1.התרגיל שג'ו מזולה שירטט הביא נצחון גדול במשחק גדול שהוכיח לכולנו שהכדורסל עדיין חוגג בגדולתו

כשנשארו 5.6 טיקים לסיום והתוצאה 107-107, לא הבנתי מה ג'ייסון טאטום עושה בחצי המגרש של הסלטיקס. התרוממתי מהכורסא וצרחתי לג'ו מזולה "מה אתה עושה, יא חתיכת אדיוט?".

אבל אז באה מסירה קדמית לסמארט בשעה שטאטום פורץ לעבר הסל של הסיקסרס עם שומרו. טאטום ניכנס לקשת, ואז נעצר, יוצא החוצה אל מחוץ לקשת – לא לקבור שלשה אלא להיפטר משומר – וקובר שלשה עם 1.2 טיקים לסיום, ולפילי אין טיים אאוט לעבור לקצה השני של הפארקט. אז מסירה קצרה לאמביד שמקן הפאול שלו זורק כדור לעזאזל. אבל בשעה שאמביד לוקח את הכדור אחורנית להיות מסוגל לזורקו את אורך המגרש אורות הטיים נדלקו.

הכדור ניכנס רבותי מקו הפאול של הסיקסרס עד סל הסלטיקס. אבל הזריקה התאחרה בחצי שנייה

ג'ו מזולה, אנא סלח לי. אני לוקח הכל חזרה. היה זה פליי גאוני ממש שלא ראיתי מסוגו בכל 61 שנותי כאן. במקרים האלה זה תמיד מסירה לסנטר (שלסלטיקס אין), או לשחקן נע עם תקווה לסל או פאול. אבל אף פעם – אני חוזר, אף פעם – השחקן ה-DESIGNATED לקלוע את סל הנצחון לא נמצא שלושה מטרים מקו החצי, לכיוון הסל של קבוצתו הוא.

הערות שכתבתי לעצמי בשעת המשחק:

*כשפילי עולה עם ג'ואל אמביד נגד הסלטיקס הוא נראה כמו שחקן מהבוגרים העולה נגד קבוצת נוער.

*פילי מתחילה עם 0-7 מבלי לנוע כמעט וללא טיפת זיעה.

*אני לא מבין את הסלטיקס. הם לא מבינים שכשהארדן הולך מימין זאת תמיד כניסה לסל ואף פעם לא זריקה, וכשהוא הולך לשמאל זאת אף פעם לא כניסה אלה רק הטעייה וזריקה לשלוש? בגלל שהם לא מבינים זאת או לא משחקים כאילו הם מבינים זה 0-7 חד וחלק.

*הסלטיקס מתאוששים. 39-32 והכל ללא ג'ייסון טאטום שנראה לי חושש, משחק בסופר זהירות, וחושב יותר מדי. אני מריח משחק חלש שלו.

*אמביד חוגג. הסלטיקס היא קבוצה נטולת סנטר. רוברט ויליאמס נמוך מדי וחסר מסה לשמור על אמביד. אמביד חוגג בצבע. הוא משחק כמו סנטר של אז. הכל בצבע כשרק פה ושם באה זריקה ממיד ריינג' או מהשלוש. הורפורד מנסה לשמור עליו אבל הוא נמוך מדי, לא גבוה מספיק, ואולי כבר מבוגר מדי.

*טאטום נראה לי ביום פאנקי. הוא מהסס. הוא יכול לנסות שלשה ובמקום זה מנסה להיכנס כשהכל משודר וידוע והוא נחסם בקלות.

*חצי 50-56.

*טאטום עם 4. בראון עם 10. מנגד אמביד עם 20 ב-6 מ-11 אבל יותר חשובות הן זריקות הפאול שלו שעלולות לנצח את המשחק. הוא 8 מ-9 מהקו. כמה מהפאולים נראים לי פאולים ברורים נגדו כשהוא דוחף, ובמקרה אחד נוגח את הורפורד, וזה אף-פעם לא פאול נגדו. טוביאס האריס עם 14. הוא השחקן האנדרייטד ביותר אולי בכל הליגה.

*פילי במיטבה. אמביד והארדן חוגגים. 52-67 ואני מתחיל להרגיש שייגמר 25 הפרש.

*הנה אמביד לא רק דוחף אלא ממש נוגח את סמארט והפאול נגד סמארט.

*טאטום בשיא השפל של משחקו. הוא עומד פנוי שוב ושוב לשלשות ומעדיף להיכנס לסל, פעולה שהוא, אולי, -C בה. הוא נכשל שוב ושוב.

*שלשה של הורפורד היא הדבר היחיד הטוב שקרה לבוסטון בחמש הדקות האחרונות. עוד שלשה של הורפורד. עוד שלשה של הורפורד הזקן. כמעט בעצמו הוא מקטין את ה-16 הפרש ל-7 (68-75). וואללה שלשה נוספת. 75-71. הסלטיקס, שהייתה קבורה עמוק בקבר בדפיציט של 15 במגרש עויין ונגד סנטר נפלא כאמביד כשלסלטיקס אין תשובה לו, לפתע חזרה לחיים.

*לסלטיקס ישנו סנטר. קוראים לו לוק קורנט והוא 2.16 מ' ושחקן שראיתי והוא לגמרי לא רע. למה הסלטיקס לא מנסים אותו???

*הסלטיקס משחקים עתה עם ווייט וברוגדון והם נראים מצויין. הסיקסרס הולכים כמה רחוק שאמביד יביא אותם. אני כבר רואה שזה משחק די פושר של ג'יימס הארדן. אני מתפלא שהסיקסרס לא משחקים יותר עם מקסי שכניסתו לסל מערערת את כל הגנת הסלטיקס.

*הורפורד בשלשה רביעית מקטין את ההפרש לנקודה 77-78. הרבע השלישי מסתיים עם יתרון ראשון לסלטיקס 80-78.

*הסלטיקס מכים בפילי ללא רחם והכל ללא אמביד היושב על הספסל. למה? אני זוכר את ביל ראסל, ווילט צ'מברליין, מוזס מלון, חאכים אולג'ואן משחקים 44-48 דקות כל משחק. מה המנוחה הארוכה הזאת לאמ ביד בשעה שהסלטיקס מגדילה את היתרון ל-85-78???

9:59 לסיום. 85-80. סל ופאול של הארדן והנה 85-83. ווייט המצויין (סיים עם 18 נק' ו-25+ הגבוה בסלטיקס) מחזיר ל-87-83. פתאום 91-83 בדאנק יפהפה של בראון המשתמש במסיכת פנים – לדעתי – כדי להיראות 'שאזאם', אבל עובדה שזה עובד. הארדן מנסה לתפוס אותו בזנב אבל מחמיץ.

*לא יאומן כי יסופר אבל רק עתה, עם 8:26 לסיום אמביד ניכנס.

*בדקה ה-6:50 בא אחד הרגעים היפים של המשחק כשרוברט ויליאמס פורץ לסל ובראון מלעיט אותו במסירת הקפצה ישר מגן העדן לכל בית-ספר כדורסל בעולם. איזה אסיסט!!! איזה סל!!! 95-85.

*מוזולה מוציא את וויין וברוגדון, וגראנט ויליאמס, השלושה שהיו כל כך מצויינים. טאטום ניכנס, ואיתו סמארט. אני אומר לעצמי שטאטום חייב, חייב ממש להתעלות על עצמו ולכפר על משחק חלש ביותר שלו עד עתה.

*ההפרש מיד יורד ל97-95 ואני שואל את עצמי 'למה? 'למה'? 'למה'? למה אתה מוציא את אלה שהביאו לך את היתרון והיוזמה?

*ב-3:01 טאטום קובר שלשה מצויינת. האם בא יום הכיפור שלו? 102-97.

*אבל אמביד ואז טייריס – תמיד טייריס – מביאים יתרון לפילי 102-103. האולם יוצא מדעתו.

*פתאום אל הורפורד הזקן עם שלשה חמישית!!!!! 105-103.

*ושוב טאטום בפולו-אפ נפלא, יוצא מין הכלל, עושה 107-103.

*107-105.

*כל כדור יילך עתה לאמביד. שומרים עליו גמדים כבראון החייב להיתלות עליו ואנביד קובר את הפאולים ה-14 וה-15 שלו מ-16, ועושה 107-107. 9 טיקים בשעון.

*את מה שקרה ב-5.6 הטיקים האחרונים כתבתי בתחילת הקטע.

אמביד קלע 41 עם 17 מ-18 מהקו. בראון סיים עם 25. טאטום עם 18. ווייט עם 18. הורפורד 15 ב-5 שלשות.

הארדן סיים עם 21.

2. אולי יאנג אינו המפלצת שהרבה מכם – אתה מקשיב, אשך? – חושבים שהוא?

הריאיון עם טרי ייאנג נעשה ל-פ-נ-י שההאוקס וטריי יאנג שחטו, ניפצו, ופירקו את קליבלנד קאבס המצויינת119-136. אנא קראו את המספרים שוב, לאט-לאט, עבור יחלחלו לכם אל תוך החלק האפור במוחכם: 17 הפרש. וזה נגד הקאבס לתפארה עם דונובן מיצ'ל, אבן מולבי, דריוס גרלנד (משחק A+!), ג'רט אלן – וואללה כמעט הנשדיונל טים! – וניתן לזרוקמ למשוואה אפילו את ריקי רוביו המזוקן שחזר לשחק אחרי פציעה ארוכה מאד.

ומי תרם יותר מכל אחד אחר לנצחון המופלא הזה? כמובן נושא הקטע הזה ב'מעורב' – טריי יאנג. הוא שיחק רק 32 דקות בלבד. כך רצה עוזר המאמן ג'ו פרונטי ויאנג, כמו ששחקן צעיר – כשמו כן הוא, נכון או לא? – קיבל את ה-VERTICT – פסק הדין יעני – בכבוד ואפילו בחיוך על שפתיו. אם יאנג הוא 'אוכל מאמנים' (נייט7 מקמילן אמרנו?) כמו שהאשך טוען כבר 4 שנים וחודשיים, אז הרי יאנג היה צולה את פרונטי על הגריל שבפארק 'בוטניק גארדנס' הקרוב.

הוא קיבל את 32 הדקות כמו גבר, צלף 34 נק' ב-8 מ-18 כולל 4 מ-7 מהטריי – 57% מדאונטאון – חילק 9 אסיסטים (כי טריי יאנג הוא אחד משלושת הבמוסרים המובילים ב-NBA, ובמקום להיות SELFISH – אנוכי יעני – כפי שטוענים השונאים, הוא אוהב למסור ולהלעיט את חבריו בפנינים לקליעה. "אנוכי מיי אס" אשך. הבנאדם שאתה מכנה אנוכי חילק עד עתה 533 אסיסטים ב-52 משחקים. אם המורה שלי קווינט לימד אותי נכון בכיתה א' (הוא התחיל אתנו מוקדם בכל כי הוא תמיד טען שמולדנו עם מוח מלא. צריכים רק לדעת כיצד לפתוח אותו) זה מתורגם ל-10.3 אסיסטים למשחק, ראשון ב-NBA (מה שנכון – ביני לבין האשך – הוא שבתקופת ג'ון סטוקטון 10.3 אס' היה מקום 25-29 ב-NBA כי אז הובילו עם +12 למשחק. היום זה הרבה יותר 'סלים עמצאיים')

עם ההקדמה הזאת אני מוכן לסכם את הריאיון שהופיע היום ב-AJC (העתון המקומי) כשטריי יאנג נשאל דוגרי אם הוא היה הגורם לפיטורי נייט מקמילן.

"אולי הגיע הזמן לפתוח את פי. אכלתי מספיק משך כל התקופה עם נייט מקמילן כשחסרי ידע, הבנה, או מושג, טענושאנחנו בטאקל, לא מדברים, לא מתמסרים, וכולי וכולי. האמת היא שקוץ' מקמילן היה כמו אבא שלי. היו בינינו יחסים מצויינים מלבד אי הבסנה קצרה שניפטרה תוך כמה ימים. אני אוהב את נייט מקמילן והוא בעל אישיות שלמעט מאד אנשים יש.

-מה הייתה הרגשתך כשנודע לך שהמאמן מקמילן פוטר?

-קיבלתי צלצול. איזה עתונאי שאל אותי אם אני אחראי לפיטורי קוץ' מקמילן. אפילו לא ידעתי שהוא פוטר. אני שחקן כדורסל. אני לא שוכר ולא מפטר מאמנים. הייתי בשוק כששמעתי שהוא פוטר.

-אתה יכול לתאר את הרגשתך כשעניין הפיטורין נודע לך?

–למעשה היה לי מושג שקורא משהו כי קראתי את אדריאן ווז'נרובסקי. אני הופתעתי מאד כי הייתה הרגשה שמשנו טוב הולך לקרות עם ההאוקס. אבל אני יודע מה הליגה הזאת, וגם קוץ' מקמילן יודע, והוא יודע הרבה יותר טוב ממני. מאז שזה קרה דברתי איתו. ישנה לי רק אהבה למאמן הזה ואני מלא הערכה אליו. הוא אישיות מקסימה אבל כפי שדידוע לכולנו זוהי ליגה ללא רחמים. כשאתה חותם על חוזה עבודה אתה חותם גם על פיטורין. רק התאריך חסר. קוץ' מקמילן היה בליגה הזאת כמעט כמו גילי. הוא יוגדע זאת טוב ממני.

-האם לדעתך קוץ' מקמילן היה המאמן המתאים להאוקס?

הוא לקח אותנו להכי רחוק שהיינו משך הרבה זמן, אולי אי-פעם. אני לא יודע אם ההאוקס הגיעו לגמר המזרח בעבר. אני לא פרופסור להסטוריה. כל מה שאנייודע זה שבינינו השחקנים הייתה רק אהבה ורספקט לקוץ' מקמילן.

–שכנעת אותי שהייתה 'אהבה' ו-'רספקט' למאמן. אבל מה ביחס ליחסים המקרצועיים? האם הוא היה המאמן המתאים עבור הקבוצה?

בעונה שהגעו לגמר המזרח היינו צריכים לעבור מפלצת שקוראים לה קליבלנד קאבס. הוא הדריך אותנו מצויין כיצד לגבור עליהם. זאת לא הייתה 'אהבה' בלבד וגם לא סתם 'הערכה'. זאת הייתה מקצועניות לשמה ואני בטוח שזאת תהיה הדיעה של שאר השחקנים.

היו שכינו אותך ""COACH KILLER"…

אני שחקן כדורסל. תתפלא, אני אפילו שחקן שקט. א-ף… פ-ע-ם… ל-א… נ-ש-א-ל-ת-י… על דעתי על מאמן זה או אחר. אני שחקן כדורסל שחשוב לו רק דבר אחד: לנצח, והתקווה היא יום אחד לקחת אליפות. אני לא שוכר ולא מפטר מאמנים. אני רק משחק כדורסל ורוצה לנצח כמה שיותר.

3. ה-'TOO SMALL' של קוזדמה לג'וליוס רנדל עלתה לו (ולוושינגטון כולה) ביוקר

קייל קוזמה עולה לג'אמפ שג'וליוס רנדל לא מצליח לחסום שעשה 19 הפרש לויזרדס. קוזמה לא יכול להתאפק וצועק לעבר הסנטר –"TOO SMALL" …'הסנטר הנמוך מדי' מיד הקטין את ההפרש מ-19 ל-4, והוא לא עצר עד שהיו לו 46 נקודות ונצחון ב-16 הפרש

You see what I see?? Careful now 🧪🧪#tylerrelphbasketball pic.twitter.com/IcC79M224e

— Tyler Relph (@TylerRelph10) February 25, 2023

4. לא טמפריטנג ולא בטיח

זוכרים את – –

Alex Caruso for James Wiseman. Who says no? pic.twitter.com/LgiIsyMhHp

— Kevin O'Connor (@KevinOConnorNBA) December 3, 2022

קוראי שפתיים עם קבלות מיפו, ישראל, עד ניו ויזארקליייש, הודו, קראו "נישמח אם תצטרף אלינו", ופסיכולוגים ופסיכיאטורים הסבירו את הנאמר כ- – "כמחליף לג'יימס וייסמן" – טמפרינג ברור הקורא לקנס של איזה רבע מיליון ירוקים על שסטיב קאר ניסה לחטוף את אלכס קרוזו משיקגו.

היום – אחרי כמה שבועות טובים – סטיב מצא לנכון להסביר שהוא התכוון ל-"הצטרף אלינו לאליפות העולם בפיליפינים, ואז לאולימפיאדה בפאריז". אני לא מאמין כי כמה שקרוסו טוב, אין לו מקום בנבחרת ארה"ב.

5. אני רק כותב מה שאני קורא: אז יש לי חדשות עבור גיא ועידו: פיניקס מעוניינת ב…כרמלו אנטוני

Carmelo Anthony could get another chance with 1 NBA team? (larrybrownsports.com

6. ראסל ווסטברוק אחרי האימון הראשון בקליפרס על ההבדל בין 'שם' ל'כאן'

Russ says he’s happy to join a team where the players and fans want him there 💀 pic.twitter.com/UVU84CZhPr

— LakeShowYo (@LakeShowYo) February 23, 2023

בלי להזכיר את הלייקרס או הקליפרס בשם, ראסל ווסטברוק ענה: "אתה שואל אותי בין ההבדל כאן ושם? כיצד אתה חושב צריך להרגיש שחקן וותיק ב-NBA כשהוא מרגיש שאיש לא רוצה בו? לא המנהלים, לא השחקנים, לא המאמנים, ולא האוהדים…נגד לשחק במקום שאתה מרגיש WELCOME ומוערך ע"י כולם".

7. אומרים שבראדלי ביל יסיים את הקריירה בויזרד'ס? אם כן, אז מה משמעות מה שהוא אמר היום ל'ספורטסנאוט'?

“I feel like I’ve accomplished a good amount of my career. I’ve been an All-Star, been All-NBA, averaged 30 in the league. It’s just, ‘OK, what can I do now? What do you want to do?’ Win, win, win, win, win at the highest level, play in meaningful games, win multiple playoff series, get to the Finals, win a Finals. That’s what I want to do. That’s the goal.”

8. היום לפני…

*58 שנה: וילט צ'מברליין קולע 18 מ-18 מהפרקט, אז שיא NBA. אני לא יודע אם נשבר מאז

*46 שנה: 'פיסטול' פיט מרביץ' קולע 68 נקודות עבור ניו אורלינס ג'אז בנצחון 107-124 על הניקס. רק חמישה שחקני NBA קלעו מעל 68 נק' אי-פעם.

*28 שנה: דנה בארוס קולע שלשה בהפסד קבוצתו הסיקסרס לאינדיאנה 85-75. היתה זו השלשה (מינימום אחת) הרצופה שלו במשחק ה-44. הוא המשיך עם שלשה אחת לפחות ב-89 משחקים רצופים. אז שיא NBA. אני לא יודע אם השיא נישבר מאז.

9. פינת הטבע: הג'וק

החומר על הג'וק – מקק – הוא עמודים שלמים. אקצר ואסכם כמה נקודות עיקריות:

*תיקן אמריקאי ( שם מדעי PERIPLANETA AMERICANA) הידוע בשפתנו כ'ג'וק' או 'מקק' הוא חרק מסדרת התיקנאים, 'חרק אמריקאי' א"עפ שמקורו כנראה באפריקה לפני כ-300 מיליון שנה והוא כנראה אחד הייצורים החיים העתיקים ביותר הידועים לנו.

*התיקן האמריקאי – הג'וק – נפוץ היום בכל העולם בגלל אמצעי התחבורה, בעיקר הספינות העתיקות והאוניות של כמה מאות השנים האחרונות.

*הג'וק מגיע עד לאורך של 4-5 סנטימטרים ולגובה של 7 מ"מ. צבעו חום עם גוון בהיר ורגלי הליכה זיפיות. בראשם נמצאות שתי עיניים המסוגלות לראות כמעט בחושך מחלט, והעיניים מסוגלות גם לראות מטה, מה שמאפשר להם לראות היטב סדקים צרים. הג'וק הוא בעל כנפיים המאפשר לו לעוף כמטר או שניים.

*הג'וק הוא אוכל-כל. כמעט כל גוף המכיל קלוריות ופחמימות חוא FAIR GAME לג'וק. הג'וק מסוגל לאכול כל בעל חיים מת, ולא משנה כמה זמן הגופה נרקבת. הג'וק הוא בעל היכולת לשרוד (TO SURVIVE) יותר מכל בעל חי בגודל שהעיניים מסוגלות לראות ללא מקרוסקופ.ש

*הנקבות מטילות 14-16 ביצים. התיקנים הצעירים בוקעים מן הביצים באורך 88 מ"מ . תהליך ההתבגרות הוא מכמה שעות עד שלושה חודשים, תלוי ברטיבות הסביבה, הלחות, ועוד. הג'וק חי כשנתיים.

*לג'וק ישנם אברי חישה בקצה האחורי של גופם המחוברים לסיבי עצבים גדולים במיוחד, ויחד מקנים לו "רפלקס בריחה" ייחודי. גירוי קל באברי החישה הללו גורם להעברת המידע במהירות עצומה (מהירה פי כמה ממהירות עצבי החישה בבני האדם) לשרירים מבלי הצורך לעבור 'טיפול מוחי' כמו אצל האדם, ותגובת הבריחה אינה מסתיימת עד שנקלטת ירידה משמעותית בתנאי התאורה. ישנה תיאוריה המסבירה שהג'וקים היחידים שאנחנו נתקלים בהם הם זקנים או פצועים כי אחרת תפישתם – או אפילו ראייתם – היא כמעט בלתי אפשרית.

*קיימת אמונה מוטעית שהג'וק ניחן בתכונה מיוחדת שעושה ממנו הייצור האחרון והיחיד שישרוד בעולם אחרי שרדיו-אקטיביות תחסל את כולנו כתוצאה מה-NUCLEAR WAR הבאה. לא כך. הג'וק אמנם עמיד בפני רדיו-אקטיביות שהיא פי 16 בחוזקה מאשר המקסימום שהאדם מסוגל לסבול, אבל גם הוא ייכחד בסופו של דבר מרדיו אקטיביות חזקה במיוחד. מה שנכון הוא שאם מלחמת העולם הבאה תהיה "בינונית" מבחינת הפריסה האטומית בכל הגלובוס, האנושות תיכחד,אבל הג'וקים ימצאו מאכלי דליקטסן של 10 מיליארדי בני אדם.