סופרלטיבים – מיאמי היט / דן רוזנבלום

סופרלטיבים – מיאמי היט / דן רוזנבלום

אז במהלך העונה, המשחק הזה התחיל קצת לעצבן אותי…
התחלתי לאבד בו עניין. מה שלא קרה לי מגיל 8.
התחלתי לכעוס על מה שאני רואה, התחלתי לפתח צנאה נגד שחקנים מאשר אהדה כלפייהם.

זיהיתי שמשהו לא טוב קורה בתוכי, וזה בעיקר…בגלל מה שקורה על הפרקט ומחוצה לו.
אחד הדברים הראשונים שאני עושה כאשר אני מתעורר כל יום, זה להסתכל על תוצאות ושורות סטטיסטיות…
בין ינואר למרץ, כמעט ולא עשיתי את זה. המשחק התחיל להגעיל אותי. היה נמאס לי להסתכל על השורות ולראות ששלושה שחקנים קלעו מעל 40 נקודות. היה נמאס לי עם הפרצופים המטומטמים והתנועות גוף הילדותיות של כל שחקן באשר הוא, אחריי דאנק שהוא בפיגור 10. איך שישר מצלמים את הספסל והם עושים פרצופים, תנועות ידיים, נראים כמו נערים בסרט מלוקק של דיסני מאשר גברים שמשחקים בליגת הכדורסל הטובה בעולם. היה נמאס לי לראות מה הם לובשים לפניי ואחרי המשחק והיה נמאס לי לשמוע אותם משחזרים משפטים של רובוטים במסיבות עיתונאים, לכאילו שאין להם מוח עצמאי או בכלל זהות ואופי.

לא האמנתי, אבל האהדה שלי לספורט דעכה. קיבלתי את זה קשה, אבל אמרתי לעצמי "אל תדאג, גם אם יהיו עוד 5 עונות חרא…המשחק יחזור, תמיד יהיה משהו מדהים שיקרה…שום דבר הוא לא לנצח".
עזבו נצח, זה לא לקח הרבה זמן כי הנה זה קורה.

הקבוצה הזו של מיאמי, הציתה את אהבתי וסקרנותי למשחק, מחדש.
אני שוב מרגיש כמו ילד בן 8. שוב, משהו במשחק הזה…הוא נשגב בעיניי…משהו שאני לא יכול להבין, או לגעת בו…משהו שאני רוצה להיות חלק ממנו, להיות קרוב אליו, לחקות אותו, ללמוד, לצמוח, להתעודד ממנו ולאהוד אותו.

היו כאלה שהשוו את הקבוצה הזו לזו של דטרויט שלקחה אליפות, אך הם סה"כ חיפשו את האנדרדוג הקרוב אליהם. חיפשו מקום להשוואה. מישהוא, משהו, כאנקדוטה או נקודת ציון, אז אמרו דטרויט…הכי קל, הכי קרוב.

אך הם טועים, כי אני מוכן להגיד בפה מלא, שלא הייתה קבוצה כזו מעולם. לא בעידן המודרני ולא שלפניו.
זו קבוצת האנדרדוג המוצלחת אי פעם.

לדטרויט היה את בילאפס, ראשיד וואלאס, בן וואלאס, טיישון פרינס וריפ המילטון בחמישייה…
שלא נדבר על לארי בראון, שהיה אז אחד המאמנים המוכרים והמעורכים ביותר בליגה…
זו חמישייה מעולה, שיש בה 4 אולסטארים. אך בזמנם נראו כמו פקק של בקבוק קינלי לצד מטבעות זהב של הגלקטיקוס מאל.איי.
דרך אגב, סתם לכיף…למי ששכח, היה שם עוד מישהוא על הספסל של דטרויט…
בריון אחד חזק, פרוורד שהיה מטביע מטורף, מחליף בשם דרווין האם. מימין למעלה מבראון בתמונה.



לקבוצה הזו של מיאמי, אין שום דבר נוצץ. למרות שבין אדבאיו, באטלר ולאורי יש כמעט $100 מליון של שכר שמחולקים לשלושת השחקנים הללו, השכר הממוצע בסגל של מיאמי בלעדייהם הוא לבערך 4.5 מליון לעונה. זה כולל את ה-16 מליון של דאנקן רובינסון שמקפיצים היטב את הממוצע הגס הזה שחישבתי בראש. אם היינו מחסירים גם את המשכורת של רובינסון, היינו מגיעים לממוצע של 2.7 מליון דולר לשחקן בכל הסגל.

ה"פנינות המלוכלכות" של מיאמי, גייב ווינסנט, קיילב מרטין ומקס סטרוס, מרוויחים יחדם $10.1 מליון דולר, שזה שווה ערך לשכר של אל הורפורד לבדו.

לבוסטון יש את טייטום ובראון עם משכורות דומות לשל השלישייה המרוויחה של מיאמי, אך מלבדם ישנם עוד 5 שחקנים שמרוויחים מעל 10 מליון לעונה. כאשר אצל מיאמי יש כאמור רק 4 בכל הסגל.

מיאמי נמצאית בפלוס של כמעט 8 מליון דולר ב"הארד קאפ" של הליגה, ובוסטון במינוס $50 מליון באותו הקריטריון. מיאמי לא רק מנצחת על הפרקט, אלא שפט ריילי והמשרדים שלהם כנראה למדו היטב מסן אנטוניו, (או ההיפך? ריילי מבוגר מפופ בארבע שנים והם בני אותו הדור) איך הופכים לאחד המועדונים הרווחיים ביותר בעולם הספורט, מבלי לשפוך יותר מדי כסף.

איך עושים את זה? בונים שחקנים. מפתחים אותם במועדון, מאמינים בהם. מגיעים איתם להסכמה. ליחסי גומלין הדדיים ומלאים, כמו במערכת יחסים אמיתית. לא משחררים אותם בדרך, לא משקרים להם, לא לועגים להם, לא מנצלים אותם ונותנים להם הרגשה שהם אהובים ונחשקים. גם ברגעים הנמוכים, המכוערים והקשים. כמו במערכת יחסים אמיתית.

נותנים להם לשחק, גם שהם רעים, בונים להם בטחון, מחנכים אותם, מלמדים אותם, אט אט, פיסה אחר פיסה, חלק אחר חלק…קצת יותר כל פעם…כגלגל שחוזר על עצמו : פרס, מתנה, עונש, פרס, מתנה, עונש…

כפי גידים ושרירים שרוקמים עצמם כמו אריג שלאט לאט מתגבש ומקבל צורה עד שאפשר ללבוש את הסוודר.

ואז, משלחים פיטבול שהחזקת על רצועה בתוך החצר ואומרים לו "סיבו! אתה חופשי! רוץ!" פותחים את השער של החצר והוא מתחיל לרוץ…וכמה כיף לפיטבול הזה לרוץ. הוא מעולם לא חשב שיש עולם מחוץ לחצר…שלא נדבר על זה שהוא לא צריך להסתובב במעגלים כדי להמשיך לרוץ…
הוא פשוט יכול להמשיך ולהמשיך ולהמשיך קדימה…עד אין סוף. איזה כיף לפיטבול הזה. כבר אין לא רצועה ואל החצר, הוא כבר לא יחזור לעולם.



זה מה שקורה עם המיאמי הזאת. הרבה שוכחים שספולסטרה התחיל כמתאם ווידאו וסקאוט של המועדון, הוא היה מזהה את השחקנים הללו עם האקס פקטור של מוסר העבודה והאופי הלוחם כפי שהוא בעצמו וזה לבעצם הפך ל"מיאמי באסקטבול" תחתיו ובמיוחד עכשיו, שהסגנון והדרך הזו יהפכו כעת לאייקונים ממש.

וגם לפניי ספולסטרה…ריילי ידע למצוא תכשיטים צחורים כמו וושון לנארד, אייזיק אוסטין, אהוב ליבי פי.ג'יי בראון, סגנו ברשימתי והשחקן האהוב בהיסטוריה של המשחק, ברוס באוון.

מי זה שם בפינה הימנית? איזה ילד חמודי. הכל מתחיל מהבית חברה'.


למיאמי יש רשימה של עוד 50 שחקנים שהם עוקבים אחריהם שנה אחר שנה, דקה אחר דקה וכאשר הם יצטרכו אותם, הם יקראו להם לסגל ויציגו אותם לליגה כעוד "הפתעה".



כי מה שהרגיז אותי כל כך בליגה והמשחק הוא העובדה שצפיתי בכל מיני פרימדונות, עם הלבוש שלהם ויותר פוזה מאשר שחקן תיאטרון רחוב בוהמי בברלין של אמצע שנות השמונים. כל כך Tacky כל כך דביק, פופוליסטי וילדותי…שהכל התחיל להמאס עליי…והנה ההיפך קורה.

שחקנים בלי פוזה, בלי אגו והאמת בלי "הרבה" כסף בכיס (בהשוואה כמובן) פשוט משחקים כדורסל ומביסים ענקית אחר ענקית. בשקט ובקלות יוצאת דופן. אם אני כן נאלץ להשוות את מיאמי של היום לקבוצה או ארגון אחר, זה יהיה סן אנטוניו. עם הגישה הזאת של "אתה שחקן כדורסל" "אתה יכול בבקשה לשחק כדורסל? הכי חזק שאתה יכול? גם 48 דקות במשחק ולהקשיב להוראות בבקשה?" ושחקניי ההיט עונים "כן. אנחנו יכולים".

הם עושים את זה. כמו גברים. כמו אנשיי מקצוע. הם באים לעבוד. לא משנה כמה אתה מרוויח, לא משנה מה הנתונים שלך, לא משנה כלום. אתה שחקן כדורסל, משמע…שאתה יכול לנצח. זהו. פשוט.
לא לחייך למצלמה אם לא צריך, לא ללבוש איזה טונגה עם נוצות כדי שיצלמו אותך ותקבל עוד איזה סטיפה של שטרות מאיזה מעצב אופנה מוזר עם טעם גרוע יותר משל אנדי וורהול ולא לעשות צחוקים במסיבת עיתונאים.
ההיט מזכירים לכולם, שהמשחק הזה הוא סה"כ 5 גברים נגד חמישה גברים אחרים. זה לא מדע, לא פילוסופיה, לא אופנה, לא מוסיקה או ריקוד. כדורסל זו עבודה פיזית.

מי שמשקיע יותר, נשאר מרוכז יותר, רציני יותר, חד יותר, מנצח. לא משנה אם אתה מטר שמונים שמרוויח 700 אלף בעונה או שני מטר וחמש עשרה שמרוויח 40 מליון לעונה. שאתם עולים לפרקט, במצב של 0-0 אתם שווים אחד לשני.

הכל אפשרי. איפה שתשים את הראש, את הגוף והנפש…שם התוצאה.
התעלות הגוף, הנפש והתודעה על כל הפרמטרים והמשתנים האחרים, אשר בגדול, הם תוצר של השתאות.
רחש בחש. הייפ. התרגשות. התבוננות ומיצוב פסיכולוגי.

לחשוב שהם איבדו את הררו, השחקן השישי של השנה שעברה, את אולדיפו המקולל ושהסנטר שלהם באם הוא 9"6 ולמרות שזה מעל שני מטר בעברית, הוא אחד הנמוכים בעמדתו בליגה.

סופרלטיבים רבותיי, זה מה שכל כותב ספורט בעולם היום מחפש במגירה שלו ובדיסק הקשיח שבין אוזניו.
סופרלטיבים, לתאר את מה שמיאמי עשתה בפלייאוף הזה, לאחר הפליי-אין ההוא ואחרי עונה סדירה בינונית עד כושלת כמו שלה.
סופרלטיבים רבותיי! מה שמהווה %50 אחוז ולעיתים אף יותר בכתיבת ספורט עיתונאי!

אז הקבוצה הזו מוכיחה שאפשר לקחת גם אליפות, בלי כוכבים. שאפשר לנצח כל קבוצה בכל זמן נתון עם פחות כשרון אישי, גובה ואתלטיות. בעזרת נחישות, חיבור וכח רצון בלבד. שכל המשתנים הפיזיים, הסטטיסטיים, הכלכליים, החברתיים, השיווקיים ועוד, מתגמדים לצד המשתנים האנושיים, אשר תמיד היו ותמיד יהיו, חזקים וחשובים יותר מכל דבר אחר במשחק הכדורסל בכללותו ובשחקן הכדורסל בפרט.

כי כמו שרבים אמרו ואני רודף קטע קודם שכתבתי…
"אם אני בליגה, אני הכי טוב בעולם". הם אמרו והם צודקים. הם כולם, הכי טובים בעולם.
אתה בליגה? אתה השחקן כדורסל הכי טוב בעולם. אז אין סיבה שתפחד מאף אחד אחר.
אין סיבה שיהיו לך רגשות נחיתות. אין סיבה שיהיו לך מחסומים פסיכולוגיים או נפשיים כאשר אתה עולה על הפרקט.
אתה הכי טוב בעולם נכון? אז יאללה, תן בראש!

נגיד, זורם. *מפהק*. אז מי בעצם מחליט שמקס סטרוס פחות טוב מדריק וויט?
מי קובע שגייב ווינסנט פחות טוב מדניס שרודר או שקיילב מרטין פחות טוב מארון גורדון? מי קובע באמת?

אף אחד. זה סתם קונספציה שנמצאית אצלנו בראש שעליו מנגנים מנהליי השיווק של הליגה.
זו הזייה, פאטא-מורגנה, טעטוע, זה מוצר, ממתק שמוכרים לך עם עטיפה יפה ומושכת כאשר מתחתיו יש %90 אחוז סוכר עם צבע מאכל אדום מספר E-9 ומשמר טריות. "אוכל בריאות" הם מוכרים לך, אבל זה בתכלס ג'אנק פוד.

כמו הרבה קבוצות, כוכבים ומותגים בליגה. כמו דוראנט, כמו ג'ה מוראנט, ולא…לא חשבתי על חרוז אני סתם פדנט. המוצרים הללו לא בריאים לנו או למשחק, אך ממשיכים לדחוף אותם כי הם מוכרים. כמעט כמו שדנבר מובילה 3-0 על הלייקרס. נצחון אחד מגמר הנ.ב.א וצריכים לשמוע את ג'מאל מאריי אומר : "אנחנו מובילים 3-0 והם ממשיכים לדבר על הלייקרס…"

כי זה המוצר, שדוחפים לך, שתאכל…הוא מוכר יותר, מה זה משנה מי משחק כדורסל יותר טוב? מה זה משנה מי מנצח?
חייך למצלמה, תעשה איזה תנועה מטופשת ואיזה ריקוד עילג. יאללה! תודה!
!Cut! Roll the Credits! See you next time
כמו בהוליווד או על סט של תכנית טלוויזיה.

אז די. מקווה שזה מספיק. מקווה שמשהו ישתנה.
שהליגה תבין שהספורט עצמו הוא מה שחשוב כאן ולא הכסף.
מה שחשוב הוא למכור לילדים חלומות על גבורה, מוסר, מאמץ, נאמנות, שקדנות והתגברות על מכשולים, לא על פוזה, חומריות ושטחיות.
להחזיר את הערכים החינוכיים לספורט מנגד להיותו מוצר מצועצע להמונים.
ליצור דורות ששואפים להיות ערכיים, עמוקים ובעלי אופי…מאשר ליצנים שפשוט עושים מה שהאופנה המתחלפת מכתיבה להם.
שהעולם ייצר יותר אינדיבידואליסטים מאשר חקיינים. יותר אריות מאשר שועלים.

למכור לילדים את מקס סטרוס מאשר את ג'ה מוראנט.
למה? כי זה טוב יותר לנחלת הכלל. משפחתי יותר. ערכי יותר.
זה יצור בני אדם מאוזנים יותר, חכמים יותר ובעליי אופי וזהות אמינה וחזקה יותר.

כי איך הולך המשפט הזה נו…"לֹא כָּל הַנּוֹצֵץ זָהָב הוּא"…ואיך הולך השיר הזה נו…"נוסיף עוד קיסם למדורה"… וההוא השני…"באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש"…ואיך הולך הפתגם ההוא נו…"אש הגיהנום היא אש קרה" או "חינוך הוא לא על ידי מילוי קנקן אלא על הדלקת אש…" וההוא הפתגם ההוא נו, "דְּלֵיקוֹת גדולות מתחילות בניצוצות קטנים…"

סופרלטיבים רבותיי!!!! סופרלטיבים!!!!





דן רוזנבלום

יליד ניו-יורק, שטותניק מדופלם. מקווינס לאילת. גנן מקצועי. אומן רב תחומי באעוונטה. מעריץ מס.1 של פי.ג'יי בראון.

לפוסט הזה יש 44 תגובות

  3. jefffoster10

    22 מאי 2023 18:05:11

    קודם כל דן, טור מעולה, זה לא סוד שאני מעריך מאוד את כתיבתך ושמח על כל טור חדש.
    זיקקת כאן תחושות שמשותפות ללא מעט אוהדי המשחק, שהדברים הפכו לעטיפה ריקה נוצצת בלי תוכן, שיותר חשוב השואו מחוץ ובתוך המגרש מאשר הדבר הזה, הכדורסל.
    יש כאן משהו שהוא מאוד "הדרך האמריקאית", המריטוקרטיה בצורתה הטהורה המקדשת עבודה קשה והצלחה בלי קיצורי דרך, משהו שלתחושתי קצת נעלם (זה פתח לדיון רחב יותר שאני לא רוצה להיכנס אליו של "האדרת קורבן" והתחרות של מי היה מסכן יותר). הקבוצה הזו של מיאמי היא קבוצה של מלחמה וזיעה והחיבור אליה היא גם כי זה חסר להרבה מהאוהדים בתרבות הבלינג והשופוני וגם כי זה נותן תקווה בליבו של כל אדם, שמסתכל על וינסנט או סטרוס ואומר וואלה, אם אעבוד קשה מספיק ואתנפל על כל חרך להזדמנות כמו שהחבר'ה האלה עשו, גם אני אצליח להגיע לפסגה.
    לי באופן אישי תמיד יהיה קצת קשה עם מיאמי שהכתה באינדיאנה בתקופות שונות ללא רחם, אבל אני לא יכול שלא להעריך את התרבות שנוצרה במועדון ואת ההישגים. ברמה מסוימת, אני רוצה ככה לאינדיאנה.
    יצאתי הרבה פחות קוהרנטי ממך דן אבל אני מזדהה מאוד עם מה שהבעת פה. תמשיך לפרסם, תודה רבה על הטור.

    1. דן רוזנבלום

      22 מאי 2023 18:28:20

      קוהרנטי לחלוטין, לפחות עבורי.
      מעניין, לי באופן אישי אין שום בעיה לפתוח בדיון מעמיק בנושא "מריטוקרטיה והאדרת קורבנות" אך בסופו, אנחנו נבין שכל מקרה, אדם וסיפור נאמד ע"פ מידותיו. המשתנים שבאותו הסיפור אשר יוצרים את המשוואה. על הסבל הקיומי, אף אחד לא יכול באמת לנגן…ואם מעיז שכן, לבסוף נרצח כמו הבודהה וישו. ישנה בגידה באנושיות שלנו ובחמלה שלנו כלפיי אחרים כאשר אנחנו מאמינים בלב שלם, שהסבל הפרטני שלנו, אכן עולה על זה של כל אחר. אין דבר כזה. כולם סובלים ולכולם מגיע משהו…השאלה מה, למה ואיך…

      –
      בנוגע להערה וההראה שבתקווה תבוא לבולרים אחרים על כל גיליהם ותרבותם, אוסיף אפילו אחד יותר…
      שזה לא רק יגיד להם "אם אני אקח כל הזדמנות שיש לי ולא ארפה מהמלחמה…אגיע לטופ…" אלא שהעבודה היא לבעצם הטופ.
      לא משנה מה אתה עושה בחיים, אם אתה נותן את כל כולך…בלב שלם ובאמת מנסה הכי חזק שאתה יכול מבלי לאבד את עצמך, אתה ווינר.
      זה הטופ. גם אם הפסדת, זה הטופ. הטופ הוא מקום בו האדם ממצה ומדלה מעצמו את הטוב ביותר שלו…לכן שאני ברור שסטרוס וווינסנט כעת יהפכו לגיבורים חדשים של כחולי הצאוור בעולם הספורט, אך מקווה שהם יצליחו להבין שהעבודה, בטהרתה, היא למעשה הנצחון הגדול ביותר שאי פעם תוכל לזכות בה. לא התואר עצמו כי אי אפשר לאכול גביעים או להכילם, אך את הדרך והעבודה…כן אפשר והם ממלאים את הנפש בשמחה, התעלות הנפש ותחושת הגשמה.

      אתה אדם מלומד ולי אין תעודת בגרות, תאמר לי אתה כמו איזה פילוסוף או היבט אידיאולוגי אני קרוב לייצג ואשלח לך סמיילי…
      חחחח, אינדיאנה זו בירת הכדורסל של כל העולם. למי שלא יודע, יש יותר מגרשיי כדורסל באינדיאנה יותר מכל מדינה אחרת בארה"ב וכנראה שאם ניקח את אסיה, אפריקה, דרום אמריקה ואירופה ביחד, באינדיאנה לבדה, עדיין יש יותר מגרשיי כדורסל…ואולי הגזמתי קצת…

      אם יש מדינה שראויה וזקוקה לאליפות נ.ב.א, זו אינדיאנה.

      מה שבטוח הוא שהזמן אינו פוסח על איש או דבר וכל מועדון יקבל את הגביע שלו. בין אם זה יקח 80 שנה, 150 או 30.
      הברכה מגיעה לכל אחד בסוף, השאלה רק מתי.

      Lets go Hoosiers!!!!

      תודה לך פוסטר, על התגובה.

  4. Florida man

    22 מאי 2023 18:12:45

    טור מדהים תודה. ליגה שהתמכרה לסטטיסטיקות מטומטמות וערימת מספרים מנופחת. עם שכל, לב ואומץ אפשר להגיע רחוק רחוק. מקווה שמיאמי יביאו גביע השנה. גם לדנבר מגיע אבל להיט יש סיפור באמת מיוחד השנה.

    1. דן רוזנבלום

      22 מאי 2023 18:30:01

      כן אה, זה מוזר…לדנבר כל כך מגיע אבל פתאום מיאמי שם ואוהד אמיתי לא ממש יכול לבחור…
      מיאמי אפילו לוקחת, אבל אז האוהד נכנס שוב למקום של אנדרדוג וקטנות נפש…
      כבר חשבתי שאוכל לאהוד את דנבר וללכת עם הטובים, עכשיו זה ממש לא ברור…

      אבל יש עניין ומתח. תודה לאלוהים שהנעדר מהמשוואה של הספורט עדיין לא ניתן לתפיסה ע"י אף אחד.
      The Game still lives.

      תודה על התגובה.

  6. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    22 מאי 2023 18:38:11

    פוסט מ-ע-ו-ל-ה! תודה גדולה דן.
    מזדהה לגמרי עם המסר.
    Words to live by
    .
    בגדול, זו עונה טובה לקבוצתיות ולעבודה הקשה – מיאמי, כמובן, אבל גם דנבר, ואפילו הלייקרס שנבנו מחדש, אבל נכון, סביב שחקנים אלמונים יותר אך מתאימים יותר מווסטברוק. פיניקס הלכה בכיוון הנגדי, ולפחות העונה. זה לא השתלם, נראה מה יהיה בעתיד. גם בוסטון, אגב, דווקא מתאימה למגמה – הסגל לא השתנה משמעותית, ואם חל שינוי הוא לטובה, אבל הם חזרו אחורה למשחק בבידודים וזה השפיע לשלילה על השורה התחתונה.

    1. דן רוזנבלום

      22 מאי 2023 19:08:29

      תודה מאנו, אני מאמין שאתה צודק…
      היום ישנן הארות שמהדהדים לכולם באוזניים, באשר לכדורסל מהו.
      דוראנט ובוקר עם 40 כל אחד זה לא מספיק, הם מפסידים וזה לא כדורסל.

      אני מאוד מקווה שהתודעה אצל חלק ניכר מהשחקנים תשתנה והם יבינו כי ההצנעה שלהם זה יותר הקרבה ומרות…
      בוא נראה מה יהיה עם גולדן סטייט, מה שיוחלט שם באמת יגדיר צביון מסויים בנוגע למשחק…

      כאמור, בדרך לא דרך והיא לא תמיד הייתה יפה, הכדורסל ניצח את הליגה ממש בסוף והספורט עדיין נושם…
      אני בטוח שאתה מתרגש לקראת וומבי…ובוא נראה גם איך זה ישפיע על המשחק…
      מזל שלמבייר לא בליגה, הוא היה מועך אותו.

      תודה על התגובה מאנו!!!

  7. Berch

    22 מאי 2023 19:03:52

    טור מעולה
    מסביר במדוייק את האהבה למשחק
    כדורסל זה משחק קבוצתי וכמו שכתבת אם את הלהקה מוביל מישהו עוצמתי זה ניכר.
    במיאמי באים לעבוד
    האחרים שהזכרת באים לעבודה
    ויש הבדל גדוללללל
    😎

    1. Berch

      22 מאי 2023 19:07:15

      ועוד דבר
      זה קצת מזכיר את היחס לפוליטיקה של היום.
      פעם הייתה מפלגה עם דרך… מצע… כאלה.
      היום זה הכל האדרת האינדיבידואלים.
      אני מאוד מקווה שגם בפוליטיקה, כמו ב NBA, יבינו שזה משחק קבוצתי שדורש דרך ברורה ועבודה קשה.
      ולאו דווקא החתיכים והכאריזמאים יביאו את הגאולה הנכספת
      🤓

    2. דן רוזנבלום

      22 מאי 2023 19:12:33

      תודה ברץ'!
      על הבירות ושאתה מדרדר אותי!
      שמח שאתה מתארח אצלי הערב ואנחנו יושבים שניינו מול המסך וצוחקים מאחור המרקע…
      חי : מחליפים תגובות כאילו זה האתר של אבא שלנו
      דן : כן, מנחם הוא אבי הרוחני

      חחחחחחח….מחר נוסע חזרה למרכז.
      עד הפעם ההבאה חבר!!! תראה מה זה, נפרדתי ממך בעודך עומד מולי!
      ולא, לא המולי הזה…

  12. אוהד ס"א

    22 מאי 2023 21:28:28

    טור מצויין שבא מאהבה ונכנס ללב.
    מיאמי הרבה יותר טובה מהספרס בפיתוח שחקנים ובאיתור שלהם ובעשור האחרון היא קבוצה הרבה יותר טובה.
    הספרס שוקעים בגלל השמרנות שלהם שזה הדבר האחרון שאפשר לומר על מיאמי.
    ולמרות כל זאת, המקרה של דאנקן רובינסון הוא קצת שונה. הצוות של מיאמי ביקש להעיף אותו וייבש אותו כדי שיבקש טרייד. ההצלחה שלו בפליאוף הזה היא למרות הצוות המקצועי של מיאמי ולא בזכותו.
    ייאמר לזכותה של מיאמי שברגע שהירו נפצע, לא התביישה להתהפך ולקבל מרובינסון הרבה יותר ממה שחלמה לקבל.

