1.ארה"ב 2023: "נבחרת החלומות הצעירה" (כל הזכויות שמורות)

כשאתה משחק עבור ארה"ב בכדורסל אתה מצפה לנצח כל משחק. פעם – לפני 50-60 שנה זה היה נכון בהוקי-קרח עבור קנדה, ולפני 100 שנה זה היה כדורגל עבור אנגליה. לארה"ב זה נכון, אגב, גם בגברים וגם בנשים. שליטה כמעט מחלטת בהופס.

עם השנים השליטה של הקנדים בהוקי-קרח או האנגלים בכדורגל קטנה עד לא הייתה. רק השליטה של האמריקאים בכדורסל עדיין נשארה עובדה קיימת.

זה לא אומר שלא יכולות להיות נפילות מדי פעם. אבל אצל האמריקאים הנפילות בכדורסל הן ארעיות. הם תמיד חוזרים ומנצחים ללא ספק וללא שאלות. ארה"ב ניצחה 14 מ-18 הטורנירים העולמיים האחרונים בהם הופיעה עם הרכב מלא בשחקני NBA. הרקורד של ארה"ב נגד שאר נבחרות העולם במשחקים מאז נבחרת החלומות ב-1992 הוא 10-140 ב-18 הטורנירים העולמיים.

חשוב לציין שהפעם הראשונה – והאחרונה – שארה"ב שלחה את 12 הטובים ביוותר שלה הייתה נבחרת החלומות המקורית ב-1992. מלבד כריסטיאן לייטנר מאונ' דוק שה-NBA עשתה ג'סטה ל-NCAA לכלול אחד משלה בנבחרת, הייתה זו נבחרת ה-NBA הטובה ביותר.

הנבחרת הזו שבתמונת השער רחוקה מלהיות הנבחרת החזקה ביותר שארה"ב יכולה לשלוח לאליפות העולם. אולי היא אפילו לא הנבחרת הצעירה הטובה ביותר כי קייד קנינגהאם אינו חלק ממנה, אם כי אני כלל לא בטוח שנבחרת הכוללת את לברון ג'יימס, קווין דוראנט, סטף קרי, ג'יימס הארדן, וכל האחרים שתבחרו מבין הסניורס הייתה מנצחת את הנבחרת הזאת. למעשה, אני בטוח שלא.

אמש המשחק נגד פורטו-ריקו הראה גם הראה את המצויינות של ארה"ב ועליונותה על שאר העולם, אפילו ששאר העולם' התחזק בגין שחקני ה-NBA בכל נבחרת (בנבחרת אוסטרליה 10 שחקני NBA). קנדה מלאה בהם. גם כמה אירופאיות.

2. ארה"ב הראתה אמש קמצוץ מהפוטנציאל שלה, והוא אדיר

TEAM USA (כך מכנים אותה ולא USA NATIONAL TEAM כי היא לא!) סיימה את חמשת ימי האימון שלה במשחק בו היא הכריעה את פורטו-ריקו 74-117 במשחק מצויין, שבוודאי הפליא את סטיב קר לא פחות מאשר אותנו, שחזינו במשחק.

אני חזיתי ב-TEAMS USA רבות, ואני קובע כבר עכשיו שזאת תהיה אחת הטובות מכולן. הייתי מוקסם מהכל: מהנעת הכדור…מחילוף המקומות בשעת המשחק…בחילופי שחקנים שלעתים לא רק שלא החלישו את הקבוצה אלא שהיא, פתאום, נראתה חזקה אפילו יותר. אני, שכמוכם ראיתי וראיתי קבוצות כדורסל, לא זוכר קבוצה עם חדווה כזו בין השחקנים. שחקנים שקר הוציא ירדו מהפארקט עם חיוך כיפי וחיבוק אמיתי למחליף. מה שאני מנסה לומר לסרקסטים הקוראים אותי שכן, ראיתי אהבה ואהדה אמיתית בין כל 12 השחקנים ששיחקו.

היה תענוג אמיתי לחזות בהנעת הכדור, בשמירה ההדוקה, באתלטיות של השחקנים, ובכיף האמיתי בו הם שיחקו.

סטיב קר, המאמן שמעדיף לא לדבר, לא לגלות מי החמישייה שלו, ולא להרעיף מחמאות, לא עצר בעצמו ואמר "IT WAS A REAL GREAT NIGHT FOR US". הוא לא יכול היה לומר זאת נכון יותר. ברור שהוא הרגיש ELATED כשהוא מנצח את משחקו הראשון כמאמן ארה"ב, ובמיוחד כשראה את המצויינות של הקבוצה אחרי 5 ימי האימון.

אני מנסה לא להגזים ולא להתעלות על עצמי אבל הקבוצה הזאת נראתה לי שוב ושוב כמו נבחרת החלום של 1992 עם מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון, ולארי בירד. אני לא הולך להשוות כאן את שחקני 2023 לשחקני 1992 אם כי אצבעותי המקישות מתחננות שאעשה זאת, אבל לא. נחכה למשחקים הבאים נגד ספרד, סלובניה, והאחרות לפני שנסיק מסקנות אמוציונליות כאלה.

קר הוסיף עובדה חשובה:

I think the guys have really picked up what we're trying to install at both ends and we're slowly but surely getting used to the FIBA rules and interpretations .

הוא קלע בול. אחת הבעיות של האמריקאים היא לשחק לפי החוקים של FIBA, ובאמת לקח לשחקנים עד המחצית (43-50) לעכל את המשחק השונה, ואז בא החצי השני בו הקבוצה BLEW THE GAME OPEN, עם ריצה של 0-20 בשלישי ושליטה מחלטת ברביעי (13-33), כשהיא מכריחה 18 TURNOVERS.

מה שהזכיר לי את 'נבחרת החלומות' הייתה ההגנה החונקת. כשארה"ב שומרת בלחץ, גונבת כדורים, וחוסמת לריבאונדרים את הדרך לכדור, סוג וסטייל ההתקפה כבר לא חשובים כי הכל בא עם שבירת היריב בהגנה. ג'יילן ברונסון, שסיים עם 11 נקודות ו-12 ריבאונדים ב-22 דקות משחק אמר זאת טוב ביותר:

"It took us a while to get going, but when we're playing the defensive side of the ball and getting stops and turnovers and running, it's pretty fun for us,.So we just got to try to continue to do that. Just not worry about offense at all, and we'll be all right."

3. החמישייה

סטיב קר לא אוהב לגלות מי היא החמישייה שלו.

אז התחלת המשחק גילתה את החמישייה, והצדיקה אותה, אם כי שאר השחקנים הראו שכל אחד מהם היה יכול לעלות בחמישייה וההבדל לא היה כזה גדול.

אתם יודעים מה? אולי היה זה עניין של "היררכיה" יותר מ-"חמישייה", אבל ההיררכיה הצדיקה את עצמה: ג'יילן ברונסון, מייקל ברידג'ס, אנטוני אדווארדס, ברנדון אינגראם, וג'רן ג'קסון.

אני לא מוכן לומר ששחקני החמישייה הם הטובים ביותר. האם ג'יילן ברונסון טוב יותר בפוינט מטייריס הליברטון? כלל לא בטוח. זה עניין של גישה. של טעם וריח. של 'מי הם שאר הארבעה בחמישייה'. אותו דבר לגבי, נניח, ג'רן ג'קסון. האם הוא טוב יותר מפאולו בנצ'רו? אולי ב-'ביג בול'. היי, בטוח שב-'BIG BALL' ג'רן ג'קסון עדיף. אבל מה בקשר ל-'סמול בול'? כשבנצ'רו שיחק כסנטר כשקר הלך עם 'סמול בול' ראית כאילו את דריימונד גרין במיטבו משחק בסנטר במשחק SMALL – עד כדי כך בנצ'רו הצטיין.

השאלה הגדולה נפתרה ב-2 ו-3. מייקל ברידג'ס הוא מספר 3 טבעי ואת זה ראינו בליגה. הוא אחד מקלעי ה-3 הטובים ביותר ומוסר עילאי. הוא יכול לשחק 2, 3, ואפילו 4 באותה יעילות. אבל הפעם הוא קנה את מספר 2 כדי להשאיר את 3 לאנטוני אדווארדס.

ברנדון אינגראם ב-4 הוא קווין דוראנט צעיר ב-4. כל מילה נוספת מיותרת, ועל הסנטר – ג'רן ג'קסון ב-BIG ופאולו באנצ'רו ב-SMALL כבר כתבתי.

4. אנטוני אדוורדס – ה-GO-TO GUY החדש בנבחרת. האם יהיה ה-'אלפא' שכל נבחרת חייבת?

הפתעת המשחק הגדולה – למעשה לא כל כך הפתעה לכאלה שכתבו זאת כבר לפני-כן – אני לא מתבייש לכתוב 'כמוני' שתארו אותו כ-GO-TO GUY החדש של ה-NBA רק לפני שבוע – היה אנטוני אדווארדס. ה-200 מיליון שחתם לפני כחודש עם מינסוטה הם ההשקעה הבטוחה ביותר מכל '200' אחרים – הוביל את הנבחרת עם 15 נק' (כמו קמרון ג'ונסון) ב-7 מ-13 עם 4 אסיסטים, והחשוב ביותר 4 גניבות הראה את עצמו בגדולתו: יש לשכן שלי מפרבר מריאטה כאן באטלנטה הכל: אורך. כוח. מהירות. זריזות. ציפייה. זמן תגובה, והפעם ראינו גם שכל ורמת משחק מצויינת.

השאלה היא אם יש לו את מה שלוקח להיות שחקן 'האלפא' בנבחרת. לכל נבחרת חייב שיהיה האלפא שלה. זה שבשעת צרה ייקח את הזריקה האחרונה ויקבור אותה…זה שיקלע 40 נק' כשלאחרים לא הולך. מייקל ג'ורדן היה כזה. קווין דוראנט היה כזה. לברון ג'יימס היה כזה, אבל מסוג אחר.

לי נראה שאנטוני אדווארדס בנוי להיות האלפא של הנבחרת. יש לו את היכולת ואת הסוואגר. הוא נראה האדם שיביא את הזהב לארה"ב יחד עם חבריו, שיחד נראים כדבר האמיתי!

5. האחרים

הנבחרת ניצחה ב-43 למרות יום חלש במיוחד מה-3 – 6 מ-27. אוסטין ריבס הוכיח שגם חוש הומור יש לו כשאמר ש"הקשת קרובה מדי". הוא המשיך במשחקו הטוב מהפלייאוף בלייקרס ומהטריינינג קמפ. טייריס הליברטון חילק 16 מתנות כמחליף לברונסון. הוא לא היה צריך להוכיח שהוא טוב כמו ברונסון בחמישייה – כולם יודעים זאת.. קמרון ג'ונסון שיחק מצויין כפאור פורוורד, וקלע 15 נק', כמו אדווארדס הגבוה בנבחרת.

ג'קסון הוכיח למי שצריך היה הוכחה שאם קר יחליט לשחק BIG יש על מי לסמוך. הוא קלע 12, קטף 9 וחסם 2. אבל הוא גם עשה 3 פאולים וזה קצת מדאיג עם הצוות הגבוה הדק של הנבחרת.

פאולו בנצ'רו הזכיר את דריימונד גרין במיטבו כששיחקו SMALL והיה המחליף של ג'קסון (יחד עם בובי פורטיס שתמיד מביא את הסחורה), והסנטר של יוטה וולקר קסלר קיבל כמה דקות ברביעי. ג'אש הארט היה היחיד שלא שיחק. הוא אמור לחתום על הארכת חוזה עם הניקס מחר, ואף אחד לא רצה שהוא ייפצע יומיים לפני החתימה. הוא יקבל את הדקות שלו.

ומילה אחרונה לגולשים שכתבו שוב ושוב שהאמריקאיםהצעירים הללו יאכלו אותה נגד המקצוענים האירופאים:

צוחק מי שצוחק אחרון!