קרב צמוד במיאמי, התפוצצות בסן אנטוניו- סיקור משחקי יום רביעי/ איל ספיר

 

בוקר ארוך היה לנו, ובסיום מותחן אחד וקריעה אחת, אנו יכולים להכריז שתי הפיבורטיות העיקריות לזכייה באליפות כבר עוש את הדרך לגמר הקונפרס שלהם. האחת בקלילות אלגנטית, והשנייה בקצת פחות קלילות אלגנטית.

מיאמי היט 96-ברוקלין נטס 94

מצב הסדרה: 1-4 למיאמי, שתפגוש בגמר המזרח את אידיאנה או וושינגטון

ברוקלין הגיעה לאמריקן אירליינס ארנה בידיעה שהפסד יגזור עליה בנייה מחדש שבעקבות העברת בחירות הדראפט של הקבוצה תהיה ארוכה עד כאב. אחרי שלברון המטיר 49 נקודות במשחק הקודם, פול פירס הגיע במטרה לעצור אותו, ונחל הצלחה חלקית שכמעט שלחה את הקבוצות חזרה לברוקלין.

6 דקות מפתיחת המשחק, בפלוס 3 הפרש, ג'ייסון קיד לקח טיימאוט לאחר שפול פירס הוביל את ברוקלין עם 7 נקודות בפרק זמן זה ליתרון 13-6, שהצתמצם ליתרון 3 לאחר זריקות עונשין מדויקות של וויד, שהגיע ל-8 נקודות מתוך ה-10 של קבוצתו.

קליעות עונשין מדויקות של ריי אלן עם פחות משנייה על השעון, היו אלו שסיימו את הרבע ביתרון 23-22 של ההיט ברבע בו וויד ולברון קולעים 83% מנקודות הקבוצה הארורה שלהם, ובצד השני נרשם אירוע היסטורי: קווין גארנט קלע! 2 נקודות, אבל קלע!

היו שציפו לבלואו אאוט של ההיט, כל הדרך למנוחה הנכספת (לא אסגיר את הימור הכותב שתמיד היה חלש בהימורים).

ובכן, אין מה לומר מלבד, טעות!

הנטס הגיעו למשחק הזה ובגדול. שחקנים גדולים ידענו שיש שם, אבל במחצית הראשונה ראינו קבוצה שמסוגלת לשחק כמו קבוצה גדולה. הפעם זה התבטא בניצול החולשה של מיאמי במשחק זה, הזריקות משלוש נקודות.

הנטס השאירו את שחקני מיאמי לזרוק את נפשם מעבר לקשת, כל הדרך ל-1/16 מהתחום במחצית הראשונה, וירדו לחדר ההלבשה ביתרון 49-42.

מי הגיע במיאמי? כמובן, השחקן היחיד שלא תלוי בזריקות מבחוץ, מי אם לא דווין וויד הנשכח שקלע 20 נקודות ב-58% מהשדה ו-100% מהקו במחצית הראשונה.

ברוקלין, שנראתה כמו הספרס באופן הגנתי הזכירה אותם גם בהתקפה כששני הקלעים המובילים היו וויליאמס וג'ונסון עם 10 כל אחד, וכל אחד מעשרת השחקנים ששיחקו בברוקלין שם לפחות 2 על הלוח.

2 נקודות, אמא! קלעתי 2 נקודות!

ברבע השלישי בלטו במיוחד ההבדלים בין הסגנונות, או שמה ההתאמה של המאמנים לסגנון המשחק של היריבה.

במשחק ההתקפה של מיאמי, כל שחקן הוא זאב בודד. גם האסיסטים שנמסרים, הם תוצאה של חדירה ומסירה, לא של הנעת כדור. הגנתית, מיאמי לא דומה לזו ההתקפית. דאבל אפים, טראפים, עזרות בצבע ומה שתרצו, אף שחקן לא שומר לבד. הגנה זו עוצרת לחלוטין את משחק הפוסט של גארנט ואת החדירות של ברוקלין, אבל מתירה לטלטוביץ' להפציץ מרחוק במשך כל הסדרה, ולדרון וויליאמס לסיים את הרבע עם 3/5 מדאונטאון.

ברוקלין משחקת הפוך לגמרי.

משחק ההתקפה, שגורם לחשוב שהקבוצה משחקת הרבה יותר זמן, מבוסס על מסירות עד שמגיעה זריקה פנויה או חדירה טובה. בהגנה, לעומת זאת, כל אחד זאב בודד. עברו אותך? חבל, קיבלנו סל, אולי למעט בדקות של מייסון פלאמלי. הגנה זו גורמת למיאמי להסריח מהשלוש במשך כל הסדרה, אבל דואגת לזה שלברון יקלע 36 נקודות בצבע במשחק הקודם, ו-וויד יסיים את הרבע השלישי עם 26 נקודות, כולן בפנים.

ברבע הזה שני השחקנים הנעלמים הגיעו: לברון וג'ו ג'ונסון. דקות ארכות של בידודים של השניים הובילו ל-22 נקודות באחוזים טובים של ג'ונסון בסוף הרבע, ול-15 נקודות עם 5 איבודים ואחוזים קצת פחות טובים של לברון.

שתי דקות לסוף הרבע, כשברוקלין הובילה ב-4, ג'ייסון קיד במהלך מבריק עזב את הסמול בול ועבר לטייני- טייני בול, עם קירילנקו ב-5, פירס ב-4 ותורנטון ב-3. מהלך זה הוביל לתוצאת הרבע, 75-66 לרשתות.

קיד המשיך עם הטייני בול 3 דקות לתוך הרבע הרביעי, כאשר ספולטרה עם ההתאמות הנכונות החליט שוויד יקח את וויליאמס לפוסט בתחילת כל התקפה, דבר שפינה את החבר'ה לשלשות שלפתע נכנסו, וסוף סוף העלה לדאבל פיגרס את כריס בוש שסירב לזרוק בשלושת הרבעים הראשונים. הפער היה נעלם קליל לולא הערב הענק של פירס, שלקח את ראשאד לואיס לבית הספר פעם אחר פעם.

עד 6 דקות לסיום הרבע הרביעי, היה לנו משחק מוזר בו לברון או וויד לוקחים את המגן שלהם לפוסט אפ וכשההגנה מתכווצת מוציאים לאחד הקלעים שקובר את זה מבחוץ (האחוזים של מיאמי ברבע הזה התיישרו ביג טיים), בצד השני, במקום שברוקלין יקפלו ראשם בעלבון, ליבינגסטון, ג'ונסון ובעיקר פול פירס לקחו זריקות קשות מחצי מרחק, שמשום מה החליטו להיכנס, והביאו את פירס וג'ונסון עד ל-19 ו-28 בהתאמה בשלב זה.

הרגע המכונן היה, כאשר שריקה גבולית לעבירת שלוש זריקות של פירס על לברון, הייתה העבירה החמישית של פול, שהוחלף במירזה טלטוביץ'.

מאז, קרב אקדוחנים בין ג'ונסון לבוש עד 3:30 דקות לסיום נגמר בניצחון קטן של ג'נוסון עם יתרון 91-83 לקבוצתו.

וויד עם סל קשה, 1:55 לסיום, הוריד ל 91-88. בפוזשיין הבא ג'יימס חסם את ג'ו ג'ונסון ואז לאחר ניסיון מתפרצת כושל, המלך שם 2/2 מהקו בדרך לפיגור נקודה, דקה לסיום.

ג'ונסון עם ניסיון נוסף זרק שלשה שהלכה החוצה. טיימאוט של ספולטרה כשהוא בפיגור נקודה, 43.2 שניות לסיום.

הכדור יצא ללברון שנתן לצ'אלמרס. הכדור עובר לאלן, בום!!! שלשה של אלן ופסק זמן של קיד עם 32 טיקים על השעון. למי הלכה ברוקלין? נכון, שון ליבינגסטון. רגע, מה?! יצאת מטיימאוט וזה מה שיש לך? תרגיל לשון ליבינגסטון? ליבינגסטון חדר לסל, החטיא את הפלואטר ובוש לקח את הריבאונד עם 22.4 שניות לשרוף לפני חצי הגמר. הממזר הספיק לקחת טיימאוט לפני שגארנט ופירס יוציאו לו את הקרביים.

פאול על מי? לעזאזל, ריי אלן. ג'יזס הלך אל הענושין וכרגיל, 2/2, בגיל 39, אבל מי סופר.

בום!

כדור לגארנט, עכשיו זה פירס, שלשה? לא, זה בחוץ. ריבאונד של ליבינגסטון שלא אכל כבר שבע שנים אז התנפל על הריבאונד כמו ילד עני על כיכר לחם. כדור לג'ונסון, יואוווו!! זה בפנים!!! רק נקודה להיט, 11.4 שניות לסיום.

פסק הזמן לא נלקח, ופירס כמעט חוטף את הוצאת החוץ, אבל כל מה שיוצא מהניסיון הוא בזבוז שנייה יקרה. עכשיו ספולטרה לוקח פסק זמן.

בחזרה, וויד מוציא את הכדור. תרגיל צפוי של ההיט מביא את לברון לקו העונשין. בוא נראה אותך, מלך.

הזריקה הראשונה נזרקת בביטחון והולכת, החוצה! הזריקה השנייה בפנים וקיד לוקח פסק זמן. עם 9.5 שניות לסיום, ברוקלין צריכה נקודות בשביל לכפות הארכה.

ליבינגסטון מוציא את הכדור שהולך לג'ו ג'ונסון. לברון שומר עליו. הכדור הולך לפירס, איבוד! לברון, דוחף שם יד, עבירה כמעט ברורה, אבל שוב החוק המטופש שאסור לשנות שריקה, והפאול לא יכול להישרק. השופטים מחליטים לעקוף את החוק, ונותנים כדור חוץ לברוקלין, יופי של מחאה אם תשאלו אותי.

שוב ליבינגסטון מוציא, 5 לסיום המשחק. כדור הולך לג'ונסון ובוש מסיט, עוד כדור, 4.4 לסיום.

כדור לג'ונסון, הוא מנסה לחפור על לברון, כשזה לא עובד הוא מנסה לעשות סיבסוב ולעבור דרכו, נתקע בינו לבין אלן, לברון שולח יד, חטיפה, זהו!!! 96 היט, 94 נטס.

בצד המנצח, הובילו וויד עם 28 נקודות, אבל אכזבה גדולה ברבע האחרון. לברון ג'יימס, שבזכות הגנה גדולה על ג'ונסון זכה להימנע מקריאות הלוזר הרגילות, סיים ערב 'חלש' של 29, 9 ריבאונדים וחמישה אסיסטים, אך גם 5 איבודים ואחוזים לא לברוניים מהשדה (43%). כריס בוש הוכיח בפעם האלף מיהו הווינר הגדול של מיאמי וסיים את המשחק עם 4/6 מעבר לקשת ו- 6/11 מהשדה, כאשר רוב הנקודות מגיעות ברבע האחרון, כשגם בהגנה הוא קופץ רמה אחת קדימה כאשר הוא מבין שגארנט לא יעשה בעיות, אז אפשר ללכת לעזור לחברים. גם ריי אלן תרם, כאשר 13 הנקודות שלו היו חשובות מאוד, ושוב, ראינו אותו מתעלה במאני טיים, הפעם עם שלשה שהעלתה את קבוצתו ליתרון 2 ושתי קליעות עונשין בהתקפה הבאה שהעלו אותה ל-4.

בצד העצוב של הפארקט, ג'ו ג'ונסון, שהיה מחריד בחמש הדקות הראשונות, שיחזר את יכולתו גם באחרונות, ולאחר שקלע 34 נקודות באחוזים נהדרים איבד והחטיא את עצמו למוות במאני טיים בדרך לשורה של 34 נק', 7 ריב' ו-3 אס'. דרון וויליאמס לא היה גדול, אבל שיחק באופן אחראי, לקח צעד אחורה לטובת פירס וג'ונסון והשחיל צ'אקות מרחוק, בעיקר ברבע השני (3/7 משם).

פול פירס הוכיח שיש לו עוד מה לתת, כאשר היה טוב במשך כל 35 דקותיו, וקלע 19 נקודות עם 8 ריבאונדים אותם פיזר לאורך כל המשחק. אם רק היה מקבל את הכדור האחרון…

קווין גארנט, אולי במשחקן האחרון בקריירה, נתן משחק עצוב של 2 נקודות ו-8 ריבאונדים ב-25 דקות, כשבוש, השחקן שלו, היה המוציא לפועל העיקרי במיאמי.

 

BROOKLYN NETS (44-38)
FIELD GOALSREBOUNDS
POS MIN FGM-A 3PM-A FTM-A +/- OFF DEF TOT AST PF ST TO BS BA PTS
J. Johnson F 41:34 15-23 3-6 1-1 -4 1 6 7 3 3 1 3 0 1 34
P. Pierce F 35:06 8-18 2-5 1-2 +2 1 1 2 2 5 0 0 0 1 19
K. Garnett C 24:44 1-3 0-0 0-0 +4 2 6 8 0 1 0 2 0 0 2
S. Livingston G 29:14 2-6 0-0 4-4 +1 2 2 4 3 4 1 2 1 1 8
D. Williams G 36:32 7-16 3-7 0-0 -9 1 3 4 4 2 1 1 1 1 17
A. Anderson 22:40 1-3 0-1 0-0 -5 0 1 1 1 3 0 2 0 0 2
A. Blatche 04:24 0-0 0-0 0-0 -7 1 0 1 0 2 0 0 0 0 0
M. Teletovic 13:30 1-3 0-2 4-4 +3 1 0 1 0 0 1 0 1 0 6
A. Kirilenko 25:50 1-2 0-0 2-4 +3 2 3 5 1 1 0 2 0 0 4
M. Thornton 06:26 1-4 0-1 0-0 +2 1 2 3 0 0 0 0 0 0 2
J. Collins DNP – COACH'S DECISION
J. Gutierrez DNP – COACH'S DECISION
M. Plumlee DNP – COACH'S DECISION
Total 240 37-78 8-22 12-15 12 24 36 14 21 4 12 3 4 94
47.4% 36.4% 80.0% TEAM REBS: 11 TOTAL TO: 12
MIAMI HEAT (54-28)
FIELD GOALSREBOUNDS
POS MIN FGM-A 3PM-A FTM-A +/- OFF DEF TOT AST PF ST TO BS BA PTS
L. James F 43:36 6-14 2-5 15-17 +4 2 7 9 5 1 0 5 1 2 29
S. Battier F 13:57 0-0 0-0 0-0 +2 1 1 2 0 0 0 1 1 0 0
C. Bosh C 39:08 6-11 4-6 0-0 +5 0 2 2 0 3 1 0 1 0 16
D. Wade G 37:18 10-18 0-0 8-8 +5 0 2 2 3 2 0 1 0 1 28
M. Chalmers G 33:10 0-5 0-5 2-2 +6 0 7 7 7 3 2 2 0 0 2
R. Allen 23:38 4-10 1-7 4-4 +8 1 2 3 2 2 1 0 0 0 13
C. Andersen 09:40 0-1 0-0 0-0 -6 3 3 6 0 2 0 0 1 0 0
J. Jones 15:46 1-2 1-2 0-0 -11 0 0 0 0 1 0 0 0 0 3
N. Cole 07:09 0-3 0-2 0-0 -3 0 0 0 1 1 0 1 0 0 0
R. Lewis 16:38 2-3 1-2 0-0 0 0 2 2 0 1 1 0 0 0 5
M. Beasley DNP – COACH'S DECISION
T. Douglas DNP – COACH'S DECISION
U. Haslem DNP – COACH'S DECISION
Total 240 29-67 9-29 29-31 7 26 33 18 16 5 10 4 3 96
43.3% 31.0% 93.5% TEAM REBS: 4 TOTAL TO: 10

 

 סן אנטוניו ספרס 104-פורטלנד טריילבלייזרס 82

מצב הסדרה: 4-1 לספרס, שיפגשו בגמר הערב את אוקלוהומה או לוס אנג'לס.

לפני המשחק, צפו שחקני הבלייזרס בוורד סייריס של שנת 2006 (?) בין היאנקיס לרד סוקס, על מנת להוכיח לעצמם שהכל אפשרי. למשחק הבוקר הגיעו שחקני הבלייזרס נחושים וחדורי רעל לסדר לרועי משחק לסקר ביום ו'.

הרבע הראשון שהסתיים בשיוויון 19, היה בדמות קרב בין פורוורד העבר לפורוורד ההווה. טימי דאנקן ניצח במאבק זה בנקודות (8-6) ובריבאונדים (5-3) כאשר התקפת הקבוצה מתבססת כולה על ניהול המשחק החכם של מאנו ג'ינובילי ועל יכולות הפוסט אפ של דאנקן. הצרפתי המדהים, ניקולה באטום, שסיים את המשחק הקודם עם שורה מדהימה של 14 נק' 14 ריב' ו-8 אס', התחיל טוב גם את המשחק הזה כאשר קלע 7, מסר 1 וקטף 3, אך בעיקר היה דומינטטי הגנתית עם ידי הענק שלו.

הרבע השני התחיל כשדמיאן לילארד מוכיח שאין גבול לבושה, ונחסם ע"י פטי מילס. כמובן שגרין השחיל שלשה במתפרצת העוקבת, ששלחה את הבליייזרס לפסק הזמן להבין למה לעזאזל הם מאבדים ריכוז לחצי דקה וכבר הספרס בורחים.

פסק הזמן לא עשה את שלו, והספרס כבר ברחה לפלוס 15, שהצטמצם עד לפלוס 7 בהפסקה.

במשך דקות ארוכות ברבע הזה, שיחקה סן אנטוניו בהרכב הזה: מאנו, קוואי, גרין, דאנקן ודיאו/ ספליטר. כשאתה רואה את ההרכב הזה, אתה פשוט מתעצבן. למה גרג פופוביץ', אחד המאמנים הטובים בהיסטוריה, לא עלה על יכולת הריכוז של מאנו לפני כן? למה הרכז המוכשר בליגה לדעתי, שיחק כל הקריירה כ-2? מאנו הריץ נהדר את החמישייה כאשר כל התקפה מתחילה בחדירה שלו והכנסה לגבוהים/ הוצאה לקלעים. מאנו סיים את המחצית עם 3 אסיסטים שהיו בקלות 7 לו דיאו וגרין היו קולעים את הזריקות הפנויות שסידר להם ודאנקן היה שם את הלייאפים החצי פנויים שקיבל.

לאונרד, עם 3/3 מה-3 הוביל את הספרס עם 13 במחצית ביום סולידי בו הספרס קולעת ב50% מהשדה ומהשלוש.

בבלייזרס שלא הצליחו לרדוף אחרי סן אנטוניו ברבע הזה, היו שני צדיקים: אולדריג' עם 14 ו-5, ובאטום עם 10 ו-5. אם כבר באטום, הרגע הביזארי של הרבע, יחד עם הבלוק של מילס, היה כאשר באטום מסר את הכדור לאאוט, במהלך שהיה נכנס ל saqutin' a fool, לולא שופט חביב היה נכנס למסלולו של הכדור. הכדור פגע בחזו של השופט ונהדף, לכיוונו של באטום, שמצדו תפס את הכדור והמשיך כאילו כל יום שופט מוסר לו כדור.

 

משום מה החלק הבא בסיקור נמחק לי, אסתפק בלספר לכם שהספרס ברחה לפורטלנד במחצית השנייה, כאשר פארקר שנפצע ברבע השני, מאנו וטימי זוכים למנוחה הגונה.

PORTLAND TRAIL BLAZERS (54-28)
FIELD GOALSREBOUNDS
POS MIN FGM-A 3PM-A FTM-A +/- OFF DEF TOT AST PF ST TO BS BA PTS
N. Batum F 41:06 3-9 1-6 3-5 -15 0 12 12 5 1 1 6 0 0 10
L. Aldridge F 40:08 10-21 0-0 1-4 -12 0 10 10 0 5 0 2 1 0 21
R. Lopez C 39:18 5-7 0-0 2-2 -18 4 5 9 0 3 0 2 0 1 12
W. Matthews G 36:36 5-10 2-4 2-2 -17 0 3 3 1 4 0 1 0 0 14
D. Lillard G 38:05 7-18 1-4 2-2 -16 1 1 2 10 1 1 4 0 3 17
T. Robinson 07:55 1-2 0-0 0-0 -4 1 3 4 1 1 0 0 0 0 2
W. Barton 19:23 2-9 1-4 1-2 -10 0 3 3 1 1 1 2 1 0 6
C. McCollum 08:14 0-3 0-1 0-0 -9 0 0 0 0 0 0 1 0 0 0
J. Freeland 03:05 0-2 0-0 0-0 -3 1 0 1 0 0 0 0 0 0 0
M. Leonard 03:05 0-0 0-0 0-0 -3 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0
V. Claver 03:05 0-0 0-0 0-0 -3 0 1 1 0 0 0 0 0 0 0
E. Watson DNP – COACH'S DECISION
D. Wright DNP – COACH'S DECISION
Total 240 33-81 5-19 11-17 7 38 45 18 16 3 18 2 4 82
40.7% 26.3% 64.7% TEAM REBS: 8 TOTAL TO: 18

 

SAN ANTONIO SPURS (62-20)
FIELD GOALSREBOUNDS
POS MIN FGM-A 3PM-A FTM-A +/- OFF DEF TOT AST PF ST TO BS BA PTS
K. Leonard F 34:54 9-15 3-4 1-2 +23 1 6 7 2 2 5 0 0 0 22
T. Duncan F 35:39 6-13 0-0 4-6 +17 4 4 8 3 2 1 1 1 0 16
T. Splitter C 28:20 1-1 0-0 2-2 +8 2 2 4 7 4 1 1 0 0 4
D. Green G 35:20 9-13 4-6 0-0 +23 0 9 9 1 2 1 0 1 0 22
T. Parker G 10:05 0-2 0-1 0-0 0 0 2 2 0 1 0 1 0 1 0
B. Diaw 20:20 2-8 0-2 1-2 +5 1 1 2 4 4 0 1 1 0 5
M. Ginobili 19:16 4-11 0-2 1-2 -2 0 4 4 3 1 1 2 0 0 9
M. Belinelli 15:05 1-5 0-1 2-2 +3 1 4 5 2 1 0 0 0 1 4
P. Mills 25:39 8-17 2-5 0-0 +17 0 3 3 2 1 3 0 1 0 18
A. Baynes 06:50 0-0 0-0 0-0 +9 0 3 3 0 1 0 0 0 0 0
C. Joseph 03:05 1-3 0-0 0-0 +3 0 0 0 0 0 0 0 0 0 2
M. Bonner 03:05 1-1 0-0 0-0 +3 0 0 0 0 0 1 0 0 0 2
J. Ayres 02:22 0-0 0-0 0-0 +1 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0
Total 240 42-89 9-21 11-16 9 38 47 24 19 13 6 4 2 104

אחרי כל סל של הספרס, התנגן לי משהו בראש, לא הצלחתי לזהות את זה, עד שלפתע זה הבזיק. 'אוהב להיות בבית' זה השיר של הספרס, שלכאורה נכתב ע"י אריק אינשטיין, אבל למעשה הוא פרי עטם של טימי, טוני מאנו ושות'.

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. עמוס

    15 מאי 2014 09:03:52

    וואוו. מותחן רציני כמו שמשחק מכריע כל כך צריך להיות
    סקירה מעולה. ממש הרגשתי את האולם דרך הכתיבה… מנחם העלת פה דג שמן… כותב מוכשר ביותר. תודה רבה

  3. ido moria

    15 מאי 2014 09:29:19

    תודה אייל. לא ראיתי את המשחקים אבל התיאור שלך מספיק טוב!

    לגבי מיאמי, שאף אחד לא יתרגש מהאפטיות שלהם, שהם צריכים לקלוע הם גם קולעים ושברוקלין צריכה תרגיל לפצח את ה STOP של מיאמי הם מחכים שקיד יבשיל…

    בברקט שלי ברוקלין נצחה, כנראה אני לא מקום שני יותר בליגת הופס.

  5. asi

    15 מאי 2014 11:05:50

    חייב להתייחס למשחק של ניו ג'רזי- בשני החוצים האחרונים נקבעו תרגילים מזעזעים שתקעו את ג'ונסון בפינה וכמעט גרמו לו לאיבוד הכדור. אם אני זוכר נכון קיד לא סרטט את התרגיל אלא אחד העוזרים. מוזר מאוד. על מה משלמים לקיד? שישפכו עליו כוסות מים לזייף טייםאאוטים?
    https://www.youtube.com/watch?v=vEqU7JHkfu0

  7. יוסי

    15 מאי 2014 11:27:30

    ברוקלין לפירוק… אני במקומם מפרק קבוצה מגעילה בלי שום סיכוי לאליפות סתומה בחוזים… מציע את דרון יחד ברוק תמורת קייירי + בחירת הדרפט של קליבלנד

  12. יניב

    15 מאי 2014 12:42:56

    בהחלט סקירה טובה ולכל מי שהבלם למה אנשים לא סובלים את לברון אז אחת הסיבות היא שבסוף המחצית הראשונה הוא לקח ריבאונד היה לו איזה 2 שניות הוא הסתכל על השעון והבין שהאופציה היחידה שלו היא לזרוק מכמעט מגרש שלם, אז הוא זרק? כמובן שלא כדי דחס וחלילה הוא יחטיא והאחוזים שלו ירדו. זאת דוגמא קטנה

  15. נתן

    15 מאי 2014 13:33:13

    אחלה סקירה ואחלה כישרון כתיבה.
    מצד שני, שמת תמונה, יודעים שאתה שונא מיאמי, למה המחלה הזו האופיינית למרבית כותבי הפוסטים כאן, צריכה להיות מורגשת לאורך כל הפוסט? אי אפשר לשמור את התסכול לתגובות?

    1. אשך טמיר המקורי

      15 מאי 2014 13:52:57

      שנאת מיאמי זה לא המחלה, זוהי תגובה חיסונית טבעית של הגוף למחלה שנקראת לברון ג'יימס ומיאמי היט.
      מחלה איומה שנחשבה חשוכת מרפא עד עונה זו, כאשר השנה אנו צפויים להתחסן בחיסון חדשני שהומצא בקולחוז נידח בסרביה.

    2. איל

      15 מאי 2014 14:02:07

      אני מכבד את הביקורת, אבל הכיף שלי הוא להביע רגשות ולומר מה שאני רוצה בכתיבה.
      לשמחתי, האתר הזה נותן לי במה לסקר באופן סובייקטיבי, וכל עוד ניתן להתעלם מזה (וניתן), אין סיבה לשלול ממני את הזכות.

    3. איש הערפל

      15 מאי 2014 15:39:34

      אני רק רוצה לדעת אם אחרי המשחק אתמול אתה עדין חושב שמיאמי זה לברון ועשרה גמדים? ווייד הוא לא סופרסטאר??

  16. מנחם לס

    15 מאי 2014 16:10:09

    סקירה מצויינת. אחת הטובות ביותר, ועוד מצעיר בן 15!
    כשאני ברגע של אמת, עלי לךציין שברגעים מסויינים של הספארס – ובלי טוני פרקר – הם נראו לי כקבוצה המושלמת ביותר שיכולה להיות, ואני לא יכול לתאר לעצמי מצב בו מיאמי יכולה לגבור עליהם, במיוחד שלספארס יש יתרון בית על כולם.

    2. תומר שור

      15 מאי 2014 16:41:09

      אל תהיה קטן אמונה.
      יספידו אותנו כל העונה ומזה נצא רק מנצחים – זכור כיצד כולם דיברו באתר כאן על אוקלהומה שתפתח למיאמי את התחת (יש לך את זה בארכיון).

    3. רועי ויינברג

      15 מאי 2014 17:25:53

      מסכים עם תומר, הכל פתוח. אני מסכים איתך שאם, איכשהו, מיאמי תאבד את האליפות, הספרס, כנראה, תיקח אותה. אבל זה לא יקרה

  17. ישראל קרמר

    15 מאי 2014 16:44:34

    מה הבעיה עם גארנט העונה? הוא נפצע והגוף שלו נגמר? כי הייתה לו ירידה גדולה מהעונה שעברה ווגם תוספת של שנה בגיל לא מסבירה זאת.

    1. איל

      15 מאי 2014 17:08:31

      ישראל, לאן נעלמת האם הארכיונים שלך?
      הירידה של גארנט החלה עוד בשנה שעברה, והגיל גרם להחרפה שלה השנה.
      אז כן, הגיל הוא כנראה התשובה, אם כי גם אני לא מסופק מהתשובה הזו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט