הבטחות, רבותיי, צריך לקיים.

ביולי 2021 במפגש הופס בתל-אביב רכשתי כמה חולצות מעמיחי קטן העורך הראשי של אתר "הופס" והבטחתי שאחת מהן תגיע לדני אבדיה. ובכן, היום (או אתמול לפי שעון ישראל) זה קרה בדיוור אישי.

מ.כ. "המכשפים מוושינגטון" הזמין אותי ושלל אנשי התקשורת המקומית למסיבת עיתונאים מסכמת לעונה. זהו מנהג מסורתי שבו המנכ"ל, המאמן, וכל השחקנים מסכמים את העונה ועונים על שאלות.

ביקשתי אישור לבוא ולשוחח עם דני. קיבלתי אישור, אך בגלל מה שהם הגדירו עיכובים בלו"ז ומה שאני הייתי מגדיר חוסר התחשבות בקהל האוהדים הישראלי הקבוצה רק הרשתה לי 2.5 דקות של שאלות במסגרת מסיבת העיתונאים ונאדה מעבר לכך ב-1-על-1.

באתי מוכן עם ראיון של 6-7 דקות ושלל שאלות, וברגע שקיבלתי את המיקרופון אמר לי אחראי התקשורת "two questions". זאת לאחר שכמה כתבים זוטרים בלבלו לדני את המוח עם 3-4 שאלות. כאמור, לא לקחתי אישית, אבל הייתי, כמו שאומרים החברים של מנחם מגרינוויל "confounded". וזאת לאחר שישבתי כמו טאטלה 3.5 שעות והקשבתי לטפטוף של התירוצים והזלזול באינטלגנציה של הכתבים מכמה מבכירי הקבוצה.

מה שנקרא, קבוצה לא בוחרים, לקבוצה נולדים.

הקבוצה צילמה את הראיונות במלואם והבטיחה לשלוח אותם, אבל כמובן שכבר מאוחר בלילה וזה טרם קרה, אז אני מעלה פה את הרבע-ראיון שלי עם דני, ומצטער מראש על האיכות הירודה של הצילום (בעשר שניות הראשונות היד נדדה – קואורדינצית יד-עין שלי כבר לא משהו אחרי הפרישה מכדורסל).

ולפני זאת, כמה פנינים:

אחד הכתבים שאל אל טומי שפארד אם הבעלים נפגש איתו לגבי עתידו. מעולם לא ראיתי את טומי כה המום, והוא פלט: "עתידי מעולם לא היה על השולחן." זאת כמובן לאחר שהמילה "אחריותיות" הוזכרה בחלל האוויר כמה וכמה פעמים.

טומי טען שהפציעות פגעו קשות בקבוצה. מכיוון שבשלב הזה הייתי חייב להיות טאטלה (אחרת גם את ה-2.5 דקות עם דני לא הייתי מקבל), נמנעתי מלהזכיר לו שוושינגטון שישית מהסוף בימי-פציעה של שחקנים, ומספר 15 בדולרים לשחקנים פצועים. נתונים אלה זמינים לכל דיכפין. כלומר, וושינגטון לכל היותר איפה שהוא בחציון, ולכל הפחות קבוצה עם מזל יחסי מבחינת פציעות!

לאחר מכן עלה המאמן. נעזוב אותו כי קצרה היריעה וזמנכם יקר.

נעבור לשחקן הזיכיון, בראדלי ביל בכבודו וב-50 המיליונים שלו עצמם. מה שנקרא "מן הכס אל הכסף" על לשון מן "הפח אל הפחת". במעין פליטת פה פרויידנית, אמר ביל את מה שהיה ברור לכולם, וסילחו לי אם אני מוציא את המשפט מההקשר, אך אם תקשיבו לקטע המלא (סביב 4:38 בסרטון הזה) תשפטו בעצמכם האם באמת המשפט מוצא מההקשר, או הוא בדיוק בהקשר(!), הוא אומר:

"המטרה האולטימטיבית היא שישלמו לכולם."

הינה הדמי-ראיון עם דני. ועמיחי החולצה נמסרה לדני ביד (ולבשתי בגאווה את החולצה שלי) אך סורבתי תמונה, וזה כבר לא הקבוצה, זה אני, אה… דני.