בס"ד
אליצור קווין ווסטברוק/ יומן הקליפרס – פרק הסיום
מדי עונה אנחנו עדים בפלייאוף להתנגשות בין 2 סוגי קבוצות עיקריות:
הקבוצות המאומנות, המבוססות על עבודה קבוצתית שתחפה על הנחיתות בכישרון, כדורסל התקפי מתוחכם המערב 3-4 שחקנים הנוגעים בכדור בכל התקפה, חלוקת הכדור בין השחקנים. בדרך כלל לאלה יהיו את המאמנים הבכירים והמנוסים ששולטים במשחק. השמות הבולטים:
דאלאס – ריק קרלייל
שיקגו(נטולת רוז) – טום ת'יבודו
ממפיס – מועדון עם שיטת ההתקפה וכדורים שהולכים פנימה(דיוויד ג'ורג'ר)
הסוג השני הוא הקבוצות עם שחקני העל, אלה שצריך רק לתת להם את הכדור ולהפריע כמה שפחות.
OKC – דוראנט ווסטברוק
מיאמי – לברון
יש כמה קבוצות ברות מזל המשלבות את שני הדברים:
סאן אנטוניו – פופ שחבר לשלישייה הגדולה.
אינדיאנה – ווגל עם ג'ורג' והיברט.
קליפרס – של דוק ריברס עם פול ובלייק(שעם עוד שיפור קל יהיה שם).
כאשר חיבור כזה נוצר הוא ישר משכנע אותי שזו הקבוצה הנכונה לקחת את התואר.
אני כל הזמן מנסה לחשוב מה הרתיח אותי בהפסד של הקליפרס לאוקלהומה, עיזבו, בואו נקרא לקבוצה בשמה האמיתי- "אליצור קווין ווסטברוק" ועכשיו אני מבין את הכל.
שחקני העל פשוט מבטלים את המקצוע של המאמן. המשפט הישראלי המוכר: "בא'נה עם קבוצה כזו, גם אני לוקח אליפות עם פלאפון מהבית" גורם לסוג האוהדים שאוהב לראות את הכדורסל הקבוצתי תחושה של ריקנות. לא לנער הזה פיללתי כשהתאהבתי במשחק עם הכדור הכתום.
מצד שני, במידה וריברס מאמן את OKC, או נגיד שקרלייל מאמן את מיאמי היו נוצרות שושלות מהסוג שראינו רק מפיל ג'קסון. קבוצות ששולטות בגמרים כמו בתקופת לייקרס – בוסטון של שנות ה80. או במילים אחרות: אם נתעלם ממכונת השיווק של הNBA, העונה הארוכה והמפרכת מכילה משחקים מיותרים לגמרי. בואו נשחק ישר את הגמרים. קובי לברון, דוראנט מול ג'ורג'.
ריכוז כישרון אדיר באותה הקבוצה(2-3 שחקני על) כמו שראינו אצל מיאמי, בוסטון (רונדו,אלן,פירס וKG) והיום אוקלהומה משאיר את הכוח בידי השחקנים בלבד. אין בנייה נכונה של קבוצה, במקום מאמנים נביא שחקני עבר שיתנו נאומי מוטיבציה ויספרו חוויות מפעם, לעזאזל הנאמנות של השחקן לקבוצה ולהיפך שבכרנו מפעם: מג'יק היה הלייקרס, יואינג = ניקס, מייקל ושיקגו היינו הך ודאנקן הפנים של הספרס. כמו במשחק מחשב או באולסטאר(המשחק השנוא עלי בתבל, יותר מכדוריד), שמים את השחקנים הכי טובים על אותו פרקט ומשחקים. הכל מסביב לא חשוב. אין עבודה קשה, אין X&O, רק כדור(לצערם של השחקנים 1 בלבד) ויאללה בלאגן.
לכן הייתי כל כך מאושר באליפות של דאלאס, לכן הייתי כל כך עצוב באליפות של מייקל על יוטה ופיניקס, לכן ממש לקחתי קשה את ההפסדים של נאש, אהוב ליבי, לספרס, להורדת הליגה על הברכיים מול צמד הגלאדיאטורים של הלייקרס(שאקיל וקובי), לכן הייתי שוב מיואש אתמול.
לא מגיע לברוקס תואר, בדיוק כמו שלא הגיע למייק בראון תואר(עם לברון בקאבס). הם לא הביאו שום אקסטרה לכוכבים שלהם. פשוט עמדו מאחריהם או יותר נכון, רכבו 'שק קמח' על הגב שלהם כל הדרך אל הגמר. הדבר המפחיד יותר הוא שווסטברוק ודוראנט עוד לא בשיא הקריירה(בדרך כלל בין 28 ל32 שנה, שם מתחברים הניסיון והאתלטיות עדיין לא בירידה), הם לא סבלו מפציעות חמורות עד היום(הצ'יטה בריאה לחלוטין מאז התאקל של בברלי בברך שלו, דוראנט אינו מתעייף לעולם) ונראה שאם לא יקרה משהו קיצוני הם יהיו בגמר לנסות שוב ושוב ב3-4 השנים הקרובות. הם כל כך טובים שאפילו עזיבה של שחקן כל כך משמעותי כמו הארדן היתה מהמורה קטנה בדרך ותו לא.
מי יודע על מה היינו מדברים היום אם המשחקים השנויים במחלוקת בין הת'אנדר והקליפס היו מוכרעים אחרת. הכרעות על חוט השערה. לכן ריברס(That’s our ball!) כעס, הוא ידע שמול שחקנים כמעט על- אנושיים מספר ההזדמנויות לנצח כל כך קטן וכך כמות התסכול עצומה. כשאתה משחק מול החייזרים האלו אתה זקוק לשיפוט חף מטעויות, אתה זקוק למזל ואתה זקוק לניצול הזדמנויות מקסימלי.
הטעם המר שההפסד במשחק הקודם(5) השאיר, הזכיר לי את ההפסד של הספרס במשחק 6 בגמר אשתקד. הכל נעשה מושלם כדי לנצח את החוצן ממיאמי, עד שהריבאונד האחרון הגיע לריי. במשחק הבא LBJ שוב היה שם לקחת את הגביע.
אני יודע שרבים מכם חולקים עליי ובצדק. מוישל'ה ויינקרנץ אמר פעם בהרצאה שנכחתי בה: "היופי במשחק הזה שניתן לנצח אותו בכל כך הרבה דרכים". מי שהטעם שלו הוא דאנקים, ריחופים וסלים ממצבים בלתי אפשריים בוודאי יהנה מגמר של לברון מול דוראנט. אבל שם ספולסטרה וברוקס יצטרכו סוף סוף להצדיק את הצ'ק של סוף החודש ולהכריע כי כמות הכישרון תהיה כמעט שווה.
ישנם דברים רבים שיכולתי לדבר עליהם מהמשחק אמש- המחצית הראשונה המופלאה של בלייק, שריכז את המשחק נהדר(12 נק', 6 ריב' ו6 אסיסטים), פול שניהל את המשחק נהדר ואפילו גלן דייויס ששיחק היטב מהספסל. עוד עובדה ששוב צצה היא כאשר ווסטברוק גרוע המצב הרבה פחות נורא ממשחק בו דוראנט גרוע. בסופו של עניין, הטרנטולה השתחרר ובכמה דקות טובות שוב סגר את המשחק. ועכשיו מה?
נשארנו עם אינדיאנה – מיאמי. 100% מהבראקטים(חוץ מזה של אשך תמיר, מן הסתם) נבאו את המפגש הזה. לצערי אינדיאנה כל כך לא יציבה ומול החוצנים גם יתרון הביתיות לא יספיק.
במערב נשמח לראות את עבודת האימון של פופ מול אליצור קווין ווסטברוק. לטעמי עוד 7 משחקים שיסדרו REMATCH של הגמר משנה שעברה. אבל, ואבל גדול! אם הפציעה של פארקר חמורה, פופ יישב בבית כבר ביוני. הרי אמרנו שבסופו של דבר זהו משחק של שחקנים.
שבת שלום. יומן קליפרס, WE ARE GONE.
חבל, מאוד חבל. היה יומן מדהים.
תודה רבה פוסט נהדר.
הלוואי שוב לברון מול דוראנט זה חלום רטוב של כולם.
מה שבטוח אם( או כש) מיאמי עולה יהיה גמר מאוד טוב.
'היורש' או נקמת הספרס.
יופי של פוסט, אני ממש מזדהה עם הדברים, אני מאמין שהקליפרס עוד ישתפרו, יש להם שלד מצויין לקבוצה
אתה יכול להביא מאמן אדיר כמו דוק ריברס, לחנך את דיאנדרה, להפוך את גריפין למפלצת ואת קרופורד שוב לשחקן השישי הגדול שהוא, אתה יכול להביא שחקן כמו קוליסון לגיבוי, לפוצץ את הספסל בשמות גדולים ומלא כישרון ולתת לכריס פול לנהל תזמורת התקפית משובחת ומגוונת.
אבל בסופו של יום אתה עדיין מועדון שקוראים לו לוס אנג'לס קליפרס שזה אומר שאתה לא מסוגל לעבור את חצי הגמר האזורי וזה הבעיה הכי גדולה של הקליפרס ואיתה היא לא מסוגלת להתמודד.
נהדר
אסי יומן פשוט כיף לקריאה, נחמד להכיר קצת את האיש מאחורי ה-X וה-Y.
אחד הדברים שהכי קשים לי הוא הזילות בעמדת המאמן, בגלל זה כל כך התעצבנתי על ההחתמה של קיד.
אבל אני חייב להגיד משהו לטובת ברוקס- אוקלהומה לא משחקת הגנה כל כך טובה בגלל שיש לה ווסטברוק ודוראנט, ההתאמות שנעשות ממשחק למשחק בשמירת הפיק N רול והתנועה ללא כדור של רדיק לא נהגות ע"י ווסטברוק ודוראנט. ברוקס הוא אולי לא מאמן דמות "סמכותי" כמו ריברס או פופ אבל תסתכל על המאמנים שהגיעו לארבעת הקבוצות הטובות בליגה: ספולטורה, ווגל, ברוקס ופופ. שלושה מתוכם הם מאמנים שכולם יורדים עליהם בכל הזדמנות ואומרים שרק בזכות הכוכבים הם שם. אני אומר שספולטורה שינה את פני המשחק, ברוקס וווגל הם מאמנים מעולים שיודעים לנצל את היתרונות ולהחביא את החולשות של קבוצתם- האם זה לא מה שעושה גנרלים מוצלחים? בעולם של היום, גם חנונים עם משקפיים יכולים להיות גנרלים ולדעתי זה דבר נפלא.
+1
באווירת סיכום זו אקדים ואסכם את העונה ואומר שאחרי הסיבוב הראשון המעולה שהיה לנו, כל הדרמות והמהפכים, ומה שעוד יבוא, מה שאני לוקח מהשנה הזאת זה את השיפוט.
השערורייה הפכה לפארסה.
כבר שנים שהשיפוט מוטה כוכבים / קבוצות והורס את הספורטיביות אבל השנה באמת שנשברו כל השיאים.
זה די מגעיל בעיניי ושם בצד את כל מה שקורה על הפארקט.
וכן, הימרתי על אינדי-ברוקלין בגמר המזרח… (שוב תודה לקבוצת הזקנים הרופסים ומאמנם מכה הנשים ושופך הכוסות. מסתבר שוב שאי אפשר לתקן עוולה באחת אחרת)
סיפור האלימות של ג'ייסון קיד ואשתו קצת יותר מורכב מ"מכה נשים"
אני מסכים בעיקר עם יאיר, בקלי פרס על הנייר יש הכל ובכל זאת הם לא אלופים. אני מסכים עם אסי לגבי ברוקס אני גם חושב שאם מאמן אחר הם היו קורעים את הליגה ודבר אחרון לא רק האשך סימן את הגמר עם ברוקלין, גם אני הייתי במאמינים:(
אסי תודה רבה מסכים ממש עם רוב (ואולי כל) מה שכתבת.
אני חשתי בדיוק ככה אצל מייקל ושיקגו ואצל דאלאס.
בכל זאת תואר של ס.א או אפילו של אוקלהומה יפצה אותך ובטח אותי.
אסי דווקא ממך הייתי שמח לשמוע תובנות על אינדיאנה .
אשמח לדעת האם יש לך הסבר רציונלי לגבי החוסר יציבות שלהם.
במיוחד אשמח לדעת האם נראה לך שיכול להיות קשר בין הכושר של היברט לבין הגעת ושיחרור ביינום (לכאורה היה לכך קשר נסיבתי).
כשהתחילה העונה לא חשבתי שלקליפרס יש סיכוי לאליפות.
הסגל עדיין הרגיש חסר ובכלל, קשה וכמעט בלתי אפשרי לקחת אליפות בשנה הראשונה שההרכב רץ, עם מאמן חדש ושיטה חדשה.
כשבייבי דייויס וגריינג'ר נוספו וסופסוף זרקו את דאדלי לספסל, חשבתי שכעת הם יותר בשלים ואולי יש איזשהו סיכוי.
במערב המטורף, סיכמתי את הציפיות שלי ברף גבוה, אך ישים – גמר מערב.
את התקוות הגדולות אני שמרתי לעונה הקרובה וזו שאחריה.
בעונה הקרובה, כל שחקני הסגל הבכירים נשארים (פול, גריפין, ג'ורדן, קרופורד, רדיק, בארנס, קוליסון, דייויס וטורקוגלו ומסיימים חוזה גריינג'ר והולינס).
שנה אח"כ כבר נהיה קצת יותר מסובך כשג'ורדן וקוליסון מסיימים חוזה.
תהיה המשכיות בגזרת המאמן ואולי איזה טרייד טוב יזרוק את דאדלי ווילי גרין ויביא סטופר הגנתי נוסף בעמדה 3. מי יודע, אולי אפילו רג'י בולוק יעשה איזו קפיצת מדרגה קטנה. לא סגור אם יש איזו בחירת דראפט סיבוב ראשון שתוכל לעזור…
וכמובן שהכי חשוב, שדיאנדרה ג'ורדן יתחיל לקלוע עונשין ברמה סבירה לכל הפחות.
אחרי שקצת נרגעתי ממשחק 5, אני לוקח חזרה את הדברים על מכירת משחק.
אבל אין ספק שטעויות קשות מאד של השופטים קיפחו את הקליפרס ובמצב של 3:2 לטובתם, יכול מאד להיות שהייתי חוגג עכשיו עלייה לגמר המערב על חשבון הסרחון ששמו אוקלאומה ת'אנדר.
יש לשיפוט בNBA הרבה דברים לתת עליהם את הדין, בקשר למשחק הזה ובכלל.
יאללה, צריך להתחיל לעבוד, העונה הבאה בדיוק התחילה!
תודה רבה על טורים מדהימים ומקווה ששנה הבאה תסקר את קליפרס מתחילת העונה עד לאליפות המיוחלת (הקליפרס ייקחו אליפות כי ספרס ייחלשו, אוקלאומה היה נצחון חד פעמי, מיאמי תתפרק ג"ס עוד לא מגובשת ומהשאר היא יותר טובה, ממפיס מדאיגה אותי, כי היא,תמשיך את היציבות שלה)
תודה רבה!
בלבלת אותי אתה לא אוהד מיאמי?
לא.
אני אוהד את קליפרס, בגלל כריס פול.
מבחינתי הוא קוסם על המגרש ואני הכי אוהב לראות אותו משחק ומנהיג.
במזרח, אני מעדיף את מיאמי.
טור נוגע ללב מאחד הבחורים החביבים עלי ביותר באתר, שאני מכיר ואוהב עןוד מהימים בהם היה תלמיד ישיבת 'ירדן' בבני ברק, והיה כוכב החידונים כשבני ישיבתו (בראשותו!) דפקו פעם אחרי פעם את "מועצת החכמים של גבעת חיים".
אז יש לי מה להוסיף בקשר לפוסט שלך.
לצערי דוק ריברס הוא האשם הגדול בהליכה המוקדמת של הקליפרס הביתה:
דוראנט אוכל לך את הלב. מוציא לך את הלב וזורק אותו לתעלה.
עשה עליו דאבל-טים, בנאדם!
משך כל המשחק עשו עליו דאבל טים רק פעם אחת!!!!!!!!!!!!!!
דוק ריברס הוא האשם העיקרי בהפסד.
היה מעניין מאוד לקרוא את היומן!!!
בתור אוהד המבריקס הסיפור עם דאלאס קצת עובר פה (ואצל עוד כותבים בארץ ובעולם)אידיאליזציה. זה נכון שדאלאס שיחקו כדורסל קבוצתי, והסך השלם היה גדול מחלקיו (בהרבה). אבל אי אפשר להתעלם מכך שנוביצקי בשיאו היה אחד הקלוזרים הטובים בעולם אם לא הטוב ביותר (לא רק בפלייאוף 2011). כמעט בכל המשחקים הצמודים בפלייאוף, בקאמבקים וכו', נוביצקי נתן רבע רביעי יוצא דופן (היה לו ממוצע לאורך כל הפלייאוף כמדומני של מעל 10 נקודות למשחק ברבע הרביעי! פסיכי לחלוטין). לכן הכדורסל הקבוצתי של דאלאס היה נהדר, אבל הנצחונות המיוחדים, הקשים באו בזכות כוכב על
יותר מידי ריספקט לדוק ריברס
הקליפרס בסופו של יום ניצחו ניצחון אחד יותר בעונה הרגילה והגיעו סיבוב אחד רחוק יותר.
פיל ג׳קסון לא הפסיד מעולם סדרה שהוביל 1:0 ועוד בחוץ.
כמות הכישרון של הקליפרס פלוס ספסל שהוא הטוב בליגה שווים יותר מהפסד ב 6r משחקים בסיבוב השני
השנים חולפות וכריס פול נותר חסר כל
הטעות של ריברס (לדעתי…) זה שלא נלחם כמו מקק מורעל על המקום הראשון או השני במערב. המחשקים הלכו על דקה אחרונה, ויכול להיות שעוד משחק ב LA היה משנה את התמונה. הוא עשה טעות אחת מול הסמול בול במשחק -3 ותיקן אותה במשחק -4 … אולי יותר קוליסון בדקות האחרונות ,אבל, זה כבר פנטזי פליי .
זה שניהם, כריס פול ודוק ריברס. הם לא הביאו את הסחורה במאני טיים, והיו להם את כל האפשרויות.
וברוקס באמת מבאס בהתקפה, אבל בהגנה לדעתי הקבוצה שלו משחקת הכי טוב בליגה, ואני חושב שכולכם מסכימים שזאת עבודה של המאמן ולא של השחקנים (שמצידם נותנים את הנשמה ומבצעים את זה מופלא).
אבל אולי צריך להבין אותו – כשיש לך כאלו כלים בהתקפה, כ"כ הרבה כשרון טבעי ויכולת מתפרצת, אולי זה לא טוב להטיל על זה מגבלות ויותר מידי תרגילים. לדעתי זאת טעות, כי השחקנים הללו יעשו קרקס מכל הליגה עם עוד קצת כלים ותרגילים בהתקפה, אבל אני לוקח בחשבון שיכול להיות שברוקס מבין יותר ממני…
אסי,
תודה רבה לך על סדרת טורים מצויינת.
פשוט כיף לקרוא ולהשכיל.
לגבי הקליפרס,
אין להם מה להלין על השיפוט,
באותה המידה, שריקה אחת לטובת סטף קרי בסיבוב הראשון,
הייתה מעיפה את הקליפרס כבר בסיבוב הראשון.
לגבי אוקלוהומה,
הם קבוצה מוכשרת מאוד,
שלהבדיל מהשנים הקודמות,
נראה שתפסה גם הבגרות והבשלות (בעיקר ווסטברוק),
והחוסן הנפשי להתמודדות בפלייאוף.
הם למדו לנצח גם כאשר דוראנט או ווסטברוק תופסים יום קליעה לא טוב , ואז פשוט חודרים יותר לסל, סוחטים עבירות, מוסרים אסיסטים, ולוקחים ריבאונד.
כן מגיע קרדיט לברוקס,
שיש לו את האומץ להכניס למשחק גם לוחמים, שנותנים את הגוף בהגנה ובריבאונד, שניצחו לו היום את המשחק,
סופולושה, קוליסון, וסטיבן אדאמס הרוקי, שאם ככה הוא משחק בעונתו הראשונה בליגה,
עוד נכון לו עתיד ארוך בליגה כשחקן חמישיה לגיטימי אם לא יותר מזה (תלוי ביכולת ההתקפית שיפתח).
שבת שלום,
אסי היית נאמן לקליפרס נאמנות עיוורת, וכל הכבוד על כך.
ברוקס הוא לא מאמן כזה גרוע, הוא בינוני ביותר. לא מביא אקסטרה, אבל גם לא מחבל. עם מאמן כמו קרלייל היינו דורסים את הליגה.
הערה קטנה לגבי הארדן, אחרי מה שהוא עשה בפלייאוף הזה אני ממש שמח שנפטרנו ממנו. הוא לא שחקן שמביא אליפות לקבוצה והוא בטוח לא מנהיג.
יאללה מחכה לגמר!!
הקליפרס זה רוח רפאים.
אין כזה מועדון באמת.
האוהדים שלה אלה האוהדים שהלייקרס שפשוט משעמם להם בלי הקבוצה שהם רגילים לאהוד.
קבוצה לוזרית ובלי מסורת עם בעלים הזוי שיקבור אותה יחד איתו.
שלא לדבר על זה שהשופטים לא מכבדים אותה ולא יכבדו כל עוד. סטרלינג שם.
הקיץ הזה משהו ישתנה שם והקבוצה תתחיל את דרכה למקום שממנו הגיעה- התהום.
נ.ב
אחלה יומן..(:
תודה אסי – תסכים או לא, אנחנו נראה את הקצפת 1VS2 .
היום בכל קבוצה יש שחקן על לרוב אפילו יותר מאחד והאור חוזר לעבודת אימון.
אני מקווה ש 1 ינצח את 2 ונראה קבוצות של מאמנים בגמר.
יומן נהדר וסיכום מעולה אסי.
מקווה שכעת נראה אותך כותב על משחקים משני צדי אמריקה.
תודה על היומן, שנה הבאה ייתכן שתגיעו רחוק יותר
חוויה של קריאה.
גם אני אישית קיוויתי לראות את הקליפרס הנוכחית מגיעה עד הסוף.
תענוג היה לקרוא את ההארות שלך.