היי לכולם, מהבית! / מנחם לס

My 5 granddaughters

 

(בגרינוויל, קיץ שעבר: הקיצוניות הנכדות 'האמריקאיות' ובמרכז הנכדות מישראל)

סוף-סוף חזרתי הביתה בשיא נסיעה חדש ממיאמי לגרינוויל – 11.5 שעות (כולל ארבע עצירות קצרות של 10-15 דק' כל אחת)! יצאתי ממיאמי כמה דקות אחרי סיום נצחונה המרתק של ארה"ב על גאנה 1-2. כבר קראתי ושמעתי על "השליטה המחלטת של הגנאיםפ במשחק" ואני לא מסכים לחלוטין עם הקביעה. אכן, הם אחזו בכדור רוב הזמן אחרי השער המדהים של קלינט דמפסי. אבל ההתקפות המתפרצות של האמריקאים היו יותר מסוכנות מכל אחזקת הכדור של הגנאים שהיו להם – אולי – 3,4 מצבים נ כל המשחק. ההגנה של האמריקאים לא היתה בונקר. היא היתה הגנה מתוחכמת של 'ספיגה', השיטה בה בנה  המאמן יורגן קלינסמן את המשחק האמריקאי. אתה 'סופג' את היתרון הטכני של היריב, אבל בצורה כזאת שאתה מוכן לצאת להתקפות מסוכנות ביותר.

ככה האמריקאים ישחקו ביום ראשון נגד פורטוגל, ואחרי זה נגד גרמניה.

אני מרגיש צורך להתנצל ולהסביר את היעלמותי מהאתר ברגע הפלייאוף הקריטי ביותר, משחקים 4 ו-5.

לא, לא ברחתי. הייתי חייב להגיע למיאמי למפגש חשוב ביותר עם הבנק שהחזיק לי את המשכנתא בקונדומיניום היפהפה שהיה לנו על שפת המים (מצד מזרח האוקיאנוס ומצד מערב ה-'אינטרקוסטל', רצועת המים המגיעה עד מיין בצפון ארה"ב), פגישה שהסתיימה על הצד הטוב ביותר לגייל ולי, ואחרי זה למפגש 5 חברים בת גלימים שהיינו יחד מגיל אפס עד היום הזה. לחמישתנו עבר מאד משותף שקרב בינינו עוד יותר: כולנו גדלנו ללא אבות. אחד הגיע כל הדרך מישראל. שני הגיע מלוס אנג'לס.

הפגישה היתה חשובה ביותר כי כל החמישה בני 77 (כבר, או עד חודש אוגוסט), וגייל ואני הם הזוג הבריא היחידי. שניים מהארבעה האחרים נשואים לנשים חולות אלצהיימר, אחד אשתו נפטרה לאחרונה מסרטן ריאות, ואחד חולה בעצמו במחלה ממארת. חשבנו שאולי זאת תהיה הפגישה האחרונה בינינו שהיינו 'החמישייה הגדולה' מבת גלים. (טוב, שאלהים לא חנן אותי סתם ככה רובכם כנראה יודעים. אשתי רינה ז"ל, אימן של בנותי האהובות סיגל (הוד השרון) ואפרת (אטלנטה), ניפטרה אחרי מחלה קשה כשהיתה בת 33 ואני בן 35).

כמובן שעקבתי אחרי המשחקים אבל לא יכולתי להשתתף בכתיבה מבחינה נפשית. הכתיבה כאילו ברחה ממני בכל השבוע האחרון. אני לא יודע אם השמחה מתוצאות הדיון בבנק הקטינה את הכאב מהפסד מיאמי, או כשאתה נמצא במצבים מסויימים בחיים, משחק כדורסל הופך לדבר בלתי חשוב לחלוטין. להוסיף לכל הנ"ל את נסיון ההתאבדות של נכדתה של גייל לרקין בת ה-14, אז באמת ספורט הופך לדבר משני ביותר.

