קיץ 2000 היה קיץ בו שורה של פרי-אייג'נטס מפתים במיוחד יצאו לשוק. לאלג'ין ביילור היתה תכנית מבריקה עליה עמל בתשומת לב כבר שנתיים – לשכנע את שני השחקנים החופשיים המבוקשים ביותר, טים דאנקן וטרייסי מקגריידי, לחתום על חוזה שהוא מעט פחות מחוזה מקסימום, וכך ליצור שלישייה גדולה שתוביל את הקליפרס אל תוך המאה ה- 21 – קובי, מקגריידי ודאנקן. מהצד השני של העיר, גם לג'רי ווסט (חברו של ביילור לקבוצה הגדולה של הלייקרס בשנות ה- 60') היתה תכנית מבריקה – הוא תיכנן כיצד סביב אייברסון, בחירת הדראפט הקודמת שלו, ג'ונתן בנדר, והבחירה הראשונה בדראפט 2000, סטורמיל סוויפט הוא יצור את המעצמה שתחזיר את הלייקרס לרלוונטיות.  ווסט אכן הצליח להגשים את תכניתו, (שכשלה באופן בומבסטי, וגזרה על הלייקרס עוד שנים במרתפי הליגה). ביילור, לעומתו, הצליח להגשים רק חצי מהתכנית – דאנקן,. הכוכב של הספרס מאס ביחסים המתוחים עם המאמן שלו, דוק ריברס, ובכישלונות החוזרים ונשנים, שמח להתחיל שוב ולהצטרך לפרנצ'ייז מסודר הידוע בניהול המקצועני שלו. 'זה מתחיל מהבעלים הנדיב והערכי, דונלד סטרלינג " אמר דאנקן כאשר הצטלם עם הגופיה של הקליפרס 'ממשיך עם הג'נרל מנג'ר אלג'ין ביילור שהוא אחד המוחות הבולטים בעולם הכדורסל, ומגיע לקהל אוהדים המסור והאנרגטי. יש משהו מרגש גם להמשיך את ג'ורדן ובארקלי '. דאנקן גם סיפר שהפגישות עם המאמן פופוביץ' גרמו לו להתלהב מהחזון והאופי שלו, וההתלהבות שלו משיתוף פעולה עם קובי בריאנט, אחד הכוכבים המוכשרים בליגה.  בבחירה השלישית בדראפט ביילור בחר בפורוורד המבטיח, מרקוס פייזר.

עונת 2000-1 נפתחה בקול תרועה רמה עבור הקליפרס, שעברו תפנית של 32 ניצחונות. החמישיה של שפר, בריאנט, מאריון, דאנקן ובראד מילר שיחקה כדורסל יעיל, עם הגנה אגרסיבית. דאנקן החמיא מאוד לשחקנים סביבו, ובעיקר ציין את הקו האחורי – 'שפר ובריאנט – גארדים כאלו יש רק ב- L.A. ' הוא צחק את צחוקו השקט ' בסן אנטוניו לא היו לי כאלו גארדים'. פופוביץ' זכה למחמאות רבות על האופן בו ידע לשלב את השחקנים החדשים לכדי יחידה יעילה. כל מי שחשש שלא יכול להיות תחליף לניסיון ולתחכום של נלסון, גילה שגם פופוביץ' לא קוטל קנים. אמנם פייזר התגלה כאכזבה גדולה, אך יתר הקבוצה הפגינה יכולת מרשימה. הקליפרס חזרו לגמר, לאחר שניצחו את סקרמנטו בגמר המערב. מהצד השני הם פגשו את אורלנדו שניצחה את הנטס בגמר המזרח. הקליפרס ניצחו בסדרה 1-4 , ודאנקן, שזכה לתואר השחקן המצטיין בגמר, זכה באליפות הראשונה שלו, והחמישית של הפרנצ'ייז. בדבריו הוא הודה לקבוצה, לצוות המאמנים, ובראש ובראשונה לקובי – 'זה נדמה שאנחנו אחים שהופרדנו וחזרנו ונפגשנו' הוא התפייט 'מעולם לא נהניתי לשחק עם מישהו כל כך. אתה אחי'. קובי חיבק אותו חיבוק אוהב ולחש באוזנו 'אוהב אותך, אח יקר. אבל זו פעם אחרונה שאני נותן לך לקחת את תואר הMVP של הגמר'

בקיץ ביל גייטס נתן לוולטמן יד חופשית להחזיר את הנטס להתמודדות על האליפות. בכמה מהלכים מפתיעים, פניה של הקבוצה השתנו. גם פיל ג'קסון הבין שאם ברצונו לחזור לפסגה, עליו להמשיך ולצעוד קדימה. 'ה- NBA היא כמו מסלול ריצה – מי שעומד במקום, פשוט עף הצידה' הוא הסביר. בודירוגה בחר לפרוש מה- NBA ולחזור ולחתום בקבוצה ישראלית בשם 'מכבי תל אביב', ובאופן מעניין דווקא הרכז של קבוצה זו, בחור צנום בשם עודד קטש, הגיע לנטס. בעסקה דרמטית שכללה כמה קבוצות, הנטס וויתרו על הרכז שלהם, סם קאסל, תמורת הרכז של פיניקס, האול-סטאר הקבוע ג'ייסון קיד.

ג'ינובלי, אחרי שתי עונות שזכה בתארים באירופה, הגיע ל- NBA וחתם בנטס. בעסקה אחרת, וולטמן שלח את הבחירה ה- 18 שלו בדראפט, יחד עם ג'רמיין או'ניל המבטיח, וטים הארדווי ואנטוניו דיוויס המבוגרים, לממפיס תמורת בחירת הדראפט שלהם, הסנטר הספרדי פאו גאסול.

השחקן הצעיר של הקבוצה, רון ארטסט, המשיך להתפתח. הוא זכה לתמיכה והכוונה מתמשכת ממאמנו המסור, פיל ג'קסון, שישב עמו למפגשי מדיטציה וניהול כעסים, לעתים עד השעות הקטנות של הלילה. ארטסט שינה את שמו הפרטי ל'אדמה, מים, אש, רוח'  והשתלב בחמישייה כשחקן הגנה מעולה ושחקן קבוצתי נטול אנוכיות. הוא זכור במיוחד לאחר המשחק הידוע של הנטס בדטרויט, כאשר אחד מאוהדי הפיסטונס השליך לעברו כוס בירה. ארטסט, כשבירה מטפטפת על פניו, זינק ליציעים. הוא תפס את האוהד, חיבק אותו, נישק אותו על לחייו והתנצל בפניו אם האוהד חש מתוסכל מהתנהלותו כשחקן, ואיחל לו רוגע ושמחה בהמשך דרכו. האוהד המגודל והזועף התחיל להתייפח כשהוא מחובק עם ארטסט – 'זו הפעם הראשונה שמישהו חיבק אותי מאז שאבא עזב אותנו' הוא ייבב בעוד אנשי הביטחון עומדים סביבם ומזילים דמעה. בסוף אותה עונה דיוויד סטרן העניק לארטסט פרס הוקרה על התנהלותו הספורטיבית.

פניה של הנטס עברו שינוי דרמטי – רג'י מילר ירד לספסל כדי לפנות מקום לגארד הארגנטינאי החדש, וג'קסון החליט הכניס לחמישיה גם את הפורוורד הגרמני, נוביצקי, שהוכיח את עצמו בסוף העונה הקודמת ברצף משחקים מוצלחים. כך שהחמישיה של הנטס נראתה כך – קיד, ג'ינובלי, ארטסט, נוביצקי וגאסול, כאשר מהספסל עולים קטש, מילר, וקמפבל הוותיק. (מילר הסביר בראיון – 'יש לנו קבוצה בינלאומית – ארגנטינאי, גרמני, ספרדי, ישראלי, וגם את ארטסט שבכלל מגיע מכוכב אחר') קטש זכה לחניכה מתמשכת מהרכז הטוב בליגה, קיד, ומהקלע הטוב היסטוריה של הליגה, מילר, כשהוא מפגין יכולת מפתיעה. נוביצקי נבחר לראשונה לאול סטאר כשהוא מוכיח שוולטמן בחר טוב, טוב מאוד. גאסול (18 נקודות ו- 9 ריבאונדים) וג'ינובלי (14 נקודות, 5 אסיסטים ו- 2 חטיפות)  נבחרו לחמישיית הרוקים הראשונה, וקטש לחמישייה השניה. הנטס חזרו להוביל את המזרח עם עונה של 61 ניצחונות, וקיד נבחר ל- MVP של עונת 2001-2.

הנטס צלחו את שלושת הסיבובים במזרח ללא קושי, כשהם חוזרים לגמר, אחרי היעדרות של כמה שנים. שם הם לא הופתעו לפגוש את היריבה המוכרת – הקליפרס. השדרים על הקווים תיארו את הגמר השמיני בין שתי המעצמות – 'זה סיפור של ניהול נכון, של בעלים נדיבים, של מאמנים דגולים, ושל כוכבים שלא רוצים להיתקע בשוליים, אלא לשחק על הבמה המרכזית. זה לא סתם שכבר עשור וחצי אלו הקבוצות הבולטות בליגה.'   דאנקן נתן עוד סדרה מעולה, אך אדמה, מים, אש, רוח ארטסט ורג'י מילר הצליחו לתסכל את קובי; קיד וקטש הראו עד כמה עמדת הרכז פגיעה אצל הקליפרס, ובאופן מפתיע, הסדרה הסתיימה ב- 0-4 מוחץ לנטס על האלופה היוצאת. שני הישראלים, קטש ושפר התחבקו בסוף הסדרה (כאשר באופן לא ברור סטרלינג/טקוביץ' עטוף בטלית, יורד מהיציע מכסה אותם ומברך אותם בברכת כהנים) השאלה היחידה שבאמת עניינה לאורך הסדרה היתה האם קיד או נוביצקי יזכו בתואר השחקן המצטיין בגמר – כאשר הרכז זכה בסופו של דבר על חודו של קול. אחת התמונות החרוטות בזיכרון הקולקטיבי מאותו הרגע היא הריקוד המשותף של קיד וביל גייטס לצלילי מוזיקת היפ הופ סוערת בחדר ההלבשה.

בעונות הבאות שתי הקבוצות המשיכו להוביל את הליגה. זכורים בעיקר הגמר של 2004 כאשר בריאנט קלע סל ניצחון דרמטי במשחק השישי והוביל את הקליפרס לאליפות דרמטית אחרי שהם היו בפיגור 2-0. לפנות בוקר, כאשר הוא רצה להגיע הביתה מחגיגות הניצחון, המסוק בו הוא טס נקלע למזג אויר בעייתי ונחת בקושי רב. קובי נשבע שלא יטוס עוד במסוקים.

למעט האליפות של מיאמי ב- 2006 ושל פיניקס ב- 2009, בכל עונה הקליפרס או הנטס הופיעה בסדרת הגמר. המאבקים האדירים בין דאנקן לנוביצקי, כל אחד עם 4 טבעות אליפות, היו מהמרגשים והמותחים שהליגה ידעה. קובי וארטסט נאבקו זה בזה ביריבות שהפכה לאגדית. קיד ביסס את מעמדו כרכז הטהור הטוב ביותר בהיסטוריה של הליגה, כשהוא מנווט את ההרכב הבינלאומי של הנטס לאליפות אחר אליפות.

היציבות וההמשכיות בשני הפרנצ'ייז המשיכה כאשר וולטמן וביילור פרשו, והוחלפו על ידי שחקני העבר של כל קבוצה, רג'י מילר ומייקל ג'ורדן, בהתאמה. השניים הראו שהם בעלי חושים חדים בחדרי ההנהלה כפי שהיו על המגרש. פיל ג'קסון סיים את הקריירה ב- 2012, כשהוא מוריש את התפקיד לעוזרו הנאמן בשנתיים החולפות, 'אדמה, מים, אש, רוח' ארטסט. ג'קסון קיבע את מקומו בהיסטוריה של המאמנים הבולטים אי פעם וסיים את הקריירה עם 10 אליפויות. בפרידה ממנו, הבעלים, ביל גייטס נשא נאום מרגש ומעורר השראה על כל מה שג'קסון תרם לקבוצה לאורך השנים.

סביב 2016 – 2018, לאחר הפרישה של דור הכוכבים – קובי, נוביצקי, דאנקן, מאריון, קיד, גאסול ואחרים , שתי הקבוצות שקעו אט-אט – אך ג'ורדן ומילר החלו פועלים במרץ כדי לשקם אותן.

'אנחנו, בקליפרס, ברוך השם, מאמינים שבתהליך הדרגתי ונכון, מתוך כבוד הדדי ואנרגיות חיוביות, אפשר לבנות עוד אלופה.' הסביר סטרלינג/טקוביץ', כשהוא שם בזהירות סימניה בתלמוד שלפניו (במסגרת לימוד דף יומי הקבוע יחד עם הג'נרל מנג'ר שלו – וחברו הקרוב –  ג'ורדן)  . 'לעיר הזאת מגיעה עוד אלופה, במיוחד, עתה, אחרי שהלייקרס עזבו את העיר ועברו לסיאטל, כמו שאומרים בספרות הרבנית – 'משנה מקום משנה מזל'. שכוייח ממש'. 

רג'י מילר הסביר את המדיניות של הנטס 'אין טעם לנסות להשיג כוכבים קיימים. זו לא הדרך שלנו. תסתכל כיצד סן אנטוניו התרסקה עם פרויקט ה- שלישיה הגדולה שלה: לקחת את דוראנט, ווטסברוק והארדן, בגילם ואחרי כל הפציעות שעברו, מבלי שאי פעם הם שיחקו ביחד, ופשוט לצפות מהם לקחת אליפות – זה לא ברור שזה ייכשל?' מילר צחק 'כאן, בניו ג'רזי, אנחנו מאמינים בבנייה הדרגתית, סבלנית. יש את הדראפט, ופה ושם עסקה סולידית – אבל יש דרך להיבנות מחדש. '  

בפתיחת עונת 2025, כאשר שוב, לאחר כמה שנים שקטות, שתי המועמדות הבולטות לאליפות הן הנטס והקליפרס.  המאמן הרגוע והשקול, ארטסט מוביל את  יוקיץ' ודונצ'יץ' בניו ג'רזי למשחק קבוצתי מרהיב, ופופוביץ' הוותיק , עם עוזרו המבטיח ויורשו המיועד, דורון שפר, עיצבו את סימונס, וויליאמסון ומוראנט בקליפרס למכונה התקפית יוצאת דופן. בכתבה מרתקת בספורטס אילוסטרייטד, ניתחו את הנסיבות בהן שתי הקבוצות הצליחו להפוך את גורלן מהבדיחה של הליגה באמצע שנות ה- 80', למי שצוחקות כל הדרך לאליפויות. חלק מהמרואיינים נתנו את הקרדיט ליציבות ולנדיבות מצד הבעלים; היו שציינו את הגאונות של המנהלים שידעו לבחור נכון ולערוך טריידים אמיצים ומתוזמנים היטב; היו שדיברו על הקהל התומך והנלהב; האם אלו המאמנים המוכשרים שידעו לנווט ולהוציא את המיטב מהכוכבים? כך, למשל, טען ג'נרל מנג'ר שביקש להישאר בעילום שם – 'אין סיכוי שמישהו כמו ג'קסון הרוחני והרגוע היה מסתדר עם ג'ורדן. מצד שני – רק פופוביץ' היה מסוגל לחנך ולהוביל את קובי בלי להתפטר אחרי שתי דקות. אלו חד-משמעית המאמנים'. כמה מומחים סברו כי אלו היו נסיבות שאיפשרו להשיג שחקנים שהשלימו אחד את השני בצורה מיטבית – 'ג'ורדן בלי בארקלי, אולג'ואן בלי רג'י, נוביצקי בלי ג'ייסון קיד, או דאנקן בלי קובי – הם לא אותו הדבר. הם לא היו זוכים בכלום לבד, וראינו את זה'. בכתבה המרתקת סקרו את ההיסטוריה של שתי הקבוצות המוכרות והאהודות ביותר בעולם, שילדים בסין, בישראל, בארגנטינה ובדרום אפריקה, יעשו הכל כדי להשיג גופיה שלהן. בזכות רצף ההצלחות שלהן, הן ממשיכות למשוך שחקנים שמוכנים לוותר על הרבה כדי לזכות לשחק במדים של גיבורי הילדות שלהם. כמו שאמר אחד המרואיינים – "כל שחקן בליגה רק יכול לחלום על הצטרפות לאחד משני הפרנצ'ייזים המובילים של הליגה בעשורים האחרונים (ובכל מקרה, העיקר רק לא להגיע לסיאטל לייקרס, המקבילה הכדורסלנית למוות)".