1.קשה להאמין שאחרי החצי הראשון המרדים בברוקלין, החצי השני היה מהסוערים ביותר בזכרון

בסופו של דבר הנטס הפסידה לפילדלפיה 102-97, ועם פיגור של 3-0 היא סיימה את הופעתה בפלייאוף הזה.

אבל איזו מלחמה היא נתנה לפחלי במחצית השנייה. אני מוכן להוציא את צווארי החוצה ולהצהיר שהמחצית השנייה הייתה אחת הסוערות, גועשות, והזועפות שראיתי בזמן האחרון, וכשאני אומר 'בזמן האחרון' אני מתכוון לתקופה, לא סתם לחודשים האחרונים.

למה החצי השני היה כה סוער?

כנראה שבמחצית הנטס דיברו על הבעיטה המגעילה שאמביד בעט לעבר האשכים של ניק סקסטון. מה שקרה היה שאמביד שכב על גבו וניק בחוסר שיווי משקל עשה צעד מעל גופו של ג'ואל טמביד כשהוא נזהר לא לגעת בוץ אמביד החל לבעוט ברגליו כמו תינוק בן שנה השוכב על גבו ואמו מוציאה לו את המוצץ שהוא כה אוהב, והוא מתחיל להשתולל עם אגליו. זה בדיוק מה שג'ואל אמביד עשה, ולמזלו חטף רק פלייגרנט. דריימונד גרין חטף על אותו דבר בערך השעייה ממשחק (חובה לציין שגרין אכן דרך על סבוניס, ואילו אמביד רק בעט ופגע באוויר במקום באשכיו של סקסטון.

מה שקרה, להפתעתי, שדווקא הרגע החמור הזה גרםצ להרדמת המשחק עד כדי תנומה ביציעים. במשחק ליגה פעם בשנת 1952 בין הפועל גבת ומכבי ר"ג שהייתי נוכח בו היה יותר מתח ויותר רעש. עמדתי לסגור את הטיווי וללכת לפתור PUZZLE שמטריד אותי אבל אז התחילה המחצית השנייה.

במחצית הראשונה כשהנטס שיחקה כמו קבוצה חצי מתה אמרתי לעצמי שלא מגיע לה לשחק בעיר ניו יורק. אני יודע שכל השחקנים שם גרים בברוקלין, מנהטן, או קווינס, ואני שם כסף שאין להם מושג איזה גשרים מחברים את ברוקלין או קווינס למנהטן. הפרצופים של שחקני החמישייה הראשונה של הנטס – פינלי, ספנסר דינוידי, מיקאל ברידג'ס, קמרון ג'ונסון, או ניק סקסטון הם יותר של עיירה באוהיו מאשר של טיפוסים בתפוח הגדול. פשוט אין להם כל קרקטרים, כל 'טיפוסים' בקבוצה. הם נראים טובים ונקיים מדי. לכן לא נדבקתי אליהם מאז שהם הגיעו מפיניקס ושאר החורים.

אבל אז התחילה המחצית השנייה. 58-47. הנטס עומדים להיקבר. לפתע אני רואה אמביד שלא בא לו להזיז את התחת. סקסטון שומר עליו וברגע שהוא מקבל כדור מופיע מיקאל או ספנסר לדאבל-טים. כל מה שאמביד מסוגל לעשות זה לבכות לשופטים. אני מסתכל עליו: זה ה-MVP? איזה טיפוס עצוב. משחק כאילו הוא מוכרח. פנים מדופרסות. הוא רק מתלונן. לפתע 60-56 והקהל מתחילצ להשתולל. הנה אמביד מחמיץ מקרוב, נופל, ולא ממהר להתרומם לעזור להגנה. פרצופו אומר לי שהוא רוצה להיות ברגע הזה בקמרון במקום לנסות להשתחרר מדאבל-טים.

קמרון בשלשה ו-60-59. מיקאל קולע ויתרון ראשון לנטס 60-61. הקהל שנרדם במחצית הראשונה יוצא עכשיו מדעתו. הנטס נטולת שחקן גבוה ומסיבי הורסת לאמביד את הצורה והוא הופך לנון-פקטור ממש (הוא סיים את המשחק עם 14 נקודות. ברגע שהוא קיבל כדור מיד עשו עליו דאבל-טים ולא היה לו מושג מה לעשות אלא למסור. פרצופו פרצוף של נידון למוות. אני שואל את עצמי אם הוא גדול בפאקה-פאקה רק בטוויטר. היכן הימים של לארי בירד, צ'ארלס בארקלי, שאקיל אוניל, קובי בריאנט או מייקל ג'ורדן שידעו לצחוק ולהצחיק גם ברגעי המשחק החמים ביותר.

קמרון ג'ונסון קובר עוד שלשה. 65-70. עכשיו שורקים צעדים לאמביד והוא עושה פרצוף של נידון למאסר עולם.

עכשיו אמביד המתוסכל זורק את קלקסטון למושבים בשורה השלישית ולמזלו דוק מוציא אותו מהמשחק.

הנטס חייבת שלשות ואני שואל את עצמי מדוע המאמן וון לא נותן רגעים לג'ו האריס או סת' קרי. כנראה כי חמשת השחורים האמיתיים שלו נותנים את נשמתם על הפרקט.

שוויון 74 שקמארון ג'ונסון שובר בשלשה, 74-77.

כאן מגיע הרגע השחוק של המשחק, רגע שבגללו כתבתי בכותרת מה שכתבתי על הארדן: הנה הארדן ואוניל. הארקדן מכדרר ואוניל לא נותן לו לפרוץ. לפתע הארדן מתכופף, ומכניס מכה חזקה, כאילו אגרוף, ישדרצ לאשכיו של אוניל. למזלו של אלוהי הכדורסל הזיברה שעמדה קרוב מיד שרקה פלייגראנט והארדן ניזרק מהאולם. היה זה פאטול מכוון, אחד המלוכלכים שראיתי. כנראה שאתה צריך להיות פוני כהארדן לבצע פאול מכוון כזה שהוא האמין שייעלם מעיני השופטים.

אוי כמה ששנאתי את הארדן באותם רגעים. רק שחקן מלוכלך היה מסוגל לעשות מה שעשה. הוא חייב להיות אחד המלוכלכים בליגה לבצע פאול בזוי שכזה, ולא רק בגלל הפשפשים בזקנו. אני מקווה שהוא יחטוף השעייה מהמשחק הבא, לא שזה ישנה הרבה בתוצאה. הנטס סיימה את מסעה בפלייאוף. אבל היא עדיין במשחק הזה, ובגדול.

הנטס מובילה עכשיו 81-87. דווקא עתה קלקסון הטיפש חוטף טכני שני וניזרק מהמשחק. הוא הגבוה – גבוה אבל רזה כאיטריה – לשמור על אמביד. לנטס ישנו רבע שלם לשחק ללא סנטר כלשהו נגד אמביד.

עכשיו סוף-סוף אופנסיב פאול על אמביד, כשבכל כניסה לסל משצמש בזרועו לדחוף את שומרו.

כאן הרגעים של טייריס מקסי (שהיה השחקן הטוב ביותר של פילדלפיה גם עד רגע זה). הוא קובר שלשה ממרחק. עוד כניסה לסל ושתי נקודות. ב-96-96 הוא לוקח כדור ומבלי שיהיה אף סיקסר תחת הסל קובר שלשה נוספת אדירה. 99-96.

ספנסר דינווידי נכנס עתה לסל כמעט לבדו וכאן בא הרגע הגדול של אמביד, אולי הרגע הגדול היחיד שלו בכל המשחק כשהוא מתעופף משום מקום וחוסא סל בטוח שהיה משווה את התוצאה.

ב-99-97 פיג'יי טאקר מחמיץ פאול ראשון משניים. 100-97. טיים של הנטס. הקהל בטרוף. שלשה תשווה.

וון משרטט תרגיל, אבל מהתרגיל יוצא כדור לשום מקום שמקדניאלס חטף, כידרר את כל המגרש, ותקע את המסמר האחרון, 102-97.

אני מרגיש סחוט מהמחצית השנייה.

2. התקווה היחידה למחר? יאנג ומוריי – י-ח-ד – יעפילו על סמארט וווייט

כשאני מביט לאחור ורואה 2-0 נגד הסלטיקס בהפסדים ראויים, אני יודע דבר אחד: עם כל העיוותים והבעיות, התקווה היחידה להינצלות מה-2-0 היא ההעפלה של טריי יאנג ודג'ונטה מוריי על מרכוס סמארט ודריק ווייט, ולא סתם 'העפלה' אלא העפלה שתימחק את יתרון ג'ייסון טאטום וג'יילן בראון על כל שני פורוורדים שההאוקס יכולה להעמיד מולם כי בגדול הסנטרים רוברט ויליאמס וקלינט קפלה מבטלים אחד את השני.

גם את הספסלים אני מדרג פחות או יותר כשוויון.

אלה טאטום ובראון שקובעים את הסלטיקס כפייבוריטים כי עליונותם על כל שני פורוורדים בליגה היא שוברת השוויון בין כל קבוצה אחרת והסלטיקס, ולכן היא נחשבת היום – יחד עם מילווקי באקס – לפייבוריטית לקחת הכל.

הערה: כשאני כותב "נחשבת", ז"א נחשבת על ידי הדוקטור/פרופסור מנחם לס. אם אחרת(ות) נחשבות על ידך לפייבוריטית תיווכח תוך חודש – חודש וחצי – עד כמה טעית, אבל זה בינך לבין שימון.

המחצית השנייה נגד הסלטיקס במשחק השני בה קטעה ההאוקס יתרון סלטיקי של 30 ומשהו לעשר ומשהו בניצוחם של דג'ונטה מוריי וטריי יאנג, היא שנוטעת בי – עלאק על העברית המשובחת שלי – תקוות מה. השניים טירטרו את הסלטיקס הכבדה משהו שוב ושוב, עד שההרגשה הייתה שאטלנטה האוקס לא הפסידה ממש את המשחק אלא – פשוט – SHE RAN OUT OF TIME!

המשחק הזה תאר למעשה את כל עונת ה-UPS AND DOWN של אטלנטה משך כל העונה: כשהגארדים שלה במיטבם היא מנצחת, וכשהגארדים שלה – במיוחד טריי יאנג – מסריחים את הפארקט – היא נראית כמו קבוצת ליגה זיין.

קיימת עוד בעייה בהאוקס שנראתה בברור משך כמעט כל משחקי הליגה, ובמשחק וחצי הראשונים נגד הסלטיקס: טריי יאנג ודג'ונטה מוריי היו טובים מאד ואפילו מצויינים בכמה משחקים, ובאחרים – גרועים. הבעייה הגדולה של ההאוקס היא שהם כמעט אף פעם לא מצויינים יחד ומסריחים יחד. אז כשאחד הוא 9 והשני הוא 3, הממוצע הוא 6, וכשהשני הוא 9 והראשון 4 הממוצע ממשיך להיות 6, ו-"6" מהווה הפסד ברוב משחקי ה-NBA. אם שניהם 9 ב-41 משחקים ו-3 ב-41 לפחות יש להם 41 נצחונות. ואם בימים ששניהם חלשים שאר השחקנים תופסים יום אז נשארת תקווה.

הסיפור לקראת המשך הסידרה נגד הסלטיקס הוא פשוט: טריי יאנג ודג'ונטה מוריי חייבים להיות "9" כ-ל א-ח-ד, או לפחות "8" ואז ישנה תקווה.

שניהם סיימו את העונה עם ממוצע של >20 ו->6 בקליעות ואסיסטים. ס"ה הצמד השני בהסטוריה של ה-NBA (הראשון והיחיד עד העונה היו מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן) לעשות זאת. בשני המשחקים הראשונים נגד הסלטיקס מוריי היה 21 מ-49 מהפארקט ו-7 מ-19 מה-3. יפה. הצרה הייתה שיאנג היה רק 14 מ-40 ו-3 מ-13 מהטריי. יאנג מקרטע בפלייאוף: מהמשחק הששי של 2021 יאנג הוא 17.5% מה-3, ואני צורח כל משחק "אל תזרוק!!! אל תזרוק מהשלוש!!!" והוא ממשיך בשלו, כשחצי מהנסיונות שלו באים ממרחקים שרק לסטף קרי מותר לקלוע משם.

הכל תלוי ביכולתו של המאמן סניידר להשתלט על השגעון של טריי להשליך לבנים ממרחקים אסורים.

יאנג יודע שהוא פישל. "I NEED TO BE BETTER" הוא אמר היום ללאורן ויליאמס מהאטלנטה קונסטיטיושיון ג'ורנל. "עלי לצמצם את זריקותי ממרחקים גדולים לשלוש. בחום המשחק אני לא שם לזה לב אבל אני יודע שזאת בעייה שעלי להתגבר עליה".

נחכה ונראה.

3. הווריורס טוענים שהמלוכלך האמיתי הוא דומנטיס סבוניס, לא גרין

"הווריורס היו בשוק כששמעו על ההשעייה של דריימונד גרין". בשוק מיי אס. הבנאדם שם את כל ה-230 פאונד שלו – 105 ק"ג" – על החזה של היהודי המסכן ששכב ללא אונים על הקרשים (טוב, לא אככנס עכשיו לסיפור שהיהודי- לפני הדריכה של גרין עליו – "נעל" את עקבו של הנוצרי), והם בשוק שהוא הושעה מהמשחק הבא? גוואלד! הוא יכול היה לשבור כמה צלעות של סבוניס ולרסק את ליבו, והווריורס 'בשוק' שהוא הושעה ממשחק אחד?

לו היה באמת מרסק את לבו של סבוניס הוא היה מושעה לכל הקריירה, אם לא מבלה כמה שנים בבית האסורים על רצח לעיני כל העולם (טוב, ה'עולם הכדורסל').

"ישנו תסכול בארגון הווריורס על משחקו של סבוניס. הוא דוחף אנשים באופנסיב ריבאונדים, והוא משחק עם מרפקיו הנעים לכל עבר, בעיקר לבטנם של שחקני היריב. הוא רק נראה כזה 'טוב' וצדיק אירופאי", באה ההצהרה מהווריורס. "אבל הוא אחד המלוכלכים בליגה" זועקת ההצהרה מסן פרנציסקו. "כמובן שבסוף אנשים לא יכולים לסבול זאת יותר והם מגיבים", מסתיימת ההודעה.

אני לא מכיר את סבוניס כ'מלוכלך', ואין לזה כל קשר ליהדותו. אמנם כרוסי אני מצפה ממנו להיות מלוכלך אבל הוא דווקא נראה בעיני כשחקן הוגן. במקרה הזה ברור שהוא 'נעל' את עקבו של גרין לפני שגרין STOMPED על חזהו. אבל סבוניס הוא בד"כ ילד טוב ירושלים בליגה וגרין הוא המלוכלך עם המוניטין, אז גרין אכל אותה.

אני לא יודע כמה זה שווה, אבל הביג-מן לוני של הווריורס אמר שהוא "לא ראה משהו יוצא דופן במשחקו של סבוניס":

Looney calls Sabonis’ style of play in this series “normal” for a big man pic.twitter.com/kXTlkP3rgw

— Warriors on NBCS (@NBCSWarriors) April 19, 2023

לוני אמר:

“As a big man, that’s what we do. I think that’s pretty normal — the pushing, the shoving, the grabbing. That’s all part of the protocol down there,” Looney said Wednesday. “Sometimes they call it, sometimes they don’t. I enjoy and hopefully I get the benefit of the doubt next time.”

אני לא אתפלא אם מחר השופטים לא ישימו עין נוספת על סבוניס ויצמידו לו לפחות פאול אחד שלא היה ולא נברא – זה טבע החיה בשיפוט – ומצד שני ההרחקה של גרין הייתה יותר סכום הפעולות המסוכנות שהוא ביצע בשבועות האחרונים וה-STOMPING היה המסמר האחרון. (כשגרין יחזור לשחק יתנו לו להתפרע קצת לפני שיתחילו להתחשבן איתו מחדש)

4. דילון ברוקס עולה על העצבים של לברון ג'יימס, בגדול! (ואולי אפילו נכנס לנשמה שלו)

מי שחזה במשחק מס' 2 ראה את דילון ברוקס עובד על לברון נון סטופ: הוא מדבר אליו. מקשקש. צוחק. מוציא לשון…שואל את לברון שאלות…אומר לו שאין לו יד לשלוש (ומיד אח"כ לברון מנסה דאונטאוני שמחמיץ את כל הטבעת). הוצאת הלשון הייתה, אולי, הנועזת ביותר כי הרגשתי שאוטוטו לברון עומד למחוק את החיוך מהפרצוף של דילון ברוקס לנצח.

בינתיים לברון לא הגיב. עתה דילון בא עם אתגר ללברון. לברון יכול לטעון מה שהוא רוצה אבל אין ספק שדילון ברוקס ניכנס עמוק-עמוק לראשו של לברון:

Dillon Brooks going at Bron 👀 pic.twitter.com/NkV8RszyFh

— SportsCenter (@SportsCenter) April 20, 2023

לברון סוף סוף מגיב לברוקס אחרי סל קשה מאד שהוא קלע בצעד גדול אחורנית:

Bron chirping at Dillon Brooks after the tough bucket 👀🍿 pic.twitter.com/SJO7PTFCNi

— Bleacher Report (@BleacherReport) April 20, 2023

ואז ברוקס מחזיר ללברון כשהוא מגיע ישר סנטימטרים מפניו אחרי שחש שהוא תקע בו בגדול ברבע הרביעי:

Dillon Brooks stared down LeBron after this 3 👀 pic.twitter.com/8tkkrakCJW

— Bleacher Report (@BleacherReport) April 20, 2023

דילון ברוקס קבר עוד שלשה ברבע הרביעי וסיים עם 12 נקודות, ועבודת פאקה-פאקה גדולה על לברון אבל הוא לא מסתפק בזה כפי שתראו בטוויט הבא:

Classic Dillon Brooks on his confrontation with LeBron James: “I don’t care. He’s old. … I poke bears. I don’t respect someone until he gives me 40.”

And Brooks had plenty more to say. pic.twitter.com/uWLONrubPZ

— Tim MacMahon (@espn_macmahon) April 20, 2023

5. האם הארדן חוזר ליוסטון אלא אם כן פילי זוכה הפעם באליפות ה-NBA?

לפי אדריאן ווג'ו ג'יימס הארדן לא חותם על האופציה שישנה לו בסיום העונה אלא אם כן פילדלפיה זוכה באליפות, עם סכוי שהוא יסרב לאופציה שישנה לו אפילו אם פילדלפיה מנצחת.

הארדן רוצה לגור ולשחק ביוסטון. נקודה.

הוא רואה את הפוטנציאל שישנו בצוות, ואם יוסטון יציעו לו חוזה ארוך ימים עם כסף גדול הוא יהיה שם בעונה הבאה כי הוא מרגיש 'בבית' ביוסטון, ולא בכל מקום אחר.