ספארס – היט: הקשיבו לד"ר פרויד. מאמר (2) בסידרה / מנחם לס

ההיבט הפסיכולוגי של הגמר:

שתי הקבוצות תחת לחץ בלתי רגיל

הפוסט הזה עוסק בפסיכולוגיה.

כששאלו את גרג פופוביץ' מה היא הרגשתו כלפי המיאמי עכשיו שהסידרה מתחילה, הוא ענה שאת הרגשתו לא תמצא במילון תחת המילה "LOVE". את הרגשתו אחרי העונה שעברה וההפסד למיאמי? "לא תמצא תחת המילה  "HAPPY".

אין שאלה שמה שקרה בעונה שעברה מספק לספארס תמריץ עידוד שאין  גדול ממנו. קאווי ליאונרד אמר הבוקר שהוא כל כך מחכה לרגע שהוא יוכל לפרק את כל העצור בנפשו נגד מיאמי, שהוא היה מוכן לוותר על מנוחת 4 הימים ולהתחיל בסידרה מיד.

רגש הנקמה הוא תמריץ נפשי מוכר וידוע לפסיכולוגים. השאלה היא כיצד מנתווים ומכוונים אותו. פסיכולגים מדברים על רגשות נקם המגיעים לרמת שנאה כזאת שהנוקם מאבד עשתונותיו ולא מסוגל לפעול בהגיון טקטי. הוא רוצה "לגמור ולהיפטר" כמה שיותר מהר. "בום אחד וגמרנו!".

אני משוכנע שהפלח מדבר על זה עם שחקניו. לא להיכנס לטרוף מקסימלי במשחק הראשון ולבזבז בו את כל זעמם. שוויייה, שווייה, בערבית. לאט-לאט. להוציא למיאמי את המיץ בלחיצות קטנות, קבועות, ולא פוסקות.

ה-"להרוג מיד וגמרנו" קרה פעם במשחק הראשון בין הסלטיקס והלייקרס, כשהשנאה בין שתי הקבוצות הגיעה למקסימום, והסלטיקס פרצו כמטורפים וניצחו ב-42 הפרש את המשחק הראשון. הם פירקו את כל זעמם במשחק הראשון הזה. קרים אמר אח"כ שזה עדיין רק 0-1. מיותר לומר שהם הפסידו את הסידרה.

החוכמה של הספארס תימדד ביכולתם לבקר ולשלוט בסלידתם, וברגש הנקמה למיאמי.  הם חייבים לכבוש את רגש הנקמה ולהוציאו החוצה במנות קטנות, תוך משמעת עצמית, וללא רבונות או שררה. כי במקרים כאלה הסכנה הגדולה ביותר היא שאתה לא שולט ביצר הנקמה ומתקיף בצורה בוטה כזאת שרגש הנקמה עובר לקבוצה השנייה. מה שהספארס צריכים וחייבים לעשות זה להשליט את ההגמוניה שלהם טיפין-טיפין, ולא ב-"בום אחד וגמרנו" כי אז הבום יעבור למגרש האחר.

במילים אחרות, הדבר המסוכן ביותר הוא להשפיל, כפי שהסלטיקס השפילה את הלייקרס. ההשפלה האמיתית קורית רק בנצחון הרביעי, ואפילו נצחון בנקודה אחת מספיק.

ומה עם מיאמי? מה מצבה הנפשי היא?

מיאמי נמצאת במצב נפשי מצויין. כיצד ואיך?

כי היא מרגישה שהיא לא משחקת נגד הספארס, אלא נגד העולם כולו שרוצה להרוס אותה.

כי היא לא מרגישה טוב. כי היא יודעת שכמעט כולם שונאים אותה ומייחלים לכשלונה. תראו, המצב בארה"ב הוא בדיוק כמו המצב כאן באתר: כולם אוהבים לשנוא את מיאמי היט. לשנאה מחוברת קנאה גדולה, וגם זאת ידוע לכולם, ובמיוחד הקנאים. לא שונה הרבה ממכבי ת"א הסנובית הנוצצת המכניסה אצבע לאוזן לשונאים והקנאים כבר 60 שנה, והם לא יכולים לעשות מאומה בעניין מלבד לסבול שנה-שנה את אותה הטראומה, עם תקוות שוא, כולל תפילות בבית הכנסת.

מיאמי לא נגעה בזבוב. לא עברה על אף חוק או פרוצדורה. למעשה היא היתה חכמה, וברת מזל ששלושה חברים רצו לגור בקירבת מקום שהוא, במקרה, הגן עדן של ארה"ב, לצאת לדוג, ולשחק יחידיו על מנת לדוג אליפויות. החיבור גרם לשנאה עולמית, אבל היו עוד גורמים לסלידה ממיאמי היט:

*זה בגלל החיבור של השלושה.

*זה בגלל הפרצוף של לברון שכבר בגיל 14 נראה בן 30.

*זה בגלל הפרצוף השתלטני, סנובי, דומיננטי של פט ריילי.

*זה בגלל 'ההבטחות' של לברון על "6,7 אליפויות" (בינתיים הוא על הפס הנכון)

*זה בגלל היאכטות של 30 ו-40 מיליון העוגנות ליד האולם, וכל צילום מגבוה מראה גן עדן של CRUISE SHIPS, וקונדומיניומס על שפת הים בקומה 50 העולים 20 מיליון דולאר לשני חדרים בעוד שבאוקלהומה הטורנדו הורס ערים, ובסן אנטוניו משתכרים מכסיקנים $10 דולאר לשעה.

*זה בגלל שמאמן אותם אמריקאי-פיליפיני קטן וצעיר שבא מחדר הוידיאו, ועדיין מראה לכל המאמנים הוותיקים והמנוסים מאיזה צד משתין הדג.

אז היא מרגישה כדוב שכול. היא מרגישה  UNDER-LOVED, UNDER-APPRECIATED, ו-UNDER-WANTED. היא מרגישה שכל העולם הוא UNFAIR איתה. וזאת הרגשה מסוכנת ביותר. כי היא מרגישה כמו הקטנים שחייבים להתמודד עם הגדולים. המעטים נגד הרבים. זה לא "מיאמי נגד הספארס". זה:

מיאמי נגד העולם!

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 50 תגובות

    1. ובנוסף דובי, אני לא יודע בקשר אליך. אבל אני הייתי ספורטאי וזוכר רגשות נקם שהיו בי חודשים על גבי חודשים כששיחקנו קרית עמל נגד טבעון (לפני האיחוד) ובמשחק אחד הפסדנו בגלל החלטת פנדל של שופט שלא היתה מוצדקת, ולא ישנתי לילות שלמים עד המשחק הבא בו, למזלנו, ניצחנו. אולי הדברים הללו זרים לך.

      1. האמת, אני לא מספיק שחצן ומתנשא כדי לחשוב שאני יודע מה אחרים חושבים, כן מספיק פתוח כדי להבין שהמחשבות והרגשות שלי הם שלי בלבד ולא מחייב שיהיו גם נחלתם של אחרים, וכן מכבד מספיק את המטופלים כדי לא להתעקש לקרוא את מחשבותיהם ועדיין להצליח לעזור להם.
        אבל באמת, מה הן 11 שנות ניסיון ומאות הצלחות שלי מול האנליטיקאי הנודע מ. לס והאגו שלו?
        קטונתי.

        1. אם תשנה את הסגנון המתנשא שלך, אז אהיה גם יותר עדין בתגובתי.
          רק אדם שלא התעסק בעצמו בספורט לא מסוגל לתאר לעצמו את ההרגשה המנטלית של שחקני הספארס וההיט.
          אף גולש בר דעת חושב שאני "קורא" את מחשבותיהם. כל מה שעשיתי היה לכתוב פוסט כללי המתאר בגדול את ההבדל המנטלי בין שתי הקבוצות.
          אתה, דובי, הוא שקפץ והאשים אותי שאני מעמיד את עצמי כ-"קורא מחשבות ומרגיש מה שאנשים מרגישים".
          במקום להתנפל עלי, קרא שוב את תגובתך הראשונה.

  1. זה כי נולדתי עם יכולת PSYCHIC שהופכת אותי לקורא מחשבות ורגשות, וגם כי אני כנראה פסיכולוג מצויין. באמת יש לך הרבה מה לקנא דובי, אם אתה לא מצליח לקרוא ולהרגיש את מחשבות שחקני הספארס וההיט. אני מקווה שעם מטופליך אתה קצת יותר רגיש.

  2. מסכים איתך בכל מילה. אם אדם כמו דאנקן, נייטרלי יותר משוויץ, מגיע לסדרה חדור מטרה ואומר "באנו לקרוע אותם", זה יכול לשחק לצד של מיאמי פסיכולוגית, כמו שליסטון רצה להשפיל ולמחוץ את עלי ב-1964, ובסוף המתאגרף הגדול בהיסטוריה ניצח

    1. דובי האם לא ידעת שמנחם למרות אהבתי אליו ולמרות שלפעמים
      הוא מדחיק את זה,כי זה נהיה ברור מדי,הוא רודף כבוד,בהכול הוא
      הכי הכי,וזה מעציב לפעמים כי בכללי אני אוהב אותו,וגם את השטויות
      שלו,מנחם של הפוסטים/טוקבקים,

      1. רק מטומטמים חושבים שעשיתי מעצמי "קורא מחשבות". כל מה שעשיתי היה לכתוב דבר ברור מעצמו.
        דובי התחיל את הכל עם התגובה הדבילית שלו.

    2. עם כל הכבוד מיסטר דובי, לא נגררת אלא גררת. עובדתית.
      נכון שגם זו נגררות. וגם עליה לפעמים אנו מוצאים עצמינו במצב שאנו לא מאמינים על עצמינו. אך לא נראה לי שלכך התכוונת.

      הייתי מצפה מאדם כמוך לנסות להכנס מחדש לנושא. אולי אז תחשוב כמוני. אולי תשים לב שתגובתך היתה ממש ממש לא במקום.
      ואולי גם תנסה לראות את תגובתך מצידו של מנחם…

  3. ואולי הספרס לא מרגישים צורך נקמה?
    אולי הם לחוצים ומשתינים במכנסיים מחשש שהם שוב הולכים להפסיד להיט?
    הרי בזמן שכוכבי הספרס הזדקנו בשנה, ההיט רק התלכדו יותר, ובזמן שהספרס שיחקו 18 משחקים בפלייאוף, ההיט שיחקו 15 (כש4 מהם מול שארלוט…).

    ואולי ההיט לא מרגישים ששונאים אותם, אלא שאחרי 4 שנים, סוף סוף מקבלים אותם?

    אם היית בתוך אחת הקבוצות, מילא, אבל אין שום בסיס למה שאתה אומר….

  4. מנחם, והוא לא היחיד בזה, בונה סיפור כי זה נחמד לנו כצופים סקרנים מהצד להתחבר לסיפור. אף אחד באמת לא יודע, אבל הסיפור של מנחם עובד בהחלט – זה אכן יכול להיות משהו בכיוון הנכון.

    1. מדהים איך הוא הצליח להרגיז אותי. קראתי את זה שוב ושוב, הוכחתי לעצמי ועדיין לא האמנתי.
      לרגע אפילו שקלתי למחוק את התגובות המטופשות שלי

    1. שעייה, נסה פעם אחת – פעם אחת בלבד – לכתוב משהו הגיוני.
      קרא את מאמרי, וכתוב מה אתה לא מסכים בו ומה הטריד אותך בו.

      1. לא שעיה, אבל אני מוכן לנסות לכתוב מה מטריד.
        המצאת סיפור מרתק, אבל במקום לקטלג אותו תחת "איך מנחם לס מדמיין את הסדרה" קטלגת תחת "ההיבט הפסיכולוגי"

        א. לא הצלחת להתעלם מהאגו ולהבין שיש מספר אנשים שחשיבתם שונה משלך ויכול להיות שחלקם משחקים בספרס/מיאמי.
        ב. אנשים זה דבר מורכב ולהתיימר לדעת מה המצב המנטלי של קבוצה שלמה של אנשים ולהניח שהוא אחיד זה בכלל בדיחה.

        אם לא הבנת עד כה – תרגיל מחשבתי:
        בוא נניח שהספרס לא שונאים את מיאמי, אלא שהם מאוכזבים מרמת הביצוע של עצמם ורק בסדרה נגד מיאמי הם יוכלו להוכיח לעצמם ולתקן.
        אין פה שום רגש נקמה, אבל זה הסבר הגייוני.
        עכשיו בוא נניח שטוני פארקר מקבל מיליוני דולרים כי הוא ספורטאי מקצוען שבא לעבודה כל משחק וזה לא קשור לרגש.
        עכשיו בוא נניח שפופוביץ כבר ראה הכל בנבא ושהוא יודע גם לעבוד על לוחמה פסיכולוגית ולכן משדר להיט שהספרס הולכים להתנפל עליהם למרות שזה לא מה שהוא מתכנן.

        לי לפחות אין מושג מה נכון. אם מ.לס מסוגל לכתוב טור שלם על התחושות הפנימיות ללא לסייג אפילו את דבריו ולומר שיש מספר אפשרויות או אפילו בשימוש במילה "לדעתי", כנראה יכולותיו הן על אנושיות.

        לסיכום – מנחם, ראית אלפי משחקי נבא, תן לנו קצת יותר, לא רק סדרה של הלייקרס ובוסטון שכולם מכירים. איפה היו יריבויות, אילו קבוצות באו להוכיח. אילו קבוצות בהיסטוריה היו קרובות לרמת האינטיליגנציה של ההיט והספרס.
        ניתוחים פסיכולוגיים בגרוש תשאיר לתגובות.

  5. חבר'ה הגזמתם עם הביקורת על הטור. ברור שזה לדעתו – הוא כתב את זה.
    היו למנחם הרבה יותר פוסטים ותגובות שראויים לביקורת וגינוי. לא זה.

  6. לא ברור מה כל המהומה. מנחם כותב בשפה שלו, בדרך שלו וזו הדרך שהוא כותב בה כבר איזה 50 שנה. כשהוא מתאר את ג'ורדן כאלוהים ואת הקרבות של עלי כשירה צרופה מישהו בא ואומר 'הלו קצת הגזמת לא?'
    זה מה שיפה בכתיבה, לא צריך תואר בפסיכולוגיה קלינית כדי לכתוב על נפש האדם ולא צריך תואר בכלכלה כדי להתלונן על הפער החברתי בארץ.
    אני מעדיף כתבות כאלה על ניתוח יבש של סטטיסטיקות ומצ'אפים, אבל גם כאלו יש בשפע למי שרוצה

  7. אני מאוד אוהב את הפוסט. מאז מוצש אני מחפש 10 פעמים ביום כתבות חדשות על הגמר ומתרגש לקראתו כמו ילד קטן. מנחם בכשרונו הבלתי נדלה מאיר בכל פעם אספקט שונה וזה מבורך וממש לא מיותר. מי שחושב שאין כאן בכלל אלמנט של נקמה לא ממש ראה ספורט בחייו. אז נכון שיש הרבה מעבר לזה אבל בשביל זה נחכה לפוסטים נוספים…

  8. אני כאוהד היט הייתי די אופטימי בנוגע לסדרת הגמר. אך חששתי מחוסר אובייקטיביות. אולי אני לא מצליח לראות דברים נכון וממילא לחשב את הסיכויים.
    עד עכשיו. עד שקראתי את התגובות לטור הזה.
    הן לא רדודות. הן לא אישיות. הן גם אינן מספקות צורך מסויים.
    הן פשוט מעוותות. כך תהיינה התגובות אחרי הטריפיט. תגובות חסרות פשר או הצדקה. מנותקות מן הנאמר ומתכחשות לעובדות.
    אם כבר היום התחלתם עם זה, כנראה שהאופטימיות שלי במקום. אתם חושבים כמוני…
    אז, תודה לכולכם. ויש רולאן גארוס, אולי שם דברים ילכו עם הצד שלכם.

  9. אני דווקא די התחברתי לדברים של מנחם. אני משחק הרבה כדורסל, וכשהקבוצה מפסידה, אנחנו מחכים בחוץ וממש מייחלים שהקבוצה שניצחה אותנו תנצח עוד משחק, פשוט כדי לחזור לשחק מולה ולהביא להם בראש, זה א' ב' של ספורט, וכל מי ששיחק אי פעם יודע את זה. מי שמשחק ולא מרגיש את זה הוא פשוט לוזר… וברור שיש גם ביקורת עצמית ורצון להשתפר, אבל תמיד הכי מתוק ליישם את זה מול הקבוצה שניצחה אותך, וזה רגש הנקמה.
    והנקודה שמיאמי מרגישים שהם מול כל העולם, אני חושב שהאתר הזה מהווה מדגם שמוכיח שיש לתאוריה הרבה על מה להתבסס… אני אישית לא סובל אותם 🙂

  10. מנחם בסך הכל כתב על ההיבט הפסיכולוגי של הקבוצות לפי דעתו . וזה בסדר גמור ולגיטימי לחלוטין .
    כפי שציינו לפני נפש האדם היא סבוכה ופתלתלה וזה ממש לא פשוט לנתח מצב מנטלי ולהתאים אותו לסיפור בדיוק . אבל היי אפשר לנחש .

    מבחינתי כאוהד ספרס מהשנייה שכף רגלו של דאנקן דרכה על הפארקט השנאה למיאמי כלל לא קיימת .
    אולי יש שנאה של שאר אוהדי הליגה ללברון ומיאמי ועל כן העדפה שהספרס יצאו מנצחים .
    לי באופן אישי אין שום שנאה להיט . אני מעריך את לברון כאחד משחקני הכדורסל הגדולים אי פעם . כנ"ל וויד .
    קנאה בהיט ? לאהוד את הספרס זאת הבחירה הכי טובה שעשיתי כאוהד ספורט . לא חלמתי שבשנת 2014 הספרס יגיעו לגמר שני רצוף ודאנקן עדיין ישחק מצוין . אני מרגיש מבורך .
    אם יש קנאה אז היא בספרס .

    כל מה שכתבת בפוסט היה סוג של רטוריקה על מנת להצדיק את זה שההיט באים בתחושה של כל העולם נגדם וזה מסוכן . בשביל להצדיק את המסקנה הזאת ניתחת את שתי הקבוצות ומצבם המנטלי על מנת שיתאימו למשוואה .

    בדבר אחד אני בטוח . אני לא יודע כמה אוהדי ספרס מופרעים כמוני יש . אני יכול לספור על כף יד אחת את המשחקים של הספרס שהחמצתי ב6 השנים האחרונות . כן כן כולל עונה רגילה .
    הספרס לא שונאים את מיאמי ואין להם רצון לנקמה . הם כועסים רק על עצמם . הם לא באים לנקום הם באים לנצח ולהוכיח לעצמם .
    זה הכי מסוכן למיאמי אפילו יותר מתחושת הכל העולם נגדנו .

  11. אני לא יודע מה איתכם אבל אני שם לב שאוהדי מיאמי יותר ויותר משתלטים על האתר,יש מלא תמונות של לברון וחוק ידוע שכל מי שהכינוי שלו הוא אות 1 אוהד אותם,המועדון הולך ומצטמצם אז זה כבר לא מיאמי נגד העולם אפילו לא בעולם הקטן שלנו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט