לקראת גמר ליגת האלופות, בואו נחזור 9 שנים אחורה…

*

פרק א' – פרולוג:

למי מאיתנו לא יצא לנהל דיון לגבי מי השחקן הכי טוב, הקבוצה הכי טובה, טורניר גביע העולם הכי טוב וכיו"ב. מדובר על דבר סובייקטיבי ביותר, אשר אין לו באמת הכרעה חד משמעית.

לכן, צריך להבין כמה יוצאת דופן היתה עונה 2004/2005 בליגת האלופות, על-מנת שכל בר דעת אשר צפה בה יודע מעבר לכל צל של ספק – זוהי העונה הכי גדולה מאז היווסדה של ליגת האלופות בעונת 1991/1992 והיא עדיין כזו. למי שזכה לראות, תמיד כיף להיזכר.

למי שלא, זהו סיפורה של עונת 2004/2005 – העונה הכי גדולה!

***

פרק ב' – מוקדמות והזווית הישראלית:

תודות לדירוג שהביאו הקמפיינים המוצלחים של הפועל ת"א בגביע אופ"א בעונת 2000/2001 ושל מכבי חיפה בליגת האלופות בעונת 2002/2003, הליגה הישראלית קיבלה 2 מקומות במוקדמות ליגת האלופות (הפעם היחידה עד כה). מכבי ת"א, שסיימה את עונת 2003/2004 במקום השני, החלה את דרכה בסיבוב המוקדמות השני (מתוך שלושה). ההגרלה זימנה לה מפגש כפול מול ה.י.ק. הלסנקי. המשחק הראשון בפינלנד הסתיים בתיקו 0:0. בגומלין בבלומפילד, כבש לירן כהן, שנכנס כמחליף בדקה ה-64, בדקה ה-88, שער ניצחון והמשחק הסתיים בתוצאה 0:1 לצהובים.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=Ivq9RE0BnJg&w=420&h=315]

בסיבוב המוקדמות השלישי, הוגרלה מכבי ת"א נגד פאוק לסוניקי. במשחק החוץ ניצחה מכבי ת"א בתוצאה 2:1 משערים של ישמאל אדו וארז מסיקה.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=x0VrC3Pvobs&w=420&h=315]

כנראה שלא רק חנן שפגט מפשל עם פקסים וגם פאוק סלוניקי שיתפו שחקן שלא כחוק, ולכן מכבי ת"א זכתה בניצחון טכני 3:0. במשחק הגומלין, שהיה לפרוטוקול בלבד, ניצחה מכבי ת"א 0:1 משער של לירן כהן כבר בדקה ה-8.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=eD8vbzks8VY&w=420&h=315]

אך הסיפור הפיקנטי יותר, זה שייזכר לדיראון עולם וכתוב באותיות של קידוש לבנה, בפרק למבוגרים בלבד, בספר דברי הימים של מכבי חיפה, הסיפור שנתן את האות לפתיחת אותה עונה מופלאה, הוא המפגש הכפול של אלופת המדינה לעונת 2003/2004, בסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות, מול אלופת נורבגיה, רוזנבורג. פתיחת המשחק הראשון בנורבגיה דווקא לא בישרה על הדרמה שעתידה להתפתח. כבר בדקה הראשונה עלתה רוזנבורג על לוח התוצאות ובדקה ה-8 היה זה כבר 0:2. הדרך לתבוסה וסיום דרכה של מכבי חיפה במוקדמות ליגת האלופות נראה קרוב מתמיד. אך הירוקים גילו חוסן מנטלי, לא נשברו ואף הצליחו לצמק ל-1:2 משער של ג'ובני רוסו, רגע קל לפני הירידה לחדרי ההלבשה, בסיום המחצית הראשונה. זו היתה גם תוצאת הסיום.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=7k825sfhGok&w=420&h=315]

אך זה היה כאין וכאפס לקראת מה שהתרחש במשחק הגומלין. 25,000 ירוקים מילאו את היציע המערבי ומרכזו של היציע המזרחי באצטדיון ר"ג. הפתיחה לא בישרה טובות וכבר בדקה ה-26 הורחק נג'ואן גרייב בכרטיס אדום. שוב גילו הירוקים אופי ובדקה ה-31 כבש וואליד באדיר מ-25 מטרים. בחלוף 7 דקות הכפיל גוסטבו בוקולי את התוצאה. או אז הבנתי את המשפט "אשר יגורתי בא לי." בדקה ה-90, עת שחקני מכבי חיפה ואוהדיה כבר ראו עצמם בליגת האלופות, בעיטה חופשית של הנורבגים מצאה את הרשת ושלחה את הקבוצות להארכה, בה כבשו הנורבגים 2 שערים נוספים והדיחו את הקבוצה מעיר הכרמל. בנימה אישית, אומר שהיה לי המזל הגדול לקבל את הדיווחים מהמגרש בשידור חי לנוקיה 6100 ברשת הירדנית שהצלחתי לקלוט בדרום רמה"ג ולהימנע מצפייה במפח הנפש שהשאיר עשרות ומאות אלפי ירוקים מצולקים למשך שארית ימי חייהם.

בנוסף, בסיבוב השלישי של ליגת האלופות נטלו חלק מספר קבוצות פאר בהן עוד ניפגש בהמשך הדרך: ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול, אינטרנאציונל מילאנו ויובנטוס, אשר היתה בסכנת הדחה לאחר שסיימה את משחקה הביתי בתיקו 2:2, אך השכילה לנצח בחוץ 4:1.

***

פרק ג' – שלב הבתים:

על הפן הישראלי אין הרבה מה להרחיב. מכבי ת"א הוגרלה לבית עם באיירן מינכן, יובנטוס ואייאקס אמסטרדם וסיימה במקום האחרון עם 4 נקודות ו-4 שערים שנכבשו כולם על-ידי-רגלי ברוך דגו.

בשלב הבתים הושגו מספר תוצאות מפתיעות, אשר היוו את הבסיס למפגשי הטיטאנים בשמינית הגמר. בבית A סיימה מונאקו, הפינליסטית מעונת 2003/2004, במקום הראשון לפני ליברפול במקום השני. בבית B סיימה באייר לברקוזן לפני מי שניצחה אותה בגמר 2001/2002, ריאל מדריד. בבית C יובנטוס סיימה במקום הראשון ובאיירן מינכן בשני. בבית D סיימה אולימפיק ליון במקום הראשון לפני מנצ'סטר יונייטד במקום השני. בבית E סיימו ארסנל ופ.ס.וו. איינדהובן במקומות 1 ו-2 בהתאמה. בבית F היו אלה מילאן במקום הראשון וברצלונה במקום השני. בבית G סיימה אינטר ראשונה וורדר ברמן שניה; ובבית H סיימה צ'לסי במקום הראשון לפני פורטו, האלופה המכהנת, במקום השני.

***

פרק ד' – שמינית גמר:

אלמלא הגמר של אותה העונה, כנראה ששמינית הגמר היתה נזכרת כשלב הגדול ביותר אי פעם בליגת האלופות. "רק רגע" יאמר פלוני אשר אינו מצוי בפרטים. "כיצד יתכן ששמינית גמר תהיה כל-כך גדולה?" ובכן, מספיק להסתכל על המשחקים שההגרלה זימנה, בכדי להבין. החל מ-4 מפגשי ענקים, אשר איש לא היה נופל מכסאו אם כל אחד מהם היה גם הגמר: ריאל מדריד-יובנטוס, באיירן מינכן-ארסנל, ברצלונה-צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד-מילאן. עבור בעוד 3 מפגשים אטרקטיביים: ליברפול-לברקוזן, פ.ס.וו אינדהובן-מונאקו (פינליסטית, כנזכר לעיל) ופורטו (אלופה מכהנת)-אינטר. וכלה במפגש של שתיים מהקבוצות ההתקפיות ביותר באירופה, ורדר ברמן-ליון.

*

ריאל מדריד-יובנטוס:

המשחק הראשון בין השתיים הוכרע משער בדקה ה-31 של בלם ריאל מדריד איבן הלגרה. במשחק הגומלין, השווה דויד טרזגה בדקה ה-75 בשער מרהיב.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=7LnA-ZNuRGg&w=420&h=315]

המשחק הלך להארכה. הטלפון מצלצל, שיחה מאבי "אין שום סיכוי שיובנטוס תעלה" הוא אומר, "אי אפשר לשמור התקפה שכוללת את זידאן, רונאלדו, פיגו, ראול (גונזאלס-מ.ג.) ודיוויד בקהאם 120 דקות בלי שער." אז מסתבר שהגנה של קבוצה איטלקית דווקא כן מסוגלת. בדקה ה-116, לאחר ששתי הקבוצות נותרו ב-10 שחקנים רק 3 דקות קודם לכן, כבש מרסלו זלאייטה את שער הניצחון ושלח את יובה לרבע גמר.

*

ליברפול-לברקוזן:

ניצחון כפול לליברפול, פעמיים 1:3.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=LXJGR6666LI&w=560&h=315]

*

פ.ס.וו אינדהובן-מונאקו:

PSV ניצחה בהולנד 0:1 את הקבוצה המפתיעה של אשתקד. הזיכרון של העונה המרשימה של מונאקו, בדגש על המהפך מול ריאל מדריד (ניצחון 1:3 בבית לאחר הפסד 4:2 בספרד), בהחלט יצר עניין לקראת הגומלין. אינדהובן לא הותירה ספק וסגרה ניצחון כפול עם 2:0 מרשים בנסיכות הצרפתית.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=FOj5gcp16_M&w=560&h=315]

*

באיירן מינכן-ארסנל:

ארנסל הגיעה עם הרבה אמונה למשחק השני, לאחר 1:3 לטובתה של באיירן מינכן בגרמניה. בדקה ה-66, מי אם לא תיירי הנרי הרים את אייבורי באוויר. ארנסל עוד ניסתה, אך לא השיגה את השער המיוחל שיעלה אותה לרבע הגמר.

*

פורטו-אינטר:

על אף יתרון הביתיות של האיטלקים ומכירת כוכבי העונה שעברה ובראשם המאמן, ז'וזה מוריניו, אלופת אירופה עשתה ניסים ונפלאות שנה קודם, ולכן האמינה ביכולתה לשחזר חלק ניכר מההישג בעונה הקודמת גם בעונה הנוכחית והדחה בשמינית הגמר לא באה בחשבון, בטח מול אינטר שלא נחשבה לאחת מאריות היבשת. המשחק הראשון, בפורטו, הסתיים בתיקו 1:1, אך פורטו היתה הקבוצה העדיפה על המגרש, ולכן בראיונות לתקשורת ניכר כי בקבוצה שררה אופטימיות. אך דבר אחד פורטו לא העריכה כראוי – את הענק העדין, אדריאנו. שלושער של הבראזילאי ואלופת אירופה בחוץ – 1:3.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=FQas8Deuhic&w=420&h=315]

*

ורדר ברמן-ליון:

2 מהקבוצות ההתקפיות באירופה נפגשו לצמד משחקים שהבטיח שערים רבים וקיים כפליים. 3:0 חלק של ליון בווסרשטדיון כבר במשחק הראשון לא הותיר ספק מי תעלה מהמפגש לרבע הגמר. אך זה היה רק הסיפתח למשחק הגומלין. לא פחות מ-9! שערים נכבשו במשחק הפורה ביותר בשלב נוק-אאוט של ליגת האלופות. בסיום המשחק, לוח התוצאות הראה 2:7 לליון.

*

מנצ'סטר יונייטד-מילאן:

הדעה הרווחת היתה שאלופת אירופה בשנת 2003, שרק בעונה שעברה הודחה במהפך דרמטי, לאחר ניצחון של 1:4 במשחק הראשון בשלב רבע הגמר, היתה הקבוצה הטובה בעולם כבר 3 עונות ברציפות. סוג של באיירן מינכן של היום – לאו דווקא הכוכבים הכי נוצצים, אבל כמעט בכל עמדה במרגש ניצב שחקן טופ עולמי. התקווה של האנגלים היתה העדרו של החלוץ האוקראיני, אנדריי שבצ'נקו. אך גם החלוץ השני של מילאן, שנתן את העונה הטובה בחייו, הרנן קרספו, הספיק. שער שלו בדקה ה-78 במפגש הראשון

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=0C0sTYGQcYs&w=420&h=315]

ובדקה ה-61 במפגש השני

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=DmoBIXv4R_A&w=420&h=315]

היו כל השערים במפגש זה, שהתוצאה בו לא מייצגת את הפער האמיתי, שהיה גדול בהרבה.

*

ברצלונה-צ'לסי:

אך כל המפגשים עד כה, שהיו אדירים, באמת אדירים, היו רק המתאבן למפגש ההיסטורי הזה. אמנם עונה קודם לכן צ'לסי הגיעה עד לשלב חצי הגמר, אך הדבר דומה להעפלה של שאלקה בשנת 2011 – משהו מפתיע ונחמד, אבל ברור שמבחינת איכות הקבוצה אינה בין 4 הקבוצות הטובות באירופה. לא כך הפעם. הבאתו של מוריניו בתוספת רכש מסיבי מיתגו את הקבוצה כקונטנדרית רצינית לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות. גם ברצלונה, שאיבדה רבות מיוקרתה בשנים שעברו ולא זכתה באליפות ספרד במשך 5 העונות האחרונות, ביצעה שדרוג רציני. פרנק רייקרד העמיד קבוצה מלהיבה עם שחקנים כמו רונלדיניו, סמואל אטו ואחד המצטיינים של אלופת אירופה הקודמת, דקו.

המשחק הראשון שוחק בקאפ-נואו. שער עצמי של ז'וליאנו בלטי קירב את ההכרעה לצד הכחול, אך הרחקה של דידייה דרוגבה טרפה את הקלפים. בדקה ה-64 החליף מקסי לופז את לודוביק ז'ולי ולקחו לו בדיוק 3 דקות לעשות את זה

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=T6M9WA-G8gI&w=560&h=315]

בחלוף 6 דקות, הוסיף סמואל אטו את השני וברסה יצאה ללונדון עם יתרון 1:2.

אלמלא הגמר של אותה עונה, בהחלט יתכן שעונת 2004/2005 היתה זכורה בעיקר בשל משחק הגומלין בין הקבוצות. ברצלונה הגיעה אופטימית ומתוחת חזה מסיום המשחק הראשון. בדקה ה-19 לוח התוצאות הראה 0:3 למקומיים. יאוש? ויתור? לא אצל רונלדיניו. צמד תוך 11 דקות, הראשון בפנדל והשני בשער מדהים, שבתחילת המהלך אתה מסנן לעצמך "מה לכל הרוחות הוא עושה?" ובסופו "איך לכל הרוחות הוא עושה את זה?", הפכו את הקערה על פיה והציבו שוב את ברצלונה בעמדת העפלה. כך עד הדקה ה-76, עת נגיחה של קפטן הבלוז, ג'ון טרי, הכריעה את ההתמודדות.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=8Qaovod6JgM&w=420&h=315]

***

פרק ה' – רבע גמר:

שלב רבע הגמר הבטיח לא פחות מקודמו וגם הוא קיים – ועוד איך קיים!

*

ליברפול-יובנטוס:

המשחק הראשון שוחק בליברפול. כבר בדקה ה-10 העלה סמי היפיה את המקומיים ליתרון.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=wnZ2oos02IU&w=420&h=315]

בדקה ה-25 לואיס גרסיה כבר הכפיל את התוצאה. אבל גם יתרון של שני שערים לא יבהיל את יובה. בדקה ה-63 פאביו קנבארו קבע את תוצאת הסיום 1:2. 90 דקות ניסו הגברות הזקנות מטורינו לפרוץ את הגנת המרסיסידס, אך ללא הועיל. משחק הגומלין הסתיים בתיקו 0:0 וליברפול המשיכה לשלב הבא.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=pAVmfUTPLAg&w=420&h=315]

*

ליון-פ.ס.וו אינהובן:

בפרספקטיבה עכשיוית, המפגש הזה עלול להיתפס כפחות אטרקטיבי, אך באותה התקופה היה מדובר על שתיים מהקבוצות האיכותיות באירופה. שמות כמו גרגורי קופה, כריס, מייקל אסיין, פלורן מאלודה, סידני גובו, אריק אבידל וסילבן וילטורד, בצד אחד ושמות כמו פארק ג'י סונג, אלכס, מארק ון-בומל, פיליפ קוקו וג'פרסון פרפאן, בצד השני.

המשחק הראשון התקיים בצרפת. שערים של מאלודה, בדקה ה-12, וקוקו, בדקה ה-79, שלחו את הקבוצות להולנד בשיוויון 1:1.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=UaJmpOYiovc&w=420&h=315]

גם במשחק הגומלין הצרפתים כבשו ראשונים מרגלי וילטורד, בדקה ה-10. גם הפעם אינדהובן השוותה במחצית השניה ובדקה ה-50 אלכס קבע את התוצאה שלא השתנתה עד להכרעה בפנדלים 2:4 ל-PSV.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=r5-LhvP_a-c&w=560&h=315]

*

מילאן-אינטר:

ההגרלה זימנה מפגש כפול בג'וזפה מיאצה. מילאן אירחה את המשחק הראשון. שער אחד בכל מחצית, הראשון של יאפ סתאם והשני של אנריי שבצ'נקו, הכריעו למעשה את גורל המפגש.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=EPf-_h-VV4U&w=420&h=315]

אך הסיפר הגדול היה משחק הגומלין. במצב של 1:0 למילאן משער של שבצ'נקו, כאשר אוהדי אינטר יודעים שהסיפור גמור ולאחר שפסלו להם שער בתואנה של עבירה על דידה, שוער מילאן, הם החלו להשליך עשרות אבוקות לכיוונו של דידה. לשופט לא נותרה ברירה אלא לשרוק לסיום, או כמו שנהוג לכנות זאת בעגה המקומית – "לפוצץ את המשחק".

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=o8b2qwJqWF0&w=420&h=315]

*

צ'לסי-באיירן מינכן:

נראה שצ'לסי התלהבה מתוצאת הניצחון על ברצלונה, כיוון שגם הפעם המשחק הסתיים בתוצאה 2:4 עם שער של מיכאל באלאק בפנדל בדקה ה-93 שהותיר לגרמנים תקווה לגומלין.

התקווה התמוססה במהרה, כאשר בדקה ה-30 פרנק לאמפרד כבש לזכותה של צ'לסי וחתם את ההתמודדות. אמנם באיירן ניצחה בסופו של דבר 2:3, אך הניצחון כלל שערים בדקות ה-90 וה-95, כך שהעלייה של צ'לסי לא היתה מוטלת בספק.

***

פרק ו' – חצי גמר:

ההרגשה באותם הימים היתה שהגמר הקלאסי הוא מילאן-צ'לסי. במקרה או שלא, ההגרלה (שאז היתה כבר בשלב רבע הגמר) אפשרה להן להיפגש רק בגמר.

*

צ'לסי-ליברפול:

המשחק הראשון בלונדון הסתיים בתיקו ללא שערים וללא אירועים מיוחדים. צ'לסי תקפה, ליברפול התגוננה והזמן חלף. הצפייה היתה שהתרחיש יחזור על עצמו גם במשחק השני, אך רפאל (רפא) בניטס הפתיע את כולם. ליברפול התנפלה על צ'לסי מהפתיחה והדבר הניב פירות כבר בדקה הרביעית. פטר צ'ך ביצע עבירה ברורה שהיתה צריכה לזכות אותו בכרטיס אדום ופנדל לטובת ליברפול. עוד לפני שהשופט הספיק לשרוק, לואיס גרסיה עט על הכדור ובעט אותו, אך האחרון לא עבר את קו השער במלוא היקפו והורחק. למזלה של צ'לסי, השער דווקא אושר וצ'ך ניצל מהרחקה. בסופו של דבר, טעות השיפוט לא שינתה את התוצאה הסופית. ליברפול בגמר, לראשונה בליגת האלופות.

*

מילאן-פ.ס.וו. אינדהובן:

כמו ברבע הגמר, גם הפעם שער אחד בכל מחצית של מילאן במשחק הביתי, הראשון של שבצ'נקו והשני של יון דאל תומאסון, חתמו את תוצאת המשחק 0:2.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=mms8hA9Gn5Y&w=420&h=315]

הגומלין, לעומת זאת, הביא עימו דרמה ענקית. ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה גרם לישראלים רבים לוותר על הצפייה. גם אני רציתי לוותר, אך כיוון שהיתה לי הרגשה שאכתוב על כך טור 9 שנים מאוחר יותר, הקרבתי מעצמי. לקחתי עוד חבר לחדר בצבא ויחדיו צפינו במשחק, בגפנו, במועדון. ל-PSV לא היו הרבה ברירות: התקפה-התקפה-התקפה. כבר בדקה ה-9, פארק ג'י סונג החדיר אמונה בשחקנים. בדקה ה-65 פיליפ קוקו השווה את המפגש ל-2:2. דקה בתוך זמן הפציעות, כשכולם כבר היו בטוחים שהולכים להארכה, קאקא הרים ומאסימו אמברוסיני נגח שער ששווה גמר. קוקו עוד כבש דקה לאחר מכן שער נוסף, אך היתה זו נחמה פורתא בלבד.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=NypbYhhahJU&w=560&h=315]

***

פרק ז' – גמר:

מה לא נכתב ונאמר על הגמר הזה ביום 25 במאי 2005 באצטדיון אטאטורק באיסטנבול? אחד ממשחקי הכדורגל הגדולים בכל הזמנים. אולי משחק כדורגל הקבוצות הגדול שבהם. עוד לא הספקתי להיכנס למועדון הגדודי במחנה ברמה"ג ולוח התוצאות כבר הראה 0:1 משער של הקפטן המילאנזי, פאולו מאלדיני. עוד צמד של הרנן קרספו עד ההפסקה – 0:3 מילאן. הן באולפן ליגת האלופות והן במועדון הגדודי היתה תמימות דעים – מילאן זכתה. כנראה ששכחו לספר לאחד, סיטבן ג'רארד. במשך 114 דקות + תוספת זמן היתה קבוצה אחת על המגרש – מילאן שמה. אבל במשך 6 הדקות הנותרות, בין הדקה ה-54 לדקה ה-60, ראינו, ככל הנראה, את 6 הדקות הגדולות ביותר של קבוצת כדורגל אי פעם. 3 שערים הצליחה לכבוש ליברפול באותן דקות ואז למשוך עד הפנדלים. בפנדלים היה זה שוערה הפולני של ליברפול, יז'י דודק, שלא הפסיק להתנועע ושיגע את שחקני מילאן. המלחמה הפסיכולוגת עבדה. ליברפול ניצחה בפנדלים והגביע נסע לאנגליה.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=z6DElrKyEFs&w=420&h=315]

***

פרק ח' – אפילוג:

בכל עונה מביאה לנו ליגת האלופות את טובי המשחקים והשחקנים, דרמות, אמוציות ומה לא. אבל ריכוז של כדורגל איכותי כבר משלב שמינית הגמר, מהפכים, דרמות היסטוריות והיסטריות בכזו רמה היה רק בעונה אחת, עונת 2004/2005 – העונה הכי גדולה!

*

כנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.