1.הנאגטס לא סתם ניצחה את הסאנס. היא מעכה אותם. ג'מאל מוריי היה נהג המכבש

1)הלילה שיניתי דעתי על הנאגטס מהקצה עד הקצה. בראשי הם היו קבוצה משעממת, כבדה, המסתמכת על ניקולה יוקיץ' הכבד תחת הסל, וככה היא מנצחת משחקים. הלילה ראיתי קבוצה אחרת לחלוטין: מלבד הרבע השלישי בו היא מעט חרקה, משך שלושת הרבעים האחרים היא שטפה את הפארקט, השתמשה בכל חמשת שחקני החמישייה יוקיץ, מוריי, גורדון, פורטר, ו-KCP, ובשחקני הספסל העיקריים – ג'ף גרין, ברוס בראון, וכריסטיאן בראון (זוכרים את השחקן הלבן המצויין של קנזס?)

2) כוכב המשחק היה ג'מל מוריי שהלילה הוא קנה סופית את מקומו בין הפוינט גארדים הטובים ביותר ב-NBA. אני מדבר על רמה של סטפן קרי, SGA, וד'ארון פוקס. לחזור בצורה כזאת אחרי קרע מחלט ב-ACL ושנת שביתה הוא פלא פלאים. ג'מל אינו מהאתלטים הטובים ביותר אבל הוא מהיר מספיק, חזק מספיק, ויש לו את כל מה שפוינט גארד צריך: שכל. וינריות. קליעת שלשות מצויינת (הערב 6 מ-10 מהטריי). ריכוז משחק מעולה (9 אסיסטים). והעיקר משחק הבנה מצויין עם יוקיץ', ושאר השחקנים. הוא היה בטיפוס למרום ההר מאז קוביד 19, והערב הוא השלים את החזרה שלו עם הצגה לפנטאון.

3) הסאנס עלתה עם החמישייה הרגילה – דוראנט, אוקוגל, אייטון, כריס פול, ובוקר. ככל שהמשחק התפתח הבנת יותר ויותר שהסאנס היא קבוצה של שני שחקנים: קווין דוראנט וקווין בוקר (הם קלעו 29 ו-27). הם שניהם עשו הלילה בדיוק מה שהם יודעים לעשות אבל לא יותר. הגנה אישית מצויינת של גורדון על דוראנט, ו-KCP על בוקר (ואחריו כריסטיאן בראון ששמר עליו כל עת ששיחק),הירשו לשניים לקלוע ב-5 נקודות פחות מממוצעיהם, אבל לא יותר.. מי שקיווה שהשניים ינצחו את המשחק הבינו כבר במחצית הראשונה שזה לא יקרה. כדי שהם ינצחו את המשחק כריס פול חייב לככב ולקלוע את ה-20, 25 שלו כמו בימיו הטובים, אבל הם נעלמו ואינם ולא יחזרו.

4) ברבע הראשון דנבר ניסתה כמה דקות 'בוקס אנד וואן' על בוקר, אבל אז דוראנט החל לקלוע כמו משוגע, והנאגטס עברה לאישית רגילה

5) בחצי הראשון אארון גורדון פרץ לסל. רגליו לא בדיוק הסתדרו עם כדרורו, אז הוא סיים את הצעד וחצי עם 4.5 צעדים (!!!!!) שלא נישרקו. באותו רגע הבנתי שאין צעדים ב-NBA אלא אם כן אתה נושא כדור כמו RUNNING BACK בפוטבול.

6) בחצי הראשון אארון גורדון, ג'מאל מוריי, וברוס בראון שילשלו שלשות על ראשי הסאנס בדיוק לא יאומן של 52.7%. גם הסאנס מצאו את הרשת בשלשות כשהם קולעים – כקבוצה – 42% נכבדים מאד, אבל השלשות של גורדון ומוריי, וה-14 ריב' של יוקיץ' בחצי קבעו את ה-51-68, הפרש שידעתי שהוא גדול מדי עבור הסאנס המאד בינונית להפוך לנצחון. כל החצי השני היה מוקדש לשאלה באיזה הפרש הנאגטס מועכת את הסאנס.

7). הרבע השלישי החל עם שני סלים מהירים של פול, וסל מופלא של דוראנט וההפרש ירד ל-81-94 בסוף השלישי. מה היה הסל המופלא של דוראנט? הוא ניכנס משמאל אל תחת הסל של דנבר מימין, גרין שומר עליו, ואז, במקום שיעשה מה שציפיתי, מין סל בחצי סיבוב עם קצת הוק-שוט, הוא הסתובב לצד השני, ממש 360 מעלות, וקלע סל שמעולם לא ראיתיו קולע סל כזה. הוא עצמו חייך חיוך רחב כי הוא עצמו לא ידע שיש לו את זה.

8). משך כל הרבע השלישי הסאנס נתנו את כל מה שהיה להם, וכל פעם שחשבת שאוטוטו הם מורידים את ההפרש אל מתחת ל-10, ג'מאל מוריי הגיע והחזיר את ההפרש ל-13,14.

9) הרבע הרביעי הראה את ההבדל הגדול בין הנאגטס לסאנס: הנאגטס המאומנת כראוי החלה עם פיק-אנד-רולים על יוקיץ', מוריי קלע מקרוב ומרחוק, ומנגד היו אלה רגעיו הגדולים של בוקר שבעצמו הוריד את ההפרש ל-90-100. אבל אז בא הפיניש של הנאגטס שהגדילו את ההפרש עד 27 נקודות, לפני שהורידו מעט את הרגל מהדוושה, והסתיים 107-125.

10. קשה לי להאמין שלסאנס ישנו סכוי להישרד בסידרה הזאת. אני אשמח עבור אוהדי הסאנס באתר אם הם יצליחו לנצח שני משחקים מ-6.

2. הוספת תמונה או איור לתגובתך

הוספת תמונה או איור לשמך מוסיפה "צבע" לאתר באזור התגובות. ההעלאה היא קלה ביותר והיא תקפה רק להופס.קו.איל ולא לכל אתר או גוף אחר.

אם אתה מוכן להוסיף תמונה או כל איור אחר, נא היכנס לאתר GRAVATAR.COM והוראות ההתקנה פשוטות וקלות ביותר.

3. האם הלילה זה יתחיל שוב? הסדרות בין הניקס למיאמי העפילו על רוב הסדרות האחרות של שנות ה-90.

אני מנענע את ראשי. מנער את גופי. שואל את עצמי כיצד, לעזאזל זה קרה.

כיצד הייתי כל כולי – גוף ונפש – בתוך קבוצות מוזרות כמו ממפיס גריזליז או סקרמנטו קינגס? אני זוכר טוב-טוב ימים שאילו הזכרת אפילו קבוצות כמוהן, ואפילו תוכל לזרוק למשוואה קבוצות כמו דנבר נאגטס ופיניקס סאנס (מלבד התקופה של האציל צ'ארלס בארקלי שם במדבר) היו סוגרים לך את האתר באשמת "IRRELEVANT" – לא רלוונטי.

למה?

כי בימים הטובים ההם זה היה הבוסטון סלטיקס, לוס אנג'לס לייקרס, שיקגו בולס, דטרויט פיסטונס, וכן, הניו יורק ניקרבוקרס ומיאמי היט.

האמת? המלחמות בין הניקס וההיט היו אז החמות, הסוערות, הזועפות, הקוצפות, ו…המרגשות ביותר בכל ה-NBA של שנות ה-90 אפילו שאף אחת מהן לא הייתה אלופה (הניקס הגיעו קרוב מאד – ההחטאה של ג'ון סטארקס לשלשה – פאשלה של פט ריילי כי היה לו את יוברט דייויס – קלעי השלשות הטוב ביותר ב-NBA אז – שישב על הספסל רק כדי לחזות בהחטאה של סטארקס נגד היוסטון רוקטס שאם ניכנסה, הייתה מביאה אליפות לניקס)

אני לא בטוח מה הוא הגיל הממוצע של הגולשים ואנשי הצוות באתר. בשנים הראשונות של האתר, נניח בערך שנות 2005-2008 (ייתכן שאני טועה בגדול כי 'מספרים' הוא הדבר הראשון שאתה מאבד בזיקנתך – – – אם אתם יורדים לסוף דעתי…) הייתי אומר שהגיל הממוצע של הכותבים והגולשים אז נע בין 25 ל-30. בינתיים עברו כמה שנים טובות והייתי זורק מספר של 35-45 כגילאי הכותבים והגולשים הממוצע היום באתר.

למה ההקדמה הזאת?

כי אני שואל את עצמי כמה מהצוציקים של היום זוכרים את הכדורסל של שנות ה-90. אני לא מתכוון לעלייה המטאורית של מייקל ג'ורדן והשיקגו בולס. אני מדבר על המלחמה הזועפת בין שתי הקבוצות ששנאו אחת את השנייה יותר מכל 'שנאה' או יריבות אחרת בליגה.

היום זה ג'ימי באטלר נגד ג'יילן ברונסון ובאם אדאביו נגד ג'וליוס רנדל. המאמנים היום הם אריק ספואלסטרה נגד תום ת'יבודו. פעם זה היה קווין לפרי ואחריו פט ריילי, נגד פט ריילי ואחריו ג'ף ואן גנדי. אני בטוח שבעוד 30 שנה יבוא איזה 'דוק' אחר ויכתוב על היריבות האולטימטית בין מיאמי והניקס – כלומר בין באטלר וברונסון – אם כי לי זה לא נראה עכשיו כמשהו לכתוב עליו עוד 30 שנה, אבל לך תדע.

למה השנאה התהומית אז בין מיאמי היט לניו יורק ניקס? ישנן כמה סיבות:

1)לפחות חצי מתושבי מיאמי ביץ' (וכל סאות' פלורידה) הם ניו יורקים ולונג איילנדים שפעם היו אוהדי הניקס, ועם ההגירה דרומה הרגישו חובה להחליף את אהדתם לטובת מיאמי.

2) כשפט ריילי הפך למאמן הניקס השנאה גברה שבעתיים כי את פט ריילי כולם אוהבים לשנוא, מלבד הקבוצה הביתית.

3) אלונזו מורנינג במיאמי היט ופט יואינג בניקס היו שני סנטרים מהטובים, שניהם בוגרי אוניברסיטת ג'ורג'טאון, ושניהם מרכזי הכובד של קבוצותיהם. בגלל העבר הדומה של השניים ושאר הפלוסים של השניים, הם היו כמו שני "+" של מגנט, והיריבות הגדולה בין השניים שהייתה לה עבר ארוך ושאלה של 'מי טוב ממי', גרמה לתחרות שלא הייתה שנייה לה.

4) אני יודע גם על חוסר הסימפטיות שגבלה בשנאה בין שני 'המנהיגים' של מיאמי והניקס – טים הרדאוויי וג'ון סטארקס ששיחקו באותו תפקיד, תמיד שמרו אישית לוחצת אחד את השני, ותמיד הפליטו משפטי 'פאקה-פאקה' אחד לשני, עם אזכרה של האמהות, הסבתות, ובתי החולים בהם הם בטעות נולדו.

וכמובן מה ששפך דלק על מדורת השנאה היתה העזיבה של פט ריילי את משרתו כמאמן הניו יורק ניקס, ושבוע אחרי הוא כבר מאמן מיאמי היט. קשה להסביר את השנאה שפט ריילי גרם במדיסון סקוור גארדן כשפתאום עזב את הניקס עבור הכסף של מיקי אריסון – הבן של טד – שכבר אז היה בעל צי ה-CRUISE SHIPS הגדול בעולם – CARNIVAL CRUISE SHIP, שנתן לפט ריילי חוזה שאין לעמוד בפניו כמאמן, ואחראי על כל פעולות הכדורסל.

הניקס לא חשבו יותר מדי על הבוסטון סלטיקס, הבד-בויז מדטרויט, או הצעיר הזה מייקל ג'ורדן שהחל לעשות דברים שלא נראו עד אז בהופס. הדאגה הראשונית של הניקס הייתה מיאמי היט, ולכן בשנת 1991-1992 הם הביאו ניו-יורקי בשם פט ריילי (יליד פוקיפסי, ניו יורק, שכנער היה תופס רכבת מהירה לעיר מפוקיפסי – 45 דקות נסיעה – לחזות בקבוצתו המועדפת שהייתה כמובן הניקס).

הפט ריילי הזה הפך לשחקן כדורסל טוב מאד בקנטקי הגדולה עם מאמנה הסופרלטיבי אדולף ראפ, אח"כ שחקן טוב ואגרסיבי מאד ב-NBA – אבל לא אול-סטאר – ואז מאמן אגדי בלייקרס של שנות ה-80 עם כל המלחמות שלא הי כמותן ו משך כל העשור נגד הסלטיקס של רד אורבך.

תארו לכם את שנות ה-90 המוקדמות עם הניקס שעולה עם גרג אנטוני (צ'ארלי וורד), ג'ון סטארקס (יוברט דייויס), אנטוני מייסון , צ'ארלס אוקלי ופט יואינג (רון סייקלי) , נגד מיאמי עם בריאן שואו (אח"כ טים הרדאוויי), הרולד מיינר (רקס צ'פמן), ג'מל משבורן (גלן רייס), ג'ון סאלי (סטייסי קינג),רוני בסייקלי (לפני שאלונזו מורנינג הגיע למיאמי כשפט ריילי כבר היה מאמן מיאמי). פט ריילי מאמן הניקס וקווין לפרי מאמן מיאמי.

היו קרבות אש. אני מקווה שכמה מהשמות הללו מוכרים לצעירי האתר כי המבוגרים שבהם יודעים טוב-טוב מי הם היו.

אבל הקרבות האמיתיים עם אש ותמרות עשן על אמת החלו ב-1995 כשפט ריילי פתאום עזב את הניקס ועבר לאמן את היריבה השנואה ביותר שלה – מיאמי היט. אני הייתי אז מעורב מאד בניקס עם סטודנטים שלי העושים שם את הסטוז' לקראת ה-M.A שלהם בספורט מנג'מנט ומרקטינג, וקשה לתאר את מה שכולנו הרגשנו אז כשפט ריילי עזב. השנאה כלפיו הרקיעה שחקים. לא רק זה אלא אלונזו מורנינג ניבחר ע"י מיאמי לדראפט, ומשנת 1995 עד שהחלטתי להתפטר מאדלפי יוניברסיטי ולהיכנס לגמלאות (היום אני מודע לעובדה שעשיתי זאת 5-8 שנים מוקדם מדי, הקרבות בין מיאמי היט לניקס היו דם ואש ותמרות עשן.

מאמן הניקס היה ג'ף ואן גנדי, ומאומה לא יתאר טוב יותר את מלחמת החורמה בין שתי הקבוצות מתמונת השער – עוד קרב מכות בין שחקני שתי הקבוצות כשגף ואן גנדי הגמד מחליט להצטרף למלחמה, והוא נראה מתחת לכל הנלחמים מחזיק את רגלו של אלונזו מורנינג בשעה שכולם מעיפים אגרופים.

AP הצליח לתאר את המצב טוב מכל אחד אחר:

In a stunning move, Riley resigned as the head coach of the Knicks during the summer. By September, he was named the president and head coach of the Heat. Riley brought all of New York’s old brashness to the South Beach, establishing a new culture and leaving his old franchise in the dus

אין כמו הסרטון הזה לתאר את התחרותיות, היריבות, 'השנאה', הלחימה על הכבוד, כמו הסרטון הזה של המשחק ה-5 ב-ECSF בין הניקס וההיט ב-1997, שנת 'שיא השנאה' בין שני הקלובים:

האם נזכה לקמצוץ ממה שהיה פעם בין שני הקלובים הלילה? אני בטוח ששני המאמנים – ת'יבודו וספואלסטרה דיברו על השנים ההן ועל הצורך להמשיך במסורת.

הלוואי!

4. האם דריימונד גרין ניסה לפצוע בכוונה את ד'ארון פוקס?

הוא החמיץ:

Draymond Green trying to Spartan Kick this man 😭
pic.twitter.com/qy4IUk6Iws

— ⁶𓅓 (@KentrelUTD) April 29, 2023

5. שולח מסר לעולם הכדורסל דרך אינסטגראם:

View this post on Instagram

A post shared by 👑 (@kingjames)

6. דוק ריברס: "אילו הייתי צריך לשים כסף על המשחק הראשון הייתי מתערב שג'ואל אמביד לא ישחק"

Doc Rivers on Joel Embiid: “He didn’t do anything today. If I was a betting man, I would probably say doubtful for at least Game 1.” pic.twitter.com/CbrjQgFDe6

— Rich Hofmann (@rich_hofmann) April 29, 2023

7. אוסטין ריבס נתבקש לתאר את הלייקרס במילה אחת אחרי הנצחון על הגריזליז

"TOGETHER" הייתה תשובתו.

TOGETHER" MY ASS"

8. מליק מונק מסביר כיצד לדעתו הקינגס חיסלו את הווריורס אמש. תשובתו דומה מאד למה שכתבתי אתמול:

Malik’s Monk said he “knew we could run them” with only one day off between games. It’s an even quicker turnaround for Game 7. “I felt it a little more on them. They were a little tired. We’re younger than they are…Gonna try to do the same thing Sunday.” pic.twitter.com/XiRv4KNt1F

— Anthony Slater (@anthonyVslater) April 29, 2023