5-1, כן, 5-1…. גם לאחר כמה ימים התוצאה עדיין מהדהדת ולא מצליחה לחלחל עד הסוף – זה לא שלא רואים במונדיאל חמישה שערים לקבוצה אחת, אבל לרוב זה נגד נמושות הטורניר ולא מול אלופת העולם +יורו המכהנת. בטח לא כשזו שיחקה בהרכב מלא, עם מספר שחקנים מנוסים ומקצוענים שסיימו עונה אדירה בקבוצותיהם. דובר הרבה על ירידה ביכולת ובכל זאת, חמישה שערים, ארבעה במחצית השנייה – כשההבעה השלטת על פני השחקנים הספרדים נעה בין הלם, חוסר אונים וייאוש – היא תוצאה לא נתפסת ולא מתקבלת על הדעת.

 וזה היופי בכדורגל.

בספורט

בחיים

תמיד קל מאוד לנתח בדיעבד, לראות את כל הסימנים המקדימים ולפרשן מדוע X  גרם ל-Y  וכדומה.

ועדיין 5 שערים… ואיקר… והפרצוף שלו שאומר הכל….

 גם סניור ויסנטה שמע את הקולות לפני הטורניר וראה את השחקנים מתבגרים בשנתיים נוספות מהיורו הקודם:  את צ'אבי מאבד כמה מאיות שנייה בכל פעולה על המגרש;  את טורס ששכח את העובדה שבעברו היה חלוץ שלם, איכותי וזריז;  את פויול נפצע ופורש – משאיר את דל-בוסקה עם ראמוס ופיקה, שעדיין לא בשלים להחזיק את ההגנה של אלופת העולם לבד, ללא טרזן שיינחה אותם, ירגיע כשצריך ויעניק את תחושת החוסן המנטלי שכל-כך הייתה חסרה שם באותה מחצית שנייה מטורפת ואומללה.

ואיקר…. איך מכולם דווקא הוא?!!?

לפני שמונה-עשר חודשים כשנפצע סן-איקר בידו ודייגו לופז חזר לריאל, אף אחד לא שיער כי במשך התקופה הבאה קסיאס יחווה ירידה תלולה ביכולת ואף ייאבד את מקומו בהרכב הפותח בליגה. ייתכן ומוריניו הבחין בגורם מקצועי שגרם לו להעדיף את לופז, מעבר לשמועות שקסיאס היה המדליף מחדר ההלבשה וספסולו היה עונש חינוכי. גם אנצ'לוטי המשיך באותו הכיוון ושמר את איקר לגביע המלך ולצ'מפיונס-ליג, דבר שרק חיזק את ההרגשה שקסיאס מאבד את מגע הקסם. שני הגביעים  בהם ריאל זכתה השנה בתחרויות בהן איקר השתתף ופתח בשער רק תרמו לבלאגן וחוסר היציבות – טעות קריטית בגמר האלופות כמעט וחרצה את גורלו (למזלו של איקר, ראשו של ראמוס הציל את ריאל בסוף המשחק).

IMG-20140614-WA0000.jpg

ואז הגול הראשון של ואן-פרסי, וקסיאס –  שלא ממש יצא לכדור אבל גם לא נשאר אל הקו – עמד מבולבל והסתכל על התנועה הקשתית של הכדור מעליו, עושה את דרכו פנימה.

ועוד אחד של רובן , בית-ספר לראמוס את פיקה

וכדור חופשי, יציאה גרועה של איקר (לדעתי לא היתה עבירה) וזה שלוש

וטעות מחפירה של סן-איקר, עדיין לא ברור מה הוא ניסה לעשות ומדוע הוא לא הרחיק מיד – וכבר ארבע

והחמישי היה באוויר, רק חיכה להוציא את האוויר ממפרשי הספינה הספרדית, לחתום את התבוסה הזאת עם חמישייה גדולה

והמצלמה שוב מתמקדת בו… הפרצוף שלו…. מסכן איקר….

תמונה שרצה חזק מיד אחרי המשחק (בתקווה שהיא לא נדושה מדי) – מי יודע למי קסיאס התחפש*?

כל-כך הרבה סיפורים אנושיים מרתקים היו במשחק הזה מלבד קסיאס: קוסטה, אותו חלוץ אימתני וגולר מפחיד, שרבות דובר על האיכות שיוסיף לנבחרת פשוט לא עמד בלחץ ושריקות הבוז מהקהל הוציאו אותו מדעתו. ברב הדקות ששיחק נראה לא מתאים לשיטה וסגנון המשחק, מספר פעמים נדמה היה שהנה הוא נוגח/נותן סטירה/מתפרץ והורס לנבחרת. גם הפנדל שסחט לא עזר בסופו של דבר, אולי היה עדיף לו, לספרד ולברזיל אם היה משחק בשביל הסלסאו. חובת ההוכחה עכשיו היא עליו, גם אם לא יבקיע הוא חייב להתנהג כיאה למעמד ולהפסיק את הפרובוקציות.

לא פחות מעניינת היא כיצד תתפתח תעלומת צ'אבי, הדינמו של הנבחרת וברצלונה. שחקן ללא תחליף – היחיד שהשפעתו (או למעשה הירידה ביכולתו) במגרש יכולה לגרום גם למסי להראות אנושי. ברור לכל שצ'אבי מעבר לשיא בשנתיים האחרונות ומתקשה לשלוט בקצב המשחק כמו בשנים קודמות. כל כיוון המחשבה ופילוסופיית המשחק של הנבחרת פשוט נזרקים לפח כשהמוציא לפועל העיקרי לא גורם לדברים לתקתק ונראה כמו צל של עצמו. בגיל 34 זה כנראה הטורניר הגדול האחרון בו הוא יישחק תפקיד  מרכזי, כולי תקווה שנראה סיום הולם לקריירה האדירה של השחקן הגדול הזה, שתמיד היה צנוע, שקט ועניו ושימש דוגמה למופת.

וחזרה אל המאסטרו, מחר ספרד-צ'ילה, משחק קשה מול יריבה חזקה ומאתגרת – סניור ויסנטה, ההגה בידיים שלך, המכונית סטטה ממסלולה ובדרך לתהום, אנא ממך, נער את החברה,רענן ההרכב והחזר את הכבוד והגאווה לנבחרת ולמדינה.

* המנצח זוכה בראסטות חינם בטיילת באילת!