Fan הוא גולש וותיק באתר.

בגמר המערב קיבלנו משחק קצבי, התקפי ומהנה. במחצית המשחק חלק גדול מאיתנו וודאי חשב שהמשחק כבר גמור, כדנבר מובילה ב-18 הפרש, אבל למרות הכל קיבלנו משחק מרתק עד הרגע האחרון שכל קבוצה יכולה הייתה לנצח.

אחרי 3 רבעים פשוט מפלצתיים של ה-MVP בשנתיים האחרונות, קיבלנו את השיא בסל הזה, שתפסנו בו את הראש:

ולא רק אנחנו היינו בהלם:

על הלוח המספרים נראו כך:

תוסיפו 6 ריבאונד התקפה – מטורף בכל קנה מידה. סלים מטורפים מכל טווח ועוד כמה אסיסטים משוגעים לKCP . וכל זה מול שחקן ההגנה הכי טוב ללא עוררין בפלייאוף עד כה

וואו!

אבל אז הגיע הרבע הרביעי.

ושם המספרים נראו כך:

לא פלא שהוא פתאום נראה עצוב – פלוס (או מינוס) 0 ריבאונד בהתקפה, ועוד 2 איבודים (ב-3 הרבעים הראשונים היו לו רק 3)

מה נשתנה הרבע הזה?

הג'וקר

לא, לא הסרבי

היפני!

הלייקרס החליטו לערבב את הקלפים והעבירו את שרביט השמירה על יוקיץ מדיוויס להאצ'ימורה.

וזה עבד:

בדומה למה שקרה בבועה, לפני 3 שנים, לא היה זה דיוויס ששמר על יוקיץ אלא שחקן הלייקרס דאז, ומסתבר שמקים ליגת העל בטייוואן היום, דוויט האוורד.

השימוש בכדור פחת, המסירות החוצה היו צריכות להיות מהירות יותר, הצבע נחסם, והאופציות שנשארו היו מעטות.

ארון גורדון, שלא מתפקד כקלע שלשות (2.5 שלשות למשחק העונה, הכי מעט שלו) מתבצר בצבע, בשונה מקודמיו בתפקיד גראנט ומילסאפ. כתוצאה מכך גם דיוויס נשאר בצבע, ומגבה את היפני.

המספרים של יוקיץ, ושל דנבר שקלעה 25 נק' בלבד ברבע האחרון לעומת 35 בשלושת הרבעים הראשונים, צריכים להדאיג את דנבר מאחר שגם משחק כמעט מושלם לא היה רחוק מלהסתיים במפח נפש עבורם.

מה צפוי לנו במשחק הבא?

לא ברור לי. את זה אשאיר לחכמים ממני פה. מה שכן ברור זה שנראה הרבה יותר האצ'ימורה.

פתרון אפשרי של מאלון? יותר ג'ף גרין, פחות ארון גורדון. אבל כל זה תלוי בעד כמה גרין יוכל לשמור על לברון. מבחינת הגיל לפחות (34) היתרון אצל גרין J

ועוד נקודה. הלייקרס, ולא בפעם הראשונה בפלייאוף, עברו בהתקפה לכדורסל מאוד פשוט, לא מתחכם, וישר למטרה.

ומה המטרה?

הקנדי – ג'מאל מורי

הנקודות של הלייקרס, בכמעט קאמבק הזה, הושגו ברובן בהתקפות משני הסוגים הבאים:

השני הוא הפיק אנד רול של לברון את דיוויס (כפי שצפו פה בקדימון), אבל הראשון, והעיקרי, לתקוף את מארי, התקפה אחרי התקפה, בין אם זה לברון, האצ'ימורה, דייויס, ומי לא.

וזה השתלם בגדול, להלן המקבץ (החלקי בלבד):

תראו כמה נקודות! וכל זה רק ברבע הרביעי!

שחקן אחד, מטרה אחת, שכמעט הובילה למהפך מדהים.

תראו את הייאוש של הקנדי אחרי שקלעו עליו כל כך הרבה נקודות:

מה עושים?!?!

ובכן, שימו לב מה קורה בדיוק מהלך אחד לאחר מכן, כשההפרש הצטמצם ל-3 נק' בלבד, 50 שניות לסיום.

או אז, ברגע הכי מכריע במשחק, בהתקפת מעבר איטית, מארי, שנראה גמור, פשוט מוותר, ומחליט לשמור על ג'יימס בעצמו במקום גורדון, (שהיה מוכן לשמור על לברון בעצמו), מה שיכולה הייתה להיות החלטה פשוט מטופשת.

למזלו הגדול, אולי מטעמי עייפות, לא רק שלו, לברון במקום להמשיך לעשות עוד מאותו דבר שהביא אותם עד לפה, החליט להמר על שלשה, שלא נכנסה, ובעצם גמרה את המשחק:

דנבר, ומעל כולם מארי, נושמים לרווחה. הם שרדו את זה.

2 דברים קטנים שכמעט הובילו למהפך ענק ולשבירה של החברה בכחול

ואנחנו רק במשחק הראשון!!