    1. דן רוזנבלום

      22 מאי 2023 21:40:03

      אמת ותודה על התגובה…
      העניין עם רובינסון הוא זה שבאליפות השנייה והאחרונה עם לברון, כולם התלהבו ואיכשהוא ניסו לשמור על הקיים…
      הרבה שחקנים, כמו טריסטן תומפסון למשל, היו כאלה שהרוויחו המון, מבלי להיות "מיוחדים" לאחר אליפות שהוא לקח עם ה"צוות המסייע שלו".

      לדעתי מיאמי נבהלה מהחוזה, אך לא ניצלה אותו כמו שצריך…הוא כן יכל להתפתח להיות אחד הקילרים בליגה…
      לא מכיר את הקולות או הגופים, אבל $90 מליון לחמש שנים אז, וואלה למה לא…זה לא שהוא צ'נדלר פרסונס או משהו והלך הביתה חבוש עם כמעט $200 מליון. גזענות חבויה, עמוק בתוך המשחק…

      עם זאת, ו"כן בזכותו" שדאנקן עדיין יודע לשחק…
      סן אנטוניו הייתה שמחה לקלוט אותו ולהפוכו בקלות לאול סטאר…
      אם ד'זונטה יכול…גם דאנקן…
      הוא בכל זאת מוכיח שהוא יכול לשחק וכל ה"קונספירציה" שנוצרה נגדו, לא באמת קשורה למאמצים שלו כשחקן.
      כאפות, פחדים וכסף…
      –
      אני מסרב לקרוא להררו HERO. זה שם מוכר בספרדית והוגים אותו HERRO.
      זה שהוא ילד מדור ה-Z ויכול לעוות דברים ברי הגשמה עבור הזהות הפרטית שלו…זה כמו שווינג במיינקרפט…
      אבל זה HERRO. חחחח, תודה על התגובה.

  14. בוגי

    22 מאי 2023 23:42:23

    תודה דן
    כיף לקרוא אותך תמשיך לכתוב!
    באמת כיף לראות שחקנים שאכפת להם ונלחמים ולא רק באים לעשות שואו, בדר"כ רואים את זה רק ביורוליג
    מקווה שזה באמת יתחיל מגמה כלשהי בליגה

  15. Don

    23 מאי 2023 08:32:51

    פוסט פשוט מהמם
    איתך בכל מילה
    מיאמי פשוט מדהימים
    וכולם חושבים שדנבר סופר עדיפים
    אבל אגיד לך משהו
    הפיטבול יתנפל עליהם והם יקחו אליפות

    1. דן רוזנבלום

      23 מאי 2023 16:23:45

      חחחחח, יש מצב. עכשיו? אחרי שמיאמי כבר הפתיעה והפתיעה והפתיעה…לא נראה שאף אחד יהיה "מופתע" שהם יקחו אליפות.
      זה יכול להיות אדם מסיפורי הנ.ב.א היפים, בעליי הצווארון הכחול והאנושיים ביותר שייכתבו…
      עם זאת, גם דנבר זה טוב לספורט. היא תהא גם, אלופה ראויה וטובה למשחק.

      איזה גמר מעניין מצפה לנו.
      אני מכין לפיטבול סטייק…ובקבוק וודקה קפוא בשביל יוקיץ'…

      תודה על התגובה.

  17. ירון, החלום

    23 מאי 2023 09:46:51

    בס"ד
    תודה רבה.
    ממש נפלא מבטא הרבה מה חשות שלי כאוהד. ולא רק בספורט.
    החברה הופכת לסוג של שואו,, שופןני לא אמיתי
    למשל רברשתות החברתיות.

    1. דן רוזנבלום

      23 מאי 2023 16:26:02

      בהחלט. בספר התניא קוראים לזה "קליפות" עבור האנשים ה"לבושים"…
      לצערי, זהו מדבר ישירות אל הדורות האחרונים ונדמה שהבאים בתור לא הולכים להיות שונים…
      בני אדם שהם "על מראה" בלבד. לא חשוב התוכן…העיקר מה שרואים.
      ובאנגלית קוראים לזה נרקסיזם סאדיסטי. כל אחד והתורה שלו…

      תודה על התגובה ירון…

  18. aviadporan@gmail.com

    23 מאי 2023 11:07:22

    טור פנטסטי ומרגש!!!

    עם זאת ,יומרני למדי.
    מיאמי לא תזכה באליפות- המצ'אפ מול דנבר, פילי והבאקס הוא בלתי אפשרי עבורם.
    הם הצליחו לעשות את הבלתי יאומן מול הבאקס כי יאניס לא נכח 3 משחקים- כרגע הסגל של דנבר בריא לגמרי ולכן זה הולך לחמישה או שישה משחקים.
    אני בבראקט שמתי ניצחון שלהם מול בוסטון ב6 רק בגלל המצ'אפ. אם אמביד היה בצבע- הסיפור היה שונה
    סופרלטיבים? מגיעים גם מגיעים- אך להשוות אותם לדטרויט זה חילול הקודש

  19. Don

    23 מאי 2023 12:19:06

    מה שמדהים אותי במיוחד עכשיו זה הכושר הגופני המטורף של מיאמי. הם ממש ממש חזקים מאד פיסית – כולם בלי יוצא מן הכלל, עד כדי כך שאפילו קבוצת ענקים כמו מילווקי לא מסוגלת להחזיק מולם. זה רק אימון פיסי מאד מאומץ מביא אותך לכזה מצב אם אתה לא נפצע.
    הדבר השני המאד מרשים אצל מיאמי, זה ש כולם! שיפרו את הקליעה ממש ללא הכר. פשוט מטורף!
    קשה להבין איך הגיעו לרמה כזו – אבל הנה עובדה!
    היום יהיה 4-0
    לדנבר לא יהיה קל מולם. רחוק מזה.

    1. דן רוזנבלום

      23 מאי 2023 16:33:54

      אתה צודק, הם בהחלט בכושר טוב ואפילו מסתכלים סביב כאילו "זה מה שיש לכם? זה הכל?" "לא יכולים לרוץ 48 דקות? חבל, כי אנחנו כן…"
      כמו שאמרנו, רוסטר צנוע מאוד, אך מאוזן ומלא בכשרון אול אראונד כזה…

      לדעתי המשחק הראשון בסדרה יקבע את הטון. לדנבר עליונות עלייהם במספר עמדות, ליכוד קבוצתי, נסיון…
      בוא נראה איך מיאמי האמא של כל האנדרדוגים תתמוד עם זה…
      אני בטוח שיהיה מעניין.

      תודה על עוד תגובה, דון.

  20. asaf

    23 מאי 2023 12:46:49

    תודה דן.פשוט נפלא. הגמר המסתמן לפחות לי כחובב כדורסל קבוצתי שקצת נעלם בליגה הוא תענוג גדול. גם דנבר וגם מיאמי מחזירות את המשחק הקבוצתי למרכז הבמה ולשניהם יש כוכבי על שממש מבאס שאחד מהם יצא ממנו מאוכזב ג'ימי מצד אחד והג'וקר מצד שני.

    1. דן רוזנבלום

      23 מאי 2023 16:35:38

      תודה על התגובה ואמת לאמיתה אסף…
      האהבה מפוזרת לשני הצדדים עם יוקיץ' ובאטלר…
      שאוהביי כדורסל, אוהדים את שנייהם בשל הסגנון שלהם…
      מישהוא יהיה חייב להפסיד למרות הכל…
      נקווה שתהא דרמה ולא איזה סוויפ אכזרי…כך שעל כל מקרה, ההפסד יבוא עם קצת כבוד עצמי.

  21. שדות פופ לנצח

    23 מאי 2023 18:08:14

    פוסט נהדר שהיה כייף לקרוא, תודה. שמח שנתת להיט כבוד שבהחלט מגיע להם..נמאס כבר לקרוא את כל התגובות שמסבירות למה בוסטון מפסידה (כי מאזולה….כי טייטום…כי לא מתאמצים) ומתעלמים מהעובדה שמיאמי משחקת בזון קבוצתי ופשוט ממגרת יריבה אחרי יריבה…איך אפשר שלא להתאהב בהם

  22. דן רוזנבלום

    23 מאי 2023 20:00:02

    אכן, אפלייה תוך כדי תנועה בלייב.
    אותו הדבר עם הלייקרס.
    ג'יי ג'יי רדיק אמר היום : "אנחנו לא עושים עבודה מספיק טובה בלהציג מהו הנ.ב.א. יוקיץ' עושה טריפל דאבלים וזה כאילו משהו "רגיל" ואף אחד לא משתגע מזה…"

    דנבר מופלית, מיאמי מופלית…הליגה רצתה בוסטון מול הלייקרס בגמר…הם קיבלו ההיפך.

    תודה על התגובה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט