ספורטורבולנד- ראיון מיוחד עם דני אבדיה וחברים

ספורטורבולנד- ראיון מיוחד עם דני אבדיה וחברים

ספורטורבולנד-אחרי שלוש שנים בליגה ובעיקר בגלל אילוצי קורונה סופסוף הגענו לדני לשיחה על הקריירה,החיים והקבוצה. חדר ההלבשה היה חיובי,זמין וחברותי והצלחתי להביא חברים מספרים על דני שעל המגרש ומחוצה לו:

תודה רבה ומיוחדת לבן הכרמל על הסיוע בעריכה.

בחדר העיתונאים שוחחתי עם הכתבים המלווים של הקבוצה : אווה וילסון (וושינגטון טיימס ) , ג'וש רובינס ( האת'לטיק ) לגבי מצב הקבוצה,המועדון ובעיקר תפקידו ותפקודו של דני. פגשתי גם את ניל דלאל , כתב של אתר ספורטס-רביי (https://sportsrabbi.com/en/ אתר של יהודים עוקבי ספורט באמריקה ) . הרשמים שלהם , כמי שעוקבים אחרי כל פרט בקבוצה היו די ממוקדים והם אלו שמשתקפים גם החוצה: ווילסון פרסמה כתבה על החברות בין דני לסטאפס ( פורזינגיס ) בשבוע שעבר והראיתי לה איזה סיקור חוזר זה קיבל באתרי החדשות/ספורט בארץ. רובינס הוא בוודאי שם מוכר לכל מי שעוקב אחרי דני והקבוצה בשנים האחרונות וכתב שנחשב בכיר. טיפוס מאוד נחמד ,קצת אולד סקול ועוד חושש מווריאנטים (היחיד שהסתובב עם מסכת קורונה מחוזקת), ניסה גם קצת צחוקים ועכשיו הוא גם מכיר את הופס ויעקב אחרי האתר בתרגומים לאנגלית כי הטמענו לו לינק בסרגל כלים בלפטופ. כששאלתי לגבי דני וההתקדמות בחודש האחרון הם נטו לקשר את זה לעזיבה של האצ'ימורה ולהזדמנות שנפתחה בעקבות זה: רובינס טוען שאמנם דני קיבל הרבה דקות גם לפני הטרייד, והשינוי זה הזריקות (יותר כמות ) שרוי השאיר בשביל אחרים לקחת. לדעתי, גם הפציעות של בראדלי ביל וקייל (משחק רק בשביל החוזה הבא שלי ) קוזמה והעובדה שהוא סומן (דני ) כשחקן השישי של הקבוצה נתנו לו איזה שהוא בטחון שגרם לו להעז יותר ובעיקר לשחק אגרסיבי ולתקוף את הטבעת במקום סתם לעמוד בפינה ולחכות למסירה שתגיע לעיתים רחוקות ותייצר זריקה לשלוש באחוזים לא טובים. בקבוצה שבה ביל, זינגס וקוזמה ייקחו 50-60 זריקות לא משנה מה, האופציות שלך קטנות ואתה צריך להיות מאוד מאוד איכותי בדברים שאתה יכול ויודע לעשות בצורה מוצלחת ועקבית. עם החזרה של השניים , לדעתי ולצערי, נראה ירידה בתפוקה.

יושבים אחד ליד השני וגם מתכננים לאן ללכת לאכול או לשתות קפה אחר-כך.

בשלוש שנים האחרונות צפיתי ברוב הגדול של המשחקים של הוויזארדז (שוקו-שוקו) . כמו כולם ראיתי הופעות של דני שנעו בין וואו ( טופ 10 שחקני הגנה בליגה ) לבין איכס (משחקים בלי קליעה, עם החטאות בעייתיות,רכות וחוסר התאמה ) . הפוטנציאל הגבוה שאיתו הגיע לליגה ממומש פה ושם אבל לא עקבי. גם אוהדיו וגם אלו שפחות אוהדיו יכולים להסכים על זה. הוא משחק את המשחק ( מחוץ לפרקט ) בצורה הגיונית : שחקן צריך לשחק בשביל החוזה הבא שלו ולקבוצה יש אופציה מהקיץ ועד סוף עונה הבאה להציע לו חוזה ראשון גדול וארוך טווח. חוסר היציבות נקשר לצעירות (בגיל וגם בנסיון ) ויישום הפוטנציאל לא מומס אלא רק נדחה. דני שחקן נ.ב.א לגיטימי עם תכונות ספיציפיות שיבטיחו לו עוד 10-15 שנה בליגה אבל התקרה של היכולת עדיין לא ברורה עדיין וזה , לדעתי, משחק לטובתו . העמעמום של מהי התקרה האמיתית שלו תגרום למי שרוצה באמת לגלות – לשלם.

ניסה להסביר לשופט למה דמיאן לילארד מקבל כל כך הרבה שריקות והוא לא.

וושינגטון היא אחת הקבוצות המסודרות והמאורגנות ביותר בליגה: זה ניכר באופרציה של הצוות מאחורי הקלעים, בגישה של צוות האימון והאדמינסטרציה הכללית ומנותב ישירות לרווחת השחקנים ושיפור מצבם. רואים את זה בפרטים הקטנים כמו ציוד, סדר טיפולים ושירות. כאשר נכנסים לחדר ההלבשה רואים את זה בעיניים וגם באווירה.

קוז חותם למעריצה על הבאבלהד עם הסוודר הורוד. חזר אחרי שבועים בחוץ וניכר שהקרסול או המצפון לא מציקים בכלל. בכללי הוא בחור אינטליגנט,רהוט וגם מצחיק. גדל בסביבה לא פשוטה בלי אבא ורק הכדורסל הציל אותו. הוא שואף למקסם את החוזה הבא שלו ( ולא משנה מי ייתן לו אותו). בעיניו,הוא סופרסטאר בקבוצה ובליגה התקפית וגם הגנתית ולא מהסס גם להקרין את זה החוצה.
דלון רייט – מהאחראים המרכזיים לשיפור ההגנתי בקבוצה מאז שחזר מהפציעה. הוא בחור חיובי ונחמד אבל לא אוהב להתראיין. קיבל בביישנות את חגורת איש ההגנה של המשחק בסוף אבל אחד העוזרים לקח אותה לאוטובוס אז אין תמונה.
איש הזיכיון – בראדלי ביל : מתאושש לאט מפציעה (החמיץ חלקים גדולים מהעונה ) אבל יהיה מוכן שם לישורת האחרונה. מעניין לראות אותו כבוגר (נשוי + 3 ) בחדר מלא ילדים/שחקנים בני 20+. החלפנו GO GATORS ולחיצת יד אבל הקבוצה שיחררה אותו מחובת ראיונות במשחק הזה.
הילד הזה רץ בהתרגשות לפני המשחק ואמר לו שהוא השחקן האהוב עליו בכל הליגה.הוא(הילד) התקשה להירגע מההתרגשות אחרי לחיצת היד והתמונה ועמד שם דקות ארוכות מתנשף בהתלהבות.
משאיר חותם

עם מייק שמיץ. אנליסט הדראפט שהפך לעוזר ג'נרל מנג'ר בבלייזרס. אולי דני קצת חייב לו על ההייפ של לפני שלוש וארבע שנים שסידר לו בחירה גבוהה…
המחאה התרחבה ?
באו שלוש שעות מסיאטל- אוהדים קרועים
עוד לא קרע זוג נעלים אבל כפכפים עם לוגו הוא מתקרב. זה לא יפנית אלא אנגלית בפונט מבלבל שקשור לסט הדובדבן ( שסביר שלא נראה יותר אחרי שהאצ'ימורה עזב).

את כל קבוצות הליגה יצא לי לפגוש בשנים האחרונות ויש לי תמיד סנטימנט כזה או אחר למועדון או שחקן אבל כלפי דני והוויזארדס יש לי חיבה מיוחדת שרוצה בהצלחתם, וכאשר נפגשתי עם הקבוצה בסיטואציה נוחה גם הבנתי כמה הם בני אדם זורמים גם מחוץ לגופיות ולביקורות של ריגר. אחרי שלוש שנים בליגה קשה להגיד שדני הפך לחלום הוורוד של אוהדיו הפרובינציאלים אבל גם בוודאי שאי אפשר להגדיר אותו ככישלון. ברמה המקצועית הוא בהחלט יצר לעצמו שם הגנתי מחייב וגם בנה את התדמית ( כפי שלדעתי משתקפת מהסיקור הזה) של הצעיר שיש לו לאן לשאוף ולגדול. אם הוא אי פעם יקלע שלשות פנויות בארבעים אחוז ? האם הוא יתחזק ממוצע של עשרים נקודות ? האם הוא יהיה כוכב או סיבה שבגינה קבוצה מנצחת יותר והרבה ? הגיוני וסביר שלא , אבל אם ימצא עצמו אגרסיבי ומפוקס כל פוזשן, בשילוב של קבלת הכדור למען קבלת החלטות ויוזמה של מהלכים, אחוז השימוש בו ואיתו ייתנו לו עמדה להיות יותר פרודקטיבי אישית, סטטיסטית וקבוצתית בתקווה שזה גם יוביל את המועדון הזה (או כל מועדון אחר ) להצלחה. זה כבר תלוי גם במאמן ובסוג השחקנים שאיתו . דני ללא המצלמה הוא אותו אחד שמול המצלמה: הוא עולה ויורד, מרוכז ופחות מרוכז, שמח ומתבאס מדברים ובגדול לא ממהר. סוג של פיטר פן שקסמו והילתו עדיין לפניו. לא יודע לשפוט מי באמת מנחה ומוביל אותו ומתי הוא ירגיש מחוייב (או שהחיים יקחו אותו כמו כולנו ) למקומות שבהם המטרה הכללית (משפחה,קבוצה,חוזה…) עולה על הצרכים האישיים ומממשת פוטנציאל גלום. תודה לדני על תשומת הלב ונאחל לו רק בהצלחה.

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. תודה רבה
    כולנו אוהבים את דני ורוצים מאד שיצליח ויסתדר בחיים דרך האין בי איי גם אם מידי פעם מעבירים ביקורת.

  2. יופי.
    הסיטואציה בנבא היא לפעמים הדבר הכי חשוב. בטח לשחקן צעיר כמו אבדיה שיכול עוד להשתפר.
    להגיע כרוקי לקבוצה עם ביל,ווסטברוק והמאמן ברוקס זו התאמה נוראית לכל שחקן שמגיע מאירופה.

    השחקן הכי מפוספס בקבוצה הזאת הוא בראדלי ביל שיכל בקלות להיות הג'יילן בראון בבוסטון או מס' 2 של לברון.
    אבל הוא כמו הרבה שחקנים העדיף את החוזה הגדול.

  3. אני קורא והרגש העיקרי הוא דיבוק מוטרף של קנאה ורצון להיות שם כמוך!!
    גורל אכזר שכעת הפועל אילת הוא מה שיש לי כרגע!
    אתה משתמש במצלמה של הטלפון?

    איזה כיף לך בן אדם.
    תמשיך ללכת למשחקים עד שתרגיש בבית.
    כל הכבוד וסליחה אני פשוט ירוק מקנאה.

    תודה רבה על השיתוף!!!

  4. תודה. מבין אותך, בלי אריאל בית-הלחמי זה קשה…
    אני מנסה תמיד להעביר חוויה אמיתית וזווית של הליגה מאחורי הקלעים בשביל שהקוראים יקבלו הצצה מיוחדת. שמח שזה מייצר רגש. משתמש בטלפון ומאוד מרגיש בבית. אמשיך לנסות, שוב תודה על הפידבק.

  5. כיף לקרוא תודה רבה
    מאחל לדני קריירה ארוכה ומאושרת. אהבתי מאוד את התובנה לגבי הערך של העמעום של התקרה שלו להמשך הקריירה

  6. אחלה כתבה, אהבתי מאוד, כולנו אוהבים את דני ומייחלים להצלחתו אבל חייבים להגיד את האמת בצד ההתקפי הוא עדיין רחוק מאוד מלהשאיר חותם…במיוחד כל ההחטאות של לייאפים או זריקות מקרוב …כנראה שהפיזיות של המגינים והאתלטיות שלהם קצת יותר גדולה ממה שבאירופה שם נראה שלדני הרבה יותר קל

  7. יופי אורן, פשוט מעולה.
    אם לא ייפצע אז שנה הבאה היא שנת הפריצה של אבדיה.
    נראה באיזה קבוצה.
    ('שנת פריצה' זה ממוצעים של 15 נק', 7 ריב' ו3.5 אס' למשחק)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט