1.עונת 1975: בקשה לעלות לדיביזיה הראשונה

מני מטוס היה השחקן ששנאתי ביותר להפסיד ל-GRADUATION. הוא מיד גוייס בבחירת הדראפט הראשונה ע"י סיאטל מהליגה המקצוענית. השניים האחרים שאיבדנו היו קרל מקדונלד ודיק היין.

את המילגות שלהם נתתי לשלושה: רוני שניידר מהפועל כפר סבא, קרלוס קרלינג הקוסטה-ריקני ו'שחקן התיכונים של ניו יורק סיטי', ופיליפ פדיאה, 'שחקן השנה' ב-SUFFOLK COUNTY.

כדי להוכיח שאנחנו שייכים הוספתי את האוארד יוניברסיטי שבעונה שאנחנו זכינו באליפות הדיביזיה השנייה הם זכו באליפות הדיביזיה הראשונה עם רקורד של 0-19, ללוח המשחקים שלנו. מאמנם היה לינקולן פיליפס, שאימן גם את נבחרת ג'מאייקה. רון בייזל, ה-A.D, עשה איתי דיל שהוא יסכים שנעבור לדיביזיה הראשונה אם נצליח שוב להגיע לפיינל פור, זו השנה השלישית ברציפות.

זאת הייתה האוארד יוניברסיטי ב-1974:

אני ידעתי בלבי שאנחנו לא נופלים מהווארד והצעתי ל-NCAA שייערכו טורניר שייקרא "אליפות האלופות". ה-NCAA סירבה אבל הציעה שאולי נארגן טורניר כזה באוף-סיסון, דבר שהצלחתי לארגן בטרום עונת 1976 כמשחק הכנה לעונה. הסתבר שאין צורך במשחק כזה.

כי?

מה שהצלחתי לעשות היה להוסיף את אוניברסיטת האוארד – עם כל שחקניה מנבחרת ג'מאייקה – כמשחק פתיחה לעונת 1975. זה היה למעשה אלופת דיביזיה 2 נגד אלופת דיביזיה 1, באיצטדיון של אוניברסיטת ג'יימס מדיסון, ומבלי שרציתי – אני העדפתי לשחק נגדם בפרה-סיסון של 1976 כי היו לי כמה ישראלים על הכוונת ורציתי אותם נגד האוארד – שיחקנו נגדם ב-1975.

האוארד היא אוניברסיטה בעיקר שחורה בוושינגטון הבירה, והיא ידועה גם כמאכלסת את לגיון הזרים הפוליטיקנים בעיר, הווה אומר בנים ובנות של אנשי קונסוליה ושגרירים. אני עצמי קבלתי שם משרה כשהעדפתי את אדלפי בגלל – בעיקר – קרבתה לניו יורק העיר. מדוע המשחק נערך באונ' ג'יימס מדיסון אינני זוכר. אני גם לא זוכר הרבה מפרטי המשחק שהסתיים 3-3. לא רע כמשחק בין אלופות דיביזיה 1 ו-2. הבקשה לעבור לדיביזיה הראשונה קיבלה אימפטוס חזