1.הסלטיקס ניצחה במשחק פיזי, פראי, לעתים ברברי ואפילו בהמי, אבל כיפי

1)הסלטיקס ניצחה במשחק פיזי מאד, לעתים ברברי, במיוחד ברבע הרביעי. המשחק הזכיר בפיזיות שלו את הימים הטובים של העבר עם ביל למבייר, דנים רודמן, ג'ון סטארקס, ואנטוני מייסון.

2) אני לא מנסה להצדיק את מה שכתבתי בפוסט האחרון שהכדורסל של היום הפך למשחק של בידודים. מחזיק הכדור מחליט מה לעשות. לכדרר ימינה, שמשלה, שמאלה, ימינה, ואז קורים כמה דברים:

א.הוא פורץ לבדו לסל לסל ופאול, סל, החטאה, או פאול
ב. הוא מכדרר עם הכדור. ארבעת חברי קבוצתו בארבע הפינות. אז אחד מגיע לעשות SCREEN, ואז מחזיק הכדור מחליט אם לפרוץ לבד או להזים כניסה אבל הוא מחזיר כדור לחוסם, ואז הכל יכול לקרות. שחקנים נעים, מקבלים כדור, זורקים מרחוק אן מקרוב. הכל אחלה, שלא תבינו אותי לא נכון, אבל הכל מקרי. מה שעובד – עובד. מה שהולך – הולך.
ג. אם זה מקסיע עם נהכדור הוא לא מהסס לזרוק מכל מרחק, ואם סל ניכנס לו, אתם יכולים לשים כסף שעם הכדור הבא הוא שוב זורק מרחוק. אם זה הארדן? אם שני הסלים הראשונים נכנסים, הוא ימשיך לזרוק כל הערב. אם לא – הוא ייתכנס בעצמו ויצתחיל רק למסור ולסיים רק עם 16 נקודות כשהוא 2 מ-7 מהטריי, וס"ה בעוד יום גרוע מאד של 3 מ-14. (מילטון ב-4 מ-7, ג'ורג'יוס ניאנג (אמריקאי מלידה) ב-4 מ-7, ופיג'יי טאקר ב-3 מ-4 עזרו לסיקסרס לסיים עם 43.2% מכובדים ביותר שבד"כ מנצחים איתם משחקי כדורסל אבל לא היום.
ד. ג'ואל אמביד שיחק משחק מבוקר מאד, קלע את רוב כדוריו תחת הסל, ובסיים0 עם 30 ו-13 ריב' במשחק טוב, אבל לא יותר מטוב שלו. למה? כי השומר עליו ב-80% מהמשחק היה גראנט ויליאמס עם ה-1.96 שלו. אמביד הוא 2.14. כשויליאמס עמד מול אמביד ראשו הגיע בקושי לכתפיו של אמביד. היי, 18 ס"מ הבדל. אמביד היה חייב לשים 50 נגדו, אבל באשמתו הוא לא נע מספיק תחת הסל ובעיקר עמד סביבות הצבע והרבה בפרימטר במקום לקבור את הגמד עם 50.
ה. הסלטיקס ניצחה כקבוצה: טאטום 27, הורפורד 17, סמארט 15, ווייט 13 ובראון 23. ברוגדון מהספסל 15. איש לא הצטיין בסופר-כדורקסל התקפי אבל כולם שמרו נפלא, הוציאו נשמתם, נלחמו על כל כדור וניצחו למרות רק 35.6% מהטריי (טאטום? 3 מ-11 מה-3…). אבל איזה אבירי מלחמה הם היו באולם אכזר! כולם, כל ירוק נתן את נשמתו. אם לקבוצה הנמוכה הזאת נטולת הסנטר היו 42 ריבאונדים, בדיוק כמו לפילדלפיה הגבוהה יותר כמעט בכל העמדות (מלבד הארדן וטאקר), הדבר אומר דרשני, כמו שאומרים החברים שלי מתל ברוך.

הסלטיקס החזירו לעצמם את היתרון הביתי, ולדעתי את ההרגשה שהם קבוצה טובה יותר מפילדלפיה. אני נהניתי מהמשחק, כשברבע האחרון הרגשתי כמו בימים ההם כשהייתי צעיר ורזה.

2. השורה התחתונה במשחק השני: האם פיניקס תצליח בדקות ללא יוקיץ' לכפר על הדקות כשהוא משחק?

1)דווין בוקר (47 נק') וקווין דוראנט (39) קלעןו 86 מתוך 121 נקודות המנצחת – פיניקס סאנס – וזה די מספר את סיפור המשחק.

2) דווין בוקר כבר עלה לדרגת הקלעים ריי אלן ורג'י מילר. כל מה שהוא צריך זאת אליפות ואז ניתן יהיה לדבר עליו במושגים של כיתת הקלעים העליונים – סטפן קרי, קווין דוראנט, ג'רי ווסט.

3) אני ראיתי את קווין דוראנט עוד ב-OKC ואח"כ כמובן בווריורס, ואני מוכן לומר ללא היסוס שהערב הוא היה בכושר העליון שהוא היה בו אי-פעם. הסל של דוראנט שעשה 82-85 כשהוא שועט את שלושת רבעי המגרש ורק מגביר את מהירותו, ולפתע הוא נראה לי כמו דוראנט בן ה-19 באוניברסיטת טכסס. היה לו הערב משחק עליון.

4) אהבתי את התרגיל שאייטון עשה עם בוקר: בוקר עומד מחוץ קשת השלוש. אייטון מגיע מהצבע עד בוקר כאילו לחסום לו זריקה או לאפשר לו כניסה לסל, ופתאום הוא מסתובב ורץ לכיוון סלו, מקבל מבוקר כדור במבע, וקולע ללא הפרעה.

5) אם מדברים כבר על אייטון, לסאנס יש עוד סנטר על הספסל שבהרבה מובנים ויכולות עולה על אייטון. אני מדבר על ג'וק לנדייל, הבלונדיני הענק (2.11 מ') מאונ' סיינט מרי, ששיחק הרבה הערב, והיה טוב מאד גם בהגנה וגם בהתקפה.

6) הלילה גיליתי קמרון פיין שלא הכרתי: משחק פוינט גארד מצויין, קולע טוב, ולא סותם פיו לרגע. גם בטיים-אאוט הוא מדבר וכולם מקשיבים. לא יאומן. גם במשחק הוא לא סותם את פיו עם הוראות, פקה-פקה, צעקות לכאן ולשם. ממש טיפוס חדש שעד עתה לא הכרתי.

7) וכאן מגיעים לנקודה החשובה: האם הסאנס טובה יותר ללא כריס פול הפצוע?

הלילה נראה לי שכן, ללא ספק. בלעדיו הסאנס מהירה יותר, קלת רגליים יותר, ונראית – פשוט – טוב יותר. אבל חייבים לחכות ולראות מה יקרה עם הקבוצה ללא כריס פול כשהפלייאוף יגיע – אם יגיע – למשחק השביעי.

8) "אם יגיע משחק שביעי"; אם ביום נפלא כזה של בוקר ודוראנט, ומצד שני יום די טוב אבל לא אחד מהימים הטובים של יוקיץ' או מוריי, אני מאמין שדנבר תגנוב אחד בפיניקס ותנצח בששה משחקים, עם המשחק הששי בפיניקס שהיא תנצח.