.
אני ממש לא רגיש לקבוצות כוכבים.
אני נגעל ומתעב
1.שביתות איטלקיות (אבו מנדבושקס\סימונס וכו)
2. הצהרות בומבסטיות שזורים בליקוק עצמי ונרקסיזם.(הבבון ב 2010)
תודה יוסי. פוסט חשוב.
השחקנים הפכו ל'סחורה' הרבה יותר מאשר היה בעבר. שחקנים כלארי בירד או מג'יק ג'ונסון לא היו עוברים לקבוצה אחרת. בשום אופן לא. היום הכל השתנה.
קל להגיד על שחקנים שהיו בקבוצות שהיו תמיד מנצחות ולפני עידן השחקנים החופשיים.
כיף שהגבת מנחם! נכון, מעמד השחקנים השתנה, הכלכלה סביבם השתנתה ועידן הרשתות החברתיות רק מעצים את התזוזה הזו.
הטרנד ששחקנים תחת חוזה מבקשים טרייד לגמרי לא מקובל. הגיע הזמן שהקבוצות יעשו לזה סוף ופשוט לא יענו לדרישות. אולי אעדן את זה טיפה – אין לי בעיה שיבקשו טרייד אבל שזה לא יהפוך פומבי (זה היה הרבה יותר נפוץ בעבר והרבה יותר קשה כיום).
מעבר לזה אין לי שום בעיה עם שחקנים שמתאגדים יחד. לסופרטים – זכותם המלאה.
אנשים אגב תמיד ימצאו סיבה לשנוא קבוצות/שחקנים או סתם לשנוא…
אני מבין את ההגיון, אבל לדעתי חסר פה קצת איזון מצד הקבוצות.
מה הכוונה?
זה נעשה גרוע יותר. הם חותמים על חוזה מפוצץ ארוך שנים כדי למקסם רווחים ושנה אחכ מבקשים את הטרייד.
הגדיל לחרבן מהמקפצה הארדן שבמקום להיות שחקן חופשי מימש את האופציה (‼) ואז דרש טרייד.
הארדן ויתר על הרבה מאוד כסף בשביל הקבוצה.
אמרו לו בשביל שיהיה סיכוי לאליפות, תחתום על חוזה נמוך, וככה נוכל להחתים שחקנים טובים. ובחוזה הבא נפצה אותך.
ואז כשהגיעו לחוזה הבא אמרו לו חחח. זה השוק ואתה לא שווה את הכסף הזה.
הוא הצד הנבגד פה.
ומשום מה כולם נעמדים בצד המנכל וקוראים לזה ביזנס.
באופן כללי לא מצליח להבין למה אנשים, ובמיוחד פה באתר, לוקחים תמיד את הצד הלבן העשיר והמנצל, דהיינו בעלי הקבוצות ושאר העסקנים שעושים ים כסף מהכשרון של השחקנים, ולא את הצד של השחקנים, בטח כשאין טיפת ספק שכל הכוח נמצא בצד של בעלי הקבוצות.
העיוות הוא לא לברון וסופר טימז וההחלטות של הכוכבים להחליט איפה הם משחקים, העיוות הם בעלי הקבוצות ששולטים בחיים של השחקנים שלהם.
אלה ספקולציות, אתה לא יודע מה הבטיחו ומה לא, באותה מידה הביאו בכסף הזה את השחקנים שהוא רצה והתנו את החוזה הבא בכל מיני דברים שהוא לא עמד בהם. סתם מורי פתאום התחרט מול השחקן שהיה אצלו כל הקריירה?
אני די בטוח שמורי רצה להחתים אותו שוב, אבל הוא לא ציפה שיהיה כזה גרוטאה.
הארדן ציפה שבכל מחיר רבו ומורו ייתן לו את החוזה המיוחל, כמו חבר שאתה עושה בשבילו ג'סטה, ומורי לא עשה זאת בשבילו ועל כך הוא זועם.
אמת
בנושא הארדן אתה צודק. בכל התגובות שלי אני מבקר את מוריי, ורואה בו ואת ריברס (שעזב בינתיים) כבעיה מספר אחת של הסיקסרס.
לגבי הגדרת השחקנים כסחורה. לא מבין מה רע בזה.על ואסל שמים 146 מליון לחמש שנים. זו לא השקעה עסקית?בדרך כלל ההשקעה היא בסוג מסויים של סחורה.
אגב מדובר בסחורה עם סיכון , אי אפשר למכור שחקנים בליגה, בניגוד לכדורגל.ואז בחרת שחקן בדראפט בזבזת שנים על פיתוח, ואז כשהשחקן מוכן הוא עף מהקן.
אם זה באמת היה ככה בין הארדן למורי אז הארדן הוא צדיק.
האשך שונא אותו כבר מלפני כן
ועכשין תגן… אני מקשיב.
אבל אולי לפני תפרט מה רע בכל אחד מהמקרים ואז תסביר למה אחד יותר גרוע מהשני.
נראה לי שהתגובה הראשונה, של NBA בדם מסכמת טוב את דעתי בנושא. אצל לברון זה בעיקר הדרך שבה הוא עשה את זה. אצל דוראנט גם המהות.
אז מבחינתך הדרך היא לא אישיו אלא רק מי עשה לעצמו חיים יותר קלים? כי אז ברור שהמעבר של דורנט 'לוקח'. אישית אין לי בעיה עם זה.
אין לך בעיה עם המעבר של דוראנט?
דוראנט בעצמו מצטער שעשה את המהלך הזה.
הוא יודע שבלי אליפות מחוץ לגולדן, הוא בבעיה מבחינה היסטורית (וכן, כל שחקן גדול מעניין אותו הלגאסי, גם אם הוא לא מראה זאת).
טוב שאתה מחליט בשביל דורנט על מה הוא מצטער. יש לי חדשות בשבילך.
כל עוד המעבר נעשה על פי החוקים אין לי בעיה.
זה כמו שרפא נאדל אומר שהוא לא אובססיבי כמו נולה לגבי הסלאמים. חרטא בפיתה.
כל השחקנים הגדולים רוצים להיות עוד יותר גדולים ויעשו כל שביכולתם להפוך לכאלה.
המעבר כמובן שהוא חוקי.
גם בנט היה ראש ממשלה עם 6 מנדטים, גם זה חוקי.
האם הוא קיבל את הרוב הדרוש מהעם? כמובן שלא, ניצל סיטואציה חד פעמית, כמו קיידי.
בשני המקרים הבנאדם שביצע את המעשה קיבל כבוד פחות בהרבה ממקרים נורמליים.
ודרך אגב, שניהם עשו זאת ביודעין שהם עשו מהלכים בזויים.
את אחד עניין הכיסא, ואת השני טבעות.
מי שמחפש כבוד לא ימצא כבוד.
מי שלא מחפש ימצא.
עד היום שניהם מחפשים.
אחד מתחת לאחוז החסימה והשני בין קבוצות נודד כנווד.
מה הקשר?
דורנט לא מתחרט לרגע על המעבר (הוא אמר את זה מספיק פעמים) הדבר שאולי הוא מתחרט עליו הוא זה שעזב.
זה שאכפת לו מכל מה שאומרים עליו זה גם ברור – אין כמעט בן אדם רגשי כמוהו בליגה.
תמיד עדיף שתי אליפויות 'קלות' ככל שיהיו ( כי אין דבר כזה באמת אליפות קלה) על אין אליפויות בכלל.
בפועל, כמובן שהוא מתחרט שעזב את גולדן, הוא נכשל,בכל מקום אחר מעז שעזב.
אם היה ממשיך אצלם הליגה הייתה סגורה עוד כמה שנים.
הוא הגיע לתחושת מיצוי שם שנמאס לו להדפיס כסף מזוייף.
בשנים "ששרף" בגולדן + הפציעה שם, יכל בקלות לזכות באליפות אחת ששווה יותר מהשניים שזכה.
אין כזה דבר 'בקלות' בnba וזו ספקולציה מרחיקת לכת.
ההשוואה בין שניהם היא מדוייקת.
פשוט מדובר בתחומים שונים.
ברור, זה יצוק בעובדות.
אם לא נקרא לזה בקלות, נקרא לזה "אפשרות ריאלית".
בכל מקרה הוא בחר באופציה הנוחה ביותר.
לשחק בקבוצה (שכבר הייתה אלופה), שהייתה רחוקה פוזשן אחד מריפיט והייתה בעלת המאזן הטוב בהיסטוריה- זו הדרך הקלה.
כבוד/ריספקט זה לא מדע, זו הרגשה.
נקרא לזה: "זה יצוק בתחושות".
דוראנט אמר….. גם לברון אמר שהוא לא יודע כמה הוא קולע במשחק ולא מעניין אותו בכלל….
אמר….
בפועל ראינו מה דוראנט עשה…שזה לעזוב כדי לקחת אליפות לבד….
ראה שלא הולך ניסה לצרף עוד חברים בדמות הארדן….
גם לברון עבר לקנות אליפויות כי היה בלחץ חחח אחרי שקנה את האליפויות הוא היה רגוע יותר מה שנקרא….
לברון לפחות השקיע, קם צחצח שיניים, הניח תפילין, התלבש, הניע את האוטו והלך לחנות לקנות.
דוראנט עם תחתונים בבית הזמין מאיביי.
🤣🤣🤣🤣🤣 גוד וואן
אמת
אני לא חושב שהדרך היא לא אישיו…ובזמנו, בהחלט הייתי מלא שנאה על הדרך הזו. אבל בסוף, זו הדרך ולא המהות (מה גם שאני די בטוח שהוא כבר התחרט פומבית על "ההחלטה".
ול-NBA בדם, הדבר האחרון שאני רוצה זה פוליטיקה בפוסטים שלי. אודה לך שתשאר על המגרש ולא במחוזות של השוואות לא רלבנטיות.
האמן לי שגם אני לא מעוניין בזה.
פשוט ההשוואה באה בול.
אבל מקבל כמובן.
מה זה בול… אחד לאחד…
חחחח.. אצל שניהם השם נגמר ב-ט'. סתם מקריות? לא נראה לי
זה שהוא התחרט זה ברור – אבל לטעמי לפחות זה מה שהופך את המעבר הזה לכל כך גרוע. לא באמת אכפת לי שהצטוות לווייד ובוש – ה'לא שלוש לא ארבע אלא שבע' זה גם היה דוחה.
לברון ובוש בשעתו עזבו את הקבוצות שלהם ללא תמורה.קליבלנד וטורונטו טיפחו את השחקנים ונשארו עם אפס ביד.
זה לא מדויק – שתיהן קיבלו פיצוי דראפט משמעותי.
אשמח לדעת מה הפיצוי.
שתי בחירות סיבוב ראשון כל אחת והיו גם בחירות סיבוב שני.
אתה צודק המעבר של דוראנט זה הכי גרוע בהיסטוריה ואחריו מיד השקץ.
אני אסביר לגילרי במקומך בניגוד לשקץ לדוראנט היה באוק קבוצה מוכנה לאליפות כל בר דעת ראה את זה והביאו לו גם את אולדיפו לחזק אותם בהגנה בקו האחורי.
ללברון לא היה את זה בקאבס. זה 1.
2. לברון התאגד לסופר טים אבל לסופר טים שלו יחסית היה מגבלות של קליעה לא לברון לא וויד ולא בוש היו קלעים מטורפים ולכן להם היו חסרונות עןד איכשהו למרות שבפער היו טובים מעל כולם והתאגדו ל8 אליפויות…..
דוראנט הלך לקבוצה עם 2 הקלעים הכי טובים בליגה בזמנו והטופ ההיסטורי והוא בעצמו הקלעי גם. באותה תקופה 3 הקלעים הכי טובים שיחקו באותה קבוצה!!! יותר גרוע שלושתם יכולים לקלוע מהלוגו שלושתם צלפי עונשין ויש את המיד ריינג של דוראנט….וסטף….
אי אפשר לנצח קבוצה כזאת שהם רעבים. אין חסרונות מהותיים. הדעיכה שלהם התחילה בגלל שלדוראנט אין תאגיד וכתבי חצר שיעצימו אותו והקהל לא התעניין או החשיב את הטבעות שלו והוא בעצמו ידע את זה שהוא קנה אליפויות בלא כוחות ולכן התחילו שם מאבקים פנימיים וכו…בסוף דוראנט הבין את זה ורצה להשיג אליפויות שהוא לבד האיש…..
לא הצליח…..
👏👏👏
ללברון היה בשעתו מספיק כח לשכנע את בוש ווייד לעבור לקליבלנד.
הבעיה שבבת אחת נהרסו שתי קבוצות (טורונטו, וקליבלנד) כי ללברון התחשק לקחת אליפות.
דוראנט שיחק עם ווסטברוק שחקן אוברייטד ברמות ,מומחה להעמדת מספרים יפים , שיחק עם אדמס שעשה ממוצע של 3 ריבאונדים למשחק . היום עושה קרוב ל 10.דוראנט הבין את זה, ועבר לקבוצה נורמלית יותר.
אולי הוא אוברייטד, אבל עדיין היה שחקן טופ 10-15 במינימום.
אם דוראנט לא רצה לשחק איתו, היה אומר להנהלה זה או אני או הוא.
מקסימום היה עובר לקבוצה אחרת שהיא לא גולדן.
לקרוא לקבוצה עם מאזן 73 -9 נורמלית ועוד כזו שהייתה אלופה ושהייתה רחוקה מריפיז פוזשן אחד זו פשוט לא נכון בעליל.
לא מבין את הטיעון הזה של קליבלנד טורונטו,
אילו חוקי הפורמט. להזכירך עונת 09 נפתחה כשלברון מסרב לחתום על הארכת חוזה מה שאומר שב10 הוא הופך שחקן חופשי, לקאבס היה בפועל שנה + להתכונן לתסריט של עזיבת לברון(שכל הליגה דיברה עליו והיה הכי צפוי בעולם), הם כמובו כשלו גם בזה כמו כל דבר שעשו באותם שנים, בטורונטו הסיפור קצת שונה כי הם היו בטוחים שבוש סגור אצלהם עד סוף הימים ובסוף חתך אבל שוב זה לגיטימי ובמסגרת החוקים.
אם לברון היה משכנע את וויד ובוש לבוא אליו לקאבס גם היו נהרסות שתי קבוצות, לא?
🙂
מה יש להם לעשות בקליבלנד לעזאזל שהם יכולים כולם לנפוש במיאמי?
זה כמו שאחד היה גר בסעודיה אחד באוסטרליה ואחד בעיראק והיו אומרים לך בוא נתאחד בעיראק
אחלה טור ותגובות
בגלל זה אליפויות עם כוכב אחד(נוביצקי, יוקיץ') או אפס כוכבים(דטרויט) זכורות ומדובר בהן יותר….
קבוצת כוכבים זה בפשטות לא מעניין
גם אם בפועל לא תמיד זוכים
זה כמו תחרות בין דוד וגוליית. וגוליית מנצח. כמה שמחה ספורטיבית יכולה כבר להיות באירוע כזה???
ככה זה קבוצת גלקטיקוס. אם הם מנצחים אין מה לנתח. זה ברור שהם ניצחו בגלל מקבץ שחקנים מעולים.
בגלל זה אוהדים לא אוהבים את זה כל כך
לדעתי.
🤓
תיקן קטן ידידי: יוקיץ' זה לא אליפות של כוכב אחד.
היה לו צוות איכותי וכוכב משלים מטורף.
נוביצקי לקח אליפות ששווה לפחות 2 של סופרטים.
האליפות הגדולה ביותר בפער שלאחריה האקים ב94.
נביצקי סטף והאקים אחכ.
אין מקום להשוואה בין האקים 94 לבין סטף 2022.
האקים שיחק עם צוות נחות בכישרון משמעותית
אף שחקן ביוסטון לא הגיע ל14 נק בממוצע בפלייאוף.
גם היריבות של סטף היו נחותות לעומת האקים.
סטף התמודד מול ממפיס הצעירים שגה נפצע מאמצע הסדרה, את לוקה ששיחק לבד במאבס ואת בוסטון הלא מוכנים עם טייטום שזרק לבנות.
האקים עבר את פורטלנד על דרקסלר, את בארקלי וקווין גונסון של פיניקס, את סטוקטון ומלון של יוטה ובגמר את הניו יורק הקשוחים עם יואינג הלוחם הידוע.
עולם אחר ידידי.
ממש לא. היריבות של סטף היו יותר קשות וסטף שיחק עם פחונים חוץ מקליי אחרי שנתיים היעדרות ופציעות קשות וגם עם מאמן רפה הבנה. האליפות של סטף היא בדד לגמרי שנייה רק למסע של דירק שבאמת שיחק מול יריבות קשות יותר.
והאקים אל תשכח מייקל לא היה בליגה באותו זמן…..
מייקל לא היה. אתה יודע מי היה:בארקלי וקווין גונסון, סטוקטון ומלון, קלייד ופורטלנד והניקס עם יואינג.
ב94 האקים עבר אותם בלי אף שחקן שגם אמא שלו תחשוב שהוא כוכב. (אף שחקן לא הגיע ל14 נק).
יש עובדות בשטח אדוני.
אל תשכח האקים לקח לפחות אליפות אחת עם דרקסלר.שים את דרקסלר היום והוא כוכב על בליגה.
דיברתי רק על אליפות 94 ששם דרקסלר לא היה.
אמת.
רק ליוקיץ היה מורי שחקן על
האמת שאני חושב שדווקא בראי הזמן – הן לא זכורות יותר ולא מדוברות יותר. לא דטרוייט הקשוחה וגם לא דירק – למרות ההתעלות מול קבוצה פיבוריטית. התחושה שלי שהן דווקא נשכחות מהר יותר.
אנשים שמתחילים לראות עכשיו nba יתייחסו לאליפויות האלה כמו לאלה של סיאטל, וושינגטון או פורטלנד. איזה קוריוז צדדי.
1+
פוסט מצוין יוסי, תודה רבה.
.
מסכים עם ברץ' לעיל – הבעיה בסופרטים היא אבדן מסוים של תחרות – אם האתגר היחיד של הקבוצה הוא סופרטים אחרת, אז למעשה חלק גדול מהמשחקים שלה לא מעניינים. זה קצת כמו בצמפיונס ליג היום – שישה שבעה מועדונים בעצם מתחרים ביניהם, לא מעט פעמים על בסיס אותם שחקנים. אריאן רובן, אאל"ט, עבר מצ'לסי לריאל ומשם לביירן – מה בעצם ההבדל בין הקבוצות האלו? רק אלוהים יודע, ואני חייב להודות שאיבדתי עניין. מקווה מאד שזה לא יקרה בנ.ב.א
.
עוד נקודה לקחת בחשבון היא שעל פי רוב הסופרטימז הללו יווצרו בעיקר בשווקים הנחשקים – לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, מיאמי וניו יורק – כך שבפועל ליגה של סופרטימז, על פי רוב, תהיה בעיקר תחרות בין המועדונים מהערים הללו, והרבה פחות מערים אחרות, ושוב התחרות נפגעת ולכן גם העניין.
ליגת בידור סל חחחחחחחחחח
אנת'וני אדוארדס נשאל על כך שרודי גובר מתאמן על זריקות ל-3 וענה:
"אם רודי זורק שלשה במשחק אמיתי, אני יורד מהמגרש באותו הרגע."
באטלר גם נשאל על אדריאן גריפין, המאמן החדש של מילווקי,
אותו מכיר באטלר מתקופתו כעוזר מאמן בשיקגו. באטלר ענה שהוא לא מחבב אותו.
על פי הסרטון ממחנה האימונים, ג'יילן בראון שחתם בקיץ על החוזה הגבוה בהיסטוריה, עדיין מתקשה עם כדרור ביד שמאל. גוואלד
הנה כמה קבוצות עם שחקני טופ 25 כל הזמנים
שאק+קובי
קארים+מגיק
דוראנט+ קארי
ווילט+ווסט
פילי של 83
זהו. דיימו ויאניס לא שם.
עוד לא שיחקו דקה ביחד, וכבר אתה שולל אותם?
אפשר לקחת אליפות גם בלי שאק או קובי או אחרים.בפרט שלאף קבוצה מתחרה אין שאק.
לברקלי. אחלה כתבה. במיוחד אוהב את שם המשפחה. צרלס ברקלי היה שחקן אהוב עליי במיוחד.
אולי קרוב שלו?
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Erick_Barkley
https://en.wikipedia.org/wiki/University_of_California,_Berkeley
תודה
אישית אני מאוד מכבד את כישורי ה GM של לברון. את כל 4 האליפויות שלו, הוא גם השיג כשחקן, וגם כGM. אני לא חושב שיש איזה שחקן שמתקרב לזה. שחקנים היו מעורבים והשפיעו ביצירת סופרטימז, אבל לדעתי אף אחד לא ברמה הזאת, ואף אחד לא עם כאלו אחוזי הצלחה, של אליפויות והופעות בגמר.
הדבר היחיד שבו הוא באמת הgoat זה בעמדת הgm
מה עם הטרייד על ווסטברוק..
תפסו אותו במצב לחיץ
עם יד על הלב כ (לא) אוהד לברון אבל נגיד שכן מי שעשה את עיקר הרעש ומי שהכי "התעצבן" על המעבר של קיידי למפרץ היו … שוב… (אני מזכיר שאני עם יד על הלב)… כמה מפתיע… בעיקר… (אני ממש מופתע) אוהדי לברון. למה? כי זה פשוט מאוד – כל עוד דוראנט שיחק עם הגולדנים לא היה שום סיכוי לאלילם לקחת אליפות. והם.. עם יד הלב כמובן… יסבירו לך שהמעבר של לברון למיאמי וגיבוש קבוצת כוכבים שם הוא תקין…
הכל עם יד על הלב.
זה מה שיפה.
או שלא… אבל נניח לזה כרגע.
אני חייב לציין כבר שאם כבר שמתי יד על הלב אז כדאי להשתמש בה ולכן אני אומר שכהייטר של לברון ראיתי ב"החלטה" שלו מעשה בזוי ובלתי נסלח.
לעומת זאת כאוהד גולדן סטייט ואוהד דוראנט שתמיד חשבתי שהוא טוב מלברון כולל היום ראיתי במעבר של דוראנט לגולדן סטייט (אני מזכיר שאני עם יד על הלב) מהלך לגיטימי לחלוטין ועד היום אני לא מצליח להבין את הביקורת עליו (ברור שאני מצליח נא לגשת ל"עם יד הלב פרק א" ולראות מי עשה את כל הרעש).
בקיצור יוסי ברקלי ידידי עם יד על הלב הכל זה פוזיציה לא שום דבר אחר. אם זה טוב לשחקן שאתה אוהד זה מעולה ואם זה רע בשבילו זה בכלל לא לגיטימי.
עם יד הלב כמובן.
התגובה שלך אמרת הכל: "כל עוד דוראנט שיחק עם הגולדנים לא היה שום סיכוי לאלילם לקחת אליפות". – גם אתה מודה שעצם ההצטרפות שלו לקבוצה אלופה (שהפסידה בפוזשן האחרון באותה עונה), שסיימה את העונה הסדירה במאזן הטוב בהיסטוריה, סגר את הליגה – מה לעשות שזה יצא על השנים שלברון פגש אותם ולא היה לו מלכתחילה סיכוי. (גם הארדן נפגע מהם).
לברון יצר קבוצת כוכבים, דוראנט הגיע לכזו. זה הבדל עצום.
ליצור קבוצת כוכבים דורש הרבה כאבי גדילה ואין ערובה שזה יצליח, לעומת זאת, להצטרף לקבוצת כוכבים מוכנה זה עולם אחר, לא רק שהצטרפת לקבוצה אלופה שהיא גם מערכת משומנת שרצה כמה שנים ביחד בטופ, אלא הצטרפת למי שניצח אותך, אין עלוב מזה.
אני יכול לתת לך מלא דוגמאות על קבוצות כוכבים שנוצרו על מנת לקחת אליפות: אלן-פירס-גארנט, מוזס מלון הצטרף לדוקטור ולפילי שהייתה כבר בגמרים, ווילט הצטרף לביילור ווסט, דוראנט-קיירי-הארדן.
לא חסר דוגמאות לאורך ההיסטוריה, אבל להצטרף לקבוצה היסטורית שגם ניצחה אותך זה סיפור אחר.
ואתה כמובן אוהד מספר 1 של לברון. מה עשה דוראנט בסהכ? חסם כל אפשרות ללברון לקחת עוד אליפות וסגר אותו עם 4 אליפויות. מבחינת הגדולה ההסטורית לא היה דבר נורא מזה לאוהדים של לברון זה פשוט לא איפשר לו לעקוף את מייקל. וזה מבחינתכם היה: לא לגיטימי. למרות שלברון עשה כמעט אותו דבר בשתי האליפויות במיאמי וכ'. אני לא רוצה להכנס לויכוח מה יותר גרוע הרי לא אשכנע אותך ואתה לא אותי. כל מה שטענתי הוא שבסוף זה פוזיציה את מי אתה אוהד ומה המשמעות עבורו. הדעה שלך לגיטימית בדיוק כמו הדיעה שלי וכמו שקבע היושב בדין והפוסק העליון (גילרי) כל עוד זה עומד בחוקי הליגה זה תקין כך ששני המהלכים היו תקינים. כמטבן שאותך זה לא עשכנע וגם לא אותי שוב הכל בא מהפוזיציה. זה אנושי.
לא הכל זה פוזיציה. זה שאני אוהד לברון, לא אומר שאני לא יכול להיות נקי במחשבתי.
גולדן של דוראנט זו קבוצה לא מנוצחת , מיאמי הייתה קבוצה חזקה, אבל בהחלט הרבה יותר פגיעה.
כמובן שהכל חוקי ומותר להצטרף לאיזו קבוצה שאתה רוצה.
תשאל את עצמך למה דוראנט עזב שמה, אם היה לו כל כך טוב.
לדעתי ודעת רבים, הוא הרגיש שהתארים לא "שלו" (גם אם זכה בMVPF). הקבוצה מלכתחילה לא הייתה שלו ולכן הוא עזב לנטס על מנת להיות האלפא בקבוצה שהוא מוביל.
אני לא מסכים איתך לגבי הסיבה שדוראנט עזב. יש לי דיעה שונה משלך. לדעתי דוראנט עזב שם "בגללכם". הכונה היא שלברון הוא בסופו של דבר השחקן הכי אהוד בליגה כבר שנים (יש לו גם מליוני הייטרים כמובן) אבל הוא תמיד נבחר ראשון לאול סטאר – כלומר יש מליונים שאוהדים אותו כמוך (לגיטימי). והאנשים האלה עשו כל כך הרבה רעש רמו שהוא יעוף משם כדי שללברון יהיה סיכוי ירדו על דורנט ברשתות החברתיות וידוע שהוא רגעץיש לזה עד שהוא פשוט לא עמד יותר בלחץ ועזב. זה כל הסיפור. לא משהו אחר. לדעתי לפחות. כמובן שאתה מחזיק בדיעה שונה. לגיטימי ואף אחד מאיתנו אף פעם לא באמת ידע.
שדוראנט יוותר על עוד טבעות, בשביל אנשים שרצו בטובתו של לברון. לא נשמע לי הגיוני ידידי.
מי עושה דבר כזה??
הוא הרגיש תחושת מיצוי וזו לא הקבוצה שלו. דריימונד התייחס אליו לקראת הסוף כמו אל סרח עודף, בגלל זה שהקבוצה לא שלו ושהם יצרו אותה הרבה לפניו.
כולם ידעו שזה הקבוצה של קרי, (האוהדים,המדיה,השחקנים), גם אם דוראנט נצץ בגמר. זה אכל את קיידי.
שלא תטעה אני מת על קיידי, פשוט הוא הגזים עם המעבר הזה.
הוא שחקן של פעם בדור ולא מגיע לו לסיים בלי טבעת נוספת. אולי עוד ייקח.
נראה. אני חייב להגיד שעם הזמן ההערכה שלי אל דוראנט מאוד ירדה. לא מוצא חן בעייני כל ההתעסקות של בגראס וכד'. זה אמנם טרנד עכשיו לאמר שזה בסדר אבל לדעתי זה לא. בטח לא לסורטאי מקצועי. זה דופק את המוח בסופו של דבר. לא יודע לא נראה לי שהוא יזכה בכלום יותר. לגבי גולדן סטייט.. אני לא אתווכח איתך כנראה שאף פעם לא נדע את הסעבה בודאות יכול להיות ששנינו צודקים וזה קצת מזה וקצת מזה. לך תדע.