שחקנים שאסור לשכוח – ברוס באוון / דן רוזנבלום

שחקנים שאסור לשכוח – ברוס באוון / דן רוזנבלום

בזמן הקורונה וכאשר מנחם היה בקומה, נוצר ביני, רועי ורותם ריב בוואטסאפ.
בעקבות הריב הזה, מחקתי את כל המאמרים שלי מהאתר ועזבתי בטריקת דלת.
למרות זאת, אני שמח מאוד שהנני עדיין חלק מן האתר והקהילה הגאונית והנפלאה הזו.

בפגרה הזו, אני שמח לשחזר ואף להכניס חזרה לאתר מאמר שכתבתי לפניי שנים.
לאלו אשר כבר קראו, אולי תתרעננו.
לאלו אשר אינם, מקווה שתהנו.

–

בעיניי אין שחקן אפור ומצליח יותר בתולדות המשחק מאשר ברוס באוון.

ראו :
הנה ברוס בתור תינוק.

זרוק על הגב, שרוע על מזרן מעופש בזמן שאמא שלו מזריקה הרואין ואבא שלו מחפש למי לשבור את הבקבוק על הראש ומנסה שלא לחזור לכלא. איזה כיף אה, תענוג של ממש. "בן טובים". אעלק.

בזמן שהדור הצעיר אוהב לעטר את עצמו על מטבע היופי והזוהר.
כדאי שיחזרו בתשובה.

קישור לסיפור חייו של באוון

3× NBA champion 2003, 2005, 2007

5× NBA All-Defensive First Team 2004–2008

3× NBA All-Defensive Second Team  2001–2003

No. 12 retired by San Antonio Spurs

ברוס עבר בין 10 קבוצות…עד שהגיע לסן אנטוניו ואל חִפקַת ידיו של פופוביץ'.
לא נבחר בדראפט 93' והלך לשחק בצרפת. שם שיחק שנתיים וחזר לארה"ב אל ליגות המשנה.
ב- 1997 המיאמי היט החליטו להחתימו לחוזה של עשרה ימים לקראת סוף העונה.
בו שיחק משחק אחד, שבו שיחק דקה אחת ונתן חסימה אחת.
התודה לפט ריילי המאמן ומנתח הווידאו אז, אריק ספולסטרה.

בתחילת העונה הבאה כבר שיחק בבוסטון, שם בילה שניי עונות בקצה הספסל אך עדיין…"חי את החלום".
הוא שם. בליגה הכי טובה בעולם. בין השחקנים הכי טובים שקיימים. מתפרנס.
בעין דעתו, לא היה דבר שהפריד בינו לאחרים.

בתום החוזה, חתם בפילדלפיה.
לאחר 42 משחקים, העבירה אותו בטרייד לשיקאגו. ששחררה אותו ומיאמי שוב קלטה אותו.
בעונתו השנייה במיאמי, כבר הפך לשחקן נ.ב.א ראוי כאשר פתח בחמישייה בכל 82 המשחקים.
שיחק 32 דקות למשחק והעמיד ממוצעים של 7.3 נקודות וכמעט 4 ריבאונד.

אבל רגע, המספרים האלה לא מרשימים בכלל.

איפה ולמה ברוס באוון הפך להיות שחקן חמישייה בליגה הטובה בעולם…כאשר אפילו לא הצליח להתבלט בליגת הצרפתית?

תשאלו אוהד שלא ממש מבין בכדורסל…והוא לא יוכל לאמר לכם.
תשאלו מישהוא שכן מבין בכדורסל והוא יהפוך נבוך ולא ידע בדיוק כיצד להתבטאות.
כי דבריי חסד בנחת נשמעים ודבריי חכמים הם בשקט נאמרים.
מה עוד כי אם אדם נשפט ע"פ מעשים…ייתכן שבאוון גדול יותר משניתן לשבח אותו.

יש היגידו שבאון הוא שחקן ההגנה 1 על 1 הטוב בכל הזמנים.
סה"כ גוף. גוף אנושי. בן אדם. גובה ממוצע לנ.ב.א. משקל ממוצע. יכולות אתלטיות ממוצעות.

אל האקס פקטור האמיתי של באון נגיע בעוד רגע, כי בלי להעליב…שנים רבות חשבתי שברוס סובל מפיגור שכלי ולא הייתי היחיד.
משהו במסגרת של הפנים או הגולגולת שלו, לצד התנהגותו המאופקת והשקטה, נתנה תחושה של פחיתות כלשהיא. אך כאן הטעות בשפיטה כלפיו.

כי הרי הוא סה"כ אדם תם. בריא. פשוט וכנה. נוצרי אדוק.
משה רבנו או הנביא נח, גם הם היו כאלה.
כל כך פשוטים, שהיו לבעצם, לא אטרקטיביים על ממש, ותהו באמת, אם הם מפגרים.
להוסיף כי בעולמנו הנהיר, קשה להבין אנשים כאלו.

קשה להכיל את התודעה…כי היא כל כך מופשטת עד שלבסוף, אין בה ממש תוכן מעניין.
צלולה כל כך, שהיא שקופה. צפויה. יודעים מה בא לבוא, ויודעים מה מקבלים.

כך שאין הפתעות עם באוון. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל…ומה שאתה מקבל זה %150.
כי גם מליון דולר לעונה…עבור אנשים עם ראש על הכתפיים, זה יותר משאפשר לחלום עליו.

באוון לא שכח ולא זלזל לרגע. לא הרים את האף.
בכל פעם שעברה בו המחשבה לטפוח על חזהו…הקול של פופוביץ' רדף אותו.
אם בתת מודע או בעל מודע מן מהספסל או הספה של אמא ואבא שלו.

זה החזיר אותו למשבצת.
זה קטל, רגם והשמיד אותו אך כמו שהיה ילד, גם הרכיב ויישם אותו מחדש.
בכל העברת כדור. אותה תחושת הבטילות.

גוף של אדם שמבין שכל הסיכויים נגדו והדבר היחיד שהוא צריך לעשות זה להקשיב להוראות.

יש היאמרו גם שבאוון הוא שחקן ה X-O הטוב בכל הזמנים.
כן, על סופרלטיבים עוד נוכל לשרבט.

לא חושב שיש גם שחקן כדורסל מקצועני שהיה ממושמע יותר מבאוון.
יותר מת'ורמונד, יותר מרון הארפר…גם שפופוביץ' היה מבקש ממנו לבכות על טעות שהוא עשה…הוא בכה.
בהוראה. הוא בכה.

שיעור בכדורסל ע"פ ברוס

כי לגלות את הכשרון של ברוס…איפהשהוא, זה מחתרתי.
אם במסגרות הכדורסל לימיינו ואילוא, בכלל.
כי זה לא כיף. אין בזה הנאה. זו עבודה חשוכה, כמו של פועל זוטר.
שקם כל יום בבוקר, אלמוני…ולבכל זאת נותן כל מה שיש לו, על כל סכום שהוא מקבל ותורם למפעל שבו הוא עובד.

אין שחקן טוב יותר מאשר ברוס בכדי להביט אל המשחק על תכניו ולהחליט באיזה צד של המתרס אתה נמצא.
אם אתה האפס הגמור. חסר האגו והזהות. חסר הפנים והפה. שחקן שהערך השיווקי שלו הוא שלילי,
או כוכב בלתי מגושם. כזה שהפונציאל שלו בשמיים, אך התוצאות וההוכחות, נותרו בגדר מחשבה בלבד, כמו זאיון ורבים אחרים.

באוון הוא ספורטאי. הוא אתלט.
זהו. זה מה שהוא. לא יותר.
כי לא צריך להיות סופרסטאר כדי להצליח.

מספיק להיות צייתן. מספיק להעריך ולתת כל מה שיש לך.
כי אפשר לקחת כל ספורטאי ולהפוך אותו לברוס באוון.
אך זה ידרוש מיצוב תודעתי מתאים, שנדיר מאוד היום.



–
בטורים כאלו ראוי להוסיף קטעיי מיטב של השחקן, אך גם לא המצלמות מסתכלות על חילופיי הגנה, תנועה ללא כדור והניואנסים הקטנים ביותר של משחק הכדורסל בכדי להביא את הנצחון.
על כן יגידו גם רבים שברוס באוון הוא השחקן כדורסל הכי מלוכלך בכל הזמנים.
ואם זו לא מחמאה? לצד קובי, ג'ורדן, קווין גארנט ושלל אחרים…לשם מה מציינים זאת?

אספר לכם שהוא קלע שלשות חשובות, שסגרו משחקים, סדרות ואליפויות.
למרות שסיים את המשחק עם אותם 3לושת הנקודות…
אספר לכם שנפילה אחת שלו לאופנסיב היו חשובים יותר לנצחון מאשר 40 נקודות של דאנקן.
אספר לכם כי למרות שתמיד היה שם,…תמיד היה אוהד, שחקן או מאמן שאמר "וואו…מי זה?"
גם בעונותיו האחרונות בליגה. "מי זה? איך קוראים לשחקן הזה? בונא, מהלך טוב…" אמרו האוהדים מול המרקע.

אוכל לאייר לכם מהלכים ורגעים מסויימים במשחקי שיא…אבל זו תהא קלישאה.
כי אין באמת מצגות ביו-טיוב, שיכולים להמחיש כמה השחקן הזה היה טוב וחשוב.
אם אתם באמת לא מכירים…אני לא חושב שמגיע לכם.



כל אתלט בכל ענף יכול להצליח אם הוא פשוט משיל את עצמו מהמשוואה ועושה מה שאומרים לו.
ללא דופי. ללא מחשבה. כמו חייל שמצווים עליו לרוץ על החוף בנורמנדי.
הנה ברוס והוא עושה זאת. "תשחק סנטר" והוא שיחק. "תשחק פוינט" והוא שיחק.
"תקלע עשרים נקודות" והוא קלע. "תשבור לבן אדם את הרגל" והוא שבר.

אך כיום, מודל כזה הוא ההיפך הגמור ממה שמצפים משחקן לעשות על הפרקט.
למרות הצלחותיו, רוב שחקניי הליגה ידמו את ברוס לשפחת מין.
אדם אנוס. מסורס. חסר מחשבה ועושה רק את מה שהמאמן, המועדון והאגודה מבקשים ממנו.

הוא לא קיבל כבוד, הוא לא יקבל כבוד. מאף אחד.

אולי עוד שלושים שנה, שיהיו שנים חלשות בנ.ב.א יחליטו להכניס אותו להיכל התהילה.
כי על אמת? לשם הוא שייך.

השחק "האפור" האולטימטיבי. כזה שהכניע את כל הסופרסטארים כולם, כאשר שמר עלייהם בהגנה.
כנוע ומבויית. ה Ultimate Uncle Tom וכך התייחסו אליו.
כי החברה' היום…ש"מנהיגים" שנמצאים, הם הדבר הכי רחוק מכל דבר שהוא "ברוס באוון".

אם אתם לא מעריכים את ברוס באוון כשחקן יש לכם עוד הרבה לספוג, לעבור ולהתחשל עמו בחיים בכדי להבין.
לא רק בספורט, אתלטיקה או כדורסל…אם כי גם בהתבוננות הנפש. באופנתה הטהורה ביותר.
בתפילה דתית ושמירת אמונים. בערכיי משפחה מסורתיים ושמרניים. מה שכל כך אופייני לסן אנטוניו.

כי זה לא היה קוואי וגם לא דאנקן לבדם שהביאו אליפויות לספרס. זה היה גם ברוס.
לאחרונה יש פטפוטים של השחקן בעל הכושר הגופני הגבוהה בכל הזמנים.
יש הטוענים שזה סטף קרי, שמעייף צעירים בני 20 גם בגילו היום.
יש היציינו את רג'י מילר, שהיה מהטל בכל שומריו גם בסוף הקריירה.
אך אם מדובר בכושר גופני ו Conditioning, ראוי שבאוון יספר כאחד הגדולים ביותר.

הוא היה ועודנו כל כך דחוי ושנוא ע"י השחקנים והאסכולה…בשל הפשטות שלו.
כי בסוף, כולם הפסידו לאיזה בחור "ממוצע".

לא כשרוני במיוחד, לא חכם במיוחד, לא חזק במיוחד, אבל פשוט…ממושמע ודבקן.
במיוחד היום, זה משהו…שהרוב לבעצם, לא יכולים להכיל.

המלוכלך בכל הזמנים

המסר הסופי הוא שכל בן אדם בעולם, יכול להניף גביעים של אליפות…
גם ווינברג ואלרן, שנמצאים על הדרך הנכונה…

אם רק כולם היו חזקים מספיק, צייתנים וצנועים מספיק…
לעבוד קשה וליישם כל דבר שפוקדים עלייך ומבקשים ממך.
כי בסוף היום, גם משלמים לך על זה ולא משנה הסכום.

אסור לשכוח.


דן רוזנבלום

יליד ניו-יורק, שטותניק מדופלם. מקווינס לאילת. גנן מקצועי. אומן רב תחומי באעוונטה. מעריץ מס.1 של פי.ג'יי בראון.

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. MBK

    10 יול 2023 19:39:47

    שמע דן
    ברוס בואן הוא שחקן שחובה לשכוח
    רמת התיעוב שלי לספרס ולבואן שקולה רק לתיעוב של לברון לאחר ההחלטה שלו
    בגללו לא הייתה לי שום הערכה לספרס, לפופ ולכל מה שהקבוצה מייצגת
    0 כשרון בכדורסל
    אלימות נטו, מסוג השחקנים שבא לפצוע גם במשחק בספורטק
    באשר לריב עם אבו ווינברג בקבוצת הווטסאפ, צחקתי בקול רם 😂
    יש דברים שלא משתנים

  2. tlv1983

    10 יול 2023 20:10:28

    תודה על המאמר.
    חייב לדעת מה זה חפקת ידיו כי למרות שאני מחזיק מעצמי בר סמכא בעברית, את הביטוי הזה פספסתי.
    ולגבי בוואן אני עם mbk, שחקן מגעיל ומלוכלך שבליגה היום לא היה מקבל דקת משחק ואת זה אני אומר כמי שראה אותו משחק ואחרי שגדל והתבגר לא שינה את דעתו כלל וכלל. איש דוחה.

      1. עידו גילרי

        11 יול 2023 08:31:51

        אני יודע שאתה חושב שאתה מחייה השפה העברית אבל זה שתטה את הפועל שהמצאת לא יהפוך אותו למילה קיימת…

            1. ארבל חילבה

              11 יול 2023 17:12:25

              עידו באלאש'ך די עם המיגליט

            2. דן רוזנבלום

              11 יול 2023 18:02:03

              לקדן…כלומר לדבר בקודים…? אה הא!
              לטפק? איבדתי.
              המיגליט? המממ…

  3. קפיץ

    10 יול 2023 20:19:18

    אולי עשיתי פיסט-באמפ עם מייקל ב 1998 אבל לא סתם ברוס בואן הוא הגראוואטאר שלי. אין לי כישרון, לא יודע כדורסל, מה תעשו לי, לא יודע לשים את הכדור הכתום בתוך הטבעת אבל בואו תשימו עלי סל. הייטרים, תשנאו אותו כמה שאתם רוצים, זה רק מחזק אותו. חי בתוך הגופיה של היריב כמו אף אחד אחר. קראטיסט בעולם של כדורסלנים (השתדל באמת אבל לא תמיד הצליח לשמור את זה במגבלות החוק). אתלט עם כח מנטלי יוצא דופן. הפך את הצד האפור של המשחק לנוצץ. אלוף NBA שלוש פעמים מאדרפאקרז. ברינג איט

    2. עידו גילרי

      11 יול 2023 08:32:56

      רק שמה שהשאיר את ברוס לי בליגה היה הכישרון כן לקלוע. ולא הוא מעולם לא השתדל לשמור את זה במגבלות המותר.

  4. John

    10 יול 2023 21:26:10

    אתה רומנטיקן של רוח האדם. לברוס גם היה כישרון. אבל בסן אנטוניו היה לו תפקיד. זה מה שהפך את הספרס לכל כך יעילים אך גם אפורים ושנואים. הם גרמו לך לעשות טעויות כי הם תמיד היו מוכנים לאסוף את השברים. לבואן יש לא מעט רגעים מלוכלכים אבל הוא גם היה בית ספר להגנה אישית.

  6. Avri

    10 יול 2023 22:52:18

    דוגמה קלאסית לשחקן ששנאת עם שיחק אצל היריבה, ואהבת אם שיחק אצלך. על שני דברים אין ויכוח: 1. הבחור יותר ממיקסם את כמות הכישרון שלו, ו2.הוא תמיד, אבל תמיד, השאיר הכל על המגרש. על אלו, לדעתי, מגיע לו איזכור של כבוד.

  8. jefffoster10

    11 יול 2023 03:03:26

    מבין לליבך מאוד דן, כתבת יפה על ההערכה לבואן שהיא מעין "פרי אסור". בואן לא סתם שחקן אפור, אלא שחקן שנוי במחלוקת כמו שמעידות התגובות. גילטי פלז'ר לאהוב, מוצדק לשנוא, אבל תמיד מעורר בך רגש, שנאה מהולה בהערכה או הערכה מהולה בקורטוב תיעוב, עצמי וחיצוני. אולי בתולדות הליגה לא ייחשב כשחקן גדול אך ייחשב כשחקן זכיר, וזה ההישג הגדול שלו – להתעלות מעל הבינוניות של ים השחקנים שמציף את הליגה ולהטביע חותם (גם על קרסוליים של יריבים).
    נקודה אחת שיפה לדעתי להדגיש בקשר לצורת המשחק של בואן – המיקוד. המניאק הזה היה כל-כך ממוקד במשימה שלו, לא עניין אותו שום דבר. קצת כמו סטוקטון שהריכוז שלו במשחק היה לאגדה. וזה אחד הדברים שמפרידים את בואן מכל השאר – היכולת להתרכז, להתפקס, לנקות את כל המסביב ופשוט להתמקד במה שעומד מולך עכשיו. להבדיל, עוד אדם שהיה בעל כישרון אדיר לדבר הזה היה דוד בן גוריון, אבל זה שדה אחר. תודה דן, תכתוב יותר!

  10. asaf

    11 יול 2023 07:50:49

    תודה דן. מהשחקנים שמעוררים אצלי המון אמביוולנטיות,
    מצד אחד די נגר, אפור , הגנה קשוחה , בדיוק השחקנים שיש לי סטייה אליהם ומצד שני באמת יותר מדי רגעי לכלוך
    אנטי ספורטיביים בעליל. במישורים בחלקים מסוימים בואן זה גרסת האבטיפוס של דריימונד גרין קצת שגם זוכה אצלי לאותו יחס אמביוולנטי.

    1. עידו גילרי

      11 יול 2023 09:51:41

      ממש לא דומה לגרין הדמיון העיקרי ביניהם הוא במהלכים המלוכלכים ושם בואן לוקח בפער ניכר. כמעט בכל פאן אחר הם שחקנים מאד שונים.

  12. Yinon Yavor

    11 יול 2023 08:15:49

    משפט נוראי כתבת שם:
    "אם אתם באמת לא מכירים, לא חושב שמגיע לכם".
    זה גם מתנשא, וגם הפוך למטרות הפרויקט הזה, של להעלות לתודעה שחקנים שנשכחו וחלק מהקהל בכלל לא מכיר.
    בכל מקרה תודה על הכתיבה. מודה שלא כל כך התחברתי לטקסט, אבל מה שבאמת מפריע זה המשפט ההוא – פשוט מקומם ולא לעניין. הפוך ממה שאנחנו היינו רוצים כאן לדעתי

    1. דן רוזנבלום

      11 יול 2023 16:46:07

      Pick and Choose my friend…
      Pick and choose.
      לדעתי זה שהתבייתת על משפט אחד ועמו סיכמת הקטע יותר מעיד על עצמך מאשר על הקטע…
      לדעתי קטנוני ורכרוכי משהו, אך מאוד מצטער אם פגעתי ברגשותייך כמובן.

      קצת לנשוך לא הרג אף אחד…

  14. עידו גילרי

    11 יול 2023 08:28:48

    שחקן שבאמת אסור לשכוח – לא לשכוח ולא לסלוח
    שחקנים שנאו אותו לא בגלל שהוא היה שומר טוב אלא בגלל שזה לא הספיק לו והוא היה חייב להשתשמש בכל טריק מלוכלך ומסוכן שהיה יכול כאילו בלי זה הוא ייפלט מהליגה.
    אם נתעלם לרגע מהגלוריפקציה המיותרת (שחקן ה-X-O הטוב היסטוריה…הכי ממושמע ועוד…בוא נגיד בעדינות שנסחפת לאמצע האוקינוס, תזמין דחוף חילוץ).
    החשיבות המרכזית של בואן הייתה ביצירת הפרוטוטייפ של שחקן D&3. שחקן שכל תפקידו בהתקפה היה ללכת לפינה ולחכות לכדור ובהגנה לשמור על שחקן הקו האחורי הטוב ביותר של היריבה. בימינו הוא היה צריך קצת להתאים את עצמו לעשות חילופים אבל אני בטוח שהיה מסתדר עם זה.
    ולסיכום – לא נשכח ולא נסלח

    1. דן רוזנבלום

      11 יול 2023 16:48:34

      וואי וואי, רגשות עזים. אני קורא את התגובה ושומע שירי יום הזכרון ברקע…
      מה אברך לו במה יבורך, זה ברוס באוון ברח המלאך…

      סופרלטיבים זה כתיבת ספורט. בלעדייהם לא היו כותבים כלום.
      תודה על התגובות גילרי. הכבוד הוא לי.

  15. Ogigi

    11 יול 2023 09:14:49

    ראשית, תודה על ההשקעה העצומה בכתבה.

    יש המון דיסונאנס בכתבה שלך. מצד אחד אתה משקיע פסקאות רבות בתיאור גדילתו של הפלא ברוס, תהליך הגדילה שלו כשחקן אפור מושלם, שיש שיאמרו שהוא שחקן מלוכלך, ומצד שני אתה שם לינק לסרטון שמוכיח בפירוש שהוא היה מלוכלכך.
    אני בעצמי מאוד חלוק בדעתי לגבי ברוס. ללא ספק שחקן קבוצתי מהמעלה הראשונה. דניס רודמן "נורמאלי" אם תרצה.
    אתה מזכיר לא מעט שחקן קבוצתי , ושיש לו 3 טבעות , ואני מסכים לחלוטין. אבל בלי טימי הוא לא היה זוכה לשום הכרה. אז נכון שטימי והקבוצה צריכים שחקנים כמוהו אבל אם בקבוצה עסקינן למה הוא האפור החשוב ?
    מעולם לא ראיתי סופרסטאר(כנראה הסיבה בגינה הוא אצלי מ"ס 1 בכל הזמנים) כל כך אפור כמו טימי. בטקס הפרידה ממנו, פופ אמר לו :"תודה לך על כך שאיפשרת לי לאמן אותך". טימי הוא הסיבה בגינה לספרס יש 5 טבעות. הוא טום בריידי רק אפור ובלי ג'יזל. אז לבוא ולהלל את ברוס זה נראה לי …. כמו לומר שבלי הורי הספרס לא היו זוכים בכלום. ובכן השחקנים הללו חשובים, מאוד. אבל הם צוות מסייע. ועל המשפט הנ"ל אפשר לכתוב תילי תילים של כתבות.

    בכל מקרה אם נתמקד שוב, אני אישית מאוד אוהב את הספרס, וברוס בהחלט היה שחקן חשוב ב3 אליפויות מרכזיות שלהם. ללא ספק בכלל.
    לא מעט פעמים הוא היה מציג משחק הגנה מעולה ופתאום אני רואה אותו עושה מהלך מלוכלך ואומר לעצמי למה לעזאזל ..? קשה לי לקבל מהלכים מלוכלכים. הכי מלוכלך שלו היה לשלוח את הרגל קדימה לגרום לשחקן יריב לנחות על הרגל שלך.
    לסיכום , כתבה מאוד מושקעת אבל בהחלט מושא הכתבה שנוי במחלוקת בלשון המעטה.

    1. דן רוזנבלום

      11 יול 2023 16:52:03

      תודה על התגובה אוגיגי.
      בהחלט, כתבתי מן שני צידי המתרס…בכדי להעניק איזון לקורא ולאפשר לקורא בעצמו להחליט מה הוא חושב על השחקן. תודה על המחמאה, אך היא לא "כזו" מושקעת מן צידי…אולי שעה וחצי ישבתי על זה סה"כ…
      וכמו שאמרתי, הקטע פורסם לפני 3-4 שנים כאן באתר ונמחק…
      אמנם העברתי עליו יד בלפניי הפרסום מחדש , אך הוחמאתי מ"השקעה עצומה".
      מעניין מה אני מסוגל אם אני אשב קצת יותר מול המסך…

      מסכים איתך בנוגע לטימי, אך המאמר הוא על ברוס והאדרתו.
      מסכים גם בנוגע להורי, אך המאמר הוא על ברוס.
      אני מאוד אוהב את טימי. עדיין קשה לי לבחור אם טימי או ביל ראסל הם ב-PF של כל הזמנים שלי…

      שוב תודה.

  16. The Oak

    11 יול 2023 13:11:47

    כנראה מכיוון שפילדלפיה היו ממש גרועים באותה תקופה, אז בניגוד למגיבים אחרים אין לי רגשות שליליים לברוס בואן…
    תמיד כייף לראות בן אדם שנלחם ונותן את הנשמה.
    ואם הוא צנוע ולא חסר ערכי מוסר בסיסיים (ראה ערך דראיימונד גרין) אז יאללה בואו נרים לו.

  17. הציפור הנדירה

    12 יול 2023 00:36:03

    לא משנה סיפור החיים ולא משנה רמת משחק ההגנה ויכולות אחרות. ברגע ששחקן פוצע בכוונה הוא בוגד בספורט ובאנושיות והוא שחקן שחובה לשכוח, כפי שכבר כתב מישהו.
    טיפוס דוחה ומגעיל ברמות, שאין לו מקום על מגרשי הכדורסל או בכל ספורט קבוצתי. והוא אפס של אדם ואישיות סכום אפס!!!
    גארנט למשל היה לו טראש טוק מגעיל ודוחה אך לא פצע שחקנים בכוונה כדי לפצוע אותם. גם מה שאמר ועדה היה מיותר ולא צריך שתהיה התנהגות כזו, אך לפגוע בכוונה זה דגל שחור משחור.
    והיותו כמה שנים שחקן חמישייה הספרס היא תעודת עניות וכתם על המועדון הזה!!!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט