ברכות לדנבר על זכייה באליפות מדהימה. עם זאת, זה יכול היה להיגמר אחרת בעיקר בזכות ג'ימי באטלר שהתעורר ברבע הרביעי. ואם כבר ג'ימי אז עד הסוף… שוב פעם ג'ימי באטלר עולה גבוה לזריקת שלוש בדקות הסיום של משחק ושוב פעם נשרקת עבירה לזכותו.
ננתק רגע את כל האמוציות ונתמקד במה שהיה.

מה היה לנו שם?

4 הפרש לטובת דנבר. באטלר נדחק לפינה שהוא כה אוהב ועולה גבוה גבוה לזריקת שלוש תוך כדי זריקת רגל קדימה. ארון גורדון מגיע לידו ונזהר מלבצע מגע. הרגל ששלח ג'ימי פוגשת באיזור האסטרטגי של גורדון והשופט שורק לעבירה בניסיון קליעה שמזכה את באטלר בשלוש זריקות קריטיות. דנבר ערערה על ההחלטה ולאחר בדיקה במוניטורים השופטים השאירו את ההחלטה על כנה. באטלר קלע את שלוש הזריקות, כך שיתרון של הנאגטס צמצם לנקודה בלבד, 3:20 לסיום המשחק/העונה.

מדוע השופט שרק את מה ששרק ומהי הדילמה במקרה שלנו?
השופטים קבעו שהתנועה שביצע ג'ימי היא תנועה טבעית של קליעה ועל כן לדעתם הוא לא יצא מה"צילינדר" שלו (המרחב האנכי האישי ששייך לכל שחקן ובתוכו הוא רשאי לנוע/לקפוץ). הווה אומר, ברגע שיש מגע בתוך הצילינדר של ג'ימי, הוא לא אשם בו כי הוא בתנועה טבעית של קליעה שמשאירה אותו במרחב שלו. כלומר, מגע של שחקן מגן שקופץ או נע לכיוון המרחב שלו בעודו באוויר, יזכה את השחקן התוקף בזריקות עונשין.
באחת מזויות הצילום שהוצגו בהילוכים החוזרים, ניתן להבחין שארון גורדון, על אף ניסיון מפוקח וזהיר מאוד שלו שלא לגעת בג'ימי ולא להיכנס למרחב שלו, בפועל עדיין נכנס למרחב שלו "בקטנה". מצד שני רואים איך בחכמה רבה הוא מנסה לברוח מאיזור הנחיתה של באטלר כדי להימנע ממגע ושריקה. כלומר, אם נניח שג'ימי לא היה שולח רגל קדימה קיימת סבירות מסוימת שהוא היה נוחת על גורדון ומקבל עבירה מוצדקת או שלא היה נוצר מגע כלל.
אמה מה, עוד לפני שג'ימי נחת, הוא שלח קדימה את הרגל ויצר מגע לא הכרחי.
אז מה גובר? העובדה שגורדון לא הספיק ליצור לעצמו מרחב אישי לפני שבאטלר התרומם לקליעה או העובדה שבאטלר שלח את הרגל קדימה לפני הנחיתה?
כלומר, האם העובדה שגורדון איחר בהתמקמות שלו מטילה עליו אחריות לכל מגע שהוא? גם אם מדובר במגע שנוצר על ידי המתקיף עוד לפני שנכנסים לענייני תנועה טבעית לסל במהלך ניסיון קליעה או ענייני מרחב אישי וכו'?

המסקנה שלי
בואו ניקח דוגמה ממצב אחר במשחק כדורסל שיכול ללמד אותנו על המקרה הזה.
לפני מספר שנים הוסיפו גם באירופה את חצי המעגל שבתוכו לא ניתן להתייצב ולקבל עבירת תוקף. כלומר, השחקן המגן לא יקבל שריקה גם אם יעמוד יציב. האם זה אומר שלעולם לא תישרק עבירת תוקף נגד שחקן שעולה לליי אפ/הטבעה ומפיל שחקן שעומד בתוך חצי המעגל בו אין שריקות לעבירות תוקף?
ודאי שלא. אם השחקן התוקף יעיף את השחקן המגן עם היד השנייה, הסל ייפסל ותישרק עבירת תוקף במידה והכדור טרם יצא מידיו, שכן המגע עם היד השנייה הוא לא חלק מתנועה טבעית לסל, בדיוק כפי שזריקת הרגל קדימה במהלך ניסיון זריקה לסל (שחקנים כמו באטלר מתמחים בזה) הוא לא חלק מתנועה טבעית לסל, ועל כן האחריות למגע היא בראש ובראשונה על באטלר למרות ששהה במרחב שלו.

מסקנתי היא שהשופטים טעו בהחלטתם. עצם שליחת הרגל של באטלר (יותר מדי רחוק) למעשה מבטלת את כל היתרון המרחבי שצבר בעולם של תנועה טבעית לסל במהלך הזריקה, ולכן ההחלטה הנכונה פה היא "No Call" (המגע שיזם ג'ימי רחוק מלהצדיק שריקה לאופנסיב). במידה והשופטים אכן היו מבטלים את השריקה, הם היו שוברים את הראש איזו קבוצה תקבל את הכדור, ולכן ייתכן והיה פה ג'אמפ בול.
תראו, תוך כדי משחק מהלך מהיר במשחק מותח ומכריע, אפשר אמנם לראות שג'ימי שלח את הרגל אבל קשה לראות את התמונה כולה ולכן זה מצוין שהיה פה צ'לנג'.

השופטים קיבלו הזדמנות להתעמק במוניטור ולקבל החלטה מכריעה בנחת, אך לצערי לא שינו את החלטתם הראשונית.
יתר על כן, מדובר במשחק סופר מכריע שאם מיאמי הייתה מנצחת בו היא הייתה מקבלת הזדמנות להשוות את הסדרה בביתה, שלא לדבר על המסר הבעייתי בתגמול שחקנים ש"כופים" מגעים על המגנים שלהם, דבר שהוא נגד המגמה המוצהרת של הליגה בשנתיים האחרונות.

נקווה שהשריקה הזו תנותח לעומק ותשפר החלטות קריטיות עתידיות.