הגענו ליום שלישי האחרון של משחקי העונה הסדירה בו יעלו לשחק 26 קבוצות שונות על הפרקט בניסיונות אחרונים לשפר עמדות. לכבוד הסיום נכתוב נקודה טובה לכל קבוצה על העונה, נקודה רעה והחלום לקראת העונה הקרובה או הבאות.

02:00     שארלוט הורנטס (53-26) – טורונטו ראפטורס (39-39)

הביתית

הטוב – אין הרבה דברים טובים שההתקפה הגרועה בליגה יכולה לשמור מהעונה האחרונה. הזריקות לא נכנסו, הכוכבים לא הופיעו והתפקוד של גורדון הייווארד הפך פחות ופחות ברור. בסוף העונה שארלוט תוכל לפחות להתהדר בכך ששני הניצחונות שלה מול דאלאס הולכים לגרום לטלטלה רצינית אצל אחת הקונטנדריות. אם בכל זאת נחפש נקודת אור נמצא אותה בהגנה שהשתפרה פלאים מאז הקבוצה חזרה מהפגרה. הניצחונות שההגנה הזאת נתנה לקבוצה היו כבר לא רלוונטיים אבל הם יכולים לעזור למצוא איזו תקווה לקראת העונה הבאה הלא-ברורה.

הרע – כאמור, ההתקפה. מקום אחרון בליגה, מקום 29 באחוזים אפקטיביים ומקום 29 משלוש. הקבוצה לא מותאמת בשום צורה לליגה הנוכחית.

החלום – לא ברור איך הרכבה מחדש במועדון קטן שכזה אפשרית אבל ייתכן שלא תהיה ברירה אחרת. ארגון מחדש של הקבוצה סביב לאמלו המשתפר עשויה להיות פתח כלשהו לצאת מהמשבר.

האורחת

הטוב – אורך. זאת מילת המפתח עבור הדינוזאורים בשנים האחרונות והשנה שום דבר לא השתנה. האורך שמאפשר חטיפות וריבאונדים בהתקפה (מקום ראשון ושני בהתאמה) שבתורם עוזרים לייצר נקודות שהקבוצה לא ממש מסוגלת לייצר בעצמה.

הרע – אין קליעה. ממש כמו היריבה שלה הערב השחקנים של טורונטו לא מסוגלים לאיים כשזה מגיע ליצירת מצבי קליעה יש מאין והתוצאה היא הסתמכות על נקודות בדרכים יצירתיות בלבד.

החלום – סיבוב ראשון תחרותי בפלייאוף. לא בטוח שהחבורה הקשוחה תהיה להתגבר על החסרונות הבולטים שלה, בטח שלא מול מילווקי או בוסטון, שתי היריבות היחידות שהיא תוכל לפגוש שם.

ייעדרו: אין נעדרים בשארלוט. טורונטו יעלו בלי ברטון, אוטו פורטר וגארי טרנט, אננובי בספק.

עוצרים בווגאס: אין סיבה שזה ייראה שונה מאשר במחזור הקודם. טורונטו ב 15.

02:00     דטרויט פיסטונס (62-16) – מיאמי היט (37-41)

הביתית

הטוב – הפוטנציאל. קייד הראה ניצוצות ב 12 המשחקים בהם שיחק, בויאן יכול להיות כאב ראש לקבוצות אם לא יצטרך לקחת את כל ההתקפה עליו וגם בעמדת ניהול המשחק יש כמה אופציות מעניינות. השחקנים הצעירים יצטרכו להתחיל ללמוד לשמור ולשחק ביחד בהתקפה (יחס אס'-איבודים מקום 29) אבל הכל בגדר תאוריה עד שיימצא מי שיוכל לסדר שם את העניינים.

הרע – הכדורסל. וכל מילה מיותרת.

החלום – ויקטור, כמובן.

האורחת

הטוב – קווין לאב. ב 15 המשחקים האחרונים ההתקפה של מיאמי מדורגת 11 כאשר בדירוג הכללי היא במקום 25. אחת הסיבות היא החזרה המפתיעה והמשמחת של קווין לאב שאפשר לקבוצה לפתוח קצת יותר את ההתקפה ולהוות איום משלוש מצד אחד ומהצד השני להוריד קצת מהעומס שהיה על אדבאיו.

הרע – קייל לאורי. מהעונה שעברה הוא ירד ב 2 נקודות למשחק ו 2.5 אסיסטים. עבור קבוצה איטית שחייבת כל נקודה מנהל המשחק המרכזי נמצא בירידה ויכול להוביל את מיאמי שוב למצב שבו המשחק שלה לא מנוהל והיא מעלה חמישה שחקנים שלא יודעים מה לעשות עם הכדור. הבחור כבר מזמן לא איום התקפי ראוי לשמו כך שיחד עם הפגיעה בניהול המשחק ליריבות לא תהיה בעיה להשאיר אותו פנוי.

החלום – גמר מזרח. היריבות בין מיאמי לבוסטון עשויה לקבל עוד פרק חשוב בפלייאוף הקרוב כאשר הראשונה עדיין לא אמרה את המילה האחרונה. במידה ותצליח לעבור אותה איכשהו היא תצטרך כנראה להתמודד מול פילי שתבוא די רעננה אחרי סדרה מול ברוקלין. אלא שאם יש קבוצה שלא הייתי מהמר נגדה בסדרות שיוכרעו על עייפות הרי שזאת מיאמי.

ייעדרו: דטרויט יעלו בלי חצי סגל. במיאמי לאורי בספק ויוביץ' בחוץ.

עוצרים בווגאס: מיאמי ב 12.

02:00     אורלנדו מג'יק (44-34) – קליבלנד קבלירס (30-49)

הביתית

הטוב – פולץ. שיפור משמעותי בקליעה, ניהול משחק לא רע בכלל והתמודדות עם משבר שאולי גם תעזור לו בהמשך הקריירה. הקבוצה חייבת ניהול בהתקפה ופולץ בהחלט מראה שהוא יכול להיות הפתרון.

הרע – האחוזים לשלוש. יש לאורלנדו לא מעט קלעים לא רעים מהטווח אלא שדווקא השחקנים עם האחוזים הרעים מתעקשים לנסות את מזלם משם (שלא לדבר על פציעות וטריידים). פחות באנקרו ושאגס, יותר גארי האריס וואגנר

החלום – פלייאין עליון בשנה הבאה יהיה ראוי בהחלט לקבוצה שלא רחוקה משם כבר השנה.

האורחת

הטוב – ההגנה כמובן. ההגנה הטובה בליגה הצליחה לסדר לעצמה סיבוב ראשון קל יחסית בהשוואה לשאר הקבוצות שהיו אמורות להיות ברמה שלה והיא עשתה זאת בעיקר דרך הגנת ברזל שהצליחה בכל מיני דרכים למנוע מקבוצות לזרוק. היריבות של קליבלנד זרקו הכי פחות זריקות משלוש העונה וכאשר הצבע חסום בחסות מובלי ואלן מספר האפשרויות לייצר נקודות מולם מצטמצם מאוד.

הרע – ריבאונד הגנה. הקבוצה במקום ה 18 בתחום והיא מפשלת לפעמים בסגירה לריבאונד. היריבה הצפויה שלה בסיבוב הראשון נמצאת במקום השלישי בריבאונד התקפה כך שיצירת הזדמנויות שניות עלולה להיות מסוכנת לקאבס.

החלום – גמר מזרח. אם תצליח לעבור בפלייאוף הנוכחי לפחות קבוצה אחת מתוך השלוש הראשונות תהיה זו יריית פתיחה משמעותית לתקופה בה הקבוצה יכולה בטעות להשיג טבעת בלי לברון.

ייעדרו: אורלנדו בלי אייזק כרגיל. הקאבס בלי אוקורו.

עוצרים בווגאס: לשתי הקבוצות המשחק הזה כבר לא ממש משנה אבל קליבלנד עוד יכולים תיאורטית להגיע למקום השלישי כך שהקאבס בהחלט ירצו יותר. קליבלנד ב 18.

02:00     וושינגטון וויזארדס (44-34) – מילווקי באקס (22-56)

הביתית

הטוב – קשה למצוא. טריו ברמה הזאת לא אמור לסיים את העונה ארבעה מחזורים לסיום אבל הלילה, ממש כמו במשחקים האחרונים, נראה את המחליפים מנסים לקושש דקות משחק בעונה הבאה. אם בכל זאת ננסה מאוד אפשר לראות את קורי קיספרט כנקודת אור (ואבדיה ליושבים בציון). הבחור קולע 10.8 נקודות ב 50% מהשדה ו 43% מהשלוש, וכל זה ב 7.7 זריקות בלבד. קיספרט הוא אולי הדוגמה המושלמת לבעיות של וושינגטון – לא יכול להיות ששחקן שקולע באחוזים האלה זורק פחות מ 10 זריקות בכמעט 30 דקות משחק. מה הוא עושה בשאר הזמן? בוהה בכוכבים שלו מנסים להיראות גיבורים.

הרע – החוזה, אוי החוזה.

החלום – יכול להיות שנראה את ביל בלייקרס אה-לה ווסטברוק וכרמלו אנתוני? לא הייתי פוסל את האפשרות. כן הייתי מתקשה לראות סיטואציה שהסגל נראה כמו שהוא והקבוצה לא מחליטה החלטה דרסטית לכאן או לכאן.

האורחת

הטוב – 6-10. זה המאזן של מילווקי בלי יאניס העונה שהראה באופן חד משמעי שיש קבוצה במילווקי בלי הגריק פריק. בעונה שעברה? 9-6, זה כל הסיפור.

הרע – ההתקפה של מילווקי מדורגת במקום ה 15 בליגה. בעונה הרגילה היא בהחלט יכולה להיות בהילוך שני או שלישי אבל בפלייאוף הזריקות שלא נכנסות יהיו משמעותיות יותר, מה גם שההגנות אמורות להתהדק. זה לא אמור להיות משנה בסיבוב הראשון אבל מהסיבוב השני והלאה הידיים של השחקנים של בודנהולצר לא יכולות לרעוד.

החלום – אם תזכה השנה באליפות אפשר להכתיר סופית את העידן הזה כעידן יאניס. כרגע זאת אחת האופציות הראליות ביותר.

ייעדרו: פורזינגיס, ביל, קוזמה ומוריס בוושינגטון. מילווקי תעלה בלי מידלטון, אלן ומיירס לאונרד.

עוצרים בווגאס: עם שני משחקים מבוסטון מילווקי תרצה לענות סופית על השאלה מיהי הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר לשנת 2023. באקס ב 24.

02:30     ברוקלין נטס (35-43) – מינסוטה טימברוולבס (40-39)

הביתית

הטוב – הטריידים. נכון לעכשיו ברוקלין תהיה בפלייאוף בוודאות בעוד קיירי יראה אותו מהטלוויזיה. הנטס לא התבלבלו והצליחו לשמור את המקום השישי במזרח וייתנו לקבוצה החדשה שלהם יופי של ניסיון פלייאוף לפני שיודחו בסוויפ וילכו לקיץ בו יוכלו לשמור על התחרותיות עם שחקנים אפורים ומיקאל ברידג'ס אחד שעוד עלול להתפוצץ.

הרע – התקפת הצבע. השחקנים פשוט לא מצליחים למצוא את הדרך אל האזור ממנו הכי קל להגיע לטבעת. המשימה הראשונה של הקיץ.

החלום – המציאות. במצב הנוכחי ייתכן מאוד שהקבוצה לא הייתה עוברת סיבוב שני גם אם דוראנט היה נשאר כך שהדחה בסיבוב הראשון תהיה סיומת לא רעה לאחת העונות המטלטלות שעברה קבוצה בשנים האחרונות. בשנה הבאה יהיה קשה יותר.

האורחת

הטוב – הגיוון. קונלי, טאונס, אדוארדס, ריד, פרינס. כל אחד מהם יכול לתפוס יום טוב ולהוביל את הקבוצה בנקודות.

הרע – הבלגן, מי עושה מה ולמה. הפציעה של טאונס כמובן עזרה לתחושת אי הבהירות אבל נראה שהנוכחות של גובר בצבע עדיין לא מצדיקה את עצמה לגמרי והתוצאה היא כמות עצומה של איבודים (מקום 27).

החלום – קבוצה שכבר מזמן לא צריכה להיות בבינוניות אבל נמצאת שם ביג טיים. השנה דווקא יש להם סיכוי לעבור סיבוב ואם יעשו את זה אפשר יהיה להכריז על הניסוי כהצלחה חלקית.

ייעדרו: סימונס בברוקלין. במיני טאונס בספק, ריברס, ריד ונואל בחוץ.

עוצרים בווגאס: מינסוטה צריכה את המשחק הזה יותר, ברוקלין חזרה למסלול הניצחונות. נטס ב 7.

03:00     פילדלפיה 76'ס (27-51) – בוסטון סלטיקס (24-54)

הביתית

הטוב – הגרסה החדשה (ויש שיגידו המשופרת) של הארדן. מקום ראשון בליגה באסיסטים, הכי הרבה אסיסטים בין שני שחקנים בהיסטוריה (בין הארדן לאמביד) ושימוש מופחת בסטפבק איתו הוא מזוהה יותר מכל. כל זה לצד הסקורר המוביל בליגה. מפחיד.

הרע – הספסל. החמישייה של פילי אימתנית אבל דווקא אלה שעולים מהספסל ניצבים במקום ה 23 בנקודות למשחק מבין כל ספסלי הליגה. אמביד והארדן ידועים בעייפות שלהם בחלקים המאוחרים יותר של העונה כך שהתפקוד של הספסל יהיה זה שעליו יקום וייפול הפלייאוף של ה 76'ס.

החלום – הקוף על הגב, אליפות. פחות מגמר יהיה כישלון של עונה יעילה וכזאת שבסופה כנראה נראה סוף סוף את הקמרוני מניף את תואר ה MVP.

האורחת

הטוב – הכל מכל וכל. חמישייה, עומק, הגנה והתקפה – בוסטון היא כנראה הקבוצה שיכולה לייצר הכי הרבה התאמות ליריבות שונות בתכלית. הדבר בא לידי ביטוי דווקא בהתקפה שהייתה יכולה להיות היסטורית אלמלא סקרמנטו הייתה רומסת בהתקפה שלה כל מה שזז כך שבוסטון נאלצה להסתפק בהתקפה השנייה בטיבה בליגה ובאינספור אפשרויות להגיע לטבעת. גם הגנתית אין לה חסרונות ברורים והיריבות שלה יהיו צריכות תצוגות תכלית של הכוכבים שלהן. כמו כן היא מובילה את הליגה בנקודות ברבע הרביעי (מקום שני ברבע השלישי), נתון חשוב לקראת הפלייאוף.

הרע – ההיעלמות. למי באים בטענות כששום דבר לא עובד וההתקפה נתקעת? סמארט מוביל את הירוקים באסיסטים אבל ההתקפה בכל פעם עוברת דרך שחקן אחר כמו בג"ס אלא שהתנועה הזאת לפעמים יוצרת בלבול והיחנקות במשחקים מסויימים.

החלום – לסיים את מה שלא הושלם בשנה שעברה. השנה יהיה לסלטיקס הרבה יותר קשה ללכת עד הסוף והיא תצטרך כנראה לעבור גם את פילי וגם את מילווקי בדרך לשם אבל היא בהחלט יכולה לעשות זאת.

ייעדרו: פילי עולה בהרכב מלא. בוסטון בלי רוברט וויליאמס וגלינארי כמובן, בראון בספק.

עוצרים בווגאס: נלך הפעם על הביתית במשחק מעניין במיוחד, בטח אם בראון יהיה בחוץ. פילי ב 9.

03:00     שיקגו בולס (40-38) – אטלנטה הוקס (39-39)

הביתית

הטוב – הטריו. שלושת השחקנים המרכזיים שמרו על היכולת שלהם מהעונה שעברה (דרוזן קצת ירד במספרים) והחמישייה שכוללת את שלושתם עם קרוסו ובברלי יכולה להיות סיוט ליריבות. מקום שלישי בליגה בריבאונד הגנה ושמירה טובה מאוד באזור הצבע מקנים לקבוצה מומנטום חשוב שלא תמיד מנוצל.

הרע – הספסל. אין מי שיעשה את העבודה כשהכוכבים נחים וגם השילוב של חלקם עם שחקני המשנה לא מניב את התוצאות המתאימות. שיקגו חייבת להבין במשחקים שנותרו לה אילו הרכבים יוכלו להסתדר עם הקבוצות בפלייאין שלא לדבר על סיבוב ראשון אפשרי מול הבאקס.

החלום – כנראה יישאר לשנה הבאה. לקבוצה אין את היכולת להוביל את עצמה מעבר לסיבוב ראשון מכובד מול הקבוצה הטובה בליגה והעונה הזאת, שהייתה אמורה להיות קפיצת מדרגה לאחר עונה קודמת מוצלחת, נראתה יותר כמו נסיגה. סיבוב שני בשנה הבאה יהיה בהחלט חלומי.

האורחת

הטוב – קאפלה בהתקפה. מדובר בשחקן הכמעט יחיד בקבוצה הזאת שלא צריך את הכדור בידיים שלו והוא משלים נהדר את שחקני ההתקפה שהתיאום איתם מושלם. מלבד זאת הוא אחראי ללא פחות מ 4 ריבאונדים בהתקפה עבור הקבוצה שהקליעה שלה טעונה שיפור.

הרע – קאפלה בהגנה. אין לבחור הצנום שום סיכוי מול האמבידים והיאניסים של המזרח והתוצאה היא 54.6 נקודות בצבע שהוא מאפשר ליריבות, מקום 29 בליגה.

החלום – אטלנטה כבר הדיחה לפני שנים רבות את מילווקי בעונה שבה הגיעה לגמר המזרח. השנה זה כנראה ממש לא הולך לקרות מול אף קבוצה בצמרת המזרח שכולן מחזיקות בסנטרים דומיננטיים. עבודה על הכימיה הקבוצתית וסיבוב שני תחרותי בשנה הבאה אפשריים בהחלט.

ייעדרו: גרין וקרוסו בספק אצל שיקגו. באטלנטה האנטר בחוץ וטריי בספק.

עוצרים בווגאס: בלי טריי יהיה קשה להוקס. שיקגו ב 10.

03:00     יוסטון רוקטס (60-19) – דנבר נאגטס (26-56)

הביתית

זריקות במשחקים חסרי משמעות. אגב הקבוצה מובילה את הליגה בריבאונד התקפה ובנקודות בעקבות הזדמנות שנייה, סחטיין על ההאסל.

הרע – אמממ, ובכן, איך שהם משחקים.

החלום – ויקטור בהחלט יכול למצוא את מקומו שם, מעניין איך זה ייראה.

האורחת

הטוב – יוקיץ', יוקיץ' ועוד פעם יוקיץ'. ההשפעה מרובת הפנים של הסנטר על המשחק של דנבר והעובדה שהוא עושה זאת עם יחסית מעט מאוד נגיעות בכדור (usage נמוך מזה של קאם תומאס) פשוט מדהימה. היכולת לייצר נקודות משום דבר בין אם על ידי מסירה בדיוק בזמן הנכון או תנועה שלא חשבת שתראה ממנו אמורה לתת לו קייס ל MVP הקרוב.

הרע – מה עושים כשאין יוקיץ'? בוכים, כנראה. כי הקבוצה במאזן 7-4 כשהענק הסרבי לא על המגרש וזה בהחלט לא מספיק, בטח אם אחד הניצחונות היה על הפייסרס.

החלום – פחות מגמר כבר יכול להפוך אותה לפיניקס של העונה שעברה שדרכה במקום ודשדשה עד שהביאה את דוראנט. האם סופית מפ"ג' ומארי לא מספיקים?

ייעדרו: אין חיסורים משמעותיים ביוסטון. בדנבר יוקיץ', מארי ונאג'י בספק.

עוצרים בווגאס: לא משנה מי משחק בדנבר, המשחק שלהם. נאגטס ב 22.

03:00     ממפיס גריזליס (29-49) – פורטלנד טרייל בלייזרס (45-33)

הביתית

הטוב – JJJ. השחקן עליו בנויה אחת ההגנות הקשוחות בליגה עושה פשוט הכל מהכל, חווה עונה נהדרת מבחינה התקפית ולא נותן לאף אחד להתקרב לטבעת של הדובים עם שלוש חסימות למשחק (ומקום 5 בשמירה על האזור). שחקן הגנה כזה שקולע גם ב 50% מהשדה ו 78% מהקו הוא חלום לכל קבוצה. מרכוס סמארט משופר?

הרע – הקליעה, אוי הקליעה. ממפיס לא ממש מסתדרת עם הקטע הזה של לקחת אל הכדור במרחק מהסל, לזרוק ולגרום לכדור להיכנס. השחקנים מעדיפים הרבה יותר חדירות לסל מאשר איומים מבחוץ. הבעיה היא שבפלייאוף קבוצות יאפשרו פחות את הגישה לסל וקצב המשחק ירד כך שנקודות בהתקפת מעבר יהיו פחות שכיחות. אלא אם כן הקבוצה תפגוש את גולדן סטייט.

החלום – לא מדברים על ממפיס בהקשר של הליכה עד הסוף אבל הגנתית היא לגמרי שם. השאלה אם הקבוצה תצליח לייצר לעצמה את הנקודות בצורה נוחה או שהחוסר בקליעה יתקע חלק מהשחקנים שלא ממש יודעים לזרוק. בכל מקרה במערב החלש והתחרותי של השנה גם גמר מערב יכול להיות חלום ריאלי ביותר.

האורחת

הטוב – לילארד. הבחור עושה כל מה שהוא רוצה על המגרש גם בגילו המופלג ואם גם הייתה לו קבוצה סביבו ייתכן והיינו רואים עוד מהקסמים שלו בפלייאוף. במצב הנוכחי היינו רוצים לראות כמה מתנות פרידה ממנו אלא שהקבוצה הולכת על חופשה מאוחרת.

הרע – הספסל. אין לקבוצה שחקנים מלבד שלושת הכוכבים ונורקיץ' לפעמים. ככה לא בונים קבוצה (מקום 29 בנקודות לספסל).

ייעדרו: בממפיס מלבד הנעדרים הקבועים ברוקס בספק. בפורטלנד יעלו עם המחליפים של המחליפים.

עוצרים בווגאס: ממפיס. דובים ב 27.

03:00     ניו אורלינס פליקנס (38-40) – סקרמנטו קינגס (31-47)

הביתית

הטוב – טריי מרפי. אחת מתגליות השנה, שחקן שבעונה שעברה קלע 5.4 נקודות למשחק והיום הוא חלק מרכזי ברוטציה עם 14 נקודות יפות למשחק ב 48.2% מהשדה ו 40.7% משלוש.

הרע – הפציעות של זאיון. די ברור שההצלחה של הקבוצה תלוי בשחקן שעולה לשחק אחת ל 10 משחקים, נותן תפוקה רצינית אבל משאיר אחריו חור גדול. עם כל הכבוד לאינגראם ומקולום היכולת של הקבוצה להגיע רחוק תלויה רק בוויליאמסון והכושר שלו לקראת הפלייאוף יכול להיות ההבדל בין סיבוב שני להדחה מהפלייאין.

החלום – אפשר בהחלט להאמין בקבוצה הזאת שכשהיא מצליחה להתחבר היא כאב ראש לא קטן. הבעיה היא שהיא עושה את זה מעט מדי ובאופן לא עקבי כך שקשה לדעת מה לצפות ממנה. סיבוב שני העונה בהחלט ייתן קריאת כיוון טובה לקבוצה לקראת השנה הבאה.

האורחת

הטוב – ההתקפה. אחת ההתקפות הטובות בהיסטוריה של העונה הרגילה עם כמות אינסופית של אפשרויות ליצירת נקודות, משחק מהיר לפרקים אך אחראי (מקום שלישי בליגה ביחס איבודים-אסיסטים) ומשהו לא ברור בצבע שעונה לשם סבוניס אבל עושה דברים שהוא לא אמור לעשות.

הרע – ההגנה. קשה מאוד להעריך את היכולת של הקבוצה לעצור קבוצות כמו פיניקס, לייקרס או גולדן סטייט בחוץ כך שאם למייק בראון יש שפן להוציא, זה הזמן.

החלום – כל רגע ורגע. העפלה ראשונה מזה עשור וחצי לפלייאוף, דריסה של יריבות על ימין ועל שמאל והתקפה מהנה, כל אלה סימנים של קבוצה שחיפשה את עצמה שנים וסוף סוף מצאה. כל הקואוצ'רים שלכם יגידו שזה הדבר הכי חשוב.

ייעדרו: בפליקנס אין חדש – זאיון, אלברדו בחוץ. בסקרמנטו דלבדובה בחוץ, מאליק מונק בספק.

עוצרים בווגאס: משחק חשוב לפליקנס, פחות לקינגס. ניו אורלינס ב 12.

04:00     יוטה ג'אז (42-36) – לוס אנג'לס לייקרס (38-40)

הביתית

הטוב – פתיחת העונה. החלק הראשון של עונת 22/23 הראה שיש הרבה עם מה לעבוד ולמרות שהקבוצה חזרה לגודלה הטבעי בהמשך העונה זכינו לראות הצצה לאחת הקבוצות המוצלחות של השנים הבאות. לאורי מרקנן בעונת פריצה שיכולה להיות בהחלט ההתחלה של כמה עונות אולסטאר לא רעות בכלל.

הרע – ההגנה. הקבוצה אמנם עשתה ריצה יפה במשחקים הראשונים אבל להגן היא אף פעם לא ידעה, כיאה לשחקנים שנפגשו במשחק הראשון ונדרש מהם לייצר כימיה מיידית. זה לא השתפר במהלך העונה למרות שהחומר האנושי בהחלט שם ויכול לבצע את קפיצת המדרגה.

החלום – יש מצב שכבר בעוד שנתיים נראה קבוצת פלייאוף לא רעה בכלל.

האורחת

הטוב – אוסטין ריבס. וכל מילה מיותרת.

הרע – הקבוצה התחילה עם ווסטברוק ובברלי, מישהו זוכר? ובכלל, למרות פעולות חכמות בחלון ההעברות הקבוצה הנוכחית לא שיחקה הרבה ביחד והתחלופה הגבוהה של השחקנים סביב דייויס ולברון לא אמורה להיות בריאה. הפעם יכול להיות שזה יעבוד אבל מסוכן מאוד לסמוך על קבוצה לייצר כימיה בזמן כל כך קצר.

החלום – המילה אליפות היא ממש לא מילה גסה במסדרונות הלייקרס ובמשחקים האחרונים זה אפילו נראה משכנע. כרגע הקבוצה עדיין בפלייאין כך שדיבורים על טבעת יהיו להקדים את המאוחר אבל אני לא אתפלא אם הם יתבררו כנכונים. גם ריצת פלייאוף משמעותית יכולה לספק.

ייעדרו: יוטה שוויתרו על העונה יעלו בלי קלרקסון, סקסטון, גיי וקסלר, מרקנן עדיין בספק. בלייקרס לברון בספק.

עוצרים בווגאס: משחק מתנה ללייקרס שנמצאים חצי משחק מאחורי הווריירס. לייקרס ב 22.

05:00     גולדן סטייט ווריירס (38-41) – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (41-38)

הביתית

הטוב – דיוונצ'נזו. החתמה שהייתה כמעט הכרחית עבור הקבוצה עם חוזים אסטרונומיים ומעט מאוד יכולת תמרון. הבחור מתאים לשיטת החיתוכים האינסופיים של סטיב קר וצוות האימון ומביא לקבוצה השבעה בדיוק את הרעב והאנרגיות שהיא צריכה, ממש כמו גארי פייטון בעונה הקודמת.

הרע – לא משנה כמה הסברים יהיו לי בראש למאזן הרע של הקבוצה בחוץ, בסוף הכל יישאר תעלומה. לא ברור איך קבוצה מוכשרת כל כך וטובה כל כך בבית לא מצליחה לחבר ניצחונות בחוץ ונופלת שוב ושוב מול נמושות. עם מאזן סביר היא הייתה בכיף מוצאת את עצמה במקום הרביעי במערב ולא במרחק חצי משחק מהפלייאין.

האורחת

הטוב – ג'וש גידי. החנון מהשנה השנייה מוביל את הקבוצה באסיסטים ובריבאונדים והוא אחד הצירים המרכזיים עליהם ההתקפה של הת'אנדר מתבססת. הוא אמנם צריך לאפס את הידית לשלוש אבל גארד שקולט 8 ריבאונדים למשחק, שניים בהתקפה, יכול להשליך לבנים משלוש כמה שהוא רוצה.

הרע – מישהו ראה סנטר? הקבוצה מתנהלת בעיקר עם גארדים וחסרה ריבאונדים חשובים (מקום 26 בריב') שיכולים לייצר יותר אפשרויות לקבוצה לייצר נקודות. סנטר ראוי בקיץ יכול להביא את הקבוצה לפלייאוף ישירות.

החלום – העונה של שג"א חלומית לכל הדעות וזה תמיד נראה שהוא יכול יותר. אם יצליחו להשתחל לפלייאוף השנה ויעשו סיבוב ראשון ראוי מול דנבר בהחלט אפשר להתחיל לספור אותם.

ייעדרו: וויגינס לא צפוי לחזור הערב. באוקלהומה אין חיסורים חדשים.

עוצרים בווגאס: מול גולדן סטייט בבית לא מהמרים. לוחמים ב 9.

05:00     פיניקס סאנס (35-43) – סן אנטוניו ספרס (58-20)

הביתית

הטוב – דוראנט. עם כל הכבוד לשאר הקבוצה זה השחקן שעליו יקום ויפול הפרק הזה של פיניקס בהיסטוריה. ההבאה של הכוכב עד כה נראית כהצלחה מסחררת אבל היא דורשת קבלות מיידיות שבמצב הנוכחי לא בטוח שיש לפיניקס לתת.

הרע – מה שהיה יכול להיות אם מיקאל ברידג'ס היה מראה את היכולת שלו בברוקלין כשהיה בפיניקס.

החלום – אליפות. פחות מזה אין על מה לדבר.

האורחת

הטוב – גרג פופוביץ' עדיין איתנו, חי ובועט גם אם לא רלוונטי.

הרע – איך שהקבוצה הזאת משחקת כדורסל.

החלום – חיבור של עוד קוסם צרפתי עם פופ הזקן. אולי יעלו את טימי באוב?

ייעדרו: כולים כשירים בפיניקס. הספרס בלי וואסל וסושהאם, קלדון ג'ונסון בספק.

עוצרים בווגאס: התוצאה של המשחק הזה כבר כתובה. פיניקס ב 27.