תודה נולה, על שלימדת אותי לשנוא / אהרן ברלין

לעולם לא אשכח לך את אותו היום. 14 ביולי 2019, כאילו זה היה אתמול. שתי נקודות משחק לרוג'ר פדרר בגמר ווימבלדון. אז עדיין היית רחוק ממנו, לפחות בכמות הגראנד סלאמים בהם זכית. בקור רוח בלתי מתקבל על הדעת שמרת על הנקודות וניצחת את המשחק. ישבתי אז בבר במרכז לונדון וכמו כולם, כמעט כולם, הייתי המום ופגוע. איך העזת פשוט לקחת, כמעט בלי רשות, את התואר שהיה אמור להגיע לאחד הספורטאים האהובים ביותר במילניום? איך בחוצפה כמעט לא-אנושית מנעת את הקאמבק המרגש? ממה אתה עשוי?

על השאלה האחרונה כבר לא נוכל לענות (לא מגלוטן), גם ארבע שנים אחרי אותו יום מר. אין תקדים למה שאתה עושה על המגרש. על החלומות שאתה מנפץ, הצעירים והמבוגרים כאחד, כבר אין כח וזמן לדבר. לקחת את קודש הקודשים של הספורט – המאבק ראש בראש – והוספת לו צלע שלישית שמייתרת את השתיים האחרות. הפכת לאבק את אחד המאבקים הגדולים של הספורט בדור האחרון. הפכת את רוג'ר פדרר ורפאל נדאל להערת שוליים. רק המחשבה על המשפט הזה מעוררת חלחלה. מי שמכיר אותי יודע שאני לא נוטה לשנוא כל כך מהר. בזכותך, נולה, למדתי לשנוא. וגם לאהוב.

השנאה היא אחד הרגשות בעלי יחסי הציבור הגרועים ביותר מבין טווח הרגשות העצום של המין האנושי. היא נתפסת כילדותית, טיפשית ועל פי רוב גם לא מוצדקת. היא מתקיימת בעולם שבו רגש מקבל סמכות ומשתלט על האדם כליל. האהבה היא רגש גמיש בהרבה: היא יכולה להיות רחבה ומצומצמת, יש לה מקום אינסופי להכיל כמה שיותר אנשים ודמויות. היא לא חייבת להיות מוגבלת לתחום ספציפי ומתאימה את עצמה לסיטואציה. השנאה לעומתה חייבת להיות ממוקדת, ארסית וחסרת כל פניות. היא משתלטת כמו טפיל ולא נותנת מנוח. האהבה יכולה לנוח בצד אחורי של הראש ולא להפריע למהלך החיים התקין. השנאה, מזינה את עצמה כל הזמן, מפריעה להתנהלות החיים התקינה.

השנאה מחייבת. אי אפשר לאהוב את פדרר ולשנוא את הבקהנד שלו. אפשר מקסימום לא לחבב או לא לסמפט אבל לשנוא? זה שמור רק לדמות שלמה, לכל הפנים והצורות שלה, לאופן שבו היא הולכת, מדברת, מתנהלת. השנאה חייבת לכלול את הבקהנד וההגשה, להתמסר לתנועה חסרת הפשרות על המגרש, לכיסוי הבלתי אפשרי של כל נקודה עליו. אי אפשר לשנוא קבוצה אבל לאהוב בתוכה שחקן אחד, זה פשוט לא עובד.

הדינמיקה של השנאה היא זאת שמאפשרת, בלא מעט מובנים, את האהדה. ההליכה העיוורת אחר קבוצה או שחקן היא ההפך האמיתי משנאה והיא מתאפשרת רק משום שהשנאה קיימת. האהבה לספורט, שאינה תלויה בדבר ומקבל ביטוי חי דרך דמויות אפיות ורחוקות, לא יכולה להתקיים מבלי שההפך הגמור שלה יהיה קיים באיזה אזור במוח ברמת ערנות משתנה. הספורט מחייב אותנו לבחור – קבוצה אחת על פני אחרת, שחקן זה או אחר. בניגוד להתנהלות בחיים שיכולה להכיל את תרבות ה"גם וגם" בספורט אין אנשים ניטרליים כשהמשחק מתחיל. צפייה אמיתית במשחק מחייבת לבחור צד, לרצות עד תום שהקבוצה השנייה תיכשל בכל מה שלא תנסה לעשות.

הספורט מאפשר, כשהוא מתרחש, ללכת עד הסוף. לבחון את הקצה של הרגשות, להכניס רגשות לא פופולריים כמו שנאה, זלזול או כעס, לתוך המערכת השלמה שעל פי רוב מקיאה אותו. כשהוא מובן כהלכה (ולא מתערבב עם העולם החיצון) הוא מאפשר להתמסרות למצוא מקום בתוך נפש מרובת פנים וקולות. הוא נותן במה למה שמודחק ולא יכול לצאת החוצה במסגרת החיים הרגילים. הוא מרשה, בין השאר, לשנוא.

וכמה שנאתי אז את נובאק דג'וקוביץ'. את המראה שלו, את הטניס המושלם ששיחק וכל מה שיצא לו מהפה. את הטוטליות, הגוף המושלם והדיאטה הרצחנית. מסע ההרס שניהל לנגד עינינו בשנים האחרונות מול המורשת של שני הגדולים הייתה קשה מדי עבור אוהד פדרר שכמוני. אלא שאז הסתננה לה בלי רשות גם האהבה. האהבה לאיש הפגיע והפגוע, לזה שכולם שורקים לו בוז כשהוא כותב עוד דף בדפי ההיסטוריה של הטניס. לאיש שהשנאה כלפיו כבר הופכת להיות שנאה לטניס כולו. אני כותב את המילים האלה בקושי, אבל למדתי שהשנאה שלי דומה מאוד לנובאק דג'וקוביץ'. ממש כמוהו גם היא מוחלטת, חסרת פשרות ולא מאפשרת לשום דבר לחדור אותה. היא הולכת עד הסוף עם מה שהיא מאמינה ולא נותנת לקולות חיצוניים להשפיע עליה. פתאום הדמות הזאת, השנואה, הזכירה לי כמה ולמה אני אוהב לשנוא. למה הריגוש הזה, כשהוא נמצא בתוך המרחבים הדמיוניים והנפלאים של הספורט, חשוב לי כל כך בחיים שאני חי.

אז אחרי 23 גראנד סלאמים והרבה דמעות שמחה שלך ועצב של רוב העולם, אני רוצה להודות לך נולה. על טניס מושלם שספק אם יהיו לו מתחרים בעתיד הקרוב והרחוק, על דבקות במטרה ועבודה קשה שלא עוצרת גם כשקטפת כל שיא אפשרי שהספורט המרגש הזה יכול להציע. על שגרמת לשני ענקים להיראות קטנים יותר, על שהראית לכולנו טניס שלא מהעולם הזה. ובעיקר, נולה, תודה על שלימדת אותי עד כמה אני אוהב לשנוא. וכמה שבמסגרת הספורט, סל הרגשות הדחויים והבזויים, זה ממש בסדר.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  2. ירושלמי

    12 יונ 2023 20:03:35

    שמע אתה פשוט תותח איזה כתיבה נפלאה..תיארת בצורה מדויקת את הקונפליקט בין ההערכה העצומה לשחקן לבין האיבה הלא פחות גדולה שיש כלפיו.
    מזכיר במידת מה את היחס ללברון כאן באתר ובעולם
    תודה רבה!!

  5. עידו גילרי

    12 יונ 2023 23:04:25

    כתבת יפה מאד.
    אני אישית לא חולק את אותה גישה. השנאה המשתלטת לדעתי רק הורסת את האהדה כי זה הופך להיות העיקר (אתה יכול לראות פה באתר דוגמאות קלאסיות). אם אני מסתכל מה מחליף את השנאה זה בעיקר יראה ביחס ל'צד השני'.

  6. ד"ר פופרס

    12 יונ 2023 23:16:26

    אני מתעב את נובאק.
    מאז שנות הפלופינג שהוא עשה במגרש.
    אהרן ברלין,אתה שייך לשבר? בוא לכפר ה-ללל,
    רוצים לעשות קו ליושב ראש,הוא זקן ורך כמו ביצה רכה.
    יש מקום ליושב ראש חדש שיקדם את ה-ללל לעתיד ורוד.

  8. אלכס דוקורסקי

    13 יונ 2023 00:39:00

    אהרן, תודה רבה. נהניתי לקרוא. זוכר היטב את הגמר ב-2019. בדומה אליו, פדרר החזיק גם בנקודות משחק מול נובאק בחצאי הגמר באליפות ארה"ב ב-2010 וכעבור שנה. איכשהו דג'וקוביץ הצליח "להיכנס לראשו" של פדרר ולגבור עליו, לאכזבתי הרבה, באותם המשחקים. על אף אהדתי לפדרר, מעולם לא סלדתי מנדאל ומדג'וקוביץ'. רציתי בסה"כ שיפסידו לשוויצרי במשחקם מולו. שמח מאוד בשביל נובאק, ואשמח אם יזכה בתארים נוספים.
    למרות גדולתו, הוא לבטח לא הפך את שני יריביו הגדולים ל"הערת שוליים". כל אחד מהם "משך" איש את רעהו לנצחונות ולתארים רבים. היריבות ביניהם סייעה להם גם, כפי הנראה, להאריך את הקריירה שלהם ולהגיע להישגים מעולים בגיל יוצא דופן, יחסית, לענף. שלושתם הניפו גביע גרנד סלאם בגיל 36, ופדרר, כפי שציינת בתחילת המאמר, היה קרוב באופן כואב לעשות זאת גם בגיל 38 (והגיע לרבע גמר ווימבלדון בגיל 40).

    1. ברוך רובין

      13 יונ 2023 01:17:05

      נובאק ענק היה לו עוד שהי גראנד סלאם בלי השטויות של הקורונה, הוא יותר מכל מסמל את האבולוציה של הענף, לא אפלא אם יציב את השיא על 30 גראנד סלאם

    2. תום

      13 יונ 2023 01:43:13

      ההחזרה של נובאק ממה שב-99.9% היה אייס זה אחד הרגעים הכי גדולים בהיסטוריה של הענף. זה הפך את נובאק מהאח הקטן המעצבן שמנסה להידחף לג'וקר, ולפדרר נדרשו כמה שנים טובות כדי לגלות מחדש את המוג'ו שנאבד לו אחרי ההחזרה הזאת.

  9. מנחם לס

    13 יונ 2023 01:20:23

    פוסט מעולה אהרון. אני "שונא" רק את הלייקרס. זאת כבר מזמן לא 'שנאה' אלא הרגל שבדבור. 'השנאה' מתבטאת באי רצון שהם יהיו אלופים, זה הכל. בקשר לנולה, אני כבר למעלה מארבע שנים כותב שהוא יסיים כגדול מכולם, ואכן זה קרה.

  12. אבי טרכטמן

    13 יונ 2023 04:31:15

    דווקא בגלל שאהדתי את סמפראס, למדתי לאהוד את נובאק (החל מבערך הגמר שבו הוא ניצח את צונגה לפני תריסר שנים).
    פחדתי שפדרר יגנוב את כל ההיסטוריה של סמפראס (וכך הוא אכן עשה), ונדאל, שנראה כמו איש חביב (בניגוד לשוויצרי אגב) משחק באמת קצת רובוטי.
    אז נשאר נולה, מאד אהבתי כשבתחילת הקריירה הוא אהב להשתעשע עם נערי הכדורים ולחקות שחקנים, ומאז אני איתו.
    ושנה אחר שנה, הוא מוכיח לי שטוב שהלכתי איתו ולא עם השניים האחרים. לגמרי עז. ואולי הספורטאי עם הביצים הכי גדולות מאז ג׳ורדן. (ועוד במשחק של אחד על אחד).

  13. אבי טרכטמן

    13 יונ 2023 04:39:18

    אגב, כל הקטע הזה של שנאה כהיפך מאהבה היא הסיבה שבגללה קשה לי קצת להיות מחובר לגמר הנ.ב.א הנוכחי.
    שתי קבוצות שאני ממש מחבב (אבל לא אוהד), אף אחד שאני שונא. בעיה…

  14. דוקטור רזי הופמן

    13 יונ 2023 07:16:40

    תודה אהרון, איזה פוסט נפלא.
    גם אני כמוך שהייתי מושפע מתקשורת עויינת (!!!!!) והשתניתי.
    מדהים איך בלי שאנחנו רוצים התקשורת מהנדסת לנו את התודעה ולא משנה שננסה לקרוא בצורה ביקורתית ואובייקטיבית. בסופו של דבר אנשים לומדים להעריך גם את מי שהם שונאים.
    הטניסאי שהכי אהבתי כמוף היה פדרר גם בגלל האנושיות שלו. המאבק מול נדאל והחברות שלהם שלא נתנה לנו להיות ממש נגדו והנה הגיע בחורציק שהתקשורת והקהל היו נגדו ולא יכול היה לשתוק!!!!
    אז הנה אנחנו היום בעגלה שלו ומריעים לו כי מגיע לו. כפי שציינתי באחד הפוסטים בעבר, הוא ישים רף חדש של עוד לפחות 6 או 7 גראנדסלאמים לפני שיפרוש או שתתחיל הירידה שלו. מאז הוא לקח כבר שנים (כולל האחרון) ככה שאולי גם המספרים שניבאתי ישברו על ידיו.

    1. דוקטור רזי הופמן

      13 יונ 2023 07:18:13

      ואיך שכחתי את ג'ואן ג'ט ז"ל שהיתה מדהימה והיתה נסיכת ה CB/GB הבלתי מעורערת (המלכה היתה דבי הארי)? תודה שהזכרת לי.

  16. KobeG

    13 יונ 2023 13:43:20

    בתור אוהב נדאל גם אני שנאתי את נולה פעם,
    ובאמת בשנים הראשונות שלו בטופ הוא היה המוזר מבין השלושה,
    לרוג'ר ורפא תמיד היה קלאס של אלופים,
    נולה היה נתפס כשטוטניק וכזה שפורש בכל משחקים שהוא רואה שהולך להפסיד.
    עם השנים, הוא הפך לאלוף אמיתי,
    היום מדברים עליו בתור הוינר האולטימטיבי שרק מתעלה בנקודות החשובות,פעם היה נתפס כבכיין.
    אז למדתי להעריך, לא לאהוב, שחקן גדול ווינר ענק שעוד ישפר וישבור את כל השיאים שכבר לא נותרו לשבור שהם רק שלו.
    ובאמת שנפל דור חריג ביותר עם שלושה ענקיים,
    תארו לכם שהיה רק שניים גדולים לכמה סלאמים היו מגיעים.

  17. עגל

    13 יונ 2023 14:04:07

    למה קוראים לנובאק ג'וקוביץ אבל לניקולה יוקיץ'?
    אם ניקולה הוא יוקיץ נובאק צריך להיקרא יוקוביץ'.
    אי אפשר לחלוק עלי שזו נקודה סופר חשובה.
    🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט