מיאמי היט: יומן אליפות (6):קואוץ' אריק/רועי ויינברג

הסיפור של ספולסטרה-איך הפך מעוזר מאמן של קבוצת תחתית למאמן הראשי של אלופה.

*

כעוזר מאמן

 

אריק ספולסטרה ופט ריילי
ספולסטרה עם מורו ורבו כמאמן, פט ריילי

1995. כריס וואלאס, כיום אחראי פעילויות הכדורסל בממפיס, ואז מנג'ר מיאמי ההיט, מציע לפוינט גארד הבינוני (9.2 נק', 4.4 אס' למשחק באוניברסיטת פורטלנד), שהפך לשחקן/עוזר מאמן במועדון כדורסל בגרמניה ועזבו לאחר בעיות גב, אריק ספולסטרה, עבודה כמנתח הוידאו של ההיט. ספולסטרה משיב בחיוב, בעוד באותה תקופה אין מאמן ראשי למיאמי, לאחר שאלווין ג'נטרי סיים עבודתו בקבוצה.

מיאמי מחליטה להביא שם גדול למשרת האימון-פט ריילי, מאמן הניקס ב-4 העונות קודם לכן (ומאמן הלייקרס מ-1981 עד 1990), אשר הגיע איתה לחצי גמר המזרח, בו הפסידה לרג'י ואינדיאנה ב-7, בשנה בסופה הועבר למיאמי תמורת בחירת הסיבוב הראשון של ההיט, וולטר מקארת'י. הטרייד ההזוי של הניקס, במסגרתו העבירו מאמן שהביא אותם לגמר, תמורת שחקן של 1.8 נק' ו-0.7 ריב' בניקס (5.2 נק' ו-2.6 ריב' לערב בקריירה), נחשב לטעות עליה מתחרטים עד היום.

ריילי רוצה להביא איש וידאו מטעמו, אך הנהלת ההיט, בהנהגת וואלאס, מסרבת, והוא נשאר עם ספולסטרה. רצף מהלכים מבריקים של מיאמי, בהם הבאת ברוס בואן ואלונזו מורנינג, מקפיץ את מאזן הקבוצה ב-10 ניצחונות, ומביא אותה לפלייאוף, בו מפסידה ב-3 משחקים לשוטינג גארד המתקמבק, מייקל ג'ורדן, וקבוצתו (בעונת ה-10-72 הידועה).

נרקמת מערכת יחסים טובה בין ריילי וספולסטרה, ושנה לאחר מכן מיאמי מודחת שוב נגד שיקגו, אך הפעם בגמר המזרח. באותה עונה, ספו מקודם לתפקיד עוזר מאמן/מנתח הוידאו של מיאמי. ההיט ממשיכה לרשום עונות של 50+ ניצחונות, ועם סוף המיליניום הופך לאחד מבכירי הסקאוטים בצוות של ריילי. ב-2001 הוא ממשיך להתקדם, והופך לסקאוט הבכיר של מיאמי, תפקיד שמראה יכולתו להכין קבוצותיו למשחקים.

ב-2001 הוא מתקדם סופית, והופך לעוזרו הבכיר של ריילי. בשנתיים בהן ספולסטרה עוזרו הבכיר של ריילי ההיט נשארת מחוץ לפלייאוף, אך זוכה בבחירת הדראפט החמישית בדראפט 2003. כרמלו אנטוני, כריס בוש, ולברון ג'יימס, כבר נלקחו, מה שמשאיר את מיאמי עם הסטאר לו הזדקקה-דווין וויד. ריילי מחליט לוותר על האימון, והופך למנג'ר הקבוצה. ספולסטרה נשאר כשריד המרכזי מצוות האימון של ריילי, ויחד עם המאמן החדש, סטאן ואן גנדי, מעלה את מיאמי לפלייאוף, בו מודחת ב-6 משחקים בסיבוב הראשון.

פלאש מסיים עם עונת רוקי סולידית, ומתחיל לעבוד עם ספולסטרה בקיץ. השיפור בג'אמפ שוט של וויד נחשב לאחד שקרה בזכות ספולסטרה, וממוצעיו עולים ל-24 נק' (לעומת 16), 6.8 אס' (לעומת 4.5), ו-5.2 ריב' (לעומת 4), לערב. יחד עם התוספת הענקית של שאק, מיאמי משתפרת בצורה דרסטית, ונעצרת עם ואן גנדי רק בגמר המזרח, בו מפסידה ב-7 משחקים בדטרויט (שמפסידה בגמר לסן אנטוניו).

2006. 11 שנה מאז שספולסטרה התחיל לעבוד במיאמי. ריילי מחליט לחזור לאמן, ויחד עם שאק, וויד, ומסה מרשימה של ותיקים שעוברת למיאמי (אלונזו מורנינג, גארי פייטון, אנטוני ווקר), הקבוצה משיגה 52 ניצחונות, ולא מפסידה אף סדרה בפלייאוף קסום, שנגמר באליפות ראשונה לפרנצ'ייז.

מכאן, מתחילה השקיעה. הותיקים יורדים בתפוקה בצורה משמעותית/פורשים, וגם שאק, בעונה ה-16 בליגה, נחלש. מיאמי מסיימת את העונה עם המקום הרביעי, אבל מודחת בסוויפ משפיל נגד הבולס של בן וואלאס ובן גורדון. בעונה לאחר מכן, השקיעה ברורה לכל-פציעות מפתח של וויד ושאקיל מורידות את מיאמי שאולה, והקבוצה מנצחת 15 משחקים בלבד. האסלם, מורנינג ומריון מפספסים את רוב משחקי הקבוצה, ומיאמי מסיימת עם המאזן הגרוע בליגה.

*

כמאמן ראשי

אריק ספולסטרה, מיאמי היט
עבר דרך ארוכה כמאמן ראשי. ספולסטרה.

בסיום אותה עונה נוראית, ריילי מחליט כי הוא רוצה לפרוש מאימון, ונותן את המשוכות לספולסטרה. הוא מציין במסה"ע בה מועבר האימון לפיליפיני (האמריקאי-אסייאתי הראשון שמאמן באחת מ-4 ליגות הספורט הגדולות באמריקה), כי ספוסלטרה רכש ניסיון רב כעוזרו (וכעוזר ואן גנדי), וכסקאוט, ב-13 השנים האחרונות.

במהלך 2008 שאקיל מועבר לפניקס, והתמורה מהטרייד, יחד עם הבחירה השנייה בדראפט, מייקל ביזלי, והבחירה ה-34 בדראפט, אחד, מריו צ'למרס, מצליחה לנצח 43 משחקים, הודות לשיטת משחק חדשנית של ספוסלטרה, ששמה את וויד במרכז התקפית, ומקשה על היריבה הגנתית.. די-וויד קולע 30 נקודות עם 7.5 אסיסטים, וזה מספיק למקום החמישי במזרח. מיאמי מפסידה ב-7 משחקים להוקס, ונראה שהצליחה להמציא את עצמה מחדש, כקבוצת אמצע טבלה סולידית.

בעונה לאחר מכן הגנת הברזל של ספולסטרה במיאמי ממשיכה לנצח, ומובילה את מיאמי, עם 47 ניצחונות, למקום החמישי פעם נוספת. הפעם היא מפסידה ב-5 משחקים לבוסטון של גארנט, פירס, ואלן, שנעצרת רק נגד קובי והלייקרס בגמר. למרות הכל, המהלך המשמעותי באותה עונה קרה ביולי 2010: 7 ביולי. דווין וויד מחליט לחתום על הארכת חוזה במיאמי, ונשמעת אנחת רווחה קולקטיבית בקרב אוהדי מיאמי, שיודעים כי וויד הוא התחלה טובה לסגל, שהתפזר לחלוטין במהלך הקיץ. כמה שעות לאחר מכן כריס בוש מודיע על חתימה בהיט, מה שמראה כי ההיט מתכננת להתקדם, לכיוון המקום השלישי במזרח.

כל זה לא הכין אותנו ל-8 ביולי 2010. ב"החלטה" המושמצת, לברון ג'יימס מודיע כי "יקח את כישרונו לסאות ביץ'", ונרשמת אקסטזה מטורפת בקרב אוהדי מיאמי באתר בפרט, ובעולם הכדורסל בכלל. השילוש הקדוש החדש, וויד-ג'יימס-בוש, עורר הרבה סימני שאלה, בעיקר בקרב המאמן שאחראי עליהם, אריק ספולסטרה. כאשר טריו מאומן על ידי מאמן מנוסה, הוא יכול להגיע להישגים מדהימים (ג'ורדן-פיפן-רודמן של ג'קסון, פארקר-ג'ינובילי-דאנקן של פופ), אך כאשר שלושה כוכבים לא מאומנים היטב, הם לא יגיעו לתוצאות (דרקסלר-בארקלי-חאכים עם רודי טומאנוביץ' המשובח, שלא עברו גמר המערב).

ההתחלה הייתה זוועתית. אחרי חודשיים מיאמי החזיקה במאזן 8-10, לא הבדל משמעותי מהמאזן בתקופה המקבילה אשתקד, וגברו הקולות שטוענים כי צריך לתת לריילי את זכות האימון, ולהחזיר ספולסטרה לעמדת עוזר המאמן. שיטת משחק מחודשת, שתתאים לצרכים ההתקפיים וליכולות ההגנתיות של ג'יימס, וויד, ובוש, בנוסף לטיפול מנטלי ב-3 כוכבים, שלראשונה עוברים לשחק ביחד, לאחר שבמשך 7 שנים היו מספרי 1 בקבוצותיהם, מחזיר את הקבוצה למסלול, ומוביל ל-58 ניצחונות.

מיאמי מגיעה לפלייאוף עם המקום השני במזרח, כאשר הציפיות מג'יימס, וויד, ובוש, היו, ונשארו אליפות. מיאמי עברו, כצפוי, את הסיבוב הראשון והשני בקלות, אך נתקלו במשוכה רצינית בגמר המזרח, בדמות דריק רוז, טום ת'יבודאו וההגנה החזקה של שיקגו. משחקים גדולים של כל אחד מהטריו מצליחים להביא למיאמי ניצחון 4-1 בסדרה, ובגמר מחכה דאלאס של דריק נוביצקי. הקבוצה המבריקה של קרלייל מציבה את ג'ייסון קיד, שון מריון וטייסון צ'נדלר על וויד, ג'יימס, ובוש, בהתאמה, ומנצחת בשישה משחקים.

מיאמי שבורה מההפסד בגמר, וספולסטרה חוטף ביקורת כבדה על חוסר האקטיביות שלו בחלקים גדולים מהמשחקים. מיאמי מבינה כי עליה לשרד הצוות המסייע, ומחתימה את שין באטייה, בנוסף למייק מילר הממשיך והבחירה של נוריס קול בדראפט. כל אלה משתלבים בצורה מעולה בטקטיקה הספולסטראית, ויכולות הסקאוטינג של המאמן באות לידי ביטוי בהכנה לסדרות הפלייאוף, ובמשחקים עצמם-החמישיות השונות של היריבות במהלך העונה היו ידועות, וההיט הכינה חמישיית תגובה לכל אחת מהן. זה הוביל את מיאמי לזכייה באליפות שנייה בתולדות המועדון, והראשונה של ספולסטרה כמאמן ראשי. בעונה לאחר מכן, מיאמי מנצחת 66 משחקים, אבל מזיעה כל הדרך לגמר, שם בקושי גוברת על הספרס, ואז מגיעה למצב כיום, בו ניצבת מול סן אנטוניו פעם נוספת.

*

החמישיות המרכזיות של ספולסטרה

 

חמישייה נוספת של מיאמי מחכה להכנס

אחד הדברים היפים במיאמי של 2013/14, זאת הגמישות. ספולסטרה מגיב לכל שינוי במשחק, ומסוגל להעלות מספר חמישיות מצויינות, שמסונכרנות ביניהן, בכל רגע נתון. לראיה, הוא שיחק עם 21 חמישיות שונות העונה, המורכבות מ-14 שחקנים שונים מתוך 15 בסגל (היחיד שלא פתח-כריס אנדרסן).

הסמול-בול. צ'למרס, וויד, ג'יימס, לואיס/באטייה, בוש. חמישייה ורסטילית, בה כל שחקן יכול לשחק במספר עמדות (צ'למרס ו-וויד יכולים לשחק בעמדות 1,2, ג'יימס יכול לשחק בעמדות 1-4 ולעתים אף כסנטר, בוש בעמדות 3-5, ולואיס/באטייה בעמדות הפורוורד), ויש חמישה קלעים מחוץ לקשת. לואיס המציא את עצמו מחדש במיאמי, כשחקן שמלבד חוכמת המשחק והקליעה מרחוק מוסיף שמירה מעולה, שתעשה חיים קשים למי שניצב נגדו. לא סביר שנראה החמישיה הזאת נגד הספרס כאשר דאנקן וספליטר על המגרש. ספליטר משחק בפנים, בניגוד ללואיס ובאטייה, ורוב השחקנים ששמרו עליהם, ולבוש יהיו חיים קשים נגד דאנקן הקשוח. למרות זאת, מיאמי תוכל לתת לחמישייה הזאת לשחק, כאשר אחד מהם על הספסל.

מלחמת החפירות. קול, וויד, ג'יימס, האסלם, אנדרסן. האסלם ואנדרסן יקחו קרשים בצבע ויתנו למיאמי משחק פוסט טוב, למרות שיהיה להם קשה ליצור נקודות, לכן יתכן ונראה את בוש במקום אחד משחקני הפנים, לדעת הח"מ במקום האסלם, מה שיתן לו יותר חופש. מבחינת הנקודות יש את וויד, קול, וג'יימס, שיוכל לשחק כפוינט פורוורד. כאשר המשחק נעשה מלוכלך, והקבוצות מתחילות לשחק כמה שיותר מתחת לסל, נקודת התורפה המרכזית של מיאמי, זה הדבר החכם לעשות.

חמישיית הריצה. קול,אלן, ג'יימס, לואיס, בוש. חמישיה זריזה, שיכולה לרוץ ולייצר נקודות מהירות. קול הזריז, ג'יימס, ולואיס, חזקים מאוד בפאסט ברייקס, כאשר אלן ובוש יכולים לקבור את העור מרחוק. צריכים להכנס לצבע? אין בעיה, יש את ג'יימס ובוש.

החמישייה האפורה. דאגלאס, אלן, באטייה, לואיס, אנדרסן. מיועדת לרגעים המתים של המשחק, כאשר החמישיות השניות על המגרש. באטייה ולואיס משחקים באופן דומה, וידכאו הפורוורדים המחליפים של הספרס בגמר. אנדרסן שומר מצויין מתחת לסל, וספק נקודות וריבאונדים טוב מאוד. עדיין לא נס ליחו של אלן, שמלבד לקליעת השלשות הינו מגן לא רע. דאגלאס הוא אחד מסוג השחקנים שיכולים לעלות למגרש וליצור כאוס, תכונה שיכולה להיות שימושית להיות למיאמי במקרה שהספרס תכתיב את קצב המשחקים.

חמישיית השלשות. צ'למרס, אלן, ג'יימס/וויד, ג'יימס/לואיס, בוש. מדובר בחבורת קלעי שלשות חזקה, שביום טוב יכולים להכריע משחקים מדאון טאון. נגד הספרס, שמחזיקה סוללת צלפים על הספסל, החמישיה הזאת יכולה להיות שימושית, למרות שבמקרה כזה עדיף למיאמי לנסות ולהכתיב את קצב המשחק.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. כל הכבוד רועי על ההשקעה.
    אבל מחזיק אצבעות שבשנת 2028 יעלה כאן פוסט של זעפרני "איפה הם היום? מאמנים שנעלמו מהמפה", שיביא את סיפורו של ספולסטרה, עובד סיעודי במוסד לתשושי נפש באבן יהודה, שטוען בתוקף שבעבר לקח שתי אליפויות NBA.

    עוד חמישיות:

    חמישיית התחמנים. ג'יימס, וייד, בוש, צ'אלמרס, בטייה. מיועדת למצבים בהם ברור כי ההיט נחותה בכדורסל וכי הדבר היחיד שיול להצילה זה פלופים, פאולים מלוכלכים וקבלת שריקות שלא היו.

    חמישיית המכוערים. ג'יימס, בוש, אודן, אנדרסן, ג'ונס.
    למצבי קיצון, רגע לפני ההפסד, כשהסקנד יוניט לא מתפקדת (השופטים כמובן) והסיכוי היחיד הנותר להיט לנצח זה שהיריבים יתעוורו.

  2. תודה על טור מושקע אך לא רלוונטי. עם לברון ובמזרח, גם רענן כץ יכול לאמן ולהגיע לגמר.
    להזכירכם שגם המאמן המושמץ של קליבלנד הגיע לגמר במזרח עם לברון למרות שדטרויט עוד הייתה חזקה אז.
    בטח יותר חזקה מאינדיאנה

  3. מוכשר הילד.

    רק ש'חמישית הריצה' של מיאמי קצת שונה. והיא כוללת את כריס אנדרסן במקום בוש. זאת החמישיה שלכל אורך הפלייאוף שעבר אני זוכר שהם נכנסו לתת 4-5 דקות שהם פשוט דורסים את היריבה, ומקטינים את הפער/מגדילים את ההפרש.

  4. אחלה כתבה…

    בעייני מיאמי מייצגת את כל מה שמכוער ב אן בי איי שהפכה לליגת כוכבים
    המהלך הראשון של שאק אלונזו ופייטון ב 2006 שבאו לקחת עוד אליפות ביחד עם וייד הצעיר ואח"כ לברון באש שהצטרפו לוייד ב 2011 יחד עם עוד עלוקת טבעות בדמות ריי אלן… פשוט מביאים לי בחילה.

    למאמן אין שום יד ורגל בזה. יש בדיוק 3 מאמנים ב 15 שנים האחרונות ששוים אליפות זה קרלייל, פאפ ולארי בראון. השאר זה קומבינות של כוכבים שהסתדרו לשחק ביחד.

  5. אין כזה דבר מאמן ששווה אליפות נקודה! מאמן לא יכול לקחת אליפות, רק השחקנים. מאמנים טובים מצליחים לממש את הפוטנציאל של השחקנים שלהם. עם כל הכבוד פופ לא הגיע לליגה הזו כמאמן על. שנים לצד דנקן הפכו אותו למה שהוא היום. קרלייל היה מאד אפור עד שיתוף הפעולה המצוין עם נוביצקי ולארי בראון בסופו של דבר הצליח לעשות את זה רק פעם אחת ואז נעלם כי כמוך הוא חשב שהוא זה ששווה אליפות.

    מצד שני, אני מבין שאתה לא נותן שום קרדיט לג'קסון וריברס. אבל מייק בראון לא היה לוקח אליפות עם גם אם וויד ובוש היו מגיעים לקליבלנד או אם דוראנט היה מצטרף ללייקרס. היכולת לקחת יהלום ולבנות מסביבו כתר או במקרה היותר מתאים לNBA היכולת לקחת שניים/שלושה יהלומים ולשבץ אותם ביחד על אותו הכתר היא ממש לא מובנת מאליה.

    ספולסטרה עושה עבודה מעולה במיאמי ומי שלא רואה את זה לדעתי עיוור. לא מרגיש צורך אפילו להסביר את זה. אני מאמין שבדומה למאסטר זן גם אם הפרוייקט הזה במיאמי יתפרק הוא יקבל ג'ובים במקומות אחרים עם "קומבינות של כוכבים" ואז נראה איך ידברו עליו…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט