בעוד שעה וחצי מתחיל המבחן הגדול של לברון. אנחנו מנסים להשוות אותו כבר שנתיים למייקל ג'ורדן או לארי בירד. אז בעוד שעה זאת ההזדמנות שלו להראות אם הוא אפילו ראוי להשוואה.

אגיד לכם מה: אני ראיתי את מייקל ולארי בעשרות משחקים. אני מוכן אפילו להכניס את קובי הנה. אילו לאנס סטפנסון היה נושף באוזניהם של מייקל, לארי, או קובי, הם היו מופיעים הערב ודורסים אותו (ואת הפייסרס) עד עפר. הם לא היו נחים עד שהיו הופכים את הפייסרס לחגבים קטנים. הם היו מכים בהם ללא רחמים ובאנטי כזה שהייתי מרחם על כל שחקן מאינדיאנה.

אני מצפה לדריסה. לבטישה וכתישה. אני מצפה משאר שחקני מיאמי שיעזרו לו להשפיל את אינדיאנה. אני רוצה מעיכה, כתיתה, וטרף. ברגעים כאלה נימדד השחקן וממה בנוייה נפשו.

לצערי הרב לא אוכל לחזות בשלושת רבעי המשחק הראשונים בגלל "ערב ישראל" בבית הכנסת, כולל אוכל ישראלי, זמר ישראלי, והדוק המלמד את כל הקהילה את הריקוד "מים, מים, מים, מים, הו מים בששון" במקום לחזות במשחק שהייתי רוצה לחזות בו יותר מכל דבר אחר.

אבל התגובות שלכם – מינוס התגובות של שעייה שאני יכול לכתוב כבר מעכשיו עבורו –  ילמדו אותי מה הלך במשחק עד שאצטרף אליכם ברבע הרביעי. אם לא יהיה כבר 15 הפרש לפחות כשאגיע לרבע הרביעי, אהיה מאד מאוכזב.

קבוצות עם לב של אריות מחכות למשחקים כאלה. שחקנים עם לב של ווינרים מחכים להזדמנות כזאת לרבנג' על שהעליבו והשפילו אותם על נשיפה באוזנם.

זוהי ההזדמנות של לברון ומיאמי היט להראות באמת מאיזה חומר הם בנויים!