בס"ד

החזיר את הכבוד / קואוץ' דייויד בלאט

אחד המשפטים הידועים של מאמנים מתוסכלים הוא: "אתה לא מבין מה זה להיות קואוץ'(coach) באמריקה."

אז היום, כאשר הוא סוף כל סוף יוצא מצילו העצום של מאמן גדול אחר ועומד במרכז הזרקורים, אפשר סוף סוף לומר: דיוויד בלאט הוא קואוץ'. קואוץ' בדיוק כמו שאמור להיות. בדיוק כמו באמריקה.

איזו דרך עוברים עד שהופכים להיות coach אמיתי? מאמן גדול לא נמדד רק בהישגים שלו, אלא כזה שמראה דרך, עקביות ומקצועיות לאורך שנים. כזה שנותן לך את התחושה מהספסל שמישהו יודע בדיוק מה צריך לעשות במגרש, מישהו שאם תקשיב לו, תצליח. הדרך של דיוויד מתחילה בבית ספר של מכבי. בתפקיד הסגן.

להיות הסגן של בר כוכבא זה לא כבוד גדול. מי זוכר את הסגנים? אבל כל מי ששירת בצבא עם גנרל נערץ שמע ממנו את המשפט הבא: "מפקד טוב לא צריך כוכבים. הוא צריך שחקני נשמה." ואיזה שחקן נשמה היה דיוויד בשביל פיני גרשון.

לאורך קריירת האימון שלו הביא דיוויד בלאט שחקני חיזוק אמריקאיים בעיקר. השפה והמנטליות מוכרים לו וקל לו לתקשר בשפת הABC הרבה יותר משפת הקודש. האופנה שהשתלטה על אירופה עם שחקני על יגוסלביים(בודירוגה, וכל הביץ'ים למינהם) ספרדיים ורוסים לא תפסה אותו. נאמן לדרך שלו ומאמין שאתלטיות היא מרכיב חשוב בהגנה ותמיד תבוא לפני משחק התקפה וחוכמת משחק משובחים. את זה הוא יכול ללמד בעצמו.

ההתקדמות שאנטוני פארקר עשה אצלו היתה עצומה. גם מקדונלד והאפמן הפכו לסופרסטארים בתקופתו. אל הBig 3 שכלל את פארקר-שאראס-וויצ'יץ' בלאט הביא את התבלין המנצח בדמותו של באסטון. מין הליקופטר הגנתי, ספץ בחסימות וריבאונד, שהשכיח את חולשתם הגדולה של שאראס וניקולה ווייצ'יץ' בהגנה. דבר שאיפשר למכבי לעלות עם הרכב סופר התקפי שהיה נסבל מבחינה הגנתית למרות הפוטנציאל הנמוך שבו.

אחרי ההצלחה הבלתי רגילה ועזיבתו של גרשון הגיע מבחן הגאווה ודייויד עמד בו בגבורה לא רגילה. כולם בוודאי מכירים את האגדות על המאמנים היגוסלביים ששומרים את הג'ובים היוקרתיים זה עבור זה, ומצד שני את ה"אדם לאדם זאב" שמספרים על המאמנים הישראלים. פרסומים בעיתונים לגבי פיטורים מתקרבים של מאמן בארץ וכבר המנהל יקבל טלפונים ממאמנים המבקשים להחליף אותו לפני שיצאה הודעה רשמית. נחזור לפיני, כולם ידעו על הקפריזות שלו, וכשהחלו השאלות לגבי מי המאמן האמיתי של מכבי, נפגע פיני עד עמקי נשמתו מהקרדיט שעבר לעוזרו הנאמן ודאג מדי פעם לעקוץ בחזרה. אבל דייויד ישב בשקט, נתן לפיני לטפס ולרדת מעצים בכוחות עצמו והמתין להזדמנות שתגיע. הוא הוכיח שהוא מסוגל להיות ג'נטלמן אמיתי גם בסיטואציות קשות.

מה זה להיות ג'נטלמן? נענה בשאלה. איך היית מתנהג אם היו ממנים אותך לבוס אחרי שהוכחת את עצמך במשך שנים כנאמן למערכת, ואחרי שהערימו עליך קשיים ומנעו את הצלחתך מחזירים את הבוס הקודם שלך ומבקשים ממך, מתוך נאמנות למערכת לחזור לכסא האחורי? לא יודע כמה ממכם היו מוכנים למהלך שהחזיר אותו לעמדת העוזר, לחזור לעבוד עם פיני שקטל אותו בזמן שהיה בחוץ ולחזור לעבוד איתו באינטנסיביות העונתית של מכבי תל אביב. יותר מזה. מכבי כפו עליו לאמן גם בליגה האדריאטית מה שמנע את היתרון שהיה למכבי לאורך שנים על הקבוצות ששיחקו בליגות הקשות והתחרותיות מספרד, איטליה ורוסיה. טיול של תחילת שבוע לראשון, ניצחון קליל והתרכזות במשחקים הבאמת חשובים ביורוליג. בזמנו מכבי היתה כל כך גדולה על הליגה שמאמניה הרשו לעצמם לעשות ניסויים לקראת המשחק של יום חמישי תוך התעלמות מוחלטת מהיריבה הישראלית ממול. יש לציין שהליגה האדריאטית גם הוסיפה טיסות מתישות וארוכות לחורים נידחים והגעה לכמעט 80 משחקים בעונה אם נחשיב את הפלייאוף הישראלי והמשחקים המכריעים של היורוליג.

בשנת 2003, כאשר הייתי בעיצומו של קורס מאמנים שלח, אותי רכז הקורס איתן שלח(הגדול) להביא את בלאט מתחנת הרכבת לאולם הספורט בהדר יוסף. בלאט, שעבר שבוע קשה של טיסות בדיוק חזר הביתה משרשרת הפסדים בליגה האדריאטית והיורוליג אבל טרח להגיע.

שני חברים התעקשו לבוא איתי וכך מצאתי את עצמי נוסע ברנו קופה, יוצא וממתין למאמן מכבי ת"א. הוא יצא עם חיוך, מחזיק תיק קטן עם דפים. סימנתי לו בחיוך מבוייש והוא לחץ לי יד ויצאנו יחד מהתחנה. עמדנו מול הגרוטאה והחבר שלי זה שישב מלפנים זינק החוצה, קיפל את הכיסא הקדמי וסימן לדיויד להיכנס. בלאט על (כמעט) 2 המטרים שלו התקפל מאחור בשתיקה. לא ידעתי היכן לקבור את עצמי. הבושה לא נגמרה בזה. ה'חבר' היקר דאג לשאול את דייויד איך הקבוצה נקלעה לכזה מצב נוראי ומה הוא מתכוון לעשות כדי לשפר את המצב. כמובן שהוא הוסיף כמה עצות משלו. חוצפה ישראלית… כשהגענו בלאט אמר תודה בנימוס רב, יצא ויישר את מכנסיו.

בתום ההרצאה איתן שאל אותו אם הוא זקוק לטרמפ חזרה. דיוויד אמר שהוא ייקח מונית.

בלאט הצליח להגיע לפיינל פור למרות הקשיים אבל לא קטף את התואר. החלו דיבורים מרגיזים על ניהול משחק לא מוצלח(רוטציה רחבה מדי שמתאימה לNBA), קושי בעמידה בלחצים(איך אפשר להגיד דבר כזה על מאמן מכבי שהחזיק בקדנציות כל כך ארוכות) ו'לוזריות' ברגעים מכריעים. בלאט ידע שהשתקת המקטרגים יכולה להגיע רק בדמות תואר שאיש לא השיג לפניו.

להיות ווינר זה לנצח משחק עם הרכב פחות טוב. רק אם אתה אנדרדוג שמנצח את החזק ממנו אתה מקבל את ה'חותמת' של מאמן מוערך. במקצוע הכפוי טובה הזה, בו אתה לא מקבל קרדיט על הצלחות(לפיל ג'קסון היה את מייקל) ומקבל את כל החרא בכשלונות(עם הסגל של מיאמי הפסד בגמר לדאלאס הוא בושה וחרפה) כמעט בלתי אפשרי לקבל את ההכרה המגיעה לך. הכל נמדד בשורה התחתונה למרות שעבודה של מאמן מתחילה בחופשת קיץ מתישה מול קלטות וידאו לא נגמרות וצפייה במחנות אימונים של שחקנים, בבניית תוכנית אימונים וניהול השחקנים והמערכת והכנת הקבוצה לרגעי השיא באמצע העונה. אם נרכז את כל העבודה לדקת הסיום והחטאת עונשין של שחקן מסויים, הרי ברור שמי שנעשה לו עוול בסיפור זה האיש מאחורי קו החוץ ולא השחקן מאחורי קו העונשין.

בלאט לקח את רוסיה עד לתואר אליפות אירופה. תחרות ששוב הוכיחה שהישמעאלים מספרד לא מסוגלים לנצח אותנו כשהכסף על השולחן. האחים גאסול, רודי פרננדס, נבארו וקלדרון (עם רוביו מהספסל) היו נבחרת חלומות שאיש לא האמין שמישהו יוכל לנצח. בלאט האנדרדוג מנצח ומצליח לשכנע את כולנו שהניסיונות להשיג את גביע היורוליג עד היום לא היו בהכרח כישלון אישי שלו אלא דווקא הצלחה יחסית, אם מסתכלים על תקציבי הענק של הקבוצות המובילות ביורוליג כמו ריאל, בארסה, צסק"א, היווניות והאיטלקיות. הקהל כפוי הטובה של מכבי לוחץ וההנהלה משתכנעת. בלאט הוא האיש הנכון. חוזה עתק ביחס למאמנים אחרים שהיו במכבי(מלבד גרשון שגם נבעט מהסיבה הזו) מכריח את מכבי לבלוע את הגלולה ולהשאיר אותו אחרי עוד עונה בינונית מבחינתם בה הם מאבדים אליפות ולא מעפילים לפיינל פור. את התווית קשה להסיר. אלוף אירופה השני מאז רלף קליין לא משאיר להנהלה אפשרות של הבאת מאמן ישראלי אחר. גם הבאת מאמן אירופי בכיר(שמועות על אוברדוביץ') תוך תשלום פיצוי לבלאט לא עמד על הפרק.

להבין שטעית הוא אחד הדברים שמראים על בגרות. ביום שהילד שלכם יגיד לכם "טעיתי", תדעו שהוא התבגר(או עשה משהו באמת נורא..). אבל רק מהבנת טעויות אפשר להיבנות באמת. בלאט מודה שטעה ומתקן בהתאם פעמיים העונה. 1. כשרצה להיפטר מטיוס אבל נאלץ להשתמש בו חזרה לאחר פציעת שון ג'יימס והכישלון עם זיזיץ'. 2. כשהבין שאינגלס הוא 'מקרה קיינר מדלי II'. הוא השתמש בפניני ולנדסברג המיובשים, וכשאינגלס שוב ניסה ולא הצליח היה מישהו מהספסל שייתן מענה. המשימה של בלאט עם מגבלות החוק הרוסי מאלצת אותו לבנות 3 חמישיות שונות:

חמישייה לליגה הישראלית עם 2 שחקנים ישראלים בהרכב. ראינו את השילוב של יוגב ופניני/ לנדסברג למרות שצמד הגארדים הטוב ביותר שלו הוא היקמן ורייס. אבל בלאט, שנאלץ לנצח בכל משחק זוטר כיאה ל"רוח המכבית", בונה ועושה את ההתאמות לחמישיות השונות ולאט לאט ההרכב הזה תופס ומנצח, למרות העליונות של ירושלים במהלך העונה. הוא תופס את המקום הראשון.

חמישיית היורוליג עם סופו – החמישייה שמתחילה משחקים בדרך כלל. הכדורים הולכים פנימה כאופציה ראשונה, חפירות של הענק ותנועת הקלעים מסביב עשתה עבודה טובה לאורך העונה ונתנה אויר ועבירות לקראת המאני טיים.

חמישיית היורוליג עם טיוס – המגבלה של סופו לשחק כמות דקות גדולה אילצה את מכבי לבנות הרכב שונה לחלוטין עם שון ג'יימס. ג'יימס שהוא שחקן פוסט פחות טוב מסופו אבל עדיין מסוגל לייצר עם הגב ובעל קליעה טובה מחצי מרחק אילצה את בלאט לבנות תרגילים שונים לחלוטין. היתרון שלהם היה שההגנה עם ג'יימס(חוסם אדיר עם מוטת ידיים ארוכה) היתה טובה בהרבה ומכבי היתה צריכה לבוא עם יתרון מהדקות של סופו ולשמור על היתרון בעזרת הגנה חזקה עד לסיום. אחרי שהתברר שג'יימס סיים את העונה וטיוס הוחזר מהמטוס הישר למגרש לא היה אפשר לשחק את אוטו המשחק איתו. טיוס שהדרך היחידה שלו לקלוע היא בהתעופפות לדאנק גרם לדייויד לייצר,שוב, התקפה שונה. ראינו Pick & Roll עם מסירת הכדור לאיזורים ספציפיים שם טיוס התגלגל במהירות פנימה להטבעה.

המורכבות של העסק דרשה זמן וסבלנות מההנהלה והקהל שלא מסוגל לסבול הפסדים. אבל כשזה התחבר זה הפך למשימה בלתי אפשרית להתכונן למכבי. 3 סוגי תרגילים ל3 סוגי חמישיות ומכבי יכולה לנצח אותך בכל כך הרבה דרכים מה שהפך פתאום את מכבי מקבוצה מוגבלת התקפית ליצור מסוכן ובלתי ניתן לחיזוי. קבוצה בה הכוכב הראשי היה המאמן.

להיות בעל חזון זה משהו שבא עם ניסיון מצד אחד ועם חלומות על מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול. ובלאט מצד אחד תמיד רצה לבלות יותר עם הילדים והמשפחה ומצד שני רצה לאמן בליגה הטובה בעולם. פלירטוטים עם בוסטון ואטלנטה היו גם היו, אבל לצערי אני פסימי קצת בעניין החלום האמריקאי. מצד אחד דיוויד הוא אמריקאי, בשפה, בידע הכדורסלני(תלמיד של פיט קאריל ותורת הPrinceton Offense), אבל מצד שני, את האמריקאים לא תלמד כדורסל כמו שאת האנגלים לא תלמד כדורגל. מסינה ראוי ממנו וזה לא קרה, אבל מי יודע?

אם יקבל אורך רוח לבנות משהו מהיסוד, וללמוד מקרוב איך עובדת המערכת בNBA, אני בטוח שהוא יצליח הרבה יותר מכל הברוקסים והספולסטראים. נכון שהוא עדיין לא פופוביץ', קרלייל וריברס אבל עם קצת זמן והזדמנות אמיתית הוא יכול להיות שם. נאחל לאיש המקסים והראוי הזה בהצלחה.

אני אוהב ומעריך אותך כמורה, כאדם וכאיש מקצוע. תודה רבה לך קואוץ' בלאט.