המשיח/ מאת עגל ( חבר חדש במשפחת כותבי הופס)

לאחר טורו המצוין של אפלטון על הרקולס חשבתי על אנלוגיה מעניינת נוספת, אבל לא יכולתי להכניס את זה כתגובה סטנדרטית. הנה היא לפניכם, ניסיון לחקות אחד לאחד את אפלטון. נושא המאמר הוא ישוע מנצרת והמקור הוא ספרו של דוד פלוסר "ישו", בהוצאת דביר ומאגנס 2009. כל הפרטים מדויקים חוץ מכמה שקל לראותם. מי שדתי שיעבור לשורה האחרונה..

 האיש שלנו נולד בעיר שדה למשפחה ממוצעת. אביו הצנוע כמעט שלא נכח בחייו. לעומת זאת האמא היא מאוד דומיננטית.

מגיל הנוער הסובבים אותו מבינים שהוא משהו מיוחד. רבים הולכים אחריו ורואים בו מנהיג טבעי. הוא מתחיל לפעול ומהר מאוד גורר אחריו עדה של מעריצים שגורסת שהוא המשיח. בעת ההיא  היו הרבה שטענו שהם משיחים, אחד מפורסם בא מעיר המלאכים, אבל כולם התגלו כמשיחי שקר.

האיש שלנו מתחיל לחולל ניסים בקנה מידה נרחב בכל מקום בארץ. ממש סדרות של ניסים שלא נראו לפני כן וכנראה שגם לא יחזרו. בקרבתו עקרות יולדות בנים, חרשים מתחילים לשמוע, שחקנים גמורים חוזרים לחיים ועיוורים ונכים מתחילים לקלוע ומקבלים חוזי ענק. הוא מפרנס שובל גדול של אנשים שנצמדים לאדרתו.

הוא חובר אל נביא אחר המכיר בגדולתו, יוחנן המטביל, שבזמן מסוים בעבר חשבו שהוא-הוא המשיח. האיש שלנו קורא ליוחנן בשם החיבה "no. 3". לחסיד אחר, פטרוס (שאול), הם קוראים " no. 1". שנים אחר כך בורח יוחנן מאויב משותף (הורדוס אנטיפס) אבל בשל בעיות ברכיים הוא נתפס ונרצח.

חבורת החסידים שהולכת אחרי האיש שלנו, "השליחים", מאמינה בתיקון יסודי של התנהגות האדם, חזרה לערכי היסוד של הדת,  ובחירת זריקות נכונה. אלטרנטיבה להם הוא זרם פילוסופי הנקרא איסיים ("משעממים" בארמית). המנהיג שלהם גבוה ובעל עיני עגל והוא לא כריזמטי בעליל. הם מטיפים לבעלות משותפת על רכוש, נאמנות, הסתפקות במועט, והנעת כדור. תורתם מושלמת אבל במבחן ההיסטוריה הצליחה רק בנקודת זמן מוגבלת.

בשל דבקותו בעקרונותיו והתנגדותו לממסד השליט והמסואב לא עובר זמן רב והוא מתחיל להתנגח עם הדוגמה השלטת.

הקונפליקט ברור – מאמיניו טוענים שהוא המשיח, חסין וכל יכול, אבל הממסד הוותיק לא מקבל אותו בטענה שהוא יהיר, מגלומן ובוגד. למעשה הם מפחדים ממנו כי הם מזהים שהוא גדול מהם.

כששואלים אותו האם הוא ה"אחד"  הוא מתלבט בשאלה וטוען שהוא לא יודע.

הוא מתחיל להירדף על ידי כוחות גדולים ממנו ורק מאמיניו נשארים איתו.

בתואנה של בגידה הוא מובא למשפט.

במשפט מטיחים בפניו שלא ביצע מספיק ניסים. הוא נשאל שוב האם הוא בן האלוהים ועונה "איני יודע. אבל אני רוצה להיכנס להר ראשמור". לכולם ברור שאמירה זו לא מספיק כנועה ומתרפסת. עלובי נפש בעלי יכולת נחותה בהרבה משלו נושפים עליו ואומרים לו שהוא צ'וקר. הוא אומר שהוא חושב שהוא לא ומגיש את הלחי השנייה. גזר הדין היה ידוע עוד לפני המשפט והם צלבו אותו, ועוד איך הם צלבו אותו, בצורה משפילה ובראש חוצות.

אפילוג – לאחר המשפט חסר הצדק שנעשה לו עדת מאמיניו האדוקים לא נשברת. עוברות שנים וה"שילוש הקדוש" נחקק בתודעה, השליחים מפיצים את תורתו ומנחילים אותה למיליונים רבים ברחבי העולם. הרבה לאחר מותו רבים מאמינים שהוא אכן המשיח בן האלוהים. בעוד הדת המקורית שפגעה בו ירדה מחשיבותה ונדחקה לשוליים מאמיניו פרו ורבו. ילדים קטנים ברחבי העולם גדלים לאורו כמודל לחיקוי.

תחליטו בעצמכם – איש טוב בסה"כ שניסה להתקרב לשלמות או כופר בעיקר ?

לברון האם רוח הקודש ( ועגל מביט מהצד )

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  2. איל

    12 יונ 2014 14:02:17

    פוסט מצוין עגל.
    אין שום בעיה עם הכינוי שלך, אבל אני מציע שכמו אפלטון גם אתה תחשוף את זהותך האמיתית, אפילו פה בתגובות.

  3. מנחם לס

    12 יונ 2014 14:10:24

    נפלא! אבל הישו של מיאמי הוא דוויין ווייד, אדם דתי מאד שאמו מיניסטרית בבטיסטית, והוא היה סטודנט דת במרקט יוניברסיטי הקתולית.
    אני 80 מייל ממיאמי. הערב יהיה לי ערב מוזר מאד: אשב בבית הבנק הראשי של בנק אוף אמריקה, אולי קילומטר באולם, ואהיה בפגישה חשובה בזמן שבמרחק קילומטר ממני משוחק המשחק החשוב ביותר של השנה!

  4. נתן

    12 יונ 2014 14:33:27

    אנלוגיה מעניינת, אבל כל העניין הרבה יותר פשוט.
    מגיע שלב בספורט שבו כולם (או הרוב הגורף) מסכימים לגבי גדולה של מישהו. זה קרה לג'ורדן, זה קורה לספרס עכשיו. אם לברון יזכה השנה בצורה משכנעת אני מאמין שזה יקרה גם לו ויכירו בגדולתו. אם לא, יש לו עוד זמן לתקן.

      1. יניב

        12 יונ 2014 15:19:33

        ברור שנכיר בגדולתו,הנה כבר מתכננים את השושלת הבאה ורוצים את כרמלו,ואז וייד יפרוש ובדיוק דוראנט מסיים חוזה

  6. יניב

    12 יונ 2014 15:20:26

    אנלוגיה יפה,אהבתי את הקטע של העיוורים והפיסחים בזה אפילו אני נאלץ להסכים(למרות שאת הקרדיט אני נותן לריילי)

  8. אפלטון

    12 יונ 2014 16:21:17

    מצויין. אם כי ישו המקורי, או ישוע (אנחנו היהודים קוראים לו בשם חיבה ״ישו״- ימח שמו וזכרו) הגיע לגדולה בעיקר כי התלונן על השחיתות הפוליטית של אותם ימים, מה שאי אפשר להגיד על לברון, שבעיני רבים הוא סמל השחיתות (לא ברור לי למה אבל זה המצב).
    ברוך הבא לצוות הכותבים, בעיקר לקראת הקיץ המתקרב, יהיה נחמד אם מישהו יעלה פה פוסטים מחכימים שלא מדברים על הספורט המשעמם ביקום

  9. אברי

    12 יונ 2014 16:22:15

    טור יפה, אבל משום מה לא נראה לי שישו היה יוזם ספיישל ניישן ווייד על המעבר שלו ל"קבוצה" אחרת, ומצהיר שהוא לוקח את הכישרון שלו לנצרות. גם לא נראה לי שישו היה מחכה בקולות שיעול מזוייפים אדם חולה, הייחס שלו לחולים היה, אעפס, קצת שונה.

    אם כבר ניתן היה להשוות בין השניים אילו ישו היה עובר מהיהדות הלא סקסית בעליל (קליבלנד) אל האימפריה הרומאית של אז, איפה שהחופים, השמש והנשים היפות היו. אבל ישו כידוע, לא בחר להצטרף לחזקים, אלה הלך להקים משהו חדש לגמרי, מכלום, בתנאים בררה (מישהו ביקר בנצרת לאחרונה?), ובלי שום קיצורי דרך.

    כמו שנאמר פה רבות, אין ספק לדבי גדולתו של לברון בכל הקשור לכדורסל. הכי קרוב לשלמות שיש. יש שנאה לגבי אופיו והתנהלותו, שכמובן התעצמה לאור הצלחתו המקצועית וחוסר יכולת לעשות שום דבר מולו.

  10. עגל

    12 יונ 2014 18:56:01

    תודה לכולם על הפרגון. בואו נגיד שאני עדיין רוקי של משפחת כותבי הופס ולא בטוח כמה שנים אחזיק בליגה.
    לאיל – קוראים לי יואב. בפעמים הבאות אכתוב בשמי.
    ל MBK – נכון, ניסיתי להסתיר את זה כי זה מקלקל את התיזה. . .
    למנחם – לא ידעתי שווייד הוא כזה דתי.
    אני לא קרוב של מוש השור – מוווו
    אפלטון , אברי- גם ישו לקח את הכשרון שלו הלך להטיף בי"ם, מה לא ? אבל אתם צודקים והאנלוגיה לא מושלמת.- לא קוראים לאבא של לברון "יוסף". ברצינות מה שמרגיז אצל לברון הוא הניגוד בין הדרך שבה הוא משחק לבין ההתנהלות שלו בחוץ.
    לדעתי הוא פחות שמוק על המגרש מאשר בחיים, מה שלא ניתן לומר על גדולים אחרים.

  11. מומי שאוהב חציל בטחינה

    12 יונ 2014 19:03:34

    למומי יש חבר יהודה שישליק .
    מומי אוהב לעשות סטייקים עגל על האש
    מומי חושב שאין מצב שישו היה ככה מכוער כמו לפלופ

  15. ינון יבור

    12 יונ 2014 21:04:00

    יופי של פוסט, עגל. מהרפת של איזה קיבוץ ברחת?
    אברי – נצרת זה רק איפה שמרים עשתה בדיקת הריון והודיעו לה שיש שני פסים. הוא לא ממש גר שם (למעשה, אפילו לא נולד שם). וחוץ מזה – אחלה עיר אם אתה מחפש חומוס טוב, ואם אתה לא תלמיד נהיגה

  17. שי אבן-צור

    12 יונ 2014 22:44:01

    ברוך הבא עגל
    יופי של פוסט!
    עדיין, כמה השגות:
    "במבחן ההיסטוריה הצליחה רק בנקודת זמן מוגבלת." – אתה אשכרה דיברת על הספרס שנמצאים בצמרת כבר 16 שנה ברצף?
    "המשעממים" – בשנים האחרונות – השיא היה שלשום – הם מציגים את הכדורסל הכי מלהיב שאני יכול לחשוב עליו. הטיקי טקה של הכדורסל. אולי אני חושב כך כי אסיסטים ומשחק קבוצתי עושים לי את זה הרבה יותר מדאנקים

    1. עגל

      13 יונ 2014 04:58:37

      שי אני איתך. המשעממים זה כינוי שניתן להם, גם אני לא חושב שהם משעממים. אפשר לשנות את המשפט ל"במבחן ההיסטוריה הצליחה רק כ-15 שנה." בליגת הנבא שמעסיקה כל כך הרבה מאמנים גרועים המודל של ס"א לא תפס.
      מי יודע אם הקבוצה הזו תחזור אי פעם

  18. דורון 4

    13 יונ 2014 01:41:17

    מדהים עגל יואב,
    אוהב את תיבול עולמות אחרים רוחניים ואגדתיים
    לעולם הכדורסל.
    ישו שהיה יהודי אמיץ, כך שאם זר אומר שהיהודים הרגו
    אותו אני משיב (לא שחלילה יש זכות אבל לא הלשנו על בן עם אחר)
    הוא משלנו והרומאים הרגוהו,
    שהשחיתות גאתה אצלנו בא ישו המדהים וטיפל בבעיות.

    פגאסוס- ווסטרברוק / כרמלו /ההנהלה של ניו יורק הקודמת דולן /
    ההנהלה של הלייקרס בשנתיים האחרונות,
    פגאסוס זה שניסה לעוף בנה כנפיים שנמסו בשמש (או איקרוס
    הבטחות להצלחה שנמסות

  19. ido moria

    13 יונ 2014 03:22:13

    נסיון אמיץ… אבל מאולץ. לברון סובל בשביל כלל האנושות? לברון יטה את הלחי השנייה לאוייב? לברון ייצלב על מנת להקל את סבל העולם? לברון יפריש מבשרו בשביל להאכיל עיר שלמה?

    מי שנצלב בשביל עיר שלמה, וייתן שיאכלו מבשרו, ויפנה את הלחי השנייה לקבל מכה מהאוייב שנה אחרי שנה זה דווקא …. KD. וכך יחד אתו אנחנו לוקחים חלק במסעו האמיץ אך מטופש להקל על סבל האנושות או לפחות אנשיה המעט שמנמנים של אוקלוהומה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט