נפתח בהבהרה: שלא ישתמע אחרת, אני סופר נהנה להכין את הטורים האלה. ויש כמה שממש מוציאים ממני את המיטב, ומשלימים את החסך שיש לי בכתיבה. הבעיה? אחרי למעלה מארבע שנים, סופ"ש אחרי סופ"ש, המיעוט בתגובות עושה את שלו, העייפות מצטברת, ואולי, פשוט, עדיף להשאיר את זה ככה, בלי התחייבות. פעם כן, פעם לא. אז הנה, שבת בבסיס מסכמת את עונת 2023 הסדירה.

אז מתוך 30 קבוצות ארבע הבטיחו את מקומן בשלב הדיוויז'ן כבר לפני כשבוע (הדודג'רס, הברייבס, האוריולס והאסטרוז), ושמונה נוספות נאבקו בימים האחרונים על ארבעה כרטיסים נוספים. כל ארבע הסדרות הסתיימו ב-0:2, כשהטווינס ממינסוטה הדיחו את הבלו ג'ייז מטורונטו, הריינג'רס מטקסס הביסו את הרייז מטמפה ביי, הדיבאקס מאריזונה קרקסו את הברוורס ממילווקי, והפיליס מפילדלפיה שלחו הביתה את המארלינס ממיאמי.

חבורת הזבל

לא חסרות מאכזבות העונה, אך נראה שיש ארבע שבולטות מעל לכל היתר: שתי היפות של ניו יורק, זו מסיינט לואיס וההיא של סן דייגו. נתחיל בסוף. הפאדרס, כוכבי הפגרות של השנים האחרונות, בנו הרכב שעל הנייר לא חייב לשחק בכלל בכדי לזכות באליפות. הבעיה? ירד העונה לא מעט גשם, והנייר נרטב… גם סוללה שכללה את מאני מ'צאדו, קסנדר בוגארטס, פרננדו טטיס ג'וניור וחואן סוטו בהתקפה, ובלייק סנל, יו דארוויש וג'ו מאסגרוב בפיצ'ינג, לא הספיקה כדי להביא את סן דייגו אפילו קרובים לאוקטובר. יפרקו שם את החבילה?

אצל הקארדינלס זה מתחיל קודם כל בפיצ'ינג. מקום 29 בליגה בסטרייק אאוטס, מקום 24 ב-ERA, הרשו הכי הרבה היטס חוץ מקולורדו, אלה כל הנתונים ההפוכים ממה שסיינט לואיס רגילה לייצר. נמשיך עם הפרידה מיאדייר מולינה, שכנראה היתה קשה יותר מנטלית מאשר פיזית, והנה קיבלנו את העונה הגרועה ביותר של סיינט לואיס מאז 1995. אז, אגב, ג'ו טורה עוד אימן אותם, ובסגל כיכבו אוזי סמית', טוד זיל ודייויד בל.

המטס? הם חשבו, לתומם, שככל שהשחקנים שלהם מנוסים יותר – כך האליפות תגיע מהר יותר. יצירת רוטיישן שמבוסס על ג'אסטין ורלאנדר ומקס שרזר, שביחד חולקים 78 שנות ניסיון חיים, היתה צעד מוגזם. תוסיפו לזה קלוזר שגומר את העונה עוד לפני שהחלה, ותקבלו מתכון לעונה בינונית. 274. היה ממוצע החבטות הגבוה ביותר מבין כל שחקני המטס, שייך לברנדון נימו. זה לא ממש מספיק.

והיאנקיז? מעבר לגאריט קול אף אחד ברוטיישן לא תפקד (לואיס סוורינו, נסטור קורטז או קרלוס רודון, כשחזר), ומעבר לארון ג'אג', שגם הוא ראה חצי עונה מהצד, לא היה אפילו שחקן אחד בליינאפ שיצר איום על היריבה. כל זה הביא אותם לעונה הגרועה ביותר מאז 1992, ואולי, סוף סוף, לשינוי בתפיסת הארגון, מי יודע.

ביצות הפתעה

נכון, הרבה ראו בבולטימור עתיד מתוק. אבל כל כך קרוב, וכל כך מתוק? האוריולס מחזיקים במקום השלישי בליגה בקטגוריית הדאבלס, עם 309. חוץ מזה? הם לא נמצאים בשום קטגוריה התקפית בטופ 7, כשגם בפיצ'ינג הם ממש בסדר בהכל. ועדיין, 61:101, הכי טוב באמריקן ליג, 62.3 אחוזי הצלחה, הכי הרבה מאז, שימו לב, 1979…

ומדוע כולם ציפו שזה ייקח עוד קצת זמן? בין העונות 2018 ל-2021, כולל, האוריולס ייצרו מאזן של 368:178, מה שמביא ל-32.6 אחוזי כישלון. בעונה שעברה, בעיקר בחצי השני, ומאז שאדלי ראצ'מן עלה, המספרים עלו ל-79:83, ופתאום – הקבוצה הטובה ביותר באמריקן ליג?

ביצת ההפתעה השניה מגיעה מכיוון סינסינטי, המועדון השני בליגה עם הייצוג הישראלי. לאחר שדין קריימר הלך לככב במדי האוריולס מהפסקה שלמעלה, חתם בפגרה הקודמת אלון ליישמן, צבר יליד גזר, כעוזר של הפיצ'ינג קואוץ' במדי הרדס. וראה זה פלא, מעונה של 100:62 ומקום אחרון, סינסי סיימה עם 80:82 ומקום שלישי. אבל זה לא רק בזכות אלון (:

ספנסר סטיר, שחקן הבסיס הראשון בן ה-25, בעונתו השניה במייג'ורס, הוביל את הקבוצה כשהוא יורה 23 הום ראנס ומגיע ל-OPS של 820.. טי.ג'יי פריידל, בעונתו השלישית בליגה של הגדולים, מוביל את סינסינטי ב-WAR עם 3.9, כשהוא מוסיף אלמנט של מהירות עם 27 בסיסים גנובים, וכמובן אלי דה לה קרוז, שעלה כמו סופה ומאז קצת נרגע. אנדרו אבוט הוא התגלית בצד השני של המאונד, עם חצי עונה ראשונה של סיי יאנג, והמשך קצת יותר קשוח, אבל בהחלט – יש בלב אוהיו הרבה תקווה לבייסבול איכותי בשנים הקרובות.

היה מנוע?

זו תופעה שאפשר לראות רק בבייסבול – שחקנים, שאחרי עונה מצוינת רושמים עונת נפילה. יש גם בענפים אחרים תופעות דומות, אבל לא בכאלה פערים. הבולטים בחבורה היו שניים – סנדי אלקנטרה ממיאמי ואלכ מנואה מטורונטו.

נתחיל בראשון, שהגיע אחרי זכיה ב-סיי יאנג, עם 207 סטרייק אאוטס ו-ERA של 2.28. אך אולי העובדה שהוא זרק מספר שיא קריירה של 229 אינינגים, היתה בעוכריו העונה. ה-ERA נסק ל-4.14, הקייז צנחו ל-151, כשהוא מרשה כפול הום ראנס לתשעה אינינגים (מ-0.6 ל-1.1). התופעה הזו בלטה בעיקר בתחילת העונה, כש-ככל שהתקדמנו אלקנטרה הזכיר יותר ויותר את סנדי הישן. באפריל ה-ERA עמד על 4.05, ומאז, לפי הסדר: 4.85, 4.59, 3.31, 3.48 ובספטמבר כבר 2.25.

השני? ב-2021 סיים שמיני ב-רוקי העונה, והמשיך עם ERA של 2.24 בעונה שעברה, 16 ניצחונות ומקום שלישי ב-סיי יאנג. בגיל 24 היה די ברור שמדובר באייס בהתהוות. ואז הגיעה 2023… ה-ERA טס ל-5.87, כשהוא מרשה 1.5 הום ראנס לתשעה אינינגים (0.7 בעונה שלפני כן) ומוליך 6.1 שחקנים בתשעה אינינגים (לעומת 2.3 ב-2022). מנואה נשלח למיינורס, חזר, שוב ירד, ובגדול – נותר עם סימן שאלה גדול סביבו, במקרה הטוב. אך מה שיפה – גם המארלינס וגם הבלו ג'ייז מצאו דרך לעלות לפלייאוף אף על פי כן.

שוהיי, חבר מכוכב אחר

אם הוא רק לא היה נפצע, איזו עונה היינו מקבלים משוהיי אוטאני? הסופר סטאר של הליגה היה המלאך היחיד באיינג'לס, כשהוא עושה לעצמו הרגל, ובערך פעם בשבוע מייצר כותרת חדשה סטייל: "אוטאני שוב שובר שיאים". התקפית? הוא סיים עם 44 הום ראנס, ממוצע חבטות 304. ו-OPS של 1.066, כשהוא מפספס את כל החודש האחרון, וכנראה את ההום ראן ה-50.

מהצד השני של הפלייט? ERA של 3.14, עם 167 סטרייק אאוטס (11.4 לתשעה אינינגים), כשהסטארט האחרון שלו היה ב-23 באוגוסט. בעונה הבאה, עדיין לא ברור היכן, אבל נהנה ממנו רק כחובט, ואת היכולת הפנומנלית משני צידי הצלחת נקווה לפגוש שוב ב-2025.

לא יודע אם הם יפים, בטח שהם אמיצים

בחלק משנות ה-80 נהוג היה לכנות את הליגה הלאומית בכדורגל בישראל (אז הליגה הבכירה) "מכבי נתניה פלוס 15", על שום רמתה הגבוהה מעל לשאר קבוצות הליגה (היו ימים). אצלנו בפירוש היו שלבים במהלך העונה שקיבלנו אטלנטה פלוס 29. מאזן של 58:104, הטוב בליגה, הפרש ריצות פלוס 231, הכי טוב בליגה, ואלו רק דוגמאות.

הברייבס חבטו העונה לממוצע 276., השיגו 947 ריצות, 1,543 היטס, 307 הום ראנס, 916 RBI, עם OPS של 845., כל המספרים האלה – מקום ראשון בכל המייג'ורס. היה להם שחקן עם 73 בסיסים גנובים ו-41 הום ראנס (רונאלד אקוניה ג'וניור), עוד אחד עם 40 הום ראנס (מרסל אוזונה) ואחד נוסף עם, שימו לב, 54 כאלה (מאט אולסן). לברייבס יש ארבעה שחקנים עם 100 RBI או יותר, וחמישה שחקנים בליינאפ עם ממוצע חבטות 280. ומעלה (אקוניה עם 337.). ביאנקיז, לצורך ההשוואה, לא היה אפילו אחד כזה…

פספסת, אה או, אה או

המארינרס בנו העונה בסיאטל אחלה קבוצה שבעולם. כבר בשנה שעברה אפשר היה לראות ניצוצות, כשהם עלו לפלייאוף, הדיחו את טורונטו מהוויילד קארד ועשו את המוות ליוסטון בסדרת ההדיוויז'ן. את העונה הזו הם פתחו כשהאייס של הקבוצה, רובי ריי, נפצע אחרי משחק אחד וגומר את העונה. אך מאחוריו, מעבר לאייס השני – לואיס קאסטיו, הציבו בסיאטל שלישייה מצוינת, עם ג'ורג' קירבי בן ה-25, לוגן גילברט (26) ובראיין וו (23), שהשיגו ביחדERA  של 3.66, עם 469 אינינגים, 454 קייז ו-32 ניצחונות.

ובהתקפה? חוליו רודריגז כבר הפך לכוכב לגיטימי, אפילו שרק לא מזמן הוא חגג 22… עונה שניה במייג'ורס, 32 הום ראנס, ו-OPS של 818., בהחלט מרשים. ת'אוסקר הרננדס הגיע לחזק את הכח, והוסיף 26 דינגרס, וביחד עם אווגיניו סוארז וקאל ראליי, קיבלנו חלק עליון די מרשים בליינאפ מצפון מערב המדינה. לאורך לא מעט שלבים הרגיש כאילו סיאטל היא הקבוצה הטובה ביותר בדיוויז'ן, אך בסוף חוסר הניסיון של הפיצ'ינג הותיר את המארינרס מחוץ לפלייאוף, מרחק משחק בודד מטורונטו.

