דרבי בעיר המלאכים – אבי מחפש נרטיב / אבי טרכטמן

איזה כיף זה להגיע למגרש, ולקבל מקום בשורה ה-25 ולא ה-925. איזה כיף זה להגיע למגרש ולראות מושבים מלאים (לא לגמרי, גמרי, אבל איזה 95 אחוז פלוס תפוסה) ולא מושבים ריקים. איזה כיף זה להגיע לחדר האוכל ולקבל אוכל נורמלי (טאקו (פיש) טיוזדיי בניגוד להמבורגר שעבר וידוא הריגה משבוע שעבר). אין, מריחים שזה משחק שהלייקרס מארחים ולא הקליפרס. זה אמנם לא גורם לי להיות בעדם, כי בכל זאת לברון ג'יימס, אבל זה כן גורם לי להעריך אותם קצת יותר. החיסרון היחיד בלשבת במקום מעולה וכל כך קרוב למגרש, הוא בכך שיש הרבה כתבים אחרים שגם רוצים לשבת לידך וצפוף. היתרון? כולם אסיאתים קטנים כאלה. החיסרון? לכולם יש מצלמה גדולה יותר מהם בעוד לי יש רק את הפיקסל שלי. היתרון? אני לא צריך לפצות בגודל.

לברון כנרטיב

אבי מחפש נרטיב

לא יודע, אולי זה רק אני. אבל בתור אוהד ספורט (בעיקר כדורסל, אבל לא רק), אני תמיד חיפשתי נרטיב. סיפור. משחק בעיניי הוא הרבה יותר ממשחק, או לפחות הוא צריך להיות יורת מאשר משחק, הוא צריך להיות סיפור, ואם אין סיפור אז אין משחק. אז אמנם קודם בחדר העיתונאים ראיתי שני קאמבקים נפלאים (מיאמי מול בוסטון ואינדיאנה מול שיקגו), אבל אפילו אלו נרטיבים נקודתיים מאד. אני מתגעגע לימים בהם משחק הכדורסל היה נרטיב, נרטיב של יריבויות, נרטיב של המשכיות. אני מוצא את עצמי לאחרונה צופה יותר ויותר בטניס, כי ג'וקוביץ' הוא נרטיב מהלך. אני מוצא את עצמי צופה ביותר ויותר פוטבול, כי בעונה של 17 משחקים ועוד משחק אחד בכל סיבוב פלייאוף, הכל הוא נרטיב. אז מה יהיה הנרטיב כאן?

הנה, מתוך חדר העיתונאים של הלייקרס, מסתתרים לפחות שני נרטיבים

אולי הנרטיב הוא דרבי?

הצחקתם אותי, מה זה פה? אספניול? אינטר? אתלטיקו? הפועל (מלאו את החסר)? יש בדיוק קבוצת כדורסל אחת בלוס אנג'ס מבחינת העיר וקוראים לה הלייקרס. הקליפרס היא פיקציה, גם אם במקרה היא הקבוצה הטובה יותר. עזבו, היא פיקציה אפילו אם היא תיקח אליפות (וטורונטו תוכיח שזה אפשרי).

פול ג'ורג' כנרטיב

אולי הנרטיב הוא יריבות?

אמנם כיף לראות את קוואי ופול ג'ורג' מעלים את הקבוצה שלהם ל 0-9 ראשון מהיר, אבל לא על זה רציתי לדבר. אני רוצה לדבר על מצ' אפים אישיים בנ.ב.א, כאלה שפעם היו (ראסל מול צ'מברליין), ואחרי זה גם היו (מג'יק מול לארי), וגם אחרי זה (מייקל מול רג'י?), אבל אז הגיעו שנות האלפיים שאמנם התחילו עם שאק מול קובי ועם המאליס בפאלאס אבל בגדול, כבר לא היו, פרט לדברים מאד נקודתיים (לילארד על פול ג'ורג', יוקיץ' מול מרקיף מוריס, בברלי מול שאר השחקנים שהם לא בברלי). כלומר, חוץ מהפעם הזאת שבה קוואי עשה MVP גמר ואליפות על חשבונו של אחד, לברון ג'יימס – אני לא אומר שזה מצ' אפ ברמה שהזכרתי קודם, ואני לא זוכר כל כך הרבה דם רע בין השניים האלה מאז 2014, שזה היה די מזמן, אז אולי כעת כשקוואי בהחלט מופקד על לברון בתחילת המשחק, זהו הנרטיב? אחרי הכל, צמד הגמרים בין הספרס להיט לפני עשור היה הכי נרטיב בעולם. ובכן, אולי, אב כנראה שלא. במשחק הזה לפחות, קוואי לא באמת מתאמץ להצר מדי את צעדיו של לברון. אין כאן סיפור על בחור דומיננטי שפתאום נעצר בדרך לאליפות, וקוואי בכיף נותן לשחקנים להחליף אותו בשמירה. אם זה הנרטיב של המשחק, זה נרטיב ממש בעייתי.

אולי הנרטיב הוא על זנים נעלמים?

תשמעו, הווינן גבריאל הזה הוא זן נעלם של שחקנים. גבוה ששומר, מרביץ קצת עד כמה שנותנים לו, ורק קולע נקודות זבל מריבאונד התקפה. אני מרגיש גם די חופשי לומר שלא נראה עוד ווסטברוק בחיים וכנראה גם לא עוד לברון. אבל קשה להגיד שמדובר בנרטיב. השחקנים האלה שמתמחים בדבר אחד בלבד, סטייל קייל קורבר או אנדרה דראמונד כבר לא משחקים כדורסל כמעט. זה זן נעלם, אבל זה לא נרטיב שקשור למשחק. לא באמת, אלא אם אתם זוכרים שהקליפרס שמנצחת את המשחק הזה, היא קבוצה שמורכבת מחבורה של סווינגמנים חזקים וגדולים.

לא מבין למה הוא מתאמן על קליעה מהשלוש ולא על פולו אפ מריבאונד.

אתנחתא קומית

א. רגע, עצרו הכל, זובאץ' הרגע נתן אסיסט עם הראש (!!!!) לטרנס מאן. כזה עוד לא יצא לי לראות. זה אמנם לא נרטיב אלא במקרה הטוב, נרטיבון, אבל גם זה משהו.

אסיסט בראש

ב. הלייקרס במחצית הראשונה. זהו, זאת הבדיחה. אפשר להמשיך.

ואולי הנרטיב הוא לברון ג'יימס?

לברון ג'יימס הוא באמת נרטיב, אבל לא של המשחק הזה. ועדיין, מדהים בעיניי לראות איך מישהו שפעם ניצל את העובדה שהוא אתלט בטופ 1% וחזק בטופ 1% בשביל להיות השחקן הטוב בעולם לגמרי. ואחרי זה, כשהאתלטיות שלו היא רק בטופ 10%, הוא טיפח את הכוח שלו בשביל להיות בטופ 0.5% ובנוסף הוסיף כמויות של שכל, ניסיון ויכולת קליעה משופרת (והעובדה שהוא זורק זין בחצי מהפוזשנים ההגנתיים גם עוזרת לו) בשביל עדיין לעשות מה שבא לו בהתקפה. הוא ראה את המשחק משתנה ממשחק הגנתי למדי, למשחק התקפי הרבה יותר, למשחק של שלשות והגנת חילופים וזה לא עניין אותו, הוא עדיין בגיל 38 קולע 40 נקודות למשחק. לברון הוא חתיכת היסטוריה מהלכת. האיש הוא חתיכת נרטיב למרות שאני לא אוהב אותו אבל הוא פחות נרטיב מג'וקוביץ' למשל (כי הסרבי עדיין מנצח, לברון כבר כמה שנים לא). ועדיין, הוא לא באמת הנרטיב של המשחק הזה, אלא אם הוא יקלע 25 נקודות רצופות בדרך לקאמבק של הלייקרס ממינוס 20.

רגע, עדכון עם 6 דקות לסיום המשחק – שני דאנקים אימתניים, שלשה. שיא שלשות אישי (9) – 46 נקודות והיד עוד נטויה. יש מצב שהוא כן הנרטיב של המשחק, מצד שני, ללברון יש כבר אלף נרטיבים בקריירה המעוטרת שלו. איזה דבר.

האם הנרטיב הוא הנקודה ה 24,000 של ווסטברוק?

יש מצב, אבל אם כן זה לא בדיוק הנרטיב הכי מעניין בהיסטוריה. אחרי הכל, היו לו גם נקודה 23,000 ו 22,000 וכו' וגו'.

אולי הנרטיב הוא על הקלות הבלתי נסבלת של יצירת נקודות?

בחיי שהקליפרס יוצרים נקודות מתי שבא להם. הלייקרס פחות, אבל זה בגלל שהם בגדול, קבוצה שנבנתה על שניים וחצי יוצרים נקודות, במקרה הטוב. רק אתמול ראינו שני משחקים של 140 ו 150 הקודות. הקליפרס יגיעו היום ל 130. זה נרטיב, וזה נרטיב מעניין, אבל הוא לא קשור למשחק.

האם הנרטיב הוא הקהל של הלייקרס?

בניגוד למה שהיה ניתן לצפות, הקהל של הלייקרס הוא קהל לא רע בכלל. הוא מעורב ומרעיש. הוא אמנם לא לובש צהוב היום שזה קצת מוזר, ועדיין, בגדול מדובר באחלה קהל שמריע ללברון כשהוא נותן שני דאנקים אימתניים תוך חצי דקה ברבע הרביעי. אבל הקהל של הלייקרס נמצא כאן 41 משחקים בשנה (ובשנים טובות קצת יותר, מה שלא קורה לאחרונה, אמנם). אז קצת קשה לקרוא לו נרטיב. ועדיין, יחסית לקהל הבלתי קיים של הקליפרס, מדובר ביופי של דבר. כיף, כיף, כיף.

האם הנרטיב הוא שאמא של סקוטי ג'וניור שנכנס למשחק עם שלוש דקות לסיום המשחק מ***יינת את הבן של מייקל ג'ורדן?

האמת שכן, כלומר, זה לא הנרטיב של המשחק, אבל זה חתיכת סיפור. לא?

המילפ והבן האלמוני

האם הנרטיב הוא אבי?

אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל כן, אחרי שאבא שלי נפטר לפני חצי שנה, וכשאני נמצא כעת 3 ימים לפני יום הולדתי ה-43 (והראשון ללא אבא) , אני שואל את עצמי לא מעט שאלות ובעיקר על מהות העניין שלי בספורט (דוגרי?? נראה לי שזה בשביל לקבל חופש מהאישה והילדה בעיקר) . אבל איכשהו, לא נראה לי שהנרטיב הזה מעניין מישהו פרט אליי.

אבל בסופו של דבר, נדמה לי שהנרטיב הוא שאין נרטיב

אתם יודעים איך גדלתי על משחק הכדורסל, אי שם בשנות התשעים? גדלתי על מנחם לס שסיכם את אירועי המשחק עם בונבונים, קרשים, סוכריות וחיצים. כשראיתי משחקים זה היה בדרך כלל בפלייאוף, שם לרוב יש נרטיבים. אבל הנרטיב אותו בניתי במוחי על סמך הכתוב של מל, היה זה של ג'ייסון קיד בעונתו השניה בליגה עושה עוד טריפל דאבל (פעם זה היה קשה), של גרנט היל נפצע שוב, על מייקל ששוב קלע 55 נקודות בגארדן', על בנואה בנג'מין (מי?) שפעם נתן משחק של 29 ו-13 ומנחם לס שאל אם מדובר בסנטר הטוב בעולם. כל אלו היו נרטיבים שהמוח שלי יצר מבלי לראות את המשחקים בדרך כלל, והיו אלו נרטיבים מפוארים אבל אולי גם קצת מזויפים. יתכן, ואילו הייתי כותב עבור "חדשות" אז ורואה משחקים חדשות לבקרים, כבר לא הייתי מגלה נרטיבים. כך או כך, רבותיי, בכדורסל של היום אין נרטיב, או לפחות כמעט ואין – יש כדורסל ברמה הכי גבוהה אי פעם, זה די ברור כבר. אבל נרטיב, אין. אין.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  4. עגל

    25 ינו 2023 08:57:30

    תודה אבי.
    ניחומים על מות האב.
    הנראטיב הוא כנראה הטראקר של לברון לשיא של קארים.
    התמונות הצהובות מהפיקסל שלך נראות כאילו לקוחות מעיתון ידיעות צהבהב שמנחם לס כתב בשנות ה-80, רק התמונה של לברון מסגירה את האמת . . .

  5. האווי לאסוף

    25 ינו 2023 10:20:37

    לפעמים סיגר הוא רק סיגר, ומשחק כדורסל הוא רק משחק כדורסל. כשזה קורה בדאון טאון אל איי, משום מה זה נשמע לי מספיק מגניב (אבל היי, אני מדבר מצפון מזרח באר יעקב, כך שהקריטוריונים שלי די בקאנטים). מקווה שכמו בלונדון, הייאוש נעשה שם יותר נוח.
    תודה רבה אבי על הסיקור, ממש כיף לקרוא

  6. יהלי אולמר

    25 ינו 2023 10:46:25

    מעולה ומלנכולי משהו אבי.
    הנרטיב של האנביאיי זה בראש ובראשונה בידור. אם מצאת כזה במשחק שלך, דיינו.

  10. דאנקוואן שואוסווגר

    25 ינו 2023 15:53:41

    קאווי כבר בקושי זז איזה להחליף על חסימות ולהצר את צעדי לברון הבן אדם מדדה כל המשחק מה שמצחיק שאף אחד לא לוחץ את קאווי ואיש לא מונע ממנו לדדות לספוט זה אפילו יותר מצחיק מהאי לחץ על המלך אני אומר לכם

כתיבת תגובה

סגירת תפריט