להיות ג'ימי באטלר / הגולש אביעד כהן

אביעד כהן, רואה חשבון בן 41 מטבריה. אוהד פיניקס ובין מקימי קבוצת האוהדים מכבי עירוני אשדוד (כדורגל).

החיים השתנו בפעם הראשונה אי שם במאי 2010. פיניקס השוו את הסדרה מול הלייקרס ל-2-2 בגמר המערב, ואני הייתי בהיי. מיד כשהסתיים המשחק, קיבלתי קריאה "ירדו המים", ומשם טסתי לבית החולים עם האישה ודויד שלי נולד. מאז המים ירדו, השמשות נכבו ופיניקס התאדתה מהפלייאוף לעשר שנים, לא לפני דרמה גדולה במשחק חמש.

מבחור צעיר שקם לכל משחק פלייאוף NBA, הפכתי לאבא עייף שמתלבט אם לכוון שעון כדי לראות את לברון ברבע הרביעי או לוותר כי הסאנס לא שם. ההתלבטות אם לקום מוקדם כדי לצפות או לתפוס כמה דקות תנומה, הייתה כמו ההתלבטות של ג'ימי באטלר אם להתלבש למשחק עונה סדירה או להשאר על הספסל.

ואז זה חזר. דויד שלי היה בן 10 כשהסאנס שבו לחיינו, ואצלנו בוקר טוב זה עדיין דווין ולא שעות השינה עצמן. לפני שנתיים החיים השתנו בפעם השנייה, ושעות השינה שלי יחד איתן. התאומים לולי ושאנגו נולדו, וזה נהיה סופר קשוח.

זה אומר שאם אחד ער הוא יעיר את השני. כשאחד חולה השני יהיה חולה אחריו. לילות לבנים כשאתה צריך לקום לעוד יום עבודה מאתגר בעולם הכספים והמספרים. אבל החיים הם לא משא ומתן. כשמגיע הצ'אלנג' צריך להיות ג'ימי באטלר.

להישאר ער עד שתיים או לקום בארבע אחרי שב-23:00 טיפלת בשאנגו או שהרדמת שוב את לולי. זה הפך למאתגר, וזה עוד כלום. בשבע הם צריכים להיות בגן, אז האופרציה מתחילה בשש וחצי בבוקר וזה זמן האש של המשחקים.

היום התחיל בשש, כי פיניקס לא שיחקה והחלטתי על יום חופש של לישון עד שש ולא עד ארבע. איזה כיף. לחזור מהעצמאות ולהירדם בחצות כשאתה חוזר לשגרה אלה שש שעות שינה. פתחתי וראיתי מה התוצאה של מילווקי, ראיתי שהם מובילים ב-13. עדכנתי את דויד שיאניס מטייל למשחק 6 ויכול להמשיך לנוח.

ארגנתי את הקטנים, ירדתי לאוטו, הדלקתי את הליג פאס וראיתי 113:113, דקה לסיום. WTF? עוד פעם באטלר? עכשיו צריך להסיע את הקטנים לגן, מרחק חמש דקות, אז מתניעים ונוסעים בזמן שהליג פאס חי ובועט.

18 שניות לסיום מילווקי מובילה בשתיים. חיכיתי לנס הקבוע עם באטלר, ותוך כדי נזכרתי בהחטאה שלו במשחק השביעי בשנה שעברה. פוקסים לא נחשבים. באטלר החטיא, הולידיי הלך לקו וקבר שתיים. ארבע הפרש, הסיפור גמור. נעביר לסקרמנטו? אני נוהג, אז אחכה עד הסוף.

שחקן של מיאמי תפר שלשה ופסק זמן. עוד דרמה. מה נסגר במשחק הזה? כדור ביניים, אבל הולידיי עשה נס וסחט עונשין. המשחק גמור, שתי שניות לבאזר. אני בחנייה, צריך להוריד את הקטנים. נחזור עוד כמה דקות להתעדכן בתוצאה. למיאמי יש את באטלר, וזה יותר מבוקר, סטפן קרי ולוקה דונצ'יץ' בשחקן אחד, אז נתקעתי בחנייה.

הולידיי החטיא את הראשונה. אמרתי למסך שעדיף לו להחטיא את השנייה כדי לסחוט שעון, אבל הוא קלע. גמור בכל מקרה. שלשת התאבדות עם שתי שניות לבאזר. חילצתי את התאומים בטיים אאוט וצעדתי לגן. אבל רגע, לא אמרת לדויד שהכל יכול לקרות במשחק אחד? לא הסברת לו שאחרי שהוא הפסיד עם יוון הכל יכול ללכת לפח במשחק אחד, אז מהלך אחד?

חזרתי לאוטו, לקחתי את הטלפון ליד, הגבהתי לפול ווליום ועודדתי את התאומים להתקדם בשביל כדי שאוכל להתרכז ברגע. זה הגיע, הכי לא צפוי, הכי שלשת התאבדות, ועם צעקת וואו.

ואז אתה שומע את הבאנדיטים לפני צועקים "וואו", מצחקקים שנייה, וממשיכים לריב מי יילחץ על הפעמון של הגן. עוד יום בחייו של ג'ימי באטלר.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  4. Jonathan

    27 אפר 2023 13:30:48

    תודה רבה.
    מזכיר לי שאת גמר 2016 ראיתי כמעט במלואו כשאני מקפץ עם תינוק בן חודשיים במנשא (מצעיפים האלה של הרוחניקים, זה מה שעזר לו לישון). בסוף הגמר הקבוצה שלי הפסידה אבל ניחא. הייתי בהיי מה"רכש" החדש ואז גם ג"ס רכשה את דוראנט (בתהליך שונה לגמרי).
    כיום עדיין רואה את המשחקים הגדולים תוך כדי שאני מארגן את הילדים לבית הספר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט