דמיאן לילארד באחת מתצוגות היעילות בהיסטוריה של הליגה המטיר שישים נקודות על היוטה גאז והוביל את הבלייזרס לניצחון 124-134 . תמונות, תגובות וראיון כפול עם שני איטלקים וארגנטינאי אחד ?!

יוטה המוכשרת ועמוסת השחקנים התורמים אך הנטולת סטאר אמיתי הופיע למשחק כאשר היא במאזן חצוי 25-25 ולא ברור לאן פניה מועדות. המאמן הצעיר אבל האינטילגנט והכריזמטי וויל הארדי אמר לפני המשחק שיש נטייה בזמן האחרון ( פילוסופית וכלל עולמית ) להסתכל על חצי הכוס הריקה ולשפוט שחקנים על פי מה אין להם או מה חסר במשחק שלהם במקום להבין מה חוזקיהם ואיך לנתב את הכשרון לסך יחידה אחת מנצחת . המשחק הציג את הריאליזם של הליגה כאשר יוטה שיחקה טוב התקפית,הניעה את הכדור (32 אסיסטים ) , קלעה 20 שלשות בכמעט חמישים אחוז , ולשתיים במעט מעל חמישים אחוז,הציגה שבעה שחקנים בדאבל פיגרס אבל נכנעה הגנתית לתצוגה מופלאה של שישים נקודות בידי סופרסטאר אחד. דמיאן הציג את משחק שישים הנקודות היעיל ביותר בהיסטוריה של הליגה, כולל 9-15 לשלוש, 12-14 !!! לשתיים ו9-10 מהקו.

הוא גם התבדח בסוף שהאחוזים מבחוץ היו יכולים להיות גבוהים יותר רק שצ'אנסי השאיר אותו על המגרש בשלוש הדקות האחרונות כדי שינסה לשבור את שיא הקריירה שלו (61) והוא זרק מהר ומרחוק מדי. מצחיק שלפני שלושה ימים , אחרי ההפסד ללייקרס,הוא ישב על אותו כיסא בחדר העיתונאים , בפנים חמוצות ועצבניות, ורטן על העיתונאים שהם דיסרספקטפול ששואלים אותו על שינויים בקבוצה ולא בוטחים בשיטה. אתמול, כבר היו חיוכים והתבדחויות ושאלות על שינויים בסגל היו לא רלוונטיות.

בסוף המשחק הארדי דיבר על חוסר היכולת לבצע עצירות בהגנה אבל גם הוא הבין שבמשחק הספיציפי הזה לא היה הרבה מה לעשות . הוא מאמן רוקי מלא בביטחון עצמי ובידע כדורסל אבל גם הוא למד שיעור על הליגה ועל היכולות של הסגל שלו. הוא הדגיש את העובדה ש"לאף שחקן אין 82 משחקים טובים בעונה" וצריך לדעת להתמודד בזמנים פחות טובים ולהתקדם הלאה. לי נדמה שחוץ מווקר קסלר ולאורי מארקנן, כל הסגל שם ארעי, נראה כמו חלקי חילוף לקבוצות אחרות וכולם( קלארקסון, סקסטון, מייקי קונלי, THT, רודי גיי, ביזלי, וונדרבילט, נאקיל אלכסנדר והאירופאים ) על הטרייד בלוק בשביל העתיד של דני איינג'. כולם שחקני ליגה יעלים ומוכחים שנקלעו לסיטואציה.

לפני חודשיים בערך יוטה ניצחה פה במודה ואז עיקר תשומת הלב שלי הלכה ללאורי מרקאנן אבל אחרי המשחק אז דיברתי קצת עם סימונה פונטקיו הרוקי האיטלקי (בן 27) על החיים , על באסקוניה , וירטוס בולוניה וברלין- קבוצותיו לשעבר. אתמול פיתחתי שיחה עם ליאנדרו בולמארו, שחקן ארגנטינאי-איטלקי (שורשי המשפחה מאיטליה ) צעיר על חוזה רוקי שהגיע לקבוצה בטרייד של גובר וממעט לשחק. דיברנו על האליפות של נבחרת ארגנטינה במשחקי דרום אמריקה בקיץ, על חילופי הדורות בנבחרת ועל החוויות שלו מימיו בברצלונה ( ספויילר : שאראס יותר עצבני מפסיץ' ). הוא התלהב והתרגש ואז ביקשתי ממנו שאולי נעשה ראיון משותף יחד עם פונטקיו. ראיתי שהם חברים טובים ובילו את רוב הזמן לפני המשחק ביחד, התחממו ביחד וניכר שהם אחוקים. הוא דפק צעקת : "סימו " לצד השני של החדר ופונטקיו הגיע מהר ומלא אנרגיה, שאל אם זה ראיון בספרדית או איטלקית והתרצה בסוף על אנגלית. דיברנו על ההבדלים של להכנס לליגה כרוקי בן 27 דרך חוזה לעומת הגעה כצעיר דרך הדראפט, על ההבדלים בין אירופה ל-NBA ומצב מועדני העבר שלהם ביורוליג.

נמשיך לעקוב אחרי הבלייזרס והמהלכים שהם יבצעו בשבועיים הקרובים.