התואר המתוק מכל התארים / אהרון שדה

טור מיוחד לרגל זכייתה של מכבי

כחובב ספורט מושבע זכיתי לרוות הרבה מאד רגעי נחת ושמחות שונות בזכיות של קבוצות שונות שאהדתי בתארים רבים. (כן ירבו ). אך נדמה לי שזה התואר המתוק מכולם. בטור זה אשתדל להסביר מדוע.

1. הקושי בדרך להשגת התואר.

ידידי הטוב אלעד אייל אמר לי פעם משפט כזה "בא לי לזכות באליפות כזו דווקא בעונה שבה הכל הולך כ"כ קשה " . זאת הסיבה העיקרית לשמחה: כל הזכיות האחרות בתקופתי (ב 77' הייתי בן שנתיים) היו "צפויות ", מכבי הייתה בהם הטובה ביותר או לפחות בין הטובות ביותר . לעיתים, מכבי הלכה רחוק עם סגל מוגבל .. אבל לא עוד הסוף (למשל הגמר ב-88' , חצי הגמר ב91' והגמר ב2008). עד היום זכורות לי קבוצות שמשום מקום לקחו אליפות, אבל הן לא היו הקבוצות שלי . אך הסיפור שלהן היה מדהים עם הרבה השראה (למשל יוסטון 95' או אולימפיאקוס ב-2012 ).אני גם יודע שאם מכבי לא הייתה הקבוצה שלי עדיין הייתי יודע להעריך את התואר שכזה כי אני קודם כל חובב ספורט וככזה התואר הזה עושה לי הרבה.

יש הרבה סיפורים לספר , אך נחכה עם זה לסעיף השלישי …לפני כן, נמשיך לנקודה הבאה.

2. המתח :

ישנם תארים שמושגים בקלות כגון, אליפויות קלילות.  המתח, אותו מתח שכמעט גומר אותך, עושה את זה כל-כך מתוק בזמן אמת (תשאלו את אוהדי אתלטיקו מדריד). זה כ 20 שנה לא חוויתי כזה סוג של מתח. לפחות מאז ניצחה ברזיל את איטליה בפנדלים… אמנם היה משחק מותח מאד – נס קובנה המפורסם . אך שם המתח היה תוך כדי משחק ולא לפני כן (מי האמין שכ"כ נסתבך שם?). מתח שנבנה במשך זמן רב ומגיע בשני משחקים שכאלו …(זה שלא ראיתי את הראשון לא אומר שלא הייתי במתח…). ומגיע לדרגות דרמטיות שכאלו זה דבר שלא זכור לי זמן רב …למעשה זה ממש החזיר אותי לילדות לתקופה שבית"ר לקחה את הגביעים של 86' ו89' ולהפסד ההוא למילאנו (…) בגמר 87'.

אני לא מאחל לאף אחד את המתח הזה …אבל כשמנצחים זה מתוק מאד !

הצהובים חוגגים ניצחון על מוסקבה. כשזה מותח, זה הכי מתוק.

3. הסיבה המרכזית למתיקות: "הסיפורים הגדולים "

מאחורי הזכייה הזו מסתתרים כ"כ הרבה סיפורים .. כולל סיפורים מערכתיים וסיפורים אישיים אבקש לספר את הסיפורים המרכזיים.

סיפורים קבוצתיים

1. מדובר בקבוצה שאיבדה אליפות אשתקד . זה לא מובן מאליו במועדון ועוד יותר לא מובן מאליו זה להישאר עם אותו מאמן … הרבה ביקורות נאמרו על הנהלת מכבי וגם אני מהמבקרים אבל בכל זאת צריך גם להעריך את הבגרות של ההנהלה (לפחות רובה) בכך שהיא השאירה במועדון את דיוויד בלאט עם כל היחסים הידועים. כאן המקום לתת שאפו גדול לשמעון מזרחי החכם שפשוט "התאבד" על בלאט (לפחות להתרשמותי האישית והדיווחים השונים).

2. משבר פתיחת העונה  – מחזור ראשון – הפסד ראשון. מחזור שלישי – הפסד שני. מחזור שביעי – הפסד שלישי.  ומחזור תשיעי – הפסד רביעי ומכבי במאזן קטסטרופלי של 4-5. באותו היום ביום 02/12/2013 מכבי נוצחה במלחה ללא סופו 85-87 . המשחק הזה למרות ההפסד סימן את היציאה מהמשבר מאז מכבי טסה ל 0-17 בכל המסגרות …בתאריך  30/01/14 מכבי נעצרה בהפסד ראשון לאחר 17 משחקים . אבל דווקא הפסד זה שכנע אותי סופית שמכבי מסוגלת להתמודד עם כל אחת. מכבי הגיעה למשחק חוץ מול ריאל המפחידה. זה היה משחק מבחן למכבי . ריאל הייתה הקבוצה המפחידה ביבשת לאחר 0-10 בשלב הראשון עם תוצאה ממוצעת  של 65-89 . ולא זו בלבד אלא שריאל באה לאחר הפסד בכורה בכל המסגרות לצסק"א. לאחר מה שמדריד עשתה למכבי אשתקד זה היה מבחן אמיתי. ומכבי עמדה בו בכבוד למרות ההפסד 68-74.

3. המשבר השני : מספרים על מכבי שהיא לא מפסידה פעמיים בשבוע …דווקא העונה היא הפסידה ועוד איך מכבי נכנסה לסחרור של ארבעה הפסדים רצופים בין ה 17-31/03 . דבר חסר תקדים במועדון כולל תבוסה של 93-65 לירושלים  – התבוסה הביתית הגדולה בתולדותיה. מכבי לא יצאה מכך בקלות . כשהכרטיס להצלבה בסכנה, ניצחה מכבי משחק קשה מאד במינכן 94-92 ואז בדרבי בהדר יוסף 83-80 . בהמשך היא נקלעה לתקרית סופו המפורסמת ולהפסד ביתי לצסק"א והיא ממש קרטעה כל הדרך לסדרת רבע הגמר . בעבר אירועים כאלו היו מסיימים את תפקידו של המאמן כמה וכמה פעמים אך המערכת ששמה מכבי ת"א הצליחה לצאת מכל הבעיות הללו (ובעיות נוספות כמו פציעת ג'יימס).

טירייס רייס בפעולה בגמר היורוליג. גבר אמיתי!

אבל כל אלו הם כלום לעומת הסיפורים האישיים. יש כ"כ הרבה דמויות במכבי שהיה להם מה להוכיח הגביע הזה הוא ממש סרט הוליוודי להרבה מאד דמויות במועדון. נתחיל בסיפורים מהקל לכבד תחילה נדבר על השחקנים.

1. גיא פניני: אמנם אכזב בפיינל פור …אבל עד אז הוא חזר מהקבר. אני כינתי אותו כבר שנתיים "שחקן עבר" . מאז עונת האדריאטית והתקרית המפורסמת בדרבי הוא נאבד לגמרי …אישית חשבתי שראוי לחתוך אותו בקיץ (אני מדבר מקצועית נטו) וגם בתחילת עונה הוא נראה אבוד ולא שיחק כמה משחקים ביורוליג . אבל מאז הניצחון באילת בשיא המשבר (22 נק ב 28 דקות) הוא נכנס בענק לרוטציה ופתח ב 20 משחקים בחמישייה (מתוך 30 משחקי יורוליג). הוא חזר להיות רלוונטי בעיקר בדקות שסופו על המגרש .מי האמין לפני כשנה שהוא יהיה הקפטן שיניף גביע?! מה שרבים וטובים ממנו לא זכו לו.

2. ריקי היקמן: בשנה שעברה התלבטו לגביו . השנה הלבטים התגברו יותר ויותר בהמשך העונה ובייחוד בתקופה שלפני ההצלבה מול מילאנו …אני זוכר את הסקפטיות של "הפרשנים" ואנשי המקצוע. בשורה התחתונה, הוא נתן סדרה  לפנתאון עם 17 נק' למשחק באחוזים מדהימים מכל הטווחים (60%, 50% , ו91% מהקו) להם צירף 2.5 ריב'  ו4.5 אס' במדד ממוצע של 22.

3. דווין סמית': היה מבוקש בקיץ ובכל זאת מכבי השאירה אותו … נפצע במשך השנה וטענו נגדו שהוא לא מגיע למשחקים גדולים . הוא באמת התקשה בסדרה מול מוס ומילאנו אבל בפיינל-פור מצא את הדרך לתרום תחילה בכדורים החוזרים מול צסק"א (9 ) ואח"כ ב 15 נק' + 7 כ"ח בגמר עם 3 שלשות .הוא הגיע למשחק הכי חשוב העונה וסתם לכולם את הפה.

4. סופו: כשכולם זרקו אותו בלאט הגיש לו חבל הצלה … אחרי שנתיים הוא עזב לפנא ושוב בלאט הציל אותו. סופו הוא שחקן מורכב ביותר בכל העונה הוא שיחק 14 דקות בממוצע בהם תרם 9.6 נק' (61 אחוזי שדה). יש לו אינספור בעיות כולל אוויר ,עבירות ,עונשין וריב'. אך הוא ניצח למכבי מספיק משחקים . בנוסף לקמבק שחווה במכבי חשוב לציין כי בשעה טובה סופו שעבר המון מועדוני צמרת ואת נבחרת יוון בשיאה זוכה לראשונה בחייו בתואר משמעותי. עד היום הוא עבר 3 פיינל-פורים וכן שנים רבות בנבחרת יוון שהסתיימו במדליית ארד אחת מאליפות אירופה ובמדליית כסף אחת מאליפות העולם ב-2006. אבל תואר גדול לא היה לו …עד השנה.

בהזדמנות זאת אזכיר כי לסופו היה ב 2006 חלק חשוב בניצחונה הסנסציוני של יוון על ארה"ב הגדולה בחצי גמר אליפות העולם. יוון ניצחה אז 95-101 כשסופו מסיים עם 14 נק'. בנבחרת ארה"ב שיחקו אז בין היתר לברון ,אנתוני ,וייד,הווארד ,פול ,בוש וג'ו ג'ונסון . אבל …עם הספרדים בגמר הוא לא הסתדר והנה נסגר לו עוד מעגל.  מגיע לו!

ונעבור לסיפורים המרגשים באמת.

5. אלכס טיוס: בתחילת העונה ירדו עליו …בכלל אשתקד מכבי וויתרה עליו בקלות והוא הלך לקאנטו . גם השכר שהוא קיבל שווה בערך לשישית עד שמינית משחקנים בתפקידו. אלמלא פציעת ג'יימס הוא כבר היה נחתך … וגם זה מראה כמה לפעמים הכל הפוך. לעיתים, דווקא זה ששחקן נפצע מאפשר למישהו אחר להיכנס לעזור ואף לשדרג את הקבוצה.

והנה שחקן שהיה כבר על המטוס וסיים את המטוס הראשון עם פחות מ 10 דקות למשחק ושתרם 3 נק' ו 3 כ"ח ב 48 אחוז בלבד מהשדה החל לצמוח בהדרגה. בטופ 16 הוא קיבל כבר 20 דקות בהן תרם 9 נק' עם 82 אחוזים מהשדה (ובאופן מדהים רק 33% מהקו) כולל 6 כ"ח +2 חס' ומדד 12. הקפיצה הבאה התרחשה בסדרה מול מילאנו שם הוא כבר קיבל 26 דקות כשהוא קולע 14 עם 75% מדהימים ומדד 18 כשגם מהקו חל שיפור (60%). את הפיינל-פור הוא סיים עם 28 דקות משחק כולל 11 נק' (67%) וגם 8 כ"ח ו3 חסימות במדד 17. ככל שהלחץ עלה – הוא צמח.  בנוסף הוא היה אחראי לפעולות הגנה והטבעות מדהימות שהקפיצו את כולנו לגבהים. ה"באסטון" החדש רק יעיל בהרבה.

6 טיריס רייס: מה לא נאמר על הרוקי הזה? הוא עבר תקופה קשה מאד אך כמו בסיפורי האגדות ידע לצמוח ולצמוח …אם הוא היה צומח בגובה כמו שצמח בתרומתו למכבי הוא היה נהיה מנוט בול…  בשלב הראשון הוא קיבל 18 דקות בלבד בהן קלע 7 ותרם מדד 7 . מאז הוא לא פתח באף משחק בחמישייה אך זה לא הפריע לו להתקדם בהתמדה. את הטופ 16 הוא סיים עם 10 נק' ב 20 דק' ומדד 10. בפליאוף הוא היה האחראי העיקרי והכמעט בלעדי לניצחון ההוא במילאנו במשחק הראשון בסדרה. הוא סיים את הסדרה עם 25 דקות בהן קלע 11 נק ומסר 4 אס' במדד 8. בכל זאת האחוזים מהשדה היו רעים (33%)   ואלו מהשלוש היו מבישים (14%).הוא לפחות חיפה על כך ב 95 אחוזים מהקו. את הפיינל-פור הוא סיים כבר כשחקן המצטיין עם 20 נק' ב 27 דקות (60% מהשלוש ו92% מהקו). כולל 5 כ"ח ומדד 23. אך שוב כנראה שלא ניתן לקמט שחקן כזה בנתונים. הרי בעונה מלאה הממוצע שלו עומד על 9.5 נק ' בכ 21 דקות. עם פחות מ 42 אחוזים ל 2 ומדד 9.6 אבל… כשצריך הוא שם הנה תזכורת של מה שהוא עשה בהארכה:

כזכור, הוא נכנס אליה במצב קשה מאד מנטאלית לאחר שהחטיא את הכדור שיכול היה להביא גביע. ואז הוא החל לקחת עליו את המשחק …היה זה בפיגור 75-73 הוא לא התרגש ודפק שלשה. שוב הספרדים חזרו להוביל ואז הוא ניגש לקו ובקור רוח קבר 2 מ-2. במצב של 77-78 (התוצאה המיתולוגית) הוא דפק שלשה מהסרטים ובמצב של 79-81 הוא מסר את אס' העונה לטיוס. במצב של 79-83 הוא השחיל עוד  מ-22 מהקו, לקח כ"ח בהגנה, הוסיף עוד  2 מ-2מהקו ושוב 2 מ-2 במצב של 82-90. סה"כ בהארכה 14 נקודות ללא החטאה משום טווח 2/2 ל 3 ו 8/8 מהקו. וכן אס' וריב' הגנה חשוב. בקיצור זה גבר אמיתי!

7 דיויד בלו: הסיפור הגדול שבעיני מסמל את  הכל. כשם שיום אחד פרש,  כך הוא החליט לחזור . הוא לא התבייש לחזור למבחנים. אני זוכר שדאגתי שלא יפשל במבחן …אבל זה בלו. בעיני מדובר בריי אלן של מכבי – הקלע הכי טהור ביבשת בטח תוך כדי תנועה. שימו לב לנתוני השלשות שלו:

א. בגמר: 2/4

ב. סה"כ בפיינל פור:  7/13 (54%).

ג. בפיינל  פור + הפליאוף 16/33 (48%).

ד. בשמונת המשחקים האחרונים:  23/42 .

בקיצור 3 שלשות ב 55%.  פשוט פנומן! בנוסף, כולם יודעים איזה שיפור הגנתי הוא עשה ואיזה קור רוח. מבין השחקנים של מכבי הוא בעיני לפחות היחידי שלא ניתן למצוא לו מחליף ממשי (זוכרים את קיינר-מדלי?!).

8. העוזרים של בלאט: אלון שטיין: כשהיה בנוער רלף ז"ל דיבר עליו במונחים של הכישרון הכי גדול בארץ . איכשהו, לא הצליח לו כשחקן … הוא שיחק בעיקר בגרמניה בליגה שהייתה חלשה משמעותית מהיום . קיבל צ'אנס כעוזר משנה ושותף כאלוף אירופה.

ניקולה:  האמת איני יודע בדיוק מה הוא עושה בטח לאור כישלון ז'יז'יץ'. אבל ברור לי שהוא תורם, כי אני זוכר אותו כשחקן חכם ביותר ואחד החכמים במכבי…אני זוכר שבמשחקו האחרון בקבוצה בפיגור נקודה בגמר 2008 צביקה נתן לו לשרטט תרגיל …שיחקו עליו והוא קלע את סל היתרון …לצערו הוא הפסיד בשנייה האחרונה מהסל ההוא של דיקסון … ככה הוא עזב והנה הקאמבק.

גודס: כשחקן היה באמת מהטופ של הטופ. כששיחק בהפועל חיפה של שלזינגר הוא כמעט לקח אליפות ממכבי הגדולה של 1989 (ג'מצי ,מגי ,בארלו ומרסר). כשרק סל בשנייה האחרונה של מרסר מנע הארכה. היו לו משחקים מדהימים והוא עבר למכבי . כשחקן, הוא הוליך את מכבי לפיינל-פור 1991 (ואף קלע את סל הניצחון במשחק … על המקום השלישי).שנה אח"כ הוא פספס עוד פיינל-פור בגלל ההחלקה ההיא של ג'מצי … אח"כ הוא קרע את הרצועה ונעצר הוא ניסה לחזור מפציעה לפציעה אך כמו קטש זה כבר לא היה באותה יכולת. כעוזר מאמן הוא היה במעמד הגמר פעמיים והפסיד -בשנת 2008 עם צביקה ובשנת 2011 עם דיוויד . והנה סוף כל סוף הוא זכה  אמנם כעוזר אך יש לו חלק בקבוצה שהיא אלופת אירופה.

אלכס טיוס. הבאסטון החדש (רק משופר…)

9. דיויד בלאט: מה לא נאמר עליו?! היה שנים בצל של פיני …היה נראה שלא משנה מה יעשה אף פעם הוא לא יהיה מעורך מספיק ע"י הנהלת מכבי וע"י חלק מן האוהדים. הוא עבר שנה שבאמת הרבה מאד מאמנים היו מוותרים ופשוט קמים והולכים …אבל הוא עקשן (!). כתבתי כבר שבעיני ההישג שלו עם נבחרת רוסיה גדול יותר מכל הישגי מסינה ביחד. כי יש הבדל בין לזכות בקבוצה שהיא פייבוריטית לקבוצה שהיא אנדרדוג מובהק . בלאט עשה זאת שוב בכלים פחות טובים מהותית מיריביו האחרים. אני אישית אוהב מאד את האישיות שלו …נהניתי מסיפורו של אסי שלם וממה שאלעד כתב שם בתגובות (על זה שאחרי משחק הוא הלך לשמור בקיבוץ). הוא בעיני הג'נטלמן המושלם . הרבה דיברו על יהירות. אני לפחות – ראיתי בעיקר צניעות… נכון מכבי קצת עצבנה אותו בשנים האחרונות אבל זה ג'וב מעצבן… אין מה לעשות. אני מצדיע ומקווה שמכבי תיתן לו להיות האוברדוביץ' שלה .

כ"כ הרבה שמעתי את המשפט אני שמח בעיקר בשביל בלאט. ושמחתי פעמיים ראשית בשבילו ושנית בשביל אותם אלו ששמחו בשבילו.

מכבי ת"א חוגגת גביע אירופה. כ"כ הרבה סיפורים וגיבורים בתמונה אחת.

 חלק שני -צופר לסיום …מי אמר שתחרות זה רע

במשך שנים מכבי נתפסת בכך שבשביל להצליח בחו"ל היא מקטינה את התחרות בארץ..התייחסנו לכך בעבר מכל זווית ודעתי נאמרה לא פעם. בגדול, אני שמח מאד על תחרות בארץ וחושב שהשנה מכבי הוכיחה שהיא יכולה להצליח ולקחת אליפויות ביבשת גם …כאשר יש לה יריבות גדולה מאד בבית.האבקש להביא מספר נתונים בעניין:

1 . מכבי נוצחה השנה 6 פעמים בליגה הרגילה  רק בשתי עונות היא נוצחה ביותר משחקים – בעונת 93' (7 הפסדים ) ובעונת 2008 (9).

2 אחוז ההצלחה של מכבי עומד על 79% .רק בשלוש עונות למכבי היה אחוז נמוך יותר (1965: 77% ,1993: 73% ובשנת 2008: 67%.)

3. שימו לב לזה: התוצאה הממוצעת של מכבי העונה עומדת על 74.6-81.2 מדובר על ההפרש הממוצע הנמוך בתולדות מכבי (6.6 ).

רק בעוד עונה אחת מכבי ירדה מ 10 הפרש ממוצע בשנת 2008 (82.8-91.6 הפרש 8.8 .אפילו בשנת אובדן האליפות ב93 עמדה מכבי על 80-92 בממוצע).

4. מעבר ל ששת ההפסדים מכבי ניצחה עוד 8 משחקים בהפרש של עד 4 נקודות. כולל שני ניצחונות צמודים על קבוצת התחתית מהרצליה (2 ו 3 נקודות) וכולל 2 הפרש על אשדוד היורדת… בקיצור, ב50% בדיוק מהמשחקים מכבי מפסידה או שלכל היותר מנצחת עד 4 הפרש.

בקיצור בניגוד לתיאוריה המקובלת מכבי יודעת להתמודד גם כשהבית ..בוער.

5. מאזני האלופות הקודמות של מכבי בליגה המקומית.

1. 1977: מאזן –  2-18 (90%) הפרש ממוצע – 79-107

2. 1981:  0-22 (100%) (79-99 ).

3. 2001:  4-24 (86%) (77-94 ).

4. 2004: 3-19 (86%) (76-94 ).

5. 2005: 1-21 (95%) (79-101 ).

6. 2014: 6-22 (79%) ( 75-81 ).

ממוצע: (לא כולל העונה) 16-126 (89%) (78-96 ).

בקיצור, מכבי בתחרות יותר קשה מבית ועדיין אלופת היורוליג.

 שימו לב לראשונה מכבי מחזיקה בתואר אלופת אירופה …אך לא אלופת ישראל וזו בשורה!

 מאזנים בגביע אירופה של הקבוצות של מכבי שזכו בגביע:

1. 1977: 5-12 (71%)

2. 1981: 5-12 (71%)

3. 2001: 3-19 (86%)

4. 2004: 5-17 (76%)

5. 2005: 4-20 (83%)

6. 2014: 9-21 (70%)

מבחינת האחוזים זו העונה עם אחוזי הצלחה הכי נמוכים (אולם ב 77' למכבי היו שני ניצחונות טכניים שהעלו את האחוז מ 67% ל 71%). מכבי גם עברה הכי הרבה משחקים השנה בדרך לכתר (30) וכמובן שצברה הכי הרבה הפסדים.

נקודה נוספת ששווה להזכיר: התבוסה הכי גדולה בשנה שלוקחים גביע אירופה –  מכבי חטפה השנה 35 הפרש מצסק"א  (65-100). לא הייתה עונה שמכבי חטפה כזה הפרש גבוה ובכל זאת לקחה את הגביע …" השיא " עד כה התרחש ב 1977 כשמכבי הפסידה בבית מול וארזה 102-79 ו…ניצחה אותה בגמר 77-78. בנוסף, למעט 2004 מכבי אף פעם לא הפסידה בהפרש דו ספרתי ולקחה גביע. בשנת 2004 מכבי הפסידה בבית לבולוניה  99-89 ונקמה בה בענק בגמר 74-118 (!) כפי שקרה בהפסדים הגדולים בעונות שמכבי לקחה גביע , גם העונה מכבי ידעה להיפרע מהמביסה בשלבי ההכרעה.  הפעם את צסק"א ניצחנו כבר בחצי הגמר.

בשורה התחתונה: כל הנתונים מוכיחים השנה הייתה קשה מאד …ולכן הניצחון כזה מתוק.

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. captain beefheart

    20 מאי 2014 22:41:30

    יופי של טור!

    ברור שדיוויד בלאט הוא הפרצוף של מכבי ת"א. הג'נטלמניות שלו היא בדיוק מה שרצינו ולא קיבלנו מקודמו – פיני גרשון הרהבתן.

    מבחינת כדורסל – בפיינל פור ראיתי ממכבי ת"א הגנה פנטסטית. זה לא מקרי וכמובן שבלאט מקבל את הקרדיט. פרארי שערב קודם קורעת את ברצלונה ב-40 הפרש לא הופכת בן לילה לפיאט 600. יש לזה סיבה וקוראים לה דיוויד בלאט.

    היכולת שלו להוציא 170 אחוז משחקנים בינוניים היא דבר שכולם מדברים עליו, אבל עדיין לא מבינים כמה הוא גדול. זה חלומו הרטוב של כל בעל קבוצה ן-GM.

    אני מייחל ליום שבו יודיעו כי בלאט הולך לאמן בליגה האמיתית. הוא בחור צעיר ויוכל, אחרי הפרק הזה, לחזור למכבי ת"א ולסיים בה את הקריירה.

      1. Rocky1

        21 מאי 2014 08:27:00

        דווקא מתאים גם לקמט- לקמט (כמו לעוות) משחק של שחקן לפי דף הסטטיסטיקה שלו (סטייל קווין לאב רק הפוך). חשבתי שזה משחק מילים מכוון 🙂

  8. מאירי

    21 מאי 2014 01:36:57

    התרומה של ניקולה למכבי העונה היא עצומה ואדירה, וודאי רבים התפלאו למראה כמה שיפורים בולטים במשחק של סופו:

    1.העובדה שסופו כבר לא מאבד כדורים כל כך הרבה,

    2.שהוא שיפר מאוד את יכולת המסירה שלו,

    3.שהוא שיפר גם את ההגנה שלו ב1 על 1 (בעיקר שליחת יד לפני השחקן שמקבל את הכדור),

    4.שגם הגנת הפיקנרול שלו כבר איננה אסון כה גדול (הולך לפלט במקום לצאת באגרסיביות).

    ההשהיה האחרונה שלו אולי השכיחה זו, אבל סופו השתפר מאוד בחצי העונה האחרונה, וכל מאמן בארץ או באירופה יודע שאחת הבעיות הגדולות שלו כשהוא משחק מול מכבי היא סופו.

    אין לי שום ספק, וזה נאמר כמה פעמים על ידי הנוגעים בדבר שידו של ניקולה וויצ'יץ' מעורבת בכך, טביעת האצבע שלו בענין אינה ניתנת להסתרה.

    גם את השידרוג של אלכס טיוס והפיכתו לשחקן פיקנרול כל כך מעולה יחד עם רייס, אני בהחלט מייחס לניקולה.

    לדעתי, בתקופות הטובות של ניקולה כשחקן הוא היה העוגן העיקרי של מכבי הרבה יותר משאראס ופרקר, הוא אולי לא ליהטט כל כך כמוהם אבל העוגן, הלחם והחמאה של מכבי הגדולה דאז היו המהלכים שלו: הסיומת הכל כך קטלנית ואלגנטית, יכולת המסירה מההיי פוסט ומהלואו פוסט.
    (אנו מוחלים לו אפילו על ההגנה הדי גרועה שלו, חייבים לומר).

    תענוג לראות שהוא תורם גם כיום למכבי באותם כלים בהם הוא תרם לה בתקופתו כשחקן, למרות שלדרגת האיכות שלו, לא נראה לי שמישהו יגיע אי פעם במכבי.

  9. ד"ר רזי הופמן

    21 מאי 2014 07:58:23

    יופי של סיכום!
    נהניתי מהניתוח של העונה המופלאה של מכבי.
    לגבי בלאט, מכבי ת"א קטנה עליו וגם אירופה. לדעתי הוא צריך למצוא את עתידו באן בי איי וברור לי שרבים חושבים כמוני.
    מכבי תסתדר עם גודס למרות שדיי ברור שלא יגיע כל כך מהר להישגים של בלאט.

  11. עידן

    21 מאי 2014 08:33:25

    אחלה סיכום אהרון, כרגיל מעולה ומעניין

    אני חושב שרמת הריגוש השנה דווקא החזירה אותי לזכייה בסופרוליג. הזכייה ההיא הייתה מאד מאד מרגשת מבחינתי, בעיקר על רקע העובדה שזו הזכייה הראשונה שאני חוויתי בתור אוהד (ב-81 הייתי בן שנתיים).

    הזכייה השנה הייתה מרגשת בעיקר כי היא הייתה מפתיעה. אני לא זוכר אף אחד השנה שאמר שמכבי מועמדת (חוץ מאהרון ובלאט, כמו שכתב יאיר בפוסט שלו). אני הייתי סקפטי והטלתי ספק בכלל בהגעה לפיינל-פור, והנה הקבוצה המדהימה הזו עשתה את זה בענק. שאפו ענק לשחקנים ולבלאט!!!

    אגב, הייתי שמח להעלות את נושא "הטרמפיסטים" שכל כך נהנים להזכיר בתקשורת בימים האחרונים.
    רק בשביל הרקורד אני אוהד מכבי מאז שאני זוכר את עצמי ועדיין לי ממש אבל ממש לא מפריע שיש "טרמפיסטים" כמו שמכנים אותם.

    מכבי היא קבוצת כדורסל שנותנת שואו!, בדיוק כמו שאנשים נהנים ללכת להצגה כך הם נהנים ללכת למשחק כדורסל וזה לא משנה אם הם באים פעם בשנה או עשר פעמים. העובדה היא שמבחינתם הם מגיעים להצגה ורוצים להנות ואין בכך פסול.

    מכבי היא אחת הקבוצות היחידות בישראל שנותנת שואו אמיתי ולכן אנשים רוצים לבוא להנות מהחוויה (גם אם זה קורה רק פעמיים בשנה!) שהרי זו מהות הספורט. בנוסף, מי אמר שיש לאוהד אחד בעלות על למי מותר ולמי אסור להגיע ולהנות מהמגרש.

  12. יניב

    21 מאי 2014 09:15:14

    סיכום נהדר,אהרון. מילה לגבי סופו,לדעתי העונה הזאת של סופו היא עונה גדולה ואחד מהמפתחות העיקריים של מכבי באליפות,אמנם זה לא מתבטא כל כך בסטטיסטיקה והוא משחק רק 14 דקות,אבל לדעתי קודם כל השיפור במשחק שלו בשאר האלמנטים כמו שכתב מאירי ועצם העובדה שבזכותו יש למכבי 2 חמישיות שונות לגמרי שלכל אחת צריך להתכונן בנפרד זה נותן יתרון עצום למכבי,ביחוד באירופה שכנראה פחות עושים סקאוטיניג על הקבוצות היריבות

  13. ירון

    21 מאי 2014 09:54:41

    עם כל השמחה, אין ספק שהזכיה ב 77 הייתה הכי מרגשת והניצחון בווירטון היה הניצחון הכי חשוב ומרגש בתולדות מכבי.

  14. asi

    21 מאי 2014 12:50:36

    אני ממש לא אוהד מכבי והתרגשתי בגמר. התלבטתי אם לתת לבן שלי(בן 8) לראות את המשחק ושמחתי ממש שהסכמתי. לא כל ילד זוכה לחוויה ספורטיבית כזו. תודה אהרון

  16. ישראל קרמר

    21 מאי 2014 15:28:08

    תיקון והוספה:

    בדברים על טיוס כתבת "המטוס הראשון" במקום "הסיבוב הראשון".

    לגבי מפתיעות, אולימפיאקוס עשתה זאת גם ב-2013, בעונה שעברה. וז'לגיריס עשתה זאת נגד קינדר בולוניה שאותה אימן מסינה הצעיר עם 74-82 כשעונה לפני כן מסינה זכה בגביע האלופות הראשון שלו בגמר מזעזע שבו ניצחה קינדר 44-58 את אא"ק אתונה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט