נפרדים ממלחה/מתן גילור

***

זהו. נגמר. זה היה המשחק האחרון אי פעם במלחה.

השחקנים יושבים מחייכים קצת משמחה על הניצחון, אבל מכונסים בתוך עצמם בחדר ההלבשה, כי, בכל זאת, הם עדיין בפיגור בחצי גמר פלייאוף ליגת העל ויודעים שיהיה לא פשוט לנצח בחיפה.

אדם נכנס. תיק של לשכת סוכני הביטוח בידו.

"שלום לכם," הוא אומר. "תרימו ת'ראש. לא קרה כלום. אתם לא הראשונים ולא האחרונים שיפסידו להפועל ירושלים סדרה. מי הכיר אותנו עד 1993 בכלל? עוד קבוצה בליגה. לא יותר מגבעתיים, חולון ואילת. כנראה שקצת פחות ממכבי ר"ג. אבל אז קרה הדבר ששינה את הפועל ירושלים לנצח. במחזור האחרון של הליגה הסדירה אנחנו ניצחנו ואילת הפסידה ולפתע מצאנו עצמנו בפלייאוף. כן, זו לא היתה ההופעה הראשונה בפלייאוף, אבל היתה זו הצהרה שאנחנו כאן ולהרבה זמן. עם יורם חרוש על הקווים, וחמישייה שכללה את עדי גורדון, דורון שפע, נוריס קולמן, טוני מאסופ ואנוכי גררנו את הפועל ת"א של השריף ל-5 משחקים. כל מי שקצת בקיא בכדורסל הישראלי ויתבקש לשים את האצבע על הרגע בו השתנו פניה של הפועל ירושלים והיא החלה להפוך לאחת הגדולות בכדורסל הישראלי, ידבר אתכם על העונה הזו, החמישייה הזו, הסדרה הזו.

טוב, אני צריך לזוז. רק רציתי להזכיר לכם שהדרך להצלחה בהפועל ירושלים לא תמיד עוברת רק דרך הכדורסל. לפעמים היא עוברת גם דרך קצת מלחמה."

האיש פותח את התיק, מוציא משם בקבוק זכוכית ומניח על השולחן. "וכן," הוא אומר, "אני התחלתי."

פותח את הדלת ויוצא ובמקומו נכנס אדם נמוך קומה (במונחי היושבים בחדר), מכניס ארגז קרטון גדול ומניח אותו בפינה החדר.

"אני מבין שסיפרו לכם על 1993. בואו ואספר לכם על העונה בה נהיינו קבוצת הכדורסל השניה בגודלה בארץ. שוב היינו שפע, קולמן ואני, רק שהפעם היו איתנו גם פפי תורג'מן ובילי תומפסון. הכל התחיל בחצי גמר הגביע נגד בני הרצליה. הייתי חולה ולכן לא יכולתי לשחק. אבל שניות לסיום בשיוויון 82:82, פיני גרשון החליט שאני עולה. אז פשוט לקחתי את הכדור, עליתי לג'אפ שוט על הבאזר ואנחנו בגמר. בגמר כבר שיחקתי לא מעט וגם בו התסריט חזר על עצמו. שווין 65:65, התקפה אחרונה וכדור בידיים שלי. אז עשיתי מה שאיש בכדורסל הישראלי לדורותיו לא ידע לעשות יותר טוב ממני ובעזרתם של יותר ממחצית מיושבי היכל יד אליהו הקפצתי קטנה מעל טום צ'יימברס. באותה העונה גם הגענו, לראשונה בתודלות הפועל ירושלים, לגמר הפלייאוף. עונה לאחר מכן שוב זכינו בגביע וגם הלך לנו ממש טוב באירופה, אבל בגלל שטות שלי הודחנו. הובלנו בבית על אירקליס והמומנטום היה בצד שלנו. עשו עלי עבירה ואז סתם זרקתי את הכדור, שלא במטרה לקלוע. השופטים לא שרקו, היוונים קלעו במתפרצת והמומנטום החליף צד. בסוף נגמר רק 5 לנו ובחוץ כבר הפסדנו ב-14.

אני פה כדי להגיד לכם דבר אחד: תנו לאוהדים להיכנס לכם ללבבות, כי את הכדור ההוא בגמר לא אני הכנסתי. היו אלה 5,500 לבבות אדומים פועמים שניווטו אותו בדיוק למקום הנכון."

הדלת נפתחת ואדם צפוף פיגמנטים נכנס לחדר והם מתחבקים.

הוא מניח ספר של הברית החדשה על השולחן. "Back when I saw you jump I always knew you closer to heaven" אומר לו הנמוך. "Hey man, דבר אלי hebrew. אני עוד זוכר some." הנמוך מצחקק ויוצא לו מהחדר.

"רק רגע," אומר רפי מנקו. "אני יודע מי אתה. האם גם אתה באת לספר לנו על הגביע הראשון?"

"NO way, man, אני באתי לספר לכם על העונה שלפני כן, העונה בה היינו צריכים לרדת בה ליגה." "לרדת ליגה?", שואל מנקו, "לא נסחפת קצת?"

"ממש לא. היינו אחת הקבוצות הכי חלשות בליגה מבחינת סגל השחקנים. אפילו הפסדנו דרבי. כן-כן, מה שאתם שומעים, דרבי! היינו בחמישייה: רועי אייל, ראדנקו דובראש, ג'ונתן דלזל, יוברט רוברטס and I, עם קצת עזרה של יריב יצקן מהספסל וזהו בערך. חיינו כל-כך על התלהבות שבמשחק אחד נגד בני הרצליה בבית הם הובילו 3 הפרש כמה שניות לסוף ועשו עבירה על דלזל ששלחה אותו ל-3 זריקות מהקו. כולנו חיכינו לריבאונד, אבל הוא קלע את שלושתן והם מסרו לרותם ארליך שעמד לבד בצד השני של המגרש. אולי לא היה לנו הרבה כדורסל בעונה הזו, אבל גדי קידר החדיר בנו Faith. כל-כך הרבה Faith שעד היום אני עמוק בתוך זה." הוא אומר וקורץ בעין שמאל.

"so, זה מה שרציתי להגיד לכם, שגם כשמבחינת כדורסל אתם שווים פחות, תדעו שבעזרת ה-Faith אפשר להגיע רחוק."

הדלת נפתחת ואיש אחר נכנס לחדר.

"שלום, שלום" אומר הראשון לשני כשהשלום הראשון במלרע והשני במלעיל ויוצא מהחדר.
"מה שלום?", לוחש יותם הלפרין לליאור אליהו, "זה לא פפי?" "כנראה שלא", עונה לו ליאור, "אבל דומה לו. אולי אח שלו או משהו כזה."

"אני מבין שסיפרו לכם על העונה בה הפועל ירושלים היתה אמורה לרדת ליגה. אני היית פצוע ולא יכולתי לעזור, אבל הם הסתדרו בלעדי. אני פה כדי לספר לכם על העונה בה היינו אמורים לזכות בדאבל. היינו בחמישייה: אייץ' וולדמן, דרק המילטון, קני "המכשף" וויליאמס, ראדיסב צ'ורצ'יץ' ואני. מה אני אגיד לכם? פירקנו כל מה שזז, חוץ ממכבי ת"א. זולת 2 הפסדים להם, לא הפסדנו לאף קבוצה ישראלית משך עונה שלמה. לא בליגה ולא בגביע. היינו הכי טובים בארץ, למרות שהשביתה ב-NBA גרמה לחזרתו של עודד קטש. ואז הגיע גמר הגביע וויקטור אלכסנדר יצא בעבירות. רק דיווד בנואה נשאר והוא לא היווה יריב אמיתי לצ'ורה ולמכשף. רק שהם הלכו פעם אחר פעם לקו והמשחק הלך צמוד-צמוד. 16 שניות לסיום צ'ורה קלע אחת מהקו. ואז קטש חדר לסל. שמעו, אני מבין אותם. מי בכלל זוכר היום מי זה וולדמן? אתה לא פוגע במורשת של שחקן ה-1 על 1 הכי גדול בתולדות הכדורסל הישראלי. בטח כשאחרי זה אתה צריך להסתמך עליו בנבחרת ועוד יותר מזה בגביע אירופה לאלופות."

דפיקה בדלת. "הנה, ארגנתי לכם ארוחה. בתאבון." הוא פותח את הדלת, משלם לשליח, מניח במרכז החדר 5 קרטוני פיצה ויוצא.

אדם אחר נכנס פנימה.

"מה קורה, חבר'יה?

תסלחו לי אבל אני לא באתי לדבר עם כולכם. המסר שלי מופנה בעיקר לאדם אריאל, רפי מנקו ותום מעיין. בהתחלה, כשעליתי מהנוער, לא כל-כך ספרו אותי בקבוצה הבוגרת. קיבלתי הזדמנויות רק פה ושם ולא תמיד ידעתי לקחת. כמובן שלא היה קל. צביקה הביא זרים תותחים. את זר העונה בטורקיה, ג'יימס בלקוול, טוני דורסי, קווין רנקין וקיבו סטיוארט. אבל כמו בכל פעם בהפועל ירושלים כשאגו פוגש עוג אגו הכל קורס. עם אגו הפועל אף פעם לא הגיעה ולא תגיע לשום מקום. אחרי מקום 2 עם נבחרת העתודה באליפות אירופה ומקום 2 בבית באליפות העולם, עם הפסד רק לארצות הברית ולרפובליקה הדומיניקנית בשלב הנוק-אאוט, החליטו בקבוצה לבסס עלינו את העתיד של הפועל. בנוסף אלי, שכבר הייתי בקבוצה, יורם חרוש הביא את משה מזרחי, איציק אוחנון, שחר גורדון ואורי יצחקי. הפרויקט לא ממש צלח ורק משה ואני השתלבנו ברוטציה גם לשנים הבאות. אותי מינו לקפטן ומשה היה המחליף הראשון. זה שנותן לך יד בטוחה מהשלוש. ואז בשנת 2004 הצליחו ליצור חמישייה מאוזנת שהיוותה תלכיד נפלא: ווילי סולומון, דורון שפר, קלי מק'ארתי, עידו "קיר בטון" קוז'יקרו וטונג'י אווג'ובי. התפקיד שלי היה להרגיע את ההתקפות, כשווילי השתולל, ולהביא אנרגיות ואטרף בהגנה. איכשהו, הכל התחבר ובסוף אותה עונה אירופאית, הנפנו, דורון ואני, את גביע יול"ב. מה שאני בא להגיד לכם, אחיי הצעירים, הוא שאל תארו נואש גם אם לפעמים לוקח שנה-שנתיים להיכנס לרוטציה. אם תתמידו, אם תשקיעו, אם תשאירו כל טיפת אנרגיה על המגרש, אם  תעבדו נכון באימונים, אם תכבדו את החולצה האדומה שאתם לובשים, אולי בסופו של דבר גם אתם תזכו להניף גביע אירופאי.

מה זה?", הוא מצביע על הקיר מאחוריהם. כולם מסתכלים אחורה ואז שומעים נביחה. במקום האיש עומד במקום בולדוג. פיו הענק פעור וחושף לרווחה שתי שורות שיניים רצחניות. "הב" הוא נותן עוד נביחה ויוצא מהחדר.

אדם נוסף נכנס פנימה.

"hey, I know you" אומר ברייסי רייט. "You are from the miracle of this woman, Ziona." "נכון," אומר האיש, "אבל היו לי שנים יפות גם בהפועל. השנים הכי יפות היו כשהגיע הכסף הגדול של ארקאדי גאידמק. עם הוראס ג'נקינס, רוג'ר מייסון, תמר סליי ומריו אוסטין היינו קבוצה ברמת יורוליג לכל דבר ועניין. אם לא עונה מטורפת של דינמו מוסקבה היינו זוכים ביול"ב פעם נוספת. בעונה הראשונה, מכבי ת"א עוד היו באמת יותר טובים מאיתנו והגיע להם לקחת אליפות, אבל בשנה השניה טרנס מוריס הגיע במקומו של תמר סליי ומאותו רגע לא נפלנו מהם. זכינו בגביע וגם היינו בדרך הבטוחה לאליפות. טוב, לא רוצה להמשיך ולדבר על זה. הזיכרונות האלה לא עושים לי טוב. רק דעו לכם שאסור להשאיר דברים ליד הגורל. יש דברים שלא תלויים בכם. אז בפעם הבאה שאתם עם 4 עבירות במשחק חשוב, תחשבו רגע לפני שאתם שולחים יד כדי לחטוף את הכדור. תבינו, כדי להיות אלוף אמיתי לפעמים אתה צריך לנצח 5.5 שחקנים. אין תירוצים. אם אתה לא מספיק טוב כדי לעשות זאת, אולי בכלל לא מגיע לך."

האיש מסתובב לכיוון הדלת ועושה תנועה שנראית ליושבים כמחיית דמעות. פותח את הדלת ויוצא.

במקומו נכנסת אישה.

מאשקה ליטבק

"Who is she?" שואל דופרי. "בנים יקרים שלי," היא מתחילה, "היום אתם משאירים מאחור שק של חלומות, של הצלחות, של כישלונות, של רגעים נפלאים לרוב, של היסטוריה שלמה. אתם יוצאים לעידן חדש. עוזבים את הבית הקטן ועוברים עם המשפחה לוילה לה הפועל ראויה. במשכן החדש לא נהיה יותר עוד קבוצה, אלא קבוצה שכל שנה נאבקת על כל התארים. קבוצה שהיא שם דבר באירופה. קבוצה שכל ישראלי חולם לשחק בה. קבוצה שגורמת לרבבת לובשי אדום לשים פעמיהם פעם או פעמיים בשבוע לארינה. אתם נכנסים עכשיו לעידן חדש בו כלום לא יהיה כמו שהיה. בעצם, יש משהו אחד שלעולם לא ישתנה, הדבר הכי חושב, שבלעדיו הפועל ירושלים היא לא הפועל ירושלים, הדבר הראשון שאיתו אתם צריכים לקום בבוקר וללכת לישון בלילה."

האשה מוציאה מזמרה מכיסה ופותחת את הקרטון שהאיש הנמוך השאיר.

"כל מה שאתם צריכים לדעת על העבר, ההווה והעתיד של הפועל ירושלים נמצא בקרטון הזה."

השחקנים מתקבצים מסביב לקרטון. בזו על זו מסודרות להן חולצות בצבע אדום ועליהן כתוב בצבע לבן: "יש בנו אהבה והיא תנצח"

***

כנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. מתן,

    טור נהדר,
    מזכיר לי נשכחות, משנות ה-90 העליזות במלחה.
    פחות או יותר הייתי אוהד קבוע במלחה מסוף שנות ה-80,
    היטבת לתאר את האווירה המיוחדת שהייתה סביב הקבוצה באותן השנים.

    השנה הייתה תחושה שהפועל חוזרת לעצמה,
    אבל היא נגמרה בקול ענות חלושה,
    אני מקווה שהבסיס של השנה, ימשיך בשנה הבאה,
    ועם קצת חיזוק במקומות הנכונים,
    ואולם חדש,
    הפועל תצליח להתרומם מעבר לתקרת הזכוכית בה תקועה בשנים האחרונות.

  2. איזה יופי !
    מתן קיפלת בטור אחד את כל זיכרונות הנעורים שלי מהפועל ירושלים.
    אני ואהרון שדה היינו שם ביד אליהו בגביע הראשון עם כל המתח ועם ה-6000 אדומים שיש בהם אהבה, וקרפצנו אחד על השני כמו מטורפים אחרי הסל של עדי, ואח"כ החגיגות בכיכר העיריה, שם פגשנו את השחקנים, ואפילו שוחחנו קצת עם עדי גורדון. האיש הזה נטול פוז\ה לחלוטין, ונתן שם יחס לכולם. חוויתי גם את הסדרות הסוערות מול הפועל ת"א ב-92/3 עם הלחימה האדירה של קבוצה שלא קיבלה משכורות. איזה ישראלים נהדרים היו אז בהפועל – חזן, ושפע וגורדון, ואח"כ פפי מגדולי האתלטים הישראלים בכל הזמנים, ובילי "המטיף" תומפסון, וקולמן הנפלא, וצ'ורה עם הפרצוף הזועף, וקני המכשף ווילאמס. בקיצור אפשר לשבת שעות ולספר ביציאת מלחה. האולם הזה ספוג זכרונות נפלאים וגם כואבים, אבל את האווירה המטורפת של 3000 ירושלמים יהיה קשה לשחזר. אני מקווה שהארנה לא תהפוך למקום קר ומנוכר אלא תצליח לשדרג את מלחה פי שתים ושלוש, והכי חשוב שהפועל תחזור לדרך שאפיינה אותה באותם ימים של תום וחלומות. דרך של עבודה קשה וחריצות ללא קיצורי דרך, ואז גם נזכה לראות הצלחות כמו בימים הטובים

  3. אגב אם אני זוכר נכון, רועי אייל מעולם לא היה שחקן חמישיה. מי שריכז באותה עונה של 94 היה פפי שנשאר נאמן ולא הלך אחרי הכסף.
    אני זוכר גם את הדרבי מול מכבי ירושלים, שהייתה אז חזקה מהפועל לפחות על הנייר, אבל לא היו לה כמעט אוהדים. בכל מקרה חבל לי על הקבוצה הזו שהתפרקה. היא הייתה אחת הסימפטיות בליגה, ואולי עוד כמה שנים הייתה מצליחה להתבסס ולבסס גם קהל אוהדים. ירושלים מספיק גדולה כדי להחזיק שתי קבוצות. אולי בית"כדורסל תצליח להעפיל יום אחד לליגה הבכירה.

  4. נכון פפי נפצע אחרי שמאיר טפירו נכנס לו בברך, במשחק גביע מ ול הפועל ת"א. אני לא זוכר באיזה שלב של העונה זה היה, אבל פפי נתן עונה מצויינת עד הפציעה. הפציעה שלו גמרה להפועל את הסיכוי לעלות לפלייאוף העליון.
    ראוי לציין את יורם חרוש שהיה אחת הדמויות המשמעותיות בתהליך שעברה הפועל בדרך לצמרת. הוא תמיד הגיע כשנקרה לדגל, ועשה עבודה מופלאה בקבוצה בלי הרבה רעש ויחסי ציבור. אחד המאמנים הסימפטיים והנעימים ביותר שיש. חבל שהוא לא מוערך מספיק כפי שהיה ראוי שיהיה

  5. מתן טור נפלא ביותר ומוסטלגי נראה לי שאני ואלעד הם מהיחידים שמבינים על מה אתה מדבר ברשותך זכרונות שלי בקצרה .
    1. אמצע שנות ה 80 הפועל ירושלים ובית״ר י״ם נאבקים במשחק כמה שנים על העלייה ללא הצלחה בעונת 86 הפועל עולה ובית״ר מתפרקת . 2. עונת 86-87 מחזור פתיחה הפועל מנצחת את חיפה בתוצאה גבוהה ( משהו כמו 100-103). משלשת ניצחון של שפע שחקן חיפה לשעבר .
    3. מחזור הסיום מול גבת המפסידה יורדת לקראת הסוף גבת מובילה במשך דקות רבות בסביבות 5 הפרש מנחם אטלס נכנס ומשהיא את ירושלים בליגה .

  6. אחלה טור פרידה
    בתור צהוב, נקווה שגם הארנה תצליח לייצר כאלה משחקים
    (דרך אגב, אותם דברים אמרו כשהביתרים עזבו את ימק"א, והיום הוא לא יותר מזכרון, כך שנראה לי שיהיה בסדר)

    1. סביר להניח שאתה צודק, אבל אלה זכרונות ילדות ואותם אי אפשר יהיה לשחזר. בכל מקרה זו גם התחלה חדשה עם הזדמנות לבצע קפיצת מדרגה אמיתית

    1. אני חושב שזה היה המשחק הכי טוב של אטלס בקריירה 🙂
      אגב גבת כמעט כל שנה הייתה עולה כדי לרדת שוב בסוף העונה, עד שכבר נמאס והביאו לשם את אניס ווטלי ובילי מרטין. גם גור שלף עבר שם ודלזל, והאחים שמר ויואב קדמן, שרון אברהמי ועוד הרבה ישראלים מאותם ימים. קצת חבל שכבר אין מקום היום בעידן המקצועני לקבוצות מהסוג הזה שמייצגות את העמק

    2. מה לך ולמנחם אטלס? הוא היה מורה שלי בוינגייט.
      אולי יש מנחם אטלס אחר. מנחם אטלס האורגינלי שיחק כדורסל במכבי ת"א בשנות ה-50 של המאה הקודמת

      1. זה מנחם אטלס אחר. מנחם אטלס המדובר לא היה מהמוכשרים במחוזותינו, אבל היה לוחם גדול. הוא תפס יום מצוין מול הפועל גבת, והוריד אותם ליגה באותו משחק שהשאיר את הפועל ירושלים בליגה

  7. כבוד הוא להיות כתובה בבלוג שלך מתן ועוד עם תמונה, לא בגלל שאני האישה היחידה בטור הנפלא הזה.
    היה כיף לקרוא להיזכר בכל השחקנים האלה ובכל האירועים האלה שאני ממרומי גילי ואהדתי להפועל ירושלים, נכחתי בהם. באמת יש בי אהבה והיא תנצח. תודה לך מתן

  8. אני באייפון ולכן התגובות נעצרות ,
    זכרונות נוספים .
    4. לאחר שנות ההישרדות הגיע מאמן יוגוסלבי שפוטר .
    את העונה הוא לא גמר במקומו הגיע חרוש שהיה מאמן צריך ומצליח מאד בירושלים ( אך לצערי לא עשה דבר מחוץ למלחה ).
    לא ניתן לשכוח את הנדוניה אמיר מוטפציץ הרכז הנפלא שהפך למאמן לא רע בכלל ( בעיקר בגרמניה ).
    בתחילת שנות ה 90 הקבוצה הגיעה על בסיס די קבוע לשלבי הפיינל פור בארץ הפעם הראשונה הסתיימה בהפסד כואב למכבי במשחק הראשון ביד אליהו כתוצאה מחטיפת כדור של דניאל למוטפציץ .
    מגבי ניצחה המלחה אך אז הפועל ניצחה היד אליהו רק בשביל להפסיד במלחה את המשחק הרביעי .

  9. 5. לאחר מכן ירושלים הגיעו כמעט עונה אחרי עונה לפיינל פור הישראלי
    זכורות לכולנו הקרבות בשנים 1993 ו 1994 שהסתיימו בהפסד במשחק חמש באושיסקין .בכלל עונת 1994 זכורה מאד הפועל עם זר בודד שנותן עונה אגדית ( קולמן שנבחר כמובן לשחקן העונה ).
    אך עם שלל פציעות ובעיות מסביב .
    בתוך כך עדי גורדון שהיה חולה במחלת הנשיקה ניצח את משחק 4 במלחה מול הפועל ת״א בשבוע הטירונות הראשון שלי ושל אלעד אייל .
    עוד לפני כן הפועל מבצעת את הגרסה שלה לנס מילאנו כשהיא מוחקת 14 הפרש 2 דקות לסוף מול בית״ר ר״ג .

    1. נס ר"ג המשחק שלא שודר, ואבד לעד בטבלת הניסים. אגב היה גם משחק שבו הפועל חיפה שהייתה בליגה השניה פיגרה ב8 הפרש 9 שניות לסיום קלעה 3 שלשות נוסח רג'י מילר וניצחה.

  10. קולאנוביץ' פוטר לאחר תבוסה קשה לגליל עליון ב-54 הפרש. חרוש קיבל את המפתחות והוביל את ה פועל למקום רביעי. משום מה כל פעם מישהו בהנהלה חשב שמאמן אחר יעשה עבודה טובה יותר מחרוש. הוא וגדי קידר שיחקו במשחק הכיסאות כמה פעמים ביניהם באותן שנים

  11. 6. אח״כ זכור. לי עונת 1995 בה מנבר לקח לחולון את כוכבי הקבוצה עדי גורדון ופני לוי . הפועל עמדה בפני עונה קשה מאד ובנוסף נאלצה לקבל יריבות מבית שכן מכבי ירושלים ז״ל עלתה לליגה הראשונה .
    כולם היו פסימים סביב הקבוצה את נבנתה קבוצה נפלאה שמזכירה קצת את הפועל תא העונה . פפי קיבל את המושכות רדנקו הנפלא הגיע מהפועל ת״א גוט הביא את הנשמה ואחד בילי תומפסון הגיע מה לייקרס .
    הקבוצה הזו על צעירים מצליחים הדהימה את הליגה והייתה הפתעת הסיבוב הראשון .לא רק שהפועל הייתה הפתעת הסיבוב הראשון אלא שהיא השיגה נקמה מתוקה על אחותה האדומה מתל אביב . לאחר הפסדי הפליאוף

  12. המשך 6 . הנקמה הושגה במסגרת התמודדות כפולה ברבע גמר הגביע .
    אך אליה ושמה עלייה וקוץ בה . פפי נפצע וגמר את העונה .
    למזלה של הפועל היא כבר הבטיחה מעשית א. ההישארות בליגה וסיימה במקום השישי .
    7.אח״כ הגיעו שני הגביעים . הגביע הראשון הושג בזכות הגבוה הגדול של פיני גרשון לגורדון . בשוויון 65 בכדור אחרון תכנן פיני תרגיל . גורדון לא אה. את התרגיל לתומפסון גורדון לא אהב זאת ועזב בכעס את פסק הזמן . פיני שואל אותו מה קורה ? עדי ענה או שאתה נותן לי גב או שלו .
    פיני ברגע האמון אולי הגדול בקריירה שלו אמר לעדי עזוב את כל התכנונים תעשה מה שאתה רוצה

  13. המשך 7. ואז הוא הצביע על הגביע ואמר לעדי בסוף המהלך תביא לי אותו .וכך היה בחגיגות הניצחון אמר לי עדי הלכתי בבוקר לקברו של אמיר הירשנזון הי״ד שנהרג בהיותו חייל סדיר בפיגוע בעתלית .

    8. שנה אח״כ פיני הגדול פוטר לאחר הפסד שגרתי של 30 הפרש למכבי .קידר מונה למאמן והשיג הישג גדול באירופה רבע גמר .
    בארץ העפילה הקבוצה שוב לגמר מוצ מכבי …אף אחד לא נתן לה סיכוי .
    גם לא אני בכל זאת באנו למשחק וגורדון ודניאל קלעו כל שלשה אפשרית בחצי הראשון הפועל הובילה כבר ב 20 אך מכבי חזרה אך הפועל הצליחה לשרוד ולנצח לבסוף 82-89 עם 32 נקודות של גורדון ואחוזי שלשות פסיגים לחלוטין .

  14. סליחה על הטעויות כתיב 9.
    אחר כך באה עונת 99 בה לראשונה הפועל סיימה כאלופת הליגה הרגילה ונותחה בנקודה בודדת בגמר הגביע למכבי של קטש עם פיני ובלאט על הקווים . בפליאוף נוצחה הפועל 3-1 במה שהפך בטעות כפרשת הפיצה שלא הייתי מייחס לה כל חשיבות ולו הקטנה ביותר .
    10. אח״כ באה הזכייה המדהימה ביול״ב בשרלארואה בלגיה בשנת 2004 לאחר ניצחון על ריאל בגמר .
    11. אח״כ התרחשו מספר טעויות ניהוליות שהגדולה שבהם אי השתתפות ביורוליג בעונת 2005 ובכלל אי הצבת אירופה כיעד מרכזי .
    12. הטעות הבאה הייתה ההערכות של הפועל

  15. המשך 12. לשיטת הפיינל פור .
    הפועל נערכה בראש של לגנוב משחק ממכבי בשנת 2006 היא כלל לא הייתה בכיוון כשהובסה ע״י מכבי מה שהיווה את סוף דרכו של ארז אדלשטיין בקבוצה .
    שנה אח״כ הקבוצה באמת כמעט גנבה אליפות במשחק בודד עד שסמי בכר גנב לה את המשחק שיכול הכי לגנוב את האליפות ממכבי .
    מכאן ואילך הפועל לא העפילה ולו פעם אחת למשחק הגמר .
    13 . הרגע המתוק היחיד של הקבוצה מאז היה הגביע השלישי בשנת 2008 כשהקבוצה מחקה 22 הפרש בסמוך לרבע האחרון וניצחה את מכבי הקאמבק הירואי

  16. המשך 13. קאמבק אותו הוביל ג׳ ימי אורלנד אותו אחד שלקח ממכבי את האליפות 8 חודש קודם לכן וכן חגג וששון המאמן היה דן שמיר .
    הקבוצה הגנה על תארה שנה לאחר מכן אך בפעם הראשונה היריבה בגמר לא הייתה מכבי . אלא בני השרון שהדיחה את מכבי בחצי הגמר .
    14 מכאן ואילך הקבוצה לא הגיעה להישג משמעותי למרות עונה רגילה טובה מאד העונה שהסתיימה בשני ניצחונות על מכבי כולל 93-65 בנוקיה .אלו היו הזיכרונות שלי

  17. תודה על כל התגובות ובעיקר לאהרון ואלעד על הזכרונות ומאשקה על ההשראה.
    הטור לא היה שלם, אבל עכשיו מישהו שלח לי את התמונה שחותמת אותו! אז עכשיו הוא מוכן 🙂

  18. מנחם לס, אני קוראת באדיקות את כל הטורים שלך כאן בעונג רב. לא מגיבה, רק "מסניפה" את המידע האדיר שלך בכתיבה נהדרת לתוך תוכי פנימה באהבתי לספורט.

  19. יופי של טור מתן!
    הרבה ימים יפים היו במלחה אבל בואו נגיד את האמת כבר כמה שנים שהאולם הזה לא מתקרב לימיו בשנות ה90' וכבר מזמן שמלחה הוא אולם לא ראוי לכדורסל מודרני למרות האווירה והגודל.

  20. חזרתי למחשב ואלה שמות הבולטים מזיכרוני שהיו חלק ממלחה.
    (ללא סדר מיוחד אלא מהזיכרון )

    יורם חרוש ,גדי קידר ,אפי ,פיני גרשון ,בילי תומפסון ,נוריס קולמן ,רדאנקו דובארש , בייגנהיימר , מקרתי ,אנג'ווי ,וייל סלומון , מריו אוסטין , ג'וש דאנקן ,אמיר מוטפציץ ,מוטי דניאל ,עדי גורדון ,דורון שפע ,דורון שפר ,קיר בטון ,ארז מרקוביץ, פפי תורג'מן ,רועי אייל ,ארז כץ ,פיני לוי ,ארז חזן ,אמיר מוכתרי ,רוברטס ,גיא פניני ,דרור חג'ג' , מאיר טפירו ,שרון דרוקר ,דני קליין ,אורי מנצור ,הירשנזון ,
    יוגב אוחיון ,טרנס מוריס ,דן שמיר ,דני גוט ,אושיק בן עטר (מכבי י"ם )
    מנחם אטלס ,דיוויד בלקוול ,צורציץ ,ולדמן ,ג'יימי אורלנד ,שרון ששון .

    מן הסתם שכחתי לא מעט אך הכל הכל מהזיכרון .
    (בנוסף היה חשוב לי להכניס נציג ממכבי ירושלים שגם הייתה במלחה ושיחקה בליגה ואף שרדה בליגה אך קשיים תקציביים סגרו אותה).

  21. מנחם, האטלס שאתה מדבר עליו מוינגייט הוא אבא של שחקן הכדורסל המדובר. אגב הבן גם למד בוינגייכ. אטלס האב היה דיקן הסטודנטים בזמן שלמדתי במכללה והוא זרק אותי על בעוון חיסורים רבים מידי. מעניין אם היה זורק גם את בנו… אבל לא נורא מעז יצא מתוק – השלמתי את התואר בניו יורק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט