המקופח/ איל ספיר

רציתי לדבר קצת על העוול שנעשה לכריס בוש בסדרת הגמר הזו ובכלל, על ידי גופי התקשורת והאתר הזה בפרט.

קודם כל, נדבר על הסטטיסטיקה.

אני חושב שאין עוררין לכך שבוש הוא השחקן השלישי בחשיבותו במיאמי היט. בסדרה הזו, בוש קולע בממוצע 14.4 נקודות למשחק ומוריד 4.8 כדורים חוזרים. אין ספק שאלו ממוצעים לא טובים בשביל שחקן מוכשר כבוש, הרי ממוצע הקריירה שלו במיאמי עומד על 17.3 נק' ו-7.4 ריב', ובטורנטו הוא קלע 20.2 והוריד 9.4, אך בואו נזכור כיצד משחקת קבוצתו.

דווין וויד, המאכזב הראשי לדעתי, קולע בסדרה הזו 16.3 נק', 8 פחות ממוצע הקריירה, ועל האסיסטים עדיף שלא נדבר. גם לברון, שדואג ליישר סטטיסטיקה בגארבג' טיים, מציג סדרה לא טובה בכלל, וזה מתבטא בזה שלמרות התלות ההולכת וגדלה בו ואוזלת היד מן הצוות המסייע, הוא לא מצליח לעזוב את ממוצע ה-27 אשר ליווה אותו לאורך כל שנותיו בליגה וגם מאבד בחוסר אחריות 4.5 כדורים למשחק.

אם תקראו את הסטטיסטיקה, אני מניח שתאמרו, "טוב, אז בוש נחלש בערך כמו וויד ולברון, מה אתה משבח אותו?" אענה לכם, שיש הבדל משמעותי בין השניים הגדולים לשאר העולם. במהלך העונה הזו והעונה שעברה, התרחש תהליך בו מיאמי הפכה מקבוצה של ביג ת'רי, לקבוצה של ביג טו, לקבוצה של ביג וואן עם כוכב שני שגם הוא מפריד את עצמו מן השאר. כריס בוש הגיע לפלייאוף הזה כאשר כולם, כולל הוא עצמו, יודעים שכרגע הוא אחד השחקנים המובילים, אבל לא כוכב הקבוצה כפי שיכול היה לומר לפני שנתיים.

בפלייאוף, מן הסתם, נעשה תהליך בו ככל שמתקדמות הסדרות, הכוכבים הולכים קדימה, והשאר מפנים את הבמה. כלומר, בניגוד לשנים עברו בהם הציפייה מבוש, ובלי להיכנס לשאלה אם עמד בה או לא, הייתה לקחת צעד קדימה בפלייאוף, השנה הציפייה הייתה לקחת צעד אחורה ולפנות מקום לוויד ובעיקר ללברון.

עכשיו, בואו נסתכל על סדרות גמר אחרות של שחקן שלישי הכי טוב בקבוצה שלו, ונחליט אם הסדרה של בוש אכן כזו נוראית.

ג'יימס הארדן, פיינלס 2012: 12.4 נקודות, 3.6 אסיסטים.
ריי אלן, פיינלס 2010: 14.6 נקודות (ב-40 דקות למשחק!)
מאנו ג'ינובילי, פיינלס 2007: 17.8 נקודות (בסדרה חד צדדית וללא שומר ראוי)
ג'ף הורנסק, פיינלס 1998: 10.6 נקודות, 2.7 אסיסטים וריבאונדים.
הוראס גראנט, פיינלס 1991: 14.6 נקודות, 7.8 ריבאונדים.

אני חושב שכל אלה הם בלי ספק שחקנים שנחשבים גדולים מבוש, ובכל זאת, כשהיו האופציה השלישית בקבוצתם הם העמידו סטטיסטיקות דומות לאלו שלו.

"נו באמת, פתחו ספר היסטוריה!"

עכשיו, אם נעזוב את הסטטיסטיקה המשעממת, בואו נחשוב שוב האם יש בסיס בהאשמות שלנו כלפי בוש.

נפלג את הנושא להגנה והתקפה.

בהתקפה, הטענה העיקרית כלפי בוש, היא שאין לו משחק פוסט אפ. על פי הנתונים היבשים, גובהו של כריס בוש הוא 2.11 מטרים, נמוך יותר ממרבית הסנטרים בליגה. מסתו, שמרכיביה העיקריים הם בטח לא שריר, היא 107 ק"ג. גם פה, לבוש אין שום יתרון על הסנטר הממוצע.

אז מה שהמבקרים מנסים לומר לבוש זה בעצם, "אין לך שום יתרון בצבע, למה אתה לא הולך לצבע?".

לכריס בוש יש שלושה יתרונות גדולים מאוד על רוב הסנטרים בליגה; הקליעה, הזריזות, והשליטה בכדור. זאת אומרת שהמהלך האידיאלי בשביל כריס בוש, הוא הטעיית קליעה ושימוש בצעד ראשון מהיר על מנת ללכת לסל בכדרור.

אני יודע שלכולכם יש בראש את אותה התמונה בה בוש עובר את טימי וחוטף בלוק משפיל. בלי להתייחס להיה או לא היה פאול, אפשר לראות בקלות שזה אירוע חד פעמי. בוש עובר את דאנקן 3-5 פעמים במשחק, וברוב הפעמים יוצר יתרון גדול מספיק על מנת שאחד מגדולי החוסמים בהיסטוריה לא יוכל לחוסמו; אותו הבלוק, הוא המקרה יוצא הדופן.

בנוסף, כריס בוש סובל השנה מסדרת קליעה מבחוץ לא טובה. כך לפחות ניתן להבין אם מסתמכים אך ורק על חומר כתוב.

על זה אני אומר, מהה?!

בוש קולע בסדרה הזו ב-60% מהשדה, 89% אחוז מהעונשין ו-63% מהשלוש! היחידים, בשתי הקבוצות, אשר מאפילים עליו, הם טיאגו ספליטר מהשדה, ומאנו ג'ינובילי מהעונשין.

עוד על סדרת הקליעה המעולה שלו, בוש קלע בסדרת הגמר הנוכחית 5 שלשות. בכל קריירת הפלייאוף שלו, לא כולל השנתיים האחרונות, בוש קלע 9 שלשות.

"סדרת קליעה רעה? פתחו בסקטבול-ריפרנס!"

אם בהתקפה הרוב מסכימים שלבוש יש פונטנציאל להיות סופרסטאר, בהגנה, זהו ללא ספק לא המצב.

כשחושבים על הגנה של גבוה, בטח ובטח הגנה של סנטר, חושבים על ביל ראסל, דיקמבה מוטומבו, דוויט הווארד. הגדולה של השחקנים האלו בהגנה, הייתה החסימה. אתלטיות בלתי נגמרת, ובמקרה של מוטומבו גם טונות של סנטימטרים עודפים, עזרו להם לחסום כל חודר שמעז להתקרב לטבעת שלהם.

כתוצאה משחקני ההגנה הגדולים האלו, נוצרה סטיגמה אשר דומה ל-"נמוך מכדרר, גבוה עומד בצבע", והיא: "נמוך שומר, גבוה עוזר". בדיוק כמו לברון והובלת הכדור, גם כאן ספולסטרה הולך נגד הסטיגמה, כאשר מאמין שכל שחקן יכול לעזור נגד השחקן לא שלו, ולרוב החדירות מסוכלות על ידי הגארדים ולברון עוד לפני הזריקה. בוודאי שישנה בעייתיות בשיטה הזו, בדיוק כמו שלברון היה יכול לשחק 5 דקות יותר כל משחק אם לא היה מתיש את עצמו בשבירת הלחץ והריצה מחצי לחצי כמוביל כדור, אבל עם 4 גמרים ב-4 שנים, מי אני שאתווכח?

מה שאני מנסה לומר, זה שאנחנו לא מסתכלים על ההגנה של בוש כמו שצריך. זוכרים את יוסטון-פורטלנד, כשאולדריג' חגג עם ממוצע של 29.8 נקודות במהלך הסדרה? למה לדעתכם, הביקורת לא הופנתה כלפי הווארד? בגלל שהווארד הוא גובה עוזר, לא גבוה שומר. זאת אומרת, שהוא לוקח את הגבוה הפחות טוב בהתקפה מבין הצמד, ומתמקד בלשמור בשביל כולם. אם אולדריג' היה עושה את הנקודות שלו מחדירות, האשמה הייתה מופנית כלפי הווארד.

כשבוש שומר, צריך להסתכל על השחקן שלו, ולא על שאר השחקנים. למה את הסדרה הבינונית של לברון מייחסים לקוואי לאונרד, אבל את הסדרה הבינונית של דאנקן, אשר תלוי בשומר שלו הרבה יותר משלברון תלוי, לא מייחסים לכריס בוש (שעושה עליו עבודה שאם תשאלו אותי, היא לא פחות מנפלאה ומתבטאת בעיקר ביידים בכל מקום וכאב ראש גדול בכל מקום שמגיע אליו הכדור)?

האם יש פתרון בו הגבוה גם עוזר וגם שומר? בוודאי, אבל בשביל זה צריך שני גבוהים קלאסיים, ולא בוש וראשאד לואיס שהוא בכלל סמול פורוורד.

הפתרון הטוב ביותר, שאם תשאלו אותי יתבטא כבר בהרכב הפותח ביום א', הוא כריס בוש לצד כריס אנדרסן. בוש עושה את המוות לדאנקן, ובירדמן עושה את המוות לשאר.

בוש הוא לא מרכז ההגנה, רק אחת החוליות המרכזיות בה

לסיכום, אני חושב שבוש לא רע בסדרה הזו, הסיטואציה שלו רעה.

בתור שחקן הרוטציה הראשי, ולא חלק מהביג ת'רי, כריס בוש ממלא בסדרה הזו את תפקידו נאמנה, והלך צעד אחורה על מנת לפנות את הבמה לוויד ובעיקר ג'יימס, הכוכבים של הקבוצה, אשר הם אלו שלא לקחו צעד קדימה עד כה כפי שהיו צריכים.

האם סיטואציה כזו, בה בוש הוא זה שצועד אחורה ולא קדימה, מוציאה את המירב משחקן כבוש? בכלל לא, אם תשאלו אותי. למה שחקן שקולע ב-63% מעבר לקשת, זורק משם רק 8 פעמים, בזמן שלברון שקולע משם באחוזים דומים, זורק 18? למה וויד, בסדרה נוראית, זורק עד כה 52 פעמים מהשדה בזמן שבוש מסתפק ב-37 (וקולע רק פעמיים פחות מוויד)?

אך הכי נורא, זה שבתור שחקן משלים בוש צריך להתמקד הגנתית בדבר בו הוא הכי גרוע, לקחת ריבאונד נגד שחקנים גדולים וחזקים ממנו, במקום לעשות את הדבר בו הוא הכי טוב; טארפים, סוויצ'ים מהירים והמון לחץ כדור שמוביל לחטיפות וסלים קלים, ושלברון, אשר מנצח כל אחד בסן אנטוניו במכות יקח ריבאונד?

חברים, זו הסיטואציה שעלובה, לא השחקן.

לפוסט הזה יש 46 תגובות

  3. Yamani1000

    14 יונ 2014 12:04:43

    מסכים עם הטענות, לא עם המסקנה.

    בוש של פעם היה בא ולוקח את הזריקות, לא מחכה שיתנו לו אותן.

    המנטליות שהוא פיתח במיאמי היא של שחקן משלים ושולי (יחסית), ולפני המערכת והסיטואציה הוא עצמו אשם בכך.

    1. איל

      14 יונ 2014 13:26:04

      בוש של פעם, ובוש של היום, הם שחקנים חכמים שיודעים את מקומם בקבוצה.
      כרגע, אם וויד, לברון וספולסטרה לא ישנו את המנטליות שלהם בעניין המעמד של בוש, הכי טוב יהיה אם הוא לא ייצור מהומות. זאת אומרת, לא ייקח זריקות שהן "לא שלו".

  4. עידו גילרי

    14 יונ 2014 12:14:57

    אייל, אני מסכים איתך לגבי היכולת ההתקפית של בוש אבל ממש לא מסכים עם החלק ההגנתי. הסדרה של דאנקן רחוקה מלהיות בינונית בעיני. השמירה של בוש רחוקה מלהיות מזהירה גם בצד של השמירה האישית וגם בצד הקבוצתי.

    חוץ מזה להגיד על שחקן בעמדת הסנטר שזה לא פייר לבקש ממנו להתמקד בלקחת ריבאונד זה כמו להגיד שרכז לא חייב לדעת למסור או להקפיץ.

    אני גם לא חושב שבוש צריך לזוז הצידה ולפנות את הבמה לוויד ולברון. מצד שני הוא לא הבעיה העיקרית של מיאמי בסידרה הזו.
    אפשר להמשיך לחפש אשמים (אם תמצא את צ'אלמרס איפשהו תודיע למשטרה שעסוקה בחיפושים) אבל צריך לזכור שהסדרה עוד לא נגמרה.

    2. איל

      14 יונ 2014 13:23:31

      אני חושב שאתה לוקח בחשבון את הגיל של דאנקן קצתיותר מידי.
      נכון, דאנקן מבוגר, האם זה הפריע לו להיות נהדר השנה? אז למה החטאות העונשין, חוסר הריכוז וההתמצאות בצבע ובכלל, ההרגשה שהוא לא מצליח להתפקס? הרי זו לא עייפות, כי הוא נח השנה כמו שצריך, זה לא גיל, כי עד עכשיו הגיל לא היה משמעותי, ולכן, ובוודאי שזו דעתי האישית, זה בוש.
      זה לדעתי לא הגיוני לבקש מ*כריס בוש של מיאמי היט* לקחת ריבאונד.
      למה? כי מאמן יצירתי ופתוח כספולסטרה, ונתתי לזה דוגמאות בכתבה, יכול להבין בעצמו איפה בוש הכי יעיל ואיזו דרך היא הכי לטובת הקבוצה, גם אם בוש הוא הסנטר.

  5. נדב

    14 יונ 2014 12:18:54

    אני לא מסכים אתך שמאנו ג'ינובילי, ג'ף הורנסק, והוראס גראנט, ״בלי ספק שחקנים שנחשבים גדולים מבוש״.
    לדעתי גם החוזים שלהם לא מרמזים לזה.
    בוש קיבל חוזה כמעט מקס׳, וצעד אחורה בכייף כדי להתפנות לפירוק מחשבים.

  6. דובי

    14 יונ 2014 12:54:54

    אין משחק פוסט אומר שגם כשיש חילוף ופטי מילס שומר עליו, בוש לא יודע מה לעשות. ע"ע מקרה דוראנט וכריס פול.
    ולכן אין בעיה לחילופים אוטומטיים בהגנה, משמע פחות כאבי ראש להגנה.
    וכאבי ראש להגנה זה די חשוב.

    1. איל

      14 יונ 2014 13:14:04

      ככה הופכים לשחקן יעיל, לא לשחקן טוב.
      בסדר, אז בוש יהפוך לשחקן פוסט טוב ויקח לסל את פטי מילס. אוקיי, עוד 6 נקודות במשחק, ומה יעשה נגד דאנקן?

        1. איל

          14 יונ 2014 13:55:43

          בגלל זה בוש צריך להיות כוכב.
          כשהוא המרכז של ההתקפה, הוא לא מגביל אותה כי היא מותאמת אליו.
          כשהוא השחקן השלישי הכי טוב בהתקפה, הוא לא מבטא את עצמו כמו שצריך כי סגנון המשחק השונה שלו לא מותאם לכוכבים.
          אנחנו באותו ראש?

          1. דובי

            14 יונ 2014 14:13:03

            סיכום ביניים בנושא משחק הפוסט-
            קווין דוראנט שחקן התקפה מוכשר ומגוון פי כמה מבקש, שמתבסס על משחק חוץ, ומהחוץ פנימה. בסדרה האחרונה נחשפה הבעייתיות בחוסר משחק הפוסט אצלו.
            על אחת כמה וכמה בוש.
            שחקן שהוא 4-5 ולא יודע מה לעשות עם הגב לסל הוא שחקן מוגבל, וחבל. שישלם כמה שקלים לאקים ויבוא אליו לקייטנה. הוא לא יהיה הראשון ולא האחרון.

            דרך אגב, היה שחקן עם אותו שם שהייתה קבוצה, קנדית כמדומני, שנבנתה סביבו. הוא עזב אותם עם אילו השנים?

          3. איל

            14 יונ 2014 14:56:05

            באמת חשבתי על זה שיש בעייתיות בבוש.
            בתור שחקן רוטציה – הוא לא מוצלח.
            בתור כוכב – הוא לא מספיק טוב.
            מה עושים?
            לגבי הפוסט אפ – אני ממש, ממש לא מסכים איתך.

      1. ido moria

        14 יונ 2014 13:43:23

        אז אם הוא שומר על 4-5 הרי שהוא נמצא בצבע. שם הוא לא אפקטיבי. לא הבאת את המספרים של טימי, אבל הוא כסף בבנק. אבל, פופ רוצה גם ריבית והתרגילים שלו משחררים שלשות שזה יותר עדיף…

        אם הוא יוצא לפרימטר אז פאפ לא פרייאר ושם עליו גארד ובוש לא יכול להוריד כדור לריצפה. ז"א שנשאר לו לחיות מהפרורים של זריקות פנויות שמגיעות מתרגילים. וכאן אנחנו מגיעים לפוסט שלי ששואל: מה התרגיל, אריק?

        בוש מקבל את הנקודות שפאפ מוכן שהוא יזרוק ותו לא. ואריק ספולסטרה לא עשה עד עכשיו משהו שיוכיח אותנו אחרת.

        2. איל

          14 יונ 2014 13:51:14

          המשכת עפה את הנקודה שלי שהיא בעצם שכלול של הנקודה שלך.
          הסיטואציה שאליה בוש הכונס על ידי הפיליפיני היא לא הוגנת.
          אבל, ואל תבקש ממני להוכיח כי אני אבקש ממך לקרוא שוב את הפוסט, בוש מוציא את המירב מהסיטואציה המעאפנה שלו.

  9. רומיאו

    14 יונ 2014 13:42:17

    לברון וויד ובוש צריכים לזרוק 60 זריקות במשחק.לא צריכים, חייבים.

    שאר השחקנים לא טובים מספיק אין מה לעשות, בטח לא כדי לנצח את הקבוצה הטובה בליגה.
    מסכים שבירדמן צריך לשחק יותר, אפשר לנסות:
    וויד אלן לואיס לברון אנדרסן

    1. ido moria

      14 יונ 2014 15:31:29

      בירד מן אוכל קש בסדרה הזאת כי טימי דייאו וספליטר עדיפים עליו והוא נאלץ לעשות עבירות. אז נשאר סמול בול… וגם זה לא עבד בפעמיים האחרונות… ספולסטרה צריך לעשות משהו מדהים אבל מה?

  10. עגל

    14 יונ 2014 14:08:08

    ועוד תוספת קטנה למה שאמרו איל, דובי ועדו: בוש מוציא די הרבה מהסיטואציה שלו ועושה מה שאמור לעשות. הוא סה"כ די עלוב, אבל רק חצי מזה באשמתו. לא סתם ספולסטרה אמר שהוא השחקן הכי חשוב שלו.
    אבל, אבל – בוש מעולם לא היה שחקן "פרנצ'ייז פלייר". גם בימי טורונטו העליזים בעיני הוא היה מעין כרמלו משונמך (לא בצורה אלא ביכולת), לא הייתי בונה קבוצה על אף אחד מהם, הם חייבים להיות חלק ממועדון שמנצל אותם נכון. לכרמלו לא בנו אף פעם קבוצה נכונה ובוש כן משתלב בסה"כ.
    ועוד משהו – מעולם לה היה "ביג תרי", זהו שקר תקשורתי, תדמית. כאמור בוש לא היה פרנצ'ייז פייר. ווייד ודאי שהיה אבל זה כבר היה מזמן מזמן. ברגע שלברון הגיע מיאמי נהיתה המועדון שלו ורק שלו. מי שאומר שהייתה של ווייד חי ב delay. פשוט לקח זמן עד שראו שמיאמי של לברון.
    בדיוק כמו שהיום החם של השנה מתרחש ב delay לעומת היום הארוך של השנה.

    1. איל

      14 יונ 2014 14:10:57

      מה שחשוב זה שלברון, וויד ובוש הרגישו כמו כוכבים, וכתוצאה פעלו יפה ביחד.
      כרגע, כשהפערים נהיו רשמיים, זה פוגע בהם.

  11. אלון

    14 יונ 2014 15:10:57

    כמה הערות:
    א. נקודת הפתיחה- "מגיעים לפלייאוף שבוש הוא כבר לא אחד משלושת הכוכבים" – הפסקה הזו, שהיא נקודת הפתיחה, נוגדת בעצם למסקנה העיקרית, שבוש לא אשם. בוש הגיע להיט כדי להיות כוכב. שלישי, אבל כוכב, זה שהוא מגיע לסדרה הזו כרול פלייר בכיר, זה אומר המון על היכולת שלו.

    ב. הסטטיסטיקות על שחקנים שלישים בחשיבותם – בחרת מדגם מאוד קטן מתוך 25 שנה, שאני לא בטוח מה הוא מייצג. ב2011 בוש היה עם 18.5 נק' 7.3 ריב', ב2009 אודום היה עם 13.4 7.8 ורשארד לואיס עם 17.4 7.6 וכו' וכו'… אם הססטיסטיקות שהצגת באות להראות סדרות גרועות של שחקנים שלישיים ב25 השנה האחרונות, אז כן, אין ספק שבוש בחברה טובה, אבל הוא שם. בעיקר נראה לי שהוא חלש מבחינת אחוז שימוש (לא בדקתי אני מודה, אבל מצפיה במשחקים זה נראה ככה).

    ג. האחוזים מהשדה של בוש נובעים מאחוז השימוש הנמוך שלו, הוא כמעט ולא נאלץ לקחת זריקות גרועות, וזריקה שהוא לא רוצה לקחת הוא לא יקח, יהיה מי שיקח במקומו. הוא הוסיף את הזריקה לשלוש כיופי של נשק לארסנל, אבל השימוש בו הוא נמוך. הסיבה לכך שהוא קולע ב63% היא שהוא זרק רק 8 פעמים. הוא עולה בספוט-אפ מהפינה (זריקה שסטטיסטית היא מהנוחות בכדורסל), בסוף תרגיל מוצלח שיש גבול כמה אפשר להריץ בעוד לברון עולה לשלשות מכדרור, הרבה פעמים כשהמשחק תקוע…

    ד. הכרזת על הפלייאוף כמקום בו מצפים מהכוכבים לעשות הכל ומהשאר לקחת צעד אחורה. אני חושב שדווקא הפלייאוף הזה הראה לנו את חשיבותו העצומה של סגל עמוק וחזק. רוטציה בפלייאוף מצטמצמת, אבל שחקני המשנה שנשארים בה מקבלים תפקידים קריטים יותר.

    ה. אני לא מסכים איתך לגבי המשחק של דאנקן בסדרה והשמירה של בוש עליו. השמירה של בוש עליו לא נוראית, אבל היא גם ממש לא משהו לספר עליו לחבר'ה.

    דווקא עם המסקנה העקרונית שלך, שהסיטואציה דפוקה, אני מסכים, אבל במקרה של בוש אסור לשכוח. זו סיטואציה שהוא בחר בה. הוא בחר לנגן כינור שלישי ללברון ו-ווייד, הוא העמיד את עצמו במצב הזה, והוא במהלך ארבעת השנים האלה התדרדר במעמד על המגרש מצלע שלישית במשולש לשחקן משלים… זה עליו.

    1. איל

      14 יונ 2014 15:19:42

      על היכולת-זה לא אומר כלום.
      בוש היה משמעותי בהרבה מוויד העונה, ובוודאי יותר טוב ממנו.
      למה אם כך וויד הגיע לפלייאוף כשהוא בטוח בעצמו ובוש לא? אתה יכול להפיל את זה על בוש, אני חושב שזו בעיקר אשמת ספולסטרה.

  12. איתי

    14 יונ 2014 16:24:10

    אני חושב שהשורה שתמיד הייתה נכונה לגבי בוש היא שהוא לא שווה את החוזה והמעמד אליו הגיע/מותג. אוהדי כדורסל שמבינים מצפים משחקן מסוגו של בוש ליותר ולא מסתפקים באחוז קליעה גבוה משלוש במיוחד שיש לא מעט אחרים בקבוצה שלו שיודעים לעשות את זה לפחות באותה רמה.

    לבוש יש ביצים, הוא יקלע זריקות חשובות ויעשה מהלכים מכריעים אם רק יתנו לו ובזה הוא כן אנדרייטד גדול כי כל פעם שהוא עושה את זה ( והוא כבר עשה את זה יותר מפעם אחת ) כולם בשוק טוטאלי מאיפה הוא הגיע.

    הספרס פשוט משכו את השמיכה הקצרה גם ככה של ההיט בהגנה/בעומק/באי יכולת החסימה/בריבאונד הגנה והתקפה גרוע – ועל זה בוש פשוט לא יכול לחפות כי הוא מעולם לא היה שחקן פנים אמיתי.

  13. איתי

    14 יונ 2014 16:26:20

    ועוד נקודה – כשחושבים על זה לעומק – בוש צריך לשחק בכלל בעמדה 3 . אם היה לו סנטר אמיתי מאחורי הגב הוא היה עלול להפוך למפלצת.

  14. איתי

    14 יונ 2014 16:35:10

    גובה וזריזות . ריבאונדר טוב יחסית לעמדה, קליעה מרחוק טובה . יכל לתת מרחק בהגנה ולעזור בחדירות. נכון שיש שחקנים יותר מהירים ממנו בעמדה הזו – וגם שחקני פוסט טובים – אבל לפחות בנושא הפוסט הוא יכל להיות מעצור הגנתי.

    חוץמזה שהוא מוסר נהדר

    1. איל

      14 יונ 2014 18:02:21

      בואו נעבור אחד-אחד
      גובה- מה זאת אומרת? העובדה שכתוב בNBA.COM שהוא גבוה יותר מכל הסמול פורוורדים בליגה נותנת לו איזשהו יתרון? הוא הרי לא מנצל את ה6'11" שלו בשום דרך.
      זריזות- הוא זריז בהשוואה לגבוהים, לא בהשוואה לפורוורדים.
      קליעה- נו, אז זה מושלם לניצול בעמדה גבוהה יותר, לא?
      ריבאונד- לא, הוא לוקח יותר ריבאונדים כי הוא שומר קרוב יותר לסל ולא משום סיבה אחרת.
      הגנת פוסט- למעט מלו, איזה שחקני פוסט גדולים יש בעמדה הזו?

  15. איתי

    14 יונ 2014 16:43:11

    טוב אם עדיין לא נפתח דיון לגבי מכבי ודיוויד בלאט אני מציע
    איזה רכז זר של מכבי בשנות האלפיים
    הייתם לקוחים ראשון ? נא לפרט :

    1. וויל ביינום
    2. דורון פרקינס
    3. אריאל מקדונלד
    4. ג'רמי פארגו
    5. טייריס רייס
    6. בנו אודריך
    7. ג'ורדן פארמר
    8. קרלוס ארויו
    9. ש א ר א ס

    שכחתי מישהו משמעותי ?

    1. ישראל קרמר

      17 יונ 2014 15:27:12

      ברור ששאראס כי הוא הכי מבריק וגם וינר גדול וגם ביכולת כרכז הוא הטוב ביותר והוא הבחירה הטובה ביותר למרות החיברון בהגנה.
      ביינום, אודריך וארויו כלל לא הרשימו במכבי כך שהם לא יכולים להיות אפשרויות לבחירה.

  16. אופק

    14 יונ 2014 16:55:59

    אוף עוד פעם שוכחים את האקים כשמדברים עלשחקני הגנה גדולים,ועוד מדברים על סנטורים. אני לא יודע לומר אם האקים היה מגן גדול יותר מראסל,אבל הרבה יותר טוב ממוטמבו והווארד בוודאות!

    2. ישראל קרמר

      17 יונ 2014 15:32:02

      מממוטומבו בכלל לא בוודאות. מוטומבו זכה 4 פעמים בתואר שחקן ההגנה של השנה, כולל בעונת 94/5' כשהחלום עוד היה ביכולת מעולה.

  17. יניב

    14 יונ 2014 17:05:50

    הבעיה עם בוש היא גם בו וגם בסיטואציה קודם כל איל מקודם רשמת שהוא לא שחקן רוטציה טוב ולא כוכב אז לטעמי בוש בתור שחקן מספר 2 הוא יכל להיות מעולה. שים אותו ככוכב השני בכל קבוצה ותקבל שחקן נהדר ופה האשמה בו שהוא נתן למועדון וללברון באיזשהו מקום לסרס אותו ולהפוך אותו לרול פלייר. דרך אגב אני מאז שאימפריית הרשע חברה אמרתי שאם לברון היה עובר למיאמי בלי בוש אז הם היו קבוצה הרבה יתר מפחידה רק תחשבו שבכסף שבוש מרוויח מביאים לפחות 2 שחקנים טובים וסולידיים ואז מיאמי היו עומדים בחזון השחצני של לברון. נקודה אחרונה יותר מדי מזלזלים בוייד ואנשים בלי וייד אין להם אליפות אחת אפילו אז נכון שהסדרה הזאת בינתיים הוא לא מתפקד אבל תמיד שהיה צריך אותו הוא נתן את האקסטרא

  18. ישראל קרמר

    16 יונ 2014 18:19:47

    לגבי דאנקן כחוסם: הוא הפאוור הטוב ביותר בכל הזמנים בחסימות (ורבים רואים אותו כפאוור הטוב אי פעם בכלל) והטוב ביותר חוץ משחקני ציר). שני הוא לארי נאנס ושניהם הם הפאוורים היחידים עם מעל שתי חסימות למשחק ושלישי הוא הייס ושלושתם הם הפאוורים היחידים עם מעט שתי חסימות למשחק בפלייאוף.
    לדאנקן עד גיל 38 2.23 חסימות למשחק וכ-2.3 ביחס ל-36 דק' בעונה הסדירה; 2.33 למשחק וכ-2.2 ביחס ל-36 דקות, בפלייאוף.
    לנאנס בקריירה עד גיל 34 2.2 חסימות למשחק ו-2.4 ביחס ל-36 דקות בעונה הסדירה; 2.12 למשחק וכ-2.1 ביחס ל-36 דק' בפלייאוף.
    להייס בקריירה עד גיל 38 וכשהחסימות חושבו רק מעונתו השישית (וכך גם החטיפות – עונת 73/4') 1.98 חסימות למשחק (מן הסתם אם החסיותהיו מחושבות מעונתו הראשונההיה גם בעונה הסדירה משלושת הפאוורים היחידים עם ממוצע של מעל שתי חסימות למשחק) וכשתי חסימות ביחס ל-36 דקות בעונה הסדירה; 2.61 למשחק וכ-2.2 ביחס ל-36 דקות בפלייאוף וכשחסימות חושבו מהפלייאוף השלישי שלו.
    למקהייל שגם הוא היה פאוור חוסם משובח (ופאוור משובח בכלל) 1.74 חסימות למשחק וכשתי חסימות ביחס ל-36 דקות בעונה הסדירה; 1.66 למשחק ו-1.8 ביחס ל-36 דקות בפלייאוף. איני יודע אם מקהייל הוא הפאוור הרביעי בטיבו בחסימות אי פעם או שיש טובים ממנו.

    יש לציין שקירילנקו הוא הסמול הטוב ביותר בכל הזמנים בחסימות (אמנם בארבע מ-12 עונותיו (כולל האחרונה שיחק כפאוור) עם 1.85 חסימות למשחק ו-2.2 ביחס ל-36 דקות בעונה הסדירה; 1.6 למשחק ו-2.1 ביחס ל-36 דקות בפלייאוף.
    ד"ר ג'יי הוא הסמול השני בחסימות אי פעם עם 1.55 חסימות למשחק בנב"א (שתיים למשחק באב"א כשבעונתו הראשונה בקריירה ומהחמש באב"א [71/2'] עדיין לא חושבו החסימות [והחטיפות]) וכ-1.6 ביחס ל-36 דקות בנב"א (1.8 באב"א) בעונה הסדירה; 1.7 למשחק וכ-1.6 ביחס ל-36 דקות בפלייאוף (1.6875 ו-1.4 באב"א כשכאן רק מעונתו השלישית [73/4'] חושבו החסימות [והחטיפות]).

  19. http://abeedive.com/airdivingrange.html

    17 יונ 2014 13:48:34

    Shenzhen garment industry to seek correct AdversitySocial business May perhaps 31 hearing, this year's export-oriented apparel enterprises had a hard time, there are only 15 possible upside, any more companies downsizing, or even close. Shenzhen Item of clothing Industry Association Secretary-General Chen Yongfang recently stated that the financial impact of your crisis of the domestic dress consumption tends to dull. Whenever you bearish overall environment, Shenzhen garment organisations are e

כתיבת תגובה

סגירת תפריט