התגעגענו אז באנו

הנשיונל ליג סנטרל סידרה לנו שני שחקנים שמתמודדים ראש בראש על תואר "הקאמבק של העונה". נתחיל בזה שכנראה יפסיד. על כריסטיאן ייליץ' היו לא מעט שכבר ויתרו. אחרי 2018 ו-2019 מטורפות, עם 80 הום ראנס ביחד, ממוצע חבטות כולל של 327. ו-OPS של 1.046. בשלוש העונות הבאות? ממוצע חבטות 234., עם 35 הום ראנס ו-OPS של 745., אותה אדרת, חתיכת שינוי בגברת…

ואז הגיעה 2023. ייליץ' החליט שהגיע הזמן להתעורר, העיף 19 הום ראנס (מה שהעיף בשתי העונות בקודמות ביחד), חבט 278. עם OPS של 818., ונראה הרבה יותר דומה לכוכב שמילווקי הימרה עליו לפני עונת 2018. עכשיו, כשיחגוג 32 עוד לפני תחילת העונה הבאה, יהיה מאוד מעניין לראות אם הוא ישמור על המגמה.

הסיפור של קודי בלינג'ר מרשים פי כמה. הוא החל כ-רוקי העונה ב-2017, וייצר ללוס אנג'לס דודג'רס שלוש עונות עם 11 הום ראנס (ממוצע של 40 לעונה של 162 משחקים), ממוצע חבטות 278. ו-OPS של 928.. ואז הגיעה הקורונה, ומאז? שלוש עונות עם 203., ירידה ל-41 הום ראנס בסך הכל (22.5 לעונה של 162) ו-OPS של 648., שחקן בינוני במקרה הטוב.

הכחולים מ-LA ויתרו עליו, והקאבס החליטו לתת לו 19 מיליון דולר, בתקווה לקבל משהו שדומה לבלינג'ר ההוא. וראו זה פלא: 26 הום ראנס (ממוצע של 33 ל-162), ממוצע חבטות 307. ו-OPS של 881., כנראה השחקן עם הקפיצה הגדולה ביותר מ-2022 ל-2023. עכשיו הוא שוב שחקן חופשי, יהיה מעניין…

אל איי לא

שימו לב לרשימת הסטארטרים של הלוס אנג'לס דודג'רס, שלא הגיעו לקו הגמר של העונה הזו. נתחיל בסיפור העצוב מכולם, חוליו אוריאס, אולי המניה הכי בטוחה ברוטיישן, זרק את הכדור האחרון שלו ב-1 בספטמבר, הסתבך בפרשייה שכנראה נדע עליה יותר בהמשך מאשר היום – ונעלם מהעין.

דאסטין מיי, שהחל את העונה חזק ובריא, סיים אותה ב-17 במאי עם פציעה מסיימת עונה, ולא בפעם הראשונה בקריירה של הסטארטר בן ה26. נעבור לנח סינדרגארד, שמשום מה החליטו בדודג'רס להמר עליו, אך ויתרו בתחילת יוני, אחרי שהצליח לייצר ERA של 7.16, ולהפסיד ארבעה סטארטס, שלושה מהם בעשרה ימים.

זוכרים את מייקל גרוב, שהראה ניצוצות בעונת הרוקי שלו? הוא אמנם הגיע לקו הסיום, אבל לא לפני שפספס את כל חודש מאי ובין ה-30 ביולי ל-23 בספטמבר רשם הופעה אחת. כל זה, אגב, הביא אותו ל-ERA של 6.13, לא משהו לכתוב עליו הביתה. ויש כמובן את טוני גונסולין, שמקשט את רשימת ה-60 ימי פציעה מה-18 באוגוסט, וכמובן לא יראה מגרש העונה. וכל זה כדי לארח חברה לווקר ביולר, שלא זרק העונה, והתקווה שיחזור בספטמבר נעלמה לה אחרי ניסיון אחד במיינורס. קלייטון קרשואו בן ה-35 נותר פחות או יותר לבדו בקרב. אם היה לו לצידו באוקטובר את מיי, ביולר, אוריאס וגונסולין, אפשר היה לקפל הכל ולעבור ישירות לפגרה.