Three from Isr, 2 from Atl, 3 adopted, one greatgrandבתמונה מימין לשמאל: אמי, הנכדה הישראלית בת ה-14, ברוק, הנינה של גייל, לרקין הנכדה המאומצת, לפני נסיון ההתאבדות, שייאן, הנכדה המאומצת בת ה-16, רומי, הנכדה הישראלית העולה לכיתה א', ודריה בת ה-17, תיכוניסטית העולה לכיתה י"ב המתכוננת לטיול המסורתי של התיכוניסטים לפולין. למטה יושב הוא ניקולאס המאומץ בן ה-12 – קטן-קטן אבל שחקן בייסבול ענק ומאד מיוחד במינו שכבר מתעניינים בו!

טוב. הכל מאחורי. הזמן עובר, חביבי, כמו מילות השיר, והזמן מרפא גם את הכל.

הספארס היו נהדרים. נפלאים. ללא יוצא מין הכלל ממש, ומלבד קאווי לנרד הגדול, השחקן הנפלא השני שלהם היה – אוקיי, הרימו גבות, זאת דעתי! – פאטי מילס. גם מאנו ג'ינובלי היה כדור אנרגיה לא יאומן, וכמובן שטים דנקן וטוני פרקר היו ונשארו כמו הגייזר בפארק ילוסטון – OLD RELIABLE!

ההיט? איום ונורא, גם הם ממש ללא יוצא מין הכלל. כולם היו גרועים, אבל חבל היה לי לראות את חוסר האונים המחלט ממש של ריי אלן, כריס בוש ודוויין ווייד. שלושה שחקנים גדולים של פעם שהדלק ניגמר להם לחלוטין, והיה ממש עצוב לראות אותם משחקים. שלריי אלן אבדו אצבעות השלוש אני כותב כבר מתחילת העונה. גם המאמן אריק ספואלטרה הפתיע אותי הפעם מאד לרעה כשלא נתן לג'יימס ג'ונס הזדמנות לשחק (במשחק הרביעי בגארבג'-טיים הוא קלע 3 שלשות ללא החטאה, וכשכל שחקני ההיט לא מצליחים לקנות שלשה), ושפתאום במשחק החמישי – בפגור של 20, הוא פתאום מכניס את מייק ביזלי כשהיה כבר אבוד, דבר שהיה צריך לנסות לעשות עוד בסידרה נגד אינדיאנה.

טוב, חלב שנישפך.

אז זהו. אני בבית עם העיזות שלי שלא מפסיקות ללקק אותי מרוב אהבה וגעגועים שהיו.

תודה ענקית לשני סגני מידן בורוכוב ורועי ויינברג שערכו את האתר בצורה נפלאה, והכניסו תערובת של מאמרי NBA עם מונדיאול בשיווי משקל נעלה. תודה לכל הכותבים והמסקרים ממומי/מידן ורועי ועד (ללא כל סדר מסויים) יאיר זעפרני (גם כותב וגם משקיע המון בעריכת אהרון שדה), מתן גילור, ולדי קוגן, אהרון שדה, ינון יבור, איל רדושקוביץ, עידו מוריה, עידו גילרי, איל ספיר, דור בלוך (ויסלחו לי אלה שברחו לי הרגע מהראשׂ), וכמובן מאות הגולשים שתקרמו כה הרבה בתגובותיהם.
 
האתר לא ירד מ-10,000 כניסות ליום והגיע שלשום לשיא של 16,554 כניסות.
 
אז שוב, תודה לכולם, ומעתה כל בינוני ורפי ההבנה באתר ייאלצו לחיות שוב עם הדוק הקשיש שממשיך לבעוט, ונסיעה ישרה ממיאמי לגרינוויל – 70% בלילה – היא סתם עוד הוכחה לאנרגיה (ופסיכיות) הבלתי נידלות שלו (שלי).
 
באהבה והוקרה לכולם,
 
מנחם לס

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  2. ד"ר רזי הופמן

    17 יונ 2014 16:14:54

    מנחם

    מאחל לך שלא תדע עוד צרות. באמת שבוע מטורף לפי התיאורים שלך. שבוע שיכול להכניס בן אדם לבית משוגעים.
    העיקר הבריאות, שחזרת וחזר לך התיאבון. מקווה שיש לך דעה לגבי העתיד של דייויד בלאט. נשמח לשמוע את דעתך המנומקת מה הוא צריך לבחור, קליבלנד (בהנחה שהם רציניים) שנותנת משרת מאמן ומשכורת של מאמן או גולדן סטייט שנותנת חוזה מובטח ל 3 שנים כעוזר מאמן בשכר ברוטו של 750$? את הדעות אתה יכול לראות בפוסט העוסק בעתידו של בלאט. כולם קוססים ציפרניים כי המפגש של בלאט עם הקבס מחר…

      1. רועי ויינברג

        17 יונ 2014 19:00:59

        יש היום ראיון עבודה של בלאט בקליבלנד. עדיין אין עדכונים משם, ולא סביר שהוא יקבל הצעה אחרי ראיון אחד. כנראה שג'נטרי יעזוב את הקליפרס עקב הוספת פרנק, ואני חושש שיעזוב למשרה בקליבלנד.

  3. פיזיקאי

    17 יונ 2014 16:16:22

    מנחם שתהיה בריא עד 100 כמו 20,משפט קטן על ריי אלן,
    הוא לא איבד כלום זה ספולסטרה שאיבד את השכל,נותן לשחקן בן 40
    לשחק 40 דקות בלי מנוחה,בוודאי שהאחוזים ירדו ובטח בגיל הזה,
    אם תוכל לכתוב לנו על ההבדלים בין מייקל ללברון שדיברת
    עליהם.ומחכים לסיפורי התיבה""""""""" יאללה מנחם,

  7. holden

    17 יונ 2014 18:50:43

    מנחם, כבת-גלימי לבת-גלימי-אני שמח שהכל בסדר והגעת הביתה בשלום, בהחלט יש דברים בחיים שהם מעל ומעבר לספורט.
    מה עם ההפלגה הטראומטית שחווית?
    אתה מתכוון לספר לנו עליה?

    ארה"ב שיחקה כמו גרמניה, טוב זה לא כזו חוכמה בהתחשב במאמנה הגרמני יורגן קלינסמן שהוא למעשה הניח את אבני היסוד לנבחרת גרמניה הנוכחית, הפך את גרמניה שרבים שנאו אותה לנבחרת התקפית ויוזמת.
    גרמניה של העשור האחרון היא למעשה הולנד של שנות השבעים,
    משחקת צכדורגל שובה עין ושוטף אולם לא מגיעה להישגים,
    מי יודע אולי הטורניר הזה יהיה שבירת הקרח עבור גרמניה.

  11. עגל

    17 יונ 2014 20:59:18

    מנחם שיהיה לך רק טוב. נראה שיש לך משפחה מדהימה וברור שאתה מאוד אוהב אותם. הסיפור שלך על 5 הבת גלימים נוגע ללב ומדבר אלי. אולי טוב שלא היה לך ראש למשחקים כי היית אוכל את עצמך. לגבי ריי אלן אני מסכים עם הפיזיקאי ואני חושב שהוא היה פעיל וטוב מאוד בהתחשב בנסיבות.

    1. אשך טמיר המקורי

      17 יונ 2014 22:39:50

      מעולה. מי זה הבראיין וויליאמס הזה?
      חשבתי בהתחלה שאני הולך לראות משהו ישן של פורוורד שיקגו לשעבר שנרצח ע"י אחיו ביאכטה… (היה אחלה שחקן, ממש אהבתי אותו)

  18. דרור

    18 יונ 2014 01:32:44

    מנחם, שתהיו בריאים וחזקים. כדי לנהוג 11 שעות רצוף צריך להיות טאף מאד'ר פאקר. וגם לדעתי ריי אלן היה טוב מאוד.

  19. איתי

    18 יונ 2014 06:26:40

    הי מנחם מאחל לך כל טוב ורק בריאות. איזה כיף שיש הרבה נכדים ומשפחה גדולה . כל הכבוד על הנסיעה המשוגעת אני בטוח הייתי עוצר לשינה טובה בדרך….

    מה עם ריי אלן ימשיך או יפרוש ?
    ומה על מיאמי לעשות כדי להישאר בעניינים ולא לרדת מהבמה לשנים הקרובות במידה ולברון עוזב ???

  20. ישראל קרמר

    18 יונ 2014 12:57:50

    למנחם: שתזכה לרבה הנאה עם המשפחה עוד שנים רבות.
    ושאלה: קיבלת את המכתב בדוא"ל (=אי-מייל) עם צירוף המאמרים שלי?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט