פרויקט סוף העונה האלטרנטיבי: פילדלפיה ודאלאס

הייתה לנו עונת כדורסל. מדהימה לחלקן, פחות לאחרות. אבל מה שבטוח הוא שלרובן העונה נגמרה. זמן מושלם להתחיל לסכם אותה. לא מבטיח שאעבור על כל הקבוצות. או אפילו על רוב. או על חלק. אבל אני בהחלט אנסה שהסיכום יהיה ראוי לשמו. אלטרנטיבי.

הפוסט הזה יהיה פוסט מתגלגל שבו אפרסם לינקים לסיכומי העונה של כל קבוצה. גם תגובות, אם יהיו, אשמח אם ישארו כאן.

אמביד הלא פה

זכורני: ליל עצב. החרש סטיבן מיבב.

שמי, אמביד, לא משתרבב. נשמט מציוץ חיוור

ליל אין סוף, אין קץ לחבל – לא הועילו פרשנויות ההבל

השכיחני את האבל – את הצער הבוער –

את הפרס שנמוג כחלום עובר –

הלך לא לי – אלא לאחר.

זמני הקצר כיועץ חיצוני לדאלאס מאבריקס

בדיעבד, בטח לא הייתי עוזר למארק קיובן לבנות את הקבוצה.

להגנתי, אתם חייבים להבין משהו אחד: כשהתחלנו – מעולם לא התכוונו שלכאן נגיע. לא תכננו להגיע כל כך רחוק, באמת.

אני מבין איך זה נראה, עכשיו עם איך שהעתיד של דאלאס נראה, ומצבו של לוקה, וקיירי. אבל תבינו, כשהתחלנו זה היה אמור להיות רק בדיחה.

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. האמביד מעולה וקריפטופורי.
    .
    הדאלאס הוא דווקא אחד ההסברים היותר סבירים למה שקרה שם, ה"תלמיד של אגו" וה"וואלאר מורגוליס" המבריקים לא מצליחים לטשטש את הקשר למציאות. הטרייד על קיירי, לטעמי, היה קו פרשת המים, הרוביקון, והנקודה הארכימדית שממנה כבר אי אפשר היה להכחיש שמדובר בהזייה. מזווית אחרת – כל מה שקרה בדאלאס מאז שדירק פרש, מעלה באופן טבעי את השאלה – "אז איך זה לא התפוצץ קודם?", והתשובה, כנראה, קשורה בדירק הגדול, שאיכשהו הצליח לחבר את מה שקורה שם למציאות. אולי גם לריק קרלייל.
    .
    תודה גדולה ליוש, קיפ ת'ם קאמינג, ובהצלחה בפיינלז.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט