גמר נ.ב.א. – 10 נקודות לסיכום משחק 4/מתן גילור

  1. נכון שבספורט עד שזה לא נגמר זה לא נגמר. אבל עזבו אתכם משטויות. יש אלופה חדשה ל-NBA. ברכות לקבוצה (בדגש על קבוצה) הנפלאה הזו.
  2. ישנו ויכוח מהי ההגדרה של הקבוצה הכי טובה: האם מדובר על זו שמסיימת עם המאזן הטוב ביותר (כמובן עם הסייג שאם היה ידוע מלכתחילה שזו השיטה המאזנים היו מעט שונים) או שמא מדובר על זו שמנצחת ראש בראש (כאשר ככל שהסדרה ארוכה יותר, כך תוקף השיטה חזק יותר)? סן אנטוניו לא השאירו ספקות. מאזן עונתי או סדרות – הם ביי-פאר הקבוצה הכי טובה בעולם.
  3. אני מניח שלרוב רובם של אוהדי הכדורסל, זולת אותם מתי מעט ששונאים את טים דאנקן, היה טעם מר וחמוץ בפה שהשחקן האדיר הזה, ככל הנראה הפאוור פורוורד הטוב בהיסטוריה, עלול לפרוש כשהאקט המשמעותי האחרון בקריירה שלו הוא אותו הפסד בגמר 2013. הקלה גדולה שזה לא יהיה כך. ילדים בני 10-13 צריכים לזכור אותו כאגדה גדולה ולא כבועט בדלי.
  4. מיאמי הגיעה לאן שהגיעה לא מעט גם בזכות הפן המנטלי. אז מסתבר שס"א הצליחה לרסק את רוחם. בניגוד למשחק הקודם, הפעם הם וויתרו כבר בתחילת הרבע השלישי והבינו שהם פשוט קבוצה נחותה ובסדרה של הטוב מ-7 אין להם סיכוי.
  5. תקנו אותי אם אני טועה, אבל מאז לייקרס-מג'יק זה הגמר החד צדדי ביותר.
  6. וכל זה לא מגמד את ההישג הנפלא של מיאמי שעומד על 4 גמרים רצופים והיד עוד נטויה – בהחלט שושלת. וגם של הכוכב שלה שהיה בערך היחיד שתפקד בקבוצה. אפשר לקשקש עד הגמר הבא על נקודות בזמנים לא רלוונטיים או קריסה או עוד שטויות לרוב. בסופו של דבר לקלוע בסדרת גמר – מול ההגנה של ס"א – 27.5 נק' למשחק במעל 60% מהשדה (שלא לדבר על אפקטיבי) זה מרשים מאד. בטח כשאתה מוציא גם המון אנרגיה בהגנה וניהול המשחק.
  7. ולמה כל פעם ממשיכים להשוות אותו למייקל ג'ורדן? אני בכלל לא מדבר על הרמה. מה הקשר של משפטים כמו "מייקל ג'ורדן בחיים לא היה זורק פחות מ-20 זריקות למשחק"? נו, אז מה? הם בכלל לא אותו סגנון משחק. למה, ביל ראסל כן היה זורק יותר מ-20 זריקות למשחק? ואם בכלל רוצים להשוות לווינר כלשהו אז ראסל הוא דוגמא הרבה יותר טובה מג'ורדן. מההתחלה הוא ניצח בערך כל סדרה בה השתתף. תיקון – הוא הפסיד אחת על המגרש ועוד אחת כשהיה פצוע. מעתה כשרוצים לגמד שחקן כלשהו פשוט אמרו "הוא בחיים לא יהיה ווינר כמו ביל ראסל".
  8. מי שלא מאמין לי אני מוכן לעשות פרינט-סקרין מהפייסבוק ולשלוח לו לתיבת הדוא"ל על כך שהימרתי 1:4 לדורבנות.
  9. עכשיו אני צריך את עזרתכם – יש לי 4 חצאי כדורי גלידה. נא לעזור לבחור טעמים. נימוקים יתקבלו בברכה.
  10. ונסיים בברכת "ברוך המאפשר לראות גביע העולם עד מאוחר".

 

שבת שלום ויאללה כדורגל!!!

***

כנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

לפוסט הזה יש 67 תגובות

  4. המשגיח

    13 יונ 2014 07:25:51

    אייצג את נשיא מחלקת הניחוסים של הופס (יניב ) כשאבקש ממך להמתין עם הברכות.
    מיאמי היא עדיין האלופה, הסיכוי שלה לנצח את הסדרה לא גבוה, אבל הוא עוד קיים. אחרי משחק 6 בשנה שעברה, הכל יכול לקרות.

    למה משווים את לברון לג'ורדן? כי לדעת רבים הוא השחקן הכי טוב מאז ג'ורדן, וזה די נהוג בספורט להשוות בין הטובים ביותר.

    1. יניב

      13 יונ 2014 12:22:49

      1+ סיכומים עושים רק שזה גמור וכמה שזה כיף לרדת על לברון אני ממתין עד שסילבר ייתן את הגביע עד אז שום דבר לא נגמר. יתרה מזאת ההימור עכשיו הפך להיות 4-3 למיאמי

  5. אהרון שדה

    13 יונ 2014 07:27:30

    הגמר הכי חד צדדי האחרון היה סאן אנטוניו -קליבלנד 0-4 בשנת 2007.
    אני הימרתי 2-4 ספארס ואני כל כך מקווה שמתן צדק ואני טעיתי .
    לדעתי זה לא נגמר עד שזה לא נגמר אין משמעות לביתיות ועובדה שעד כה מיאמי הרבה יותר טובה בחוץ .
    נכון שהם נראים רע אך כדורסל זה מומנטום ובכלל שנה שעברה מיאמי יצאו ממצב נתון שהיה יותר אבוד ממצבם עכשיו .
    מקווה מאד שהספרס יזכרו את העניין במשחק הבא בשביל שנוכל להתרכז בעניין הפעוט הזה שנקרא מונדיאל .
    תודה רבה מתן .

  7. Berch

    13 יונ 2014 07:45:26

    אחלה פוסט זריז.
    ואם מחפשים נביא אז אני הימרתי על סאן אנטוניו אפילו בעונה שעברה !!!
    ומה זה הסיכומים האלה ? סן אנטוניו לא הובילה פעם ב 2 משחקים בפליאוף והפסידה ? היא כן.
    נחכה בסבלנות ונראה.
    בתור אחד שלא חובב כדורגל נראה שאפרד מהאתר אחרי הגמר… לפחות עד אחרי המונדיאל….

  8. עגל

    13 יונ 2014 07:54:54

    מתן איזה יופי !
    העומק בניתוח שלך והמהירות בה הוצאת אותו מחשידים שכתבת אותו כבר לפני כמה ימים . . .(?)
    מיאמי צריכה אוברול ברוסטר שלהם, זה היה כתוב על הקיר לאורך כל העונה רק שחשבנו שאיך שהוא הם יצליחו לעשות נס.
    עדיין דובי צודק – הם שושלת עם אינספור הישגים אז נא לא לזלזל. ויש עוד למה לצפות.

  9. Rocky1

    13 יונ 2014 08:22:15

    מתן כל הכבוד! אכן ניחוס לתפארת. ועל זה אני אענה- מיאמי היא עדיין הפייבוריטית בסדרה, כי משחקים בה שני השחקנים הטובים בסדרה (ואחד מהם גם בין הטובים בכל הזמנים, ובשיא כושרו). לברון הוא עדיין הפלייר טו ביט, והוא השחקן הכי טוב בפלנטה. הוא יכול בהינף שני משחקים מפלצתיים להפוך ל-3-3, ואז הכל פתוח. ומיאמי היא עדיין האלופה, הטים טו ביט, הקבוצה שלא הפסידה סדרה מאז יוני 2011. ואף פעם לא כדאי לזלזל בלב של אלופים.

    בפני לברון ניצב אתגר אדיר, שהפרס עליו הוא כניסה אוטומטית ומהירה ל-5 הגדולים בכל הזמנים (כי אף אחד אחר לא חזר מ-3-1 בסדרת גמר). לא חושב שהוא יוותר כל כך מהר, להיפך. זה רק ידרבן אותו ואת כל שחקני מיאמי, כי כך כולם יהיו שותפים לאחד ההישגים הכי גדולים בתולדות ה-NBA.

  11. מתן גילור

    13 יונ 2014 09:06:48

    תודה על התגובות – התייחסותי:
    1. אני מבין שבמירוץ הנביאים אני רק אחרי BERCH ואדיר. מדליית ארד היא הישג לא פחות מהזכייה בגמר עצמו 🙂
    2. רון, אני לא מדבר על השוואות בכלל. זה ברור לי. אני מדבר על השוואות של נתונים ספציפיים כגון כמות זריקות ברבע או משהו כזה. גם ברמה השוואתית זה חסר כל בסיס ומיותר.
    3. BRECH – אין דין חזרה מ0:2 כדין חזרה מ-1:3. נגד OKC, ב-2012, הם כולה שמרו על הביתיות בהתחלה והפסידו משחק בית בודד. הפעם הם כבר במצב שהם צריכים אחד משני משחקי בית. וגם הלחץ שכבר היה עצום על מיאמי רק התגבר. חוץ מזה שיש גם ווימבלדון ואופניים. ובינינו, מבלי שאף אחד שומע, אני רק מחכה שמכבי חיפה תחזור לשחק…
    4. עגל – ספר זאת לאשתי שהתעצבנה שאני כותב במקום לארגן את הילדים לגן…אני אף פעם לא כותב לפני. אם אעשה זאת, אוסיף גילוי נאות. ואני בכלל לא מזלזל – נהפוך הוא.
    5. רוקי, למה ניחוס? האם בוסטון משחקים או משהו כזה? האליפות של ס"א שווה לי גלידה ולא הייתי עושה דבר שעלול לסכן אותה 🙂
    6. מאיר – אני ממש לא בטוח. אני חושב שהם יכולים להצעיר את הקבוצה ולבנות עצמם אפילו לעוד 3 גמרים ו-2 אליפויות בשנים הקרובות. זה צריך לכלול כמובן ויתור על שכר של הכוכבים ו*לא* להביא את כרמלו!

    1. Berch

      13 יונ 2014 10:56:35

      אתה גדול, אין מה לומר….
      צריך להיות מישהו שיחזור מ3-1 בפעם הראשונה.
      מייקל כבר לא משחק
      אז לברון הוא המועמד הטבעי (AKA המשיח)
      זה הפחד שלי….

  12. ניק

    13 יונ 2014 10:20:42

    תודה. כתבה מעניינת.

    בשנות ה-60 וה-70 הסגנון של אייאקס ונבחרת הולנד בכדורגל כונה total footbal. אני חושב שאפשר להגיד שהעונה הזו בכלל ובסדרת הגמר בפרט, הספר מציגים לא פחות מtotal basketball. זה תענוג.

  13. ולדי קוגן

    13 יונ 2014 10:27:45

    מתן קודם כל פוסט לתפארת הכשלון של מיאמי.
    שנית, הרבה הימרו על סן אנטוניו אבל לא באמת האמנתם שזה יהיה כזה קל, בכל זאת זה מול מיאמי.
    לבסוף,זה עוד לא נגמר ככה שבוא נחכה עם החגיגות. זה קרוב מתמיד.

  14. שעייה

    13 יונ 2014 12:04:39

    שום דבר לא גמור. סא צריכה לנצח את המשחק הבא.
    הבלוג היה אש למרות שלא יכולתי להגיב אחרי שיוסי כהן צרח אחרי הדאנק של לנארד. אני עדיין מבואס על ההפסד במשחק 2. זה היה צריך להיות 4-0 קליל

    1. אשך טמיר המקורי

      13 יונ 2014 13:46:33

      ניחשתי שאתה מנוע מהלגיב, הקדשתי עבורך הקדשה בבלוג החי 🙂

      אכן היה צריך להיות 4-0 (נמנעתי ברגע האחרון מלשים על זה כסף לפני הסידרה), אבל גם על 4-1 בתצוגות כאלה אני לא אתלונן 🙂
      השורה התחתונה תהיה אותה שורה תחתונה (ואני לא אתבאס שלא שמתי כסף 😉 )

  16. מאור

    13 יונ 2014 12:40:04

    מיאמי שושלת של שוקלד
    להגיע לגמר דרך המזרח בשנים האחרונות זה לא כבוד גדול
    אמנם בגמר היא ניצחה פעמיים אבל זה לא מספיק.
    מעבר לזה קבוצות גלגקטיקוס שמבצעות רכש שחקנים נוצצים
    ולא בונה את עצמה מהיסוד אף פעם לא עשו לי את זה.

    1. איל

      13 יונ 2014 15:30:58

      משום מה יש לי הרגשה שזה לא כדורגל, ואי אפשר ״לקנות״ שחקנים.
      בוש, וויד ולברון היו פרי איינג׳נטס וההצעה ממיאמי הייתה הכי אטרקטיבית.

  17. D-Rose

    13 יונ 2014 12:41:10

    אחרי המשחק השני הייתה לי תחושה שאם לברון רוצה הוא יכול להגיע לשמש, אחרי שני המשחקים הללו יש לי תחושה שסאן אנטוניו כמכונה משומנת יכולה להגיע לשמש ולפוצץ אותה. ככה אנחנו,אוהדי הספורט,משנים את דעתנו מהר. עכשיו יש לי שתי שאלות:
    1) האם טימי ייפרוש אחרי האליפות הזו?
    2)כשהספרס יילכו לrebuild (עם פופוביץ?) האם הם ייצליחו לקום מהקרשים? כי אם כל הכבוד טימי ג׳ינובילי ודאנקן לא יכולים לשחק עד גיל 50.

    1. איל רדושקוביץ

      13 יונ 2014 15:31:05

      לא צריכה להיות בעיה. יכול להגיע לאב עוד עונה. ואם לא פופ יחכה עונה שתייםנלראות האם לאונרד יכול להפוך לסטאר או שיצטרכו לההחתים מישו מבחוץ. בינתיים מסתמן כי גרען לאונרד ומילס מסוגלים עוד שתי עונות להצעיד את הקבוצה קדימהמ פרקר טוען שיש לו עוד 6 עונות כדורסל.

      1. D-Rose

        13 יונ 2014 15:47:32

        לאב בחיים לא יגיע הוא יילך לקליבלנד/בוסטון/ג״ס/שיקאגו או לייקרס. יכול להיות שלאונרד יהפוך לאולסטאר אבל הוא אף פעם לא יהפוך לסופרסטאר אפילו מבחינה מנטלית אין לו אופי.
        יש שלד לא רע אבל בלי דנקן וג׳ינובילי הם ייתפוררו.

    2. איל

      13 יונ 2014 15:35:04

      1) למה שיפרוש? פציעות לא מטרידות אותו והוא עדיין שחקן חמישייה בכל קבוצה בליגה.
      2) אחרי שטימי יפרוש, יהיה להם את מאנו לעוד שנה שנתיים, אחרי שמאנו יפרוש, יהיה להם את פארקר לעוד שנה שנתיים ועד אז, הם כבר יחברו עוד 3-4 שחקנים חביבים ללנארד, גרין, ספליטר ומילס.
      אני לא מאמין שהם יפסידו את הפלייאוף יותר מפעם אחת עד 2025.

  19. magic32

    13 יונ 2014 13:27:51

    היום לברון הראה לי שוב למה אני לא סופר אותו עם הגדולים ביותר.
    אני מודה שאחרי המשחק השני הייתי מבולבל, היה שם לברון שאני לא מכיר. זה היה לברון אגרסיבי שהחליט שהוא לוקח את המשחק הזה ויהי מה, זו הייתה הצגה של שחקן בקליבר של הגדולים ביותר.
    היום הוא חזר להיות לברון האנמי שנותן לשחקנים כמו מריו צ'אלמרס ופאקינג טוני דאגלאס לקחת את ההחלטות במשחק שהוא מאסט ווין מבחינתו בגמר הליגה. ה28 נקודות שלו הן מהשקרניות שראיתי, כמעט כולן במחצית השנייה בתוך הגארבג' טיים הארוך שהיה לנו שם, כשהקבוצה הייתה צריכה אותו כשהתחילה הבריחה הוא פשוט עמד רחוק מהכדור ונתן לאחרים לנסות.
    ג'ורדן? בעיניי הוא אפילו לא ברמה של קובי.
    לא הגיוני שהשחקן הטוב בעולם, בכל משחק חשוב, פשוט נראה מפוחד.
    מבחינת כישרון הוא כנראה מהגדולים ביותר, הבעיה שלו היא באופי

    1. מתן גילור

      13 יונ 2014 16:58:43

      ממש לא מסכים איתך.
      במשחק הראשון הוא החזיק את היתרון אצל מיאמי.
      במחשק הקודם, ברבע הראשון, כל עוד ההיט היו במשחק הוא היה מצוין (14 נק') – ממש לא גרבאג' טיים.
      היום, בתחילת הרבע השלישי, החזיר לבדו את מיאמי למשחק. אחרי שההפרש עלה חזרה, כמו כל הקבוצה, גם לו יצאה הרוח מהמפרשים וזה אגן מעט בעייתי.

      בקיצור, אפשר כבר לנסות להפסיק לגמד אותו. הוא הרבה מעל בראיינט וכבר התייחסתי לזה באריכות. הן מבחינת נתונים והן מבחינת אופי. להזכירך, באליפות האחרונה שלו, בראיינט דפק נפקדות במחצית השניה של משחק מספר 7, כשהקבוצה שלו בפיגור דו ספרתי.
      ואני שוב אזכיר את ראסל – האם הוא קיבל את ההחלטות? לקח את הזריקות המכריעות? אז הוא לא בין הגדולים?
      אבל עזוב, השוואות מיותרות בלי יכולת להכריע לכאן או לכאן.

      1. מישהו

        14 יונ 2014 03:06:29

        הרבה מעל בראיינט?:) לחלוטין הבדיחה הכי טובה ששמעתי עד היום, בוא נחכה עוד 4-5 עונות ונראה מה לברון יעשה לפני שבכלל נחליט אם הוא בעשיריה. סתם תהיה – נניח שס"א לוקחים בסוף ואיכשהו קורה שלברון לא לוקח עוד אליפות עד הפרישה, האם הוא בכלל יהיה ראוי לטופ טן? תפסיקו לקפוץ כלכך רחוק וכל כך מהר.
        וההערה שלך על הספק נפקדות של קובי במשחק 7 לא רלוונטית כי על אותו משקל אפשר להגיד מה היה קורה אם ריי אלן לא היה קולע את הסל ההוא במשחק 6.

    2. מתן גילור

      13 יונ 2014 17:20:01

      יודע מה,
      עד עכשיו בסדרה הוא שיחק בשלבים המכריעים בסיום המשחק רק פעם אחת (פציעה+2 תבוסות) והיה נפלא. מידע כ"כ מצומצם אינו מאפשר להגיע לתובנות עמוקות לשבט או לחסד.
      נצטרך לחכות למשחק הצמוד הבא וכנראה לעונה הבאה כדי להמשיך ולעמוד על טיבו ברגעים המכריעים של סדרת הגמר.

  20. מאיר אריאל

    13 יונ 2014 14:51:05

    אני שמתי כסףףףףףףףףףףףףף
    שרק ינצחו כבר
    הימרתי שהספרס יהיו אלופים לפני הפלייאוף ביחס של פי 7 !!

  21. גיא

    13 יונ 2014 14:58:19

    לברון במדי קליבלנד שיחק 8 פעם במשחק do or die, ב-2 ניצח וב-6 הפסיד, כאשר 2 הנצחונות היו במשחק 6 בבית שלאחריו הפסיד במשחק 7 בחוץ. במדי מיאמי לברון שיחק 5 משחקי do or die, את הראשון הפסיד לדאלאס. מאז לברון ומיאמי ניצחו את 4 משחקי ה-do or die האחרונים – ב-2012 מיאמי בפיגור 3-2 מול בוסטון, חזרה לנצח בבוסטון ולסיים את הסדרה בבית במשחק 7, ושנה שעברה משחק 6 המפורסם מול סאן אנטוניו ומשחק 7 שלאחריו.
    עם לברון יוכל לשחזר את היכולת ממשחק 6 מול בוסטון ומשחק 7 מול סאן אנטוניו, יש למיאמי סיכוי. כאוהד מיאמי אני מקווה לבלתי אפשרי בגלל שחזרה מפיגור 3-1, לראשונה בהסטוריית סדרות הגמר, תציב את מיאמי כאחת השושלות הגדולות.
    הבעייה שבין "אני מקווה" לבין "אני מאמין" פעורה תהום מאוד גדולה. אני מקווה שמיאמי מאמינים כי אחרת באמת אין סיכוי…

  23. דרור

    13 יונ 2014 15:23:16

    magic32 הוצאת לי את המילים מהפה. כל כך נכון. כל כך ממצה. הוא גדול, אבל יחסית לגדולים ביותר האחרים הוא הכי needy במשחק שלו, הוא פשוט חייב לידו 2 וינרים אדירים שיסיימו את העבודה. מנטלית הוא פחות מפחיד מבירד ג'ורדן וכיוב'.

  24. שימי צ'ולו סימאונה

    13 יונ 2014 18:24:31

    כמה כבר אפשר לדון בהשוואות הלא מעניינות האלה בין ג'ורדן ללברון?

    אבל אם כבר אז כבר..

    1. כשלארי בירד, המנהיג של הסלטיקס אמר ששחקני בוסטון שיחקו כמו כוסיות אחרי ההפסד ללייקרס, זה עורר הדים והסלטיקס חזרו לעצמם וניצחו את הסדרה.
    איך זה יושב על לברון? לברון סותם את הפה, בעיקר מתגונן בפאסיביות ולא מנסה לעמוד בראש הפירמידה, לקחת אחריות ולהוביל את הקבוצה. הוא יותר מדי תלוי באחרים.

    2. זריקות גדולות ומהלכים גדולים – אז נכון שללברון היה ג'אמפ שוט שחיסל את הספרס במשחק 7, אבל מי שזוכר, במשחק 6 הוא אמנם קלע שלשה שהחלה את הקאמבק, אבל הוא היה חלש להחריד לפניה ואת הזריקה הגדולה הוא מסר לאלן. גם את הזריקה הגדולה במשחק 2 הוא לא קלע, אלא בוש.
    קובי, ג'ורדן ושחקנים גדולים אחרים לוקחים עליהם אחריות יותר גדולה מלברון, ופה נכנס העניין שללא 2 סופרסטארים + צוות מסייע לברון פשוט לא שם.

    3. קובי שומר אמונים ללייקרס, גם בעונות המסריחות שלהם, דאנקן כבר 900 שנה בספארס, ג'ורדן לא טעם נצחונות ישר על ההתחלה, אבל כל ה3 האלה התגברו על המכשולים בקבוצות שלהם (לדאנקן אמנם היתה פתיחה מצוינת אבל לא נשכח עונות פחות מוצלחות של הספארס עם פאשלות מוקדם בפלייאוף) ולא ברחו למקומות אחרים תוך כדי קומבינות (כשרות לחלוטין) שמאגדות 2 מהשחקנים הטובים בליגה בעמדתם וסופרסאר לאטח ככריס בוש. לברון לא היה מסוגל להוכיח לעולם את הגדולה שלו בצורה הישנה והטובה, כמו שאנשים ציפו שיביא על הגב שלו את קליבלנד לתארים (לכו תדעו איזה קבוצה יכלו להרכיב עם קיירי אירוינג ולברון שם).

    ללברון יש את האיכויות להיות גם הטוב ביותר. הוא גבוה, חזק, אתלט ומהיר מג'ורדן ומקובי, אמנם לא בהרבה מדי, אבל בענייני המנהיגות, קבלת ההחלטות, מנטליות ואופי הוא מפגר הרבה מאחוריהם, מאחרי בירד, גם מאחרי דאנקן.
    למה דאנקן אתם אומרים? כי דקה אחרי שניצח את אוקלהומה, ללא טוני פארקר הפצוע, הוא יצא בהצהרה שנתנה לכולם להבין מה הולך לקרות, "אנחנו הולכים לנצח את מיאמי". ומה לברון הגיב? "אני לאטח מסריח והם לא אוהבים אותנו יותר מדי, בלה בלה בלה".

    2. ינון יבור

      14 יונ 2014 00:02:59

      עם רוב התגובה בכלל לא הסכמתי, ולמעשה גם אתה "לא מסכים" לה בתגובה שרשמת בהמשך.
      לברון הוא כוכב מזן אחר – הוא יודע טוב מאוד שאין לו סיכוי לבד, כמו רבים כבר אמרו (גם אתה). מאותה סיבה בדיוק הוא, לדעתי, במודע לוקח צעד אחורה בתחילת משחקים, כדי להכניס את החברים שלו לקצב ולמשחק וכדי שלא יצטרך לשחק אחד מול חמישה בהמשך (הקרדיט למוש השור על האבחנה של מה שקרה אתמול – אחד מול 5). והנה פה אתה יורד עליו על המעשה הכי ווינרי שיש – אין לו כמעט סיכוי לנצח בדרך אחרת. איך אני יודע? תסתכל על ההמשך שבו הוא מבין שאין עם מי לדבר היום וצריך לעשות הכל לבד. אתמול זה הספיק למיני קאמבק ברבע השלישי, במשחק 1 זה הספיק לשמור אותם בתמונה עד שקרס פיזית, ובמשחק 2 זה הספיק עד לניצחון הרואי.
      אתה יורד עליו על הקלאץ' טיים, וז גם על הרבעים הראשונים, ובעצם על כל הזמן. אז תחליט איפה הוא נחנק? במשחק היחיד שבו היה ממש קלאץ' הוא היה נהדר לצערי.
      עוד שטות אגב זה לשמור אמונים: גם אני לא אהבתי את המעבר אבל יאללה, להתבגר! קובי לא הסכים לחתום בשום מקום אחר (כרוקי!), אבל אח"כ כמעט חצה את הכביש. גם טימי היה לא רחוק מאורלנדו בשלב מסוים. זה לא צריך להיות טיעון

      1. איש הערפל

        14 יונ 2014 03:13:58

        די נו סתם תירוצים וזה מה שמעצבן אותי יותר מהכל אצל לברון, קלעת כמעט את כל הסלים ברבע אז יאלא למה לא להמשיך? תן פעם אחת משחק של 60 נקודות כזה שיגידו עליו שאלוהים ירד היום לשחק כדורסל – לא קורה איתו, וכן שחקן אולי לא יכול לנצח קבוצה שלמה בטח לא הספארס של אתמול אבל תן משהו, זרוק 40 זריקות לסל, אל תיעלם! והכי טראגי בסוף עוד מאשימים שחקני סופר משנה כמו צאלמרס או קול, נו בחייאת.

  25. magic32

    13 יונ 2014 18:39:22

    מתן, קודם כל תודה על הפוסט, שכחתי בתגובה הקודמת..
    לגבי הסטטיסטיקה של לברון, זה העניין איתו והיום זו הייתה דוגמא נהדרת, הוא פשוט לא היה קיים במשחק של מיאמי במחצית הראשונה. וויד צאלמרס אלן לואיס ונוריס קול ניסו, אבל איפה היה לברון ג'יימס הגדול של משחק 2? תבוא תיקח את הכדור ותזיז את כולם הצידה. אתה השחקן הטוב בעולם או לא? אז אחריי שהמשחק כבר היה גמור (נסיון הקאמבק היום לא באמת היה מאיים, הוא היה חלש וחסר אנרגיה והספרס חיסלו אותו די בקלות) הוא קלע כמה סלים וראה איזה פלא, אתה הולך לסטטיסטיקה בסוף המשחק ואומר בואנה לברון ניסה אבל היה לבד במערכה, 28 נקודות 8 ריבאונד, אכן משחק טוב שלו. אבבל אני ראיתי את המשחק ולכן אני לא נופל בפח הסטטיסטיקה הזאת.
    מודה שאת הסדרה מול התאנדר לפני 3 שנים לא ראיתי אבל אני חוזר אחורה לסדרה מול דאלאס, תשמע אני ריחמתי על הבנאדם. זו הייתה השתנקות מהגדולות שראיתי. הוא שיחק את כל הסידרה כמו המחצית הראשונה של היום. עמד בחוץ והניע כדור כאילו הוא אחרון המייק מילרים ומדי פעם עלה לאיזה ג'אמפ לא משכנע כאילו לצאת ידי חובה.
    שנה שעברה עד משחק 7 לא השתכנעתי ממנו ובכל זאת אני בטוח שאם תביא סטט' זה יראה מרשים.
    בתחושה שלי נשבע שבאותם רגעים של אנמיות של לברון אם אוכל לקרוא את משבותיו זה יהיה משהו כמו "רק לא אליי, רק לא אליי.."
    וזה ההבדל מהגדולים. הבאת את קובי כדוגמא וזה מעולה כי בדיוק על זה דיברתי. קובי על הבמה בגדולה ביותר שיש, משחק 7 בגמר, מספק משחק נפל אבל מה שאני זוכר מהמשחק זה את קובי לא מוכן לוותר ומנסה שוב ושוב, לוקח את ההחלטות ולא משאיר אותם לארטסט וויצ'יץ' ובראון. הוא לקח משהו כמו 24 זריקות אם אני לא טועה. זה מה שאני מצפה מלברון כשחקן הטוב בעולם והמתיימר להיות הטוב בהיסטוריה.
    לגבי ההשוואה לראסל, בענייי היא לא טובה משום שהמשחק סובב סביב לברון והוא מקבל את רוב ההחלטות והכדור נמצא אצלו הרבה.

    1. מתן גילור

      13 יונ 2014 20:48:30

      מסכים שנגד דאלאס הלחץ הכריע אותו. האמן לי שאיני חוסך ממנו שבטי. אני רק חושב שההתייחסות אליו בגמר הנוכחי אינה הוגנת. הוא באמת נותן סדרה שאם כל שחקן אחר בעולם היה נותן היו אומרים עליו שהוא הדיח את ג'יימס ועכשיו הוא השחקן הכי טוב בעולם.
      כן, הוא יכל להיות טוב יותר ברגעים מכריעים יותר, אבל זה כמעט תמיד נכון. בנוסף, זולת הרבע הרביעי, אתה יודע שזה היה מכריע רק בדיעבד.
      בניגוד לדאלאס, פה הכדור בידיים שלו, אז אני לא חושב שהוא מנסה לברוח.
      לדעתי, הוא נשפט פה בכלים לא הוגנים וביחס מוכן מראש (לא שלך ספציפית, אלא בכלל) שטומן בחובו הרבה מעבר למה שקורה על בסדרה עצמה.

  26. שימי צ'ולו סימאונה

    13 יונ 2014 18:45:32

    אגב טעות לגבי המסירה לאלן, התבלבלתי עם בוש במשחק 2.

    בכל אופן לגבי המשחק והסדרה, מיאמי מאוד קצרה גם ככה, מול הקבוצה עם הרוטציה הכי ארוכה בליגה.
    תהיה הסיבה שלא תהיה, זה פחות או יותר מה שמפסיד להם את הסדרה בינתיים.

    ווייד נראה עייף ואדיש, כמו גם בוש (שהוא בכלל חתיכת לאטח).
    לברון לא יוכל לשחק מעל 40 דקות כל משחק בסדרה כשהוא צריך לעשות הכל לבד + המצב החדש, שהוא לשמור על השחקן החם, אם לא בסדרה כולה אז לפחות ב2 המשחקים האחרונים.
    לנארד פשוט משגע את לברון, הוא לא מפחד ממנו כבר, הוא אגרסיבי איתו וזה מאוד מקשה על לברון הן הגנתית והן אח"כ בהתקפה, וזה משהו שלברון לא התמודד איתו בשנה שעברה.

    אלן הפך מרול פלייר לשחקן שמשחק הרבה מדי, זה לא התפקיד שלו וזה משפיע לרעה עליו בריצה לחסימות, בהגנה ובערך בכל אספקט במשחק.
    לואיס נחלש במשחק הזה ואם אני לא טועה גם שותף הרבה פחות.
    הבירדמן בהגנה לא רע, למרות שדאנקן קולע עליו סלים, הבעיה שלהם שבהתקפה הוא חור ענק.
    בוש לא קיים.
    צ'אלמרס איום ונורא
    נוריס קול לא בנוי כרגע לדקות משמעותיות בטח לא בדקות קריטיות עבור מיאמי, ובהיעדר ווייד זה הורג את מיאמי, כי לברון מקבל עוד משימה – להניע את הכדור אף יותר ממה שהוא צריך בד"כ.

    בצד השני, פופוביץ לא שוחק את השחקנים שלו יותר מדי. פאטי מילס משחק כמעט 20 דקות למשחק הסדרה. אם היינו שומעים את זה לפני היינו בטוחים שזה בטח בגלל המצב הבריאותי של פארקר, אבל לא, פאטי מילס הוא בן זונה עם ביצים והוא קולע בלי הכרה, מטיס את המשחק של הספארס ומוציא ממיאמי עבירות תוקף.

    ג'ינובילי הסדרה נהדר, הוא משחק מצוין והוא ופארקר אחראיים על השינוי בתפיסה של סן אנטווניו שהוא לחדור עם כוונה לזרוק ולא כדי למסור. במשחק 3 לאונארד וגרין הצטרפו לחדירות וקליעה, כשדיאו חודר גם אבל יותר מוסר (המשחק הזה הוא יישר קו עם כולם והלך לסל כמו תותח).

    ספליטר אמנם קצת לאטח באגרסיביות, אבל הוא מתאים בצורה מדהימה לשיטה "האירופאית" של הספארס. יש לו אינטיליגנציית משחק אדירה, הוא מוסר מצוין והוא יודע לצאת החוצה כדי להשתתף במשחק המסירות. זה נותן הרבה דקות מנוחה לצימי.

    דאנקן – מעמיד מספרים סולידיים, הוא לא מבריק בטירוף אבל הוא שם, הוא משנה זריקות (לא כמו פעם אמנם), הוא לוקח ריבאונד, והוא שם תמיד להזכיר לבוש כמה הוא לאטח ומעפן, וגם כדי לעזור מדי פעם על לברון בחדירות.

    גרין – הוא מצוין. במשחק הראשון והשני זה היה נראה כאילו הוא משחק כדוריד על קשת ה3 – הוא לא נכנס לשם, וזה עם כל הכבוד היה יותר מדי קל למיאמי (תתעלמו מהרבע הרביעי במשחק 1, זה לא שיקף כלום כי היציאה של לברון פירקה להם את ההגנה).

    דיאו – הוא המיס מאץ' של סן אנטוניו. הוא זריז וחזק מלואיס, הוא גדול וחזק מווייד וכשכל שחקן אחר בהרכב של מיאמי שומר עליו יש מיס מאץ' מטורף לטובת הספארס בצד השני.

    לאונרד – ההתעלות שלו היא חלק לא מבוטל מההתעלות של כל הספרס.
    היכולת שלו להעסיק ולהכנס לראש של לברון ב2 צדי המגרש. העמידה פייס טו פייס מול לברון בכל צד. הוא לפעמים מנסה לחטוף לו ואז מקבל שלשה על הראש, אבל לברון יודע שמולו עומד השומר הכי טוב שהוא פגש העונה (אולי פרט לפול ג'ורג'). לברון פשוט לא היה מוכן לזה, כל מיאמי לא מוכנה לזה. כפועל יוצא, לברון צריך לשתף יותר את החברים שלו, אבל הם כ"כ מותשים וגרועים וזה פשוט גומר את מיאמי.
    לנארד לוקח זריקות מומנטום, זריקות של משחק תקוע, הוא פשוט עושה כל דבר נכון בזמן הכי קשה וההערכה אליו היא עצומה, הוא קיבל והפנים את הביקורת על המשחקים 1,2 האנמים (בעיקר בהתקפה) ומעמיד ממוצע של סביבות ה24 מאז. מדהים! ההשפעה שלו על הקבוצה גדולה בהרבה מההתעלות של דני גרין בסדרה בעונה שעברה.

    הסדרה לא גמורה, בכלל לא. מיאמי קיבלו 2 נוק אאוטים מהדהדים, אבל הם עדיין האלופים, השחקן הטוב ביותר עדיין שלהם (אני טענתי קודם שיש להם את ה2 הכי טובים, אבל הנה, לאונרד באופן רשמי הפך לשחקן מספר 2 בסדרה). יש להם שחקנים משלימים שהוכיחו את עצמם (לואיס, אלן, באטייה). כרגע הכל לרעתם, אבל זה לא נגמר עד שלברון לא נחנק!

    נ.ב – איפה ביסלי ואודן? איך יכול להיות ששניכם לא שיחקו שניה? ביסלי על אזרחי, הוא פצוע? (על אודן אני לא שואל, הוא תמיד פצוע ברמה כזו או אחרת, אבל לא דרך לשניה אחת על הפרקט)

    1. מתן גילור

      13 יונ 2014 20:42:04

      למקרה שלא שמת לב, מופיעה שם המילה "מאז". אם להיות קצת יהיר ולצחוק על חשבונך (ואתה תרשה לי כי אתה נחמד), מטרתה של מילה זו בשפה העברית להבהיר שכל דבר שקרה טרם המאורע המיוחס, אינו רלוונטי. על כן, הסדרות שציינת אינן רלוונטיות, כיוון שלא התקיימו אחרי הגמר של ל.א.-אורלנדו.

      1. דקסטר

        13 יונ 2014 21:07:00

        חחח..
        אתה יודע מה הקטע.. חשבתי שאתה מתכוון לתקופת הלייקרס ומג'יק..
        אורלנדו עוד לא ביססה את עצמה כקבוצה שניתן להזכירה רק בעזרת הכינוי..

        מג'יק יש רק אחד- מג'יק ג'ונסון
        🙂

    2. דניאל

      13 יונ 2014 20:57:11

      ברשותכם אני אגן על כבוד הקבוצה שלי ואציין שהניקס של אותה שנה הם הקבוצה היחידה בהיסטוריה שהגיעה לגמר כמדורגת 8.

      1. דקסטר

        13 יונ 2014 21:08:20

        ואני גם אגן עליה ואומר שבאותה שנה אני ראיתי כל משחק שלהם והתענגתי מכל רגע, אחד הפלייאופים שהכי זכורים לי..

  29. דרור

    14 יונ 2014 02:14:05

    שימי סימאונה הכל נכון לגבי לברון אבל לשים את קובי בצוותא עם ג'ורדן ובירד זה קצת עיוות של המציאות. קובי ידע להשתלט על משחקים בודדים (קצת כמו לברון) אבל לא ידע לתת את הטון בסדרות שלמות של גמרים. נגד בוסטון לדוגמא היו לצידו שני סנטרים או פאואר וסנטר מהטופ שלוש של הליגה. הוא לא "מניה בטוחה" כמו בירד או ג'ורדן ובניגוד אליהם פעמים רבות הוא אפילו הזיק למשחק קבוצתו.

    1. איש הערפל

      14 יונ 2014 03:18:57

      אני לא מאמין במניה בטוחה, בסופו של דבר גם בירד וגם ג'ורדן שיחקו בקבוצות גדולות מהחיים עם שחקנים לא פחות טובים מאלה שהיו לצד קובי, השאלה שצריך לשאול – אם היית מחליף אותם בשחקן אחר באותה עמדה האם הם עדין היו לוקחים אליפות. קובי עשה לעצמו אחלה רדימפשן בשתי האליפויות האחרונות של הלייקרס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט