הטרייד דדליין ביום חמישי הביא איתו הרבה טריידים מעניינים, כשכמעט כל קבוצות הליגה לקחו חלק במעברים האלה. אני אנסה לנתח את המהלכים העיקריים באמצעות שיטת "הטוב, הרע ובסימן שאלה", שבה אני בוחר את אלו שבחרו נכון ולא נכון לדעתי, יחד עם אלו שלקחו הימורים מעניינים עם יתרונות וחסרונות, אשר לדעתי מוקדם להצביע לאיזה כיוון זה ילך בפועל.

הטוב:

פיניקס – את העונה שעברה סיימו הסאנס עם המאזן הטוב בליגה, אחרי אותה העפלה לגמר ב-2021, ועד משחק 7 של הסדרה נגד דאלאס, נדמה היה שמדובר בקבוצה הכי טובה בליגה, או לפחות מועמדת לגיטימית לתואר הזה, שרק מחכה לרגע הנכון להעלות הילוך, כמו בפלייאוף של 2021. עם זאת, את הטראומה של משחק 7 יהיה להם קשה לשכוח, והם לא לגמרי התאוששו ממנה מקצועית עד עכשיו

קצת בדומה לגולדן סטייט של 2016, ובסיטואציה שונה מאוד, קווין דוראנט קופץ על עגלה שמעניקה לו סיטואציה נוחה מבחינה מקצועית, כשהתמורה שהוא צריך לתת זה את היכולת להשתלב בשיטה ולהרוויח מהיתרונות שלה ובמקביל להיות זה שלוקח על עצמו כשהכל נתקע, בגלל שמי שהצליח לעשות את זה בפלייאוף של 2021 לא הצליח בפלייאוף של 2022. הסאנס היו תקועים בין ההווה לעתיד ובחרו בהווה, וגם אם את ההצלחה בדיעבד נוכל למדוד רק בעוד כמה שנים, הרי שעצם קבלת ההחלטה תאפשר לפיניקס להתנהל כמו קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה.

הלייקרס – במקום לזרוק 2 בחירות לא מוגנות רק כדי להיפטר מווסטברוק, הלייקרס הצליחו להסתפק באחת מוגנת והרוויחו על הדרך כמה שחקנים מעניינים בדדליין – דיאנג'לו ראסל, מאליק ביזלי וג'ארד ונדרבילט, וגם רוי האצ'ימורה שכבר נמצא איזה שבוע וחצי בקבוצה. קשה לומר עד כמה זה שינוי משמעותי, והסיכוי של הלייקרס להעפיל לפלייאוף או לעשות מעבר לזה עלה רק במעט, אבל הלייקרס הצליחו לחזק קצת בכמה מקומות חשובים בלי להפקיר עוד יותר את עתידם, ויש סיכוי שזה מה שיעשה את ההבדל ויביא אותם לפליי-אין או אפילו מעבר לזה.

כאן בטח עולה השאלה עד כמה הגנה של טופ 4 על בחירה באמת קריטית, מכיוון שהסיכוי לקבל בחירה בטופ 4 הוא לא גבוה במיוחד – 4/30=13.3% – ולשם כך נביא דוגמה קודמת מהלייקרס שהשיגו את סטיב נאש בטרייד ב-2012. פיניקס קיבלו על נאש בחירת סיבוב ראשון מוגנת טופ 5 ב-2015 ומוגנת טופ 3 ב-2016-7, ואז הלייקרס זכו 3 פעמים ברציפות בבחירה השנייה בדראפט, ואז, כשההגנה על הבחירה ירדה, הלייקרס כבר היו טובים יותר וזו הייתה בחירה 10 בלבד.

בצד השני, יש את הדוגמה של ברוקלין ובוסטון בעשור שעבר, כשחסרונה של הגנה על בחירות הניבה לסלטיקס את ג'יימס יאנג, ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום ובחירה גבוהה, שהפכה לקולין סקסטון, שבאמצעותה הם השיגו את קיירי ארווינג מקליבלנד. במקרה שלנו, הבחירה שהלייקרס מעבירים היא מוגנת ותהפוך לבחירות סיבוב שני אם ההגנה תופעל, ככה שהם יודעים שהם לא משלמים בבחירת טופ 4 בכל מקרה.

מינסוטה – אם נתעלם לרגע מהסיטואציה ומכל מה שמסביב, סביר להניח שמייק קונלי הוא לא שחקן טוב יותר מדיאנג'לו ראסל, בוודאי אם מסתכלים על הגיל שלהם. אם נחזור לסיטואציה הנוכחית של מינסוטה, אפשר לזהות שקבוצה ש-2 מ-3 השחקנים המובילים שלה הם סנטרים זקוקה לרכז יותר מאשר לגארד סקורר, כך שקונלי מתאים יותר עבור מינסוטה, גם אם לא לוקחים בחשבון את האתגרים שראסל הביא להם מחוץ לפרקט.

בנוסף לכך, מינסוטה אמנם מחליפים את מאליק ביזלי בפוטנציאל של ניקיל אלכסנדר-ווקר, אבל מרוויחים בחירות סיבוב שני בתמורה לויתור על השחקן הטוב יותר על הנייר, ובהחלט סביר שהטרייד הזה ימשיך את המומנטום החיובי של מינסוטה שניצחו ב-14 מ-22 המשחקים האחרונים שלהם, כשייתכן שגם טאונס ירוויח מנוכחות של רכז כמו קונלי, אם וכאשר הוא יחזור העונה.

חיזוקים בקטנה – בכל שנה בדדליין יש קבוצות צמרת שמחפשות את הדרך להתחזק עוד קצת בלי לוותר על אף נכס משמעותי, ולפעמים החלטה כזאת יכולה להיות משמעותית במרוץ לאליפות, כמו הטרייד של בוסטון על דריק וויט לפני שנה למשל. הפעם יש לנו כמה קבוצות שעשו מהלכים בסגנון הזה, ואף אחת מהן לא הפסידה יותר מדי בדרך, כך שהן משתייכות לאותה קטגוריה.

בוסטון הביאו את מייק מוסקלה שיכול לספק קליעה טובה לשלוש כגבוה מחליף, מילווקי הביאו את ג'יי קראודר שיחזק את ההגנה ויוסיף איום תיאורטי של מישהו שיכול לנצל את זה שמשאירים אותו פנוי, פילדלפיה הביאו את ג'יילן מקדניאלס שיחזק את ההגנה שלהם בכנפיים, הניקס הביאו את ג'וש הארט שאמור להיות חיזוק ביחס לקאם רדיש, ואולי גם לקבל דקות, אטלנטה הביאו את סדיק ביי כפורוורד מגוון שחסר להם, ממפיס הביאו את לוק קנארד שיספק קליעה מבחוץ והפליקנס הביאו את ג'וש ריצ'רדסון להגנה וקליעה. האחרות לקחו סיכונים גדולים יותר או שלא עשו כלום.

הרע:

ברוקלין – אם ננתח בנפרד כל מהלך משמעותי של ברוקלין מאז ההחתמה של דוראנט וקיירי ב-2019, אף אחד מהם לא היה רע במיוחד. הנטס יכולים גם להאשים לא מעט נסיבות חיצוניות, שהרבה מהן לא היו ידועות בזמן אמת, נעל אחת ארוכה מדי, מגיפה עולמית ועוד הרבה דברים אחרים. בכל זאת, אחרי 3 וחצי שנים, אפשר רשמית להכריז על הפרוייקט של דוראנט וקיירי ככישלון, אשר הניב ניצחון בסדרת פלייאוף אחת בלבד.

שון מרקס הצליח להוציא נכסים לא רעים בטריידים על דוראנט וקיירי, והנטס נמצאים בנקודת פתיחה טובה בהרבה מאשר בפירוק הקודם ב-2016. עם זאת, על כל מהלך נקודתי יקבל מרקס ציון סביר או אפילו יותר מזה, וכל מהלך בנפרד בשנים האחרונות היה הימור עם סיכוי הצלחה לא רע על הנייר, אבל בתעודה הכוללת הוא יקבל ציון נכשל, גם אם הרבה מזה לא באשמתו, והסיפור הזה מעלה הרבה חששות עבור קבוצות שינסו להמר ככה בעתיד.

חסרות הכיוון – פורטלנד, טורונטו ושיקגו הן 3 קבוצות שלא לגמרי ברור לאן הן הולכות. מצד אחד, לשלושתן יש סגל שהיה שווה פלייאוף בעונה הבריאה האחרונה של הקבוצה, אך מצד שני קשה לראות אותן עושות משהו מעבר לביקור מהיר בפלייאוף. כל אחת מהן הייתה צריכה לקבל החלטה משמעותית ולא עשתה את זה, כשפורטלנד ויתרו על שני שחקני הגנה והרוויחו מעט בחירות, טורונטו ויתרו על בחירה כדי לקבל שחקן שיחזק אותם טיפה וספק עד כמה זה משמעותי, ושיקגו הם היחידים יחד עם קליבלנד שלא עשו כלום בדדליין השנה.

כל אחת מהן תצטרך לעשות מהלכים משמעותיים, לכאן או לכאן, בעתיד הקרוב, כך שהבחירה לא לעשות את זה עכשיו היא רק דחייה שמצמצמת קצת את מרווח התמרון והאפשרויות של כל אחת מהן. לכל אחת מהן יש כוכב או יותר למכור, לא מעט שחקנים שיכולים לעזור לכל קונטנדרית או קבוצה שרוצה להיות כזאת, וגם כמה נכסים צעירים ובחירות שאפשר להמיר לכוכב אם זה מה שהן מחליטות לעשות. בינתיים הן מבזבזות חצי עונה ויצטרכו לקבל החלטות קשות בקיץ.

ראסל ווסטברוק – 11 שנים רצופות שיחק ווסטברוק באוקלהומה, בהן הוא הגיע פעם אחת לגמר ועוד 3 פעמים לגמר המערב עם דוראנט, אך מאז עונת הטריפל-דאבל הראשונה והזכייה ב-MVP ב-2017, ווסטברוק עבר סיבוב אחד בלבד בפלייאוף, והמעמד שלו יורד כל עונה למעמקים שלא רואים הרבה אצל שחקן שהגיע לשיאים כאלה.
נדגים זאת במעקב של עונה אחר עונה:

2017 – MVP שהודח בסיבוב הראשון בגלל מחסור בכוכבים לידו.
2018 – הכוכב הראשי של קבוצה שהפסידה בסיבוב הראשון.
2019 – לא ברור אם הוא הכוכב הראשון או השני של קבוצת סיבוב ראשון פול ג'ורג' היה מועמד גבוה יותר ל-MVP).
2020 – מועבר בטרייד על כוכב ו-2 בחירות כדי להיות הכוכב השני ליד MVP לשעבר בקונטנדרית אצל יוסטון עם הארדן.
2021 – מועבר בטרייד על כוכב (לשעבר) ובחירה כדי להיות הכוכב השני ליד כוכב בסדר גודל נמוך בהרבה אצל וושינגטון עם ביל.
2022 – מועבר בטרייד על שחקני רוטציה ובחירה כדי להיות הכוכב השלישי בקבוצה שאפילו לפליי-אין לא מגיעה.
2023 – הופך לשחקן השישי של קבוצת תחתית ומועבר בטרייד כשמשלים שכר / שחקן שמנסים להיפטר ממנו, יחד עם בחירה, בתמורה לשחקני רוטציה.

בסימן שאלה:

דאלאס – הקבוצה שהגיעה לגמר המערב בעונה שעברה היא כבר לא קבוצה שחושבת רק על העתיד, אבל קבוצה שהכוכב שלה יחגוג 24 רק בעוד כשבועיים וחצי היא קבוצה שחייבת לחשוב גם לטווח הארוך, ולכן את הטרייד על קיירי צריך לבחון ב-2 הפרספקטיבות האלה. בצד של ההווה, מדובר בהימור יחסית פשוט של שני שחקני חמישייה על שחקן שמחזיק ביכולות של כוכב שני וכזה שיכול להוריד מהעומס של דונצ'יץ'. יש להם איפה למצוא שאריות לסגל, והימור על קיירי לחצי עונה הוא סביר לחלוטין במחיר שהמאבס שילמו, על אף כל האתגרים מסביב.

עם זאת, לטווח הארוך מדובר בשאלה מורכבת יותר. יש לשער שלוקה לא התנגד למהלך הזה, ועדיין מדובר במהלך עם סיכון להתפוצצות שתרגיז את לוקה ותגרום לו להתחיל לפזול לכיוון קבוצות אחרות, כשהשנה וחצי האחרונות הדגימו היטב איך זה יכול לקרות. מצד שני, הטרייד הזה יכול לספק מעין הוכחה למאמצים שמארק קיובן עושה על מנת למצוא כוכב שני לצד דונצ'יץ', וייתכן שזה דווקא יחזק את היחסים בין הכוכב לקבוצה. בקיצור – בטווח הקצר מדובר בהימור סביר במחיר לא מאוד גבוה, אבל בטווח הארוך זה יכול להיות מהלך עם המון השפעות חיוביות או שליליות, ומוקדם לשער לאיזה כיוון זה ילך בפועל.

הקליפרס – הקליפרס התחילו את הדדליין בלי רכז וסיימו אותו עדיין בלי רכז, אבל הם כן התחזקו במקומות אחרים. פלאמלי יכול להיות סולידי בתור סנטר מחליף שיקבל דקות בעונה הסדירה או נגד מאצ'-אפים ספציפיים בפלייאוף, אריק גורדון הוא מבחינתם שדרוג על לוק קנארד בתור שחקן שהוא יותר יוצר ויותר טוב בהגנה, ואילו בונז היילנד הוא לא רכז, אבל שחקן יוצר שיכול לשחק בעמדה 1 טוב יותר ממה שהיה להם קודם לכן.

הקליפרס לא ויתרו על שום דבר משמעותי מבחינתם, ככה שקשה יהיה לומר שהם הפסידו או לקחו סיכון משמעותי, אבל השאלה מבחינתם היא מה שהם לא עשו. כך למשל, עלו דיווחים שהם ניסו להביא את פרד ואן-וליט ולא הצליחו בגלל שהם סירבו לוותר על טרנס מאן, ועדיין חסר להם רכז כאמור. יש סיכוי לא מבוטל שהם ינסו להביא רכז שהולך להיפלט לשוק, אבל כנראה שראסל ווסטברוק הוא האפשרות הכי טובה, וזה לא מלהיב במיוחד מבחינתם.

דנבר – בקיץ הנאגטס ויתרו על וויל בארטון ומונטה מוריס בתמורה לקולדוול-פופ, שבאמת השתלב בצורה עדיפה על בארטון, מתוך אמונה שבונז היילנד יהיה הרכז המחליף. בפועל, דברים שם לא התחברו במובנים שאינם מקצועיים, ודנבר החליטו לשווק הלאה את היילנד, מה שלא נעשה כל כך בהצלחה, לאור התמורה המועטה של 2 בחירות סיבוב שני. כן יש להם את איש סמית כמחליף שיכול לתת כמה דקות, ובעיקר את האמונה שאפשר לשים עוד קלעי כשיוקיץ' הוא הרכז בפועל, אבל הם היו יכולים להוציא מהנחשון יותר.

בצד החיובי מבחינתם, דנבר הצליחו למצוא סנטר מחליף איכותי בדמותו של תומאס ברייאנט, שאמור לסייע להתקפה שלהם להסתדר טוב יותר עם דקות המנוחה של יוקיץ'. מצד ברייאנט עצמו, ספק האם ועד כמה הוא מרוצה מהמעבר הזה, שכנראה לא יגדיל את כמות הדקות שלו, אבל יש לו גם הזדמנות לתת כמה חודשים טובים בקבוצה שהיא קונטנדרית באמת, ואולי להגדיל את ערך השוק שלו לקראת הקיץ הקרוב.