ה-X-פקטור? דוויין ווייד / מנחם לס

 

אולי מוזר להגדיר אול סטאר שישנן לו שלוש טבעות על אצבעותיו כ-"X-פקטור".

אבל אחרי פציעותיו הרבות והשתלטותו המחלטת של לברון ג'יימס על כל דבר שהוא היט, אולי זה מוזר קצת פחות.

בכל מקרה, השחקן שעד לפני חודשיים וחצי נראה לנו גמור – או כמעט גמור – פתאום הפך להיות…דוויין ווייד.

הנה הוא פורף לסל. נעצר. מטעה לג'אמפ, וכשיריבו עולה השמיימה הוא מנתר רק להוציא עוד פאול ושתי זריקות…

הנה הוא פורץ, וללא עצירה או ניתור קובר עוד FLOATER…

הנה הוא רץ עם לברון…הכדור אצל לברון…המגן המתוסכל לא יודע מה לעשות…כדור לדוויין לעוד דאנק…

…הנה הוא מכדרר מאחורי הקשת, בעין אחת רואה את לברון…השניים לא צריכים כבר סימנים. יש קשר אלקטרוני בין שני המוחות…מסירה לעלי-הופ ולברון מטר מעל הסל קובר עוד אחת.

פריצות לסל. שמירה מצויינת על פול ג'ורג'. עלייה וסל מעל רוי היברט. זה מה שמיאמי מקבלת מהאול סטאר (10 פעמים) שלה, שלפתע נולד מחדש עם עליזות, רעננות, וכדורסל כיפי של פעם.

כנראה שלמנוחה המודגשת שלו משך כל העונה היתה השפעה מכרעת על דוויין 'הצעיר' והחדש. ועם דוויין בריא, כל הקומפלקציה של הפלייאוף השתנתה לחלוטין. איתו, בריא, ועם לברון ברמת משחק גבוהה כפי שלא היתה לו אף פעם לפני כן, מיאמי מוכנה הערב לנצח את הסידרה נגד אינדיאנה, ואם לא הערב אז ביום ששי. אז היא מגיעה בריאה כמעט לחלוטין ומוכנה כפי שהיתה אפילו יותר משהיתה בעונה שעברה, להגן על תוארה.

את מי היא מעדיפה?

איש לא אמר לי, אך לי נדמה שאילו שאלת את שחקני ההיט וההנהלה שלהם הם היו מעדיפים את הת'אנדר בגמר. אע"פ שהת'אנדר נראתה טובה עשרות מונים מהספארס אמש, במיאמי עדיין חוששים מהפלח וצאן מרעיתו. אני לא יודע למה נראה לי שנגד הת'אנדר יהיה 0-4 או 1-4, ונגד הספארס רק 2-4. כך או כך, דוויין ווייד הוא-הוא זה שהחזיר את הבטחון והשלווה למיאמי היט שלא נראתה יותר מדי טוב רק לפני חודשיים.

חזרתו של דוויין עם ברך בריאה – או הוא משחק כאילו על ברך בריאה – עשתה את כל ההבדל.

"אין הרגשה טובה יותר מההרגשה שישנה לי עכשיו כשאני מרגיש ויודע שאני תורם לקבוצה. זאת ההרגשה הנהדרת בעולם!", הוא אמר הבוקר.

רק הלייקרס והסלטיקס היו בארבעה גמרים רצופים. ההיט כמעט בטוח שם. ואז הם יהיו פייבוריטים לאליפות שלישית אפילו ללא יתרון בית. זהו הישג אדיר לקבוצה. זה הופך אותה כבר עכשיו לדיינסטי. הם משחקים טוב יותר ויותר עמוק מכל פעם אחרת הזכורה לי. כל ערב נמצא השחקן שתורו לתרום במיוחד, מלבד לברון או דוויין: פעם זה כריס אנדרסן. פעם ריי אלן. במשחק האחרון היה זה רשאד לואיס, למרות 0 מ-5 מדאונטאון. שמירתו המעולה ביותר היא שנתנה לו את הכתר של המשחק הרביעי, אחרי לברון כמובן.

דוויין אמר לספורטסנטר: "הסיבוב הראשון היה מין בחינה עבורי. כשראיתי שאני מסוגל לרוץ ולנתר ללא חשש, כל משחקי שונה. בסיבוב השני הבטחון חזר אלי, ועתה בסיבוב השלישי אני מרגיש שוב שאני ב-GROOVE של משחקי!!".

הוא יושב על ממוצע של 19.2 נק', 3.9 אס', ו-3.4 ריב', והנקודות באות עם 52.1% קליעה, האחוז הגבוה ביותר שלו בכל הפלייאוף שהשתתף בהם עד עתה. אבל כמובן שב-2006 הוא זרק כמעט פי שניים מהיום. נגד הפייסרס בארבעת המשחקים הוא 22.0 נק' ב-56.5%.

אגיד לכם משהו שאיש לא אומר: לדוויין ווייד בריא תהיה השפעה גדולה ביותר על החלטתו של לברון ג'יימס בקשר לפרי אג'נסי. אם כריס בוש ודוויין ווייד בריאים, שלמים, וטובים, עד לקיחת הגביע, לברון לא הולך לשום מקום. הוא כבר אמר לא פעם ולא פעמיים שהוא גר במקום שהוא אוהב ביותר, ושביתו על המים הוא "אחוזתו, ואחוזת אשתו וילדיו".

ספואלסטרה אומר: "דוויין עושה ממני מאמן טוב. אבל ההחלטה לתת לו מנוחה לא באה בחינם. בגללה הפסדנו את יתרון הבית. אם נגיע לגמר נצטרך לעשות זאת שוב – לקחת את יתרון הבית. ידעתי שזה המחיר שעלינו לשלם עבור מנוחה וריהביליצטוציה, והחלטתי שהתשלום שווה את התוצאה. לא הייתי משנה דבר לו הייתי צריך לעשות הכל שוב!".

לזכותו של דוויין וייאמר שהוא לא ישב בטל בעת ימי החופש ממשחקים. הוא המשיך לעבוד עם משקולות, אופניים, וריצה תחת מאמנו האישי, ותמיד היה כשר ב-100% להיכנס למשחק כל עת שספואלסטרה רצה בו.

"זה לא היה קל" הוא אמר. "לפעמים האימונים היו כאילו דריכה במקום וניכנסתי אפילו לייאוש זמני. אך לא נכנעתי. בתחילת אפריל התחלתי להרגיש שאני חוזר לעצמי. ההרגשה היתה נפלאה. אין דבר נפלא יותר להרגיש שאתה תורם, ושלא מכניסים אותך לשחק רק בגלל הרפיוטציה שלך. לא הייתי אומר שאני מרגיש כמו ב-2006. ב-2006 ההרגשה היתה שאני יכול לקפוץ לשמיים. היום? מספיק שאוכל לנתר מעל השומר שלי ולקלוע, ואת זה אני מרגיש שאני יכול לעשות כל פעם"!

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. יניב

    28 מאי 2014 21:22:26

    מנחם קשה לי עם זה בייחוד בפוסטרים על מיאמי אבל אני מסכים איתך בהכל. אנחנו במועדון לא לקחנו בחשבון את וייד ככה. לדעתי בכלל הוא נותן פליאוף הכי טוב מאז שאימפריית הרשע חברה לה יחדיו

  2. צביקה

    28 מאי 2014 21:36:34

    לפעמים הוא מעצבן אותי בפאולים מסוכנים ובפלופים, אבל אי אפשר לשכוח לו את 2006. תצוגת מופת. והוא לא נעלם אחרי זה. הוא פה, הוא שחקן אדיר שאכן נותן פלייאוף מצויין ומי שירצה לקחת את האליפות הזאת יצטרך לעבוד מאוד קשה.

  4. גיא

    28 מאי 2014 21:58:07

    אני מת על וויד, לפעמים נראה שהוא פשוט לא יודע להחטיא.

    שמעתי שיש תחרות בינו לבין המלך, מי יקלע באחוזים יותר טובים.
    לא מי יקלע יותר, אלא מי יקלע באחוזים יותר טובים. זה מראה כמה הם חסרי אגו וכמה הם אוהבים כדורסל.

    1. יניב

      29 מאי 2014 09:03:55

      גיא לדעתי זה מראה עד כמה הם חושבים על עצמם ועל מקומם בהיסטוריה ולא כמה הם אוהבים כדורסל.אני אתן לך דוגמא באחד המשחקים מול ברוקלין שמיאמי פיגרו במחצית,ברוקלין זרקו לסל החטיאו לברון לקח את הריבאונד,עמד בתוך הצבע(של מיאמי) התלבט מה לעשות,ראה שיש לו רק 2 שניות והדבר היחידי שיש לעשות זה לזרוק ומה שיהיה יהיה.אבל לא כדי שחס וחלילה לא יפגעו האחוזים ותיחשב לו זריקה שהוא החטיא הוא העדיף לא לזרוק.

  5. איל

    28 מאי 2014 22:09:29

    וויד מתסכל אותי באופן מהמם.
    ב-80% מהזריקות שלו, אין לי ספק שהוא עומד להיחסם או לעשות איירבול. אבל בכל זאת, הוא קולע את הפלואטרים המעצבנים האלה ואת הכניסות שלו על שישה שחקנים.
    באמת, שאם וויד כמו במשחק שעבר אין לשום ס"א ובטח לא OKC סיכוי נגד אימפריית הרשע.

  8. Mbk

    28 מאי 2014 22:46:57

    דווין וויד מעט בדעיכה
    עדיין המספרים שהוא מציג יוצאים מן הכלל
    העונה אין שום איום למיאמי במזרח
    יכול להיות שחוסר יתרון הביתיות יעלה למיאמי באליפות

  9. אוהד מיאמי משנת 99

    28 מאי 2014 23:11:46

    דווין הגיע לליגה בוגר יותר משאר כוכבי דראפט 2003 ולכן הגיע לשיאו הכי מהר. פלייאוף 2006 הוכיח כי מדובר בשחקן בעל פוטנציאל גבוה יותר מלברון אך עם אורך חיים קצר הרבה יותר.

    שימו את וויד של 2008 לעומת לברון של לפני שנה ושנתיים וגלו לי מה התוצאה.

  14. אוהד מיאמי מהפעם הראשונה שראיתי את הביג3 משחקים ביחד

    29 מאי 2014 00:40:30

    כיף של פוסט דוק
    וויד שחקן ענק זה כבר ידוע,אבל מה שחשוב באמת זו ההתאמה ההבנה ושיתוף הפעולה המושלם עם לברון.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט