סלח לי, ריי אלן! / מנחם לס

 

אני מבקש סליחה גדולה, ריי אלן!

ב-18 הדקות הראשונות של המשחק מיאמי היט היו HORRENDOUS. מגעילים. איומים. ריי אלן וכריס בוש היו עבורי שני האשמים הראשיים, אפילו שאת איבודי הכדור, הקלינגים, והשטויות עשו כולם.

כאוהד מצוי שפכתי את כל חמתי על הגויים וכתבתי ללא בושה וללא סייג בבלוג החי –

"ריי אלן. אתה אפס. אפס. אפס!

זה היה משפט שבא כתוצאה מ-FRUSTRATION. תסכול איום ונורא שמיאמי מפגרת ב-14 במשחק ביתי בו עליה לגנוב את יתרון הבית מאינדיאנה, הקבוצה שנאבקה להשיגו כל העונה, וחייב הייתי למצוא שעיר לעזאזל להוציא עליו את כל כעסי.  בוש ישב כבר על הספסל עם כל הפאולים שעשה, ובא לי לעלות על ריי אלן שלא שמר, לא קלע, וסתם התרוצץ על הפארקט כתרנגולת שמלקו לה את ראשה.

ואז הגיע הרבע הרביעי בו ההיט נראתה גדולה כפי שאולי לא היתה גדולה מאז המשחק ה-7 נגד הספארס בעונה שעברה. היה זה רבע בו כתבתי בבלוג החי משפט שפתאום ניכנס לי לראש ואני חושב שעלי לקבל 'פרס נובל לספרות' עליו, כולל 'פרס נובל למבינים'. הרגשתי, וכתבתי:

"מיאמי ניצחה כי ברבע האחרון היא IMPOSED ITS IDENTITY"

אני עדיין לא מבין מאין באו לי המילים הנהדרות והנאדרות הללו. כנראה שעדיין יש לי קצת ממה שליאיר זעפרני,מומי החציל ואסי, וכל האחרים בצוות  יש – לפחות באנגלית.

אבל אם נחזור ברצינות לרגע למשחק ונפסיק להלל ולהאדיר את הכתיבה של הדוק הדפוק בראש, זה בדיוק מה שמיאמי עשתה: היא הכריחה והשליטה על הפייסרס את משחקה היא. את המיוחדות שבה. את מה שעשה ממנה אלופה בשנתיים האחרונות: שמירה כמעט אופטימלית, והתקפה מניעת כדור הכוללת כניסות בלתי עצירות של לברון ודוויין, ומציאת האדם החופשי לשילשול השלשות.

ואת הכוכב הגדול ברצוני להעניק לריי אלן, שבמשחקו ברבע האחרון החזיר את ההיט לרמה בה היא תוכל לגבור לא רק על הפייסרס, אלא גם על הפלח וצאן מרעיתו.

אתם זוכרים את משחק הגמר הנפלא של מיאמי היט כשמייק מילר קבר שלשות כמו שחברה קדישא קוברים מתים?  אותה הרגשה היתה לי אמש ברבע הרביעי כשמיאמי נראתה כמנוע משומן העובד על כל הצילינדרים שלו. כדי שמנוע כזה יעבוד ככה, על הקבוצה 'לפזר' את ההגנה השומרת עליה, וזה אתה יכול לעשות רק עם דאונטאונים. ואמש הדאונטאונים חזרו לאצבעותיו של האשף, קלעי השלשות הגדול בכל הזמנים. כשריי אלן חוזר להיות הצלף שהוא, קשה מאד יהיה לנצח את מיאמי.

חולשתו היחידה אמש? הגנה לא הכי טובה. אבל ככה זה תמיד היה עם גאוני הקליעה: כריס מאלין, רג'י מילר, ג'רי ווסט, ריק בארי. אתה לא מבקש ממאסטרו כמו יהודי מנוחין לנקות את הפסנתר. הגנתו 'עוברת', וזה די והותר עבור חולה היט כמוני.

אני תמיד הערצתי אותו. עוד מהימים ביוקון עם דורון שפר. ואמש, מה שהוא הוכיח לי זה המחמאה הגדולה ביותר שאני יכול לתת לו:

בגיל 39 הוא עדיין רלוונטי!

הנה. עוד משפט לפנתאון מהסופר הדגול מנחם לס, והפעם בעברית!

אין מחמאה טובה יותר לשחקן בגיל 39 מאשר לומר עליו שברמה הגבוהה ביותר של משחק זה או אחר הוא עדיין רלוונטי!

כמו טימי דנקן בספארס. כמו וויגס במנצ'סטר יונייטד. לא מכניסים אותם לזכרון חסד נעורים כפי שהרגשתי העונה כמה פעמים עם סטיב נאש, אלא מכניסים אותם בגלל תרומתם המיוחדת לקבוצה.

המחמאה הגדולה ביותר לריי אלן היא שהוא הצליח בעבודה קשה לשמור על כושר גופני מעולה ביותר המאפשר לו לנוע, לרוץ, לנתר, ובעיקר להגיע לשטחים פנויים לקבירת השלשות. זאת המחמאה הגדולה אפילו יותר מידו המוזהבת: הכושר הגופני הנפלא שלו שהוא תוצאה של עבודה יום-יומית קשה, ושהטריינר של מיאמי הגדיר כ-"השחקן העובד קשה יותר מכולם על שמירת כושר גופני".

מה שאני אוהב הכי הרבה אצל ריי אלן היא הסטואיקה שבבודי אימאג' שלו: מבע פניו נשאר תמיד אותו מבט אם הוא 0 מ-9 או 8 מ-9. הוא תמיד יודע שהוא עושה את הכי טוב שהוא יכול, ואם הכדורים לא ניכנסים – אז הם לא ניכנסים. במוקדם או במאוחר הם יתחילו להיכנס. הוא לא מתנצל, לא מתרץ, ולא מסביר. רק ממשיך לזרוק.

לי ישנה הרגשה שאמש המחסום נישבר. הוא היה במין משבר קליעות ברוב משחקי הפלייאוף, ואמש המשבר נותץ והוא עניין של העבר.

למיאמי זוהי החדשה המשמחת ביותר. לאינדיאנה ואח"כ לספארס אלה חדשות לא טובות.

החדשות הלא טובות לאוייבים הן שריי אלן הפך שוב לשחקן רלוונטי ביותר!

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. מנחם אנחנו יודעים שאתה גם בן-אדם עם רגשות כמו כולנו,
    וגם לך מותר להתעצבן ולקלל כי זה בא מאהבה,וצון שהכול יצליח,
    גם אני אתמול אמתי על בייל במשחק הגמר בצמפיון שהוא
    זבל,אחרי ההחמצות המסמרות שיער,למרות שאני יודע שאין
    אחד בעולם שיותר טוב ממנו בעמדה שלו,
    זה חלק מהחוויה של כל משחק ומשחק,אפילו אני שחולה על ריי,
    כשהוא מחטיא אני אומר יאללה תתלה את הנעליים,
    אבל בסוף המשחק בין אם נצחון/הפסד אני חוזר לפרופורציות,
    אז תענוג לראות אותך מנחם גם פולט שטויות כמו שאר האנשים בכדור,

  2. מתי הוא הפסיק להיות רלוונטי? לקלוע שלשות הוא אף פעם לא ישכח. אם הוא רוצה הוא יכול להמשיך ככה עוד כמה שנים ואף אחד לא יהיה מופתע.

  3. חזרתי לבלוג החי רק כדי להיזכר בציטוט המדויק של תגובתי הקולעת, הממצה, החכמה והשקולה לזעקה האימפולסיבית שלך, מנחם.

    אתה כתבת:
    "משחק שני שריי אלן מיותר לחלוטין. הוא לא עושה כלום והוא מגןם חלש. כל הזמן מקווים שעיתחיל לקךלוע שלשות, וכל מה שנמשארת זו רק תקווה. הבנאדם כבר לא שייך"

    ואני, שחושב ושוקל ובוחן ובודק בשלווה וחוכמה עניתי לך:
    "סבלנות" (כך במקור, וידאתי פעמיים).

    היה זה שניות לפני השלשה הראשונה מתוך השרשרת שהמטיר ג'יזוס על ראשיהם הכפופים והמדוכאים של אוכלי התירס.

    ואני, אני עליתי קילו וחצי רק מהנחת.

    1. וזה, אגב, מזכיר לי מכולם דווקא אותי במשחקי הניקס.
      ההבדל, הקל, הוא שאין לי את פוסט החרטה, כמו שלג'יי אר המחבל אין שלשה בגמר האזורי.

    1. כשאוגוסטוס שלח את הגובים לקחת פרוטה מכל משתין בשירותים הציבוריים ברומא אמרו לו יועציו, הקיסר, זה מסריח.
      אוגוסטוס, זקן חכם שכמוהו הראה להם ססטרצה ואמר, תראו, יועציי, והריחו. לכסף אין ריח.

      אתה הבנת את זה שעייה, נכון?

    1. הילדים מתרוצצים מסביב, דואגים אחד לשני ואוכל ולתעסוקה, ואני מה נשאר לי? לקרוא ולהשתעשע, ופה ושם גם לכתוב מילה.

      הנה, בוא נעבור לפוסט המעניין של רועי על מיסיס בוש ונראה איך אפשר להחיות שם את האווירה השמחה ממילא

  4. מנחם אתה ממש עובד על זכרון לטווח קצר. להזכירך: בסדרה מול ברוקלין, ריי אלן שיחק 27 דקות בממוצע, קלע 13 נקודות, לקח 4.8 ריבאונדים וחילק 1.8 אסיסטים. האחוזים מהשלוש היו קצת נמוכים 36%, אבל מהקו נתן 94% ומהשדה בכלל נתן 49%. כך שריי אלן לא נעלם בכלל, רק מנחם הזכרון שלך התקצר עד כדי טווח של משחק אחד…תכל'ס באמת במשחק הקודם, משחק הנצחון באינדי, הוא היה חלש בקליעה (רק אחד מחמש זריקות) עדיין נתן תוצרת: 4 בריבאונדים חסימה וחטיפה ונתן 2פאולים. משחק הראשון בסדרה, שבו מיאמי הפסידה, הוא היה מצויין עם 12 נקודות, חמישה ריבאונדים ו4-אסיסטים.

  5. זה פשוטט פרייסלס, מנחם כותב בתגובות שריי אלן אפס אפס אפס וגמור ואז הוא משחיל 3 שלשות וגומר את המשחק.

    לפני שבוע בלוטרי מנחם רשם שאם לקליבלנד רק היה את לברון עכשיו…
    שזה בערך הדבר הכי מוזר להגיד, כי אם היה לה את לברון לא היה לה את קיירי, את הבחירה הראשונה בשנה שעברה, את הבחירה הראשונה השנה(וגם לא את טירסטאן תומפסון).

    מנחם עוברת עליך תקופה לא קלה, יש מצב שאתה אוכל מהתערובת של העיזים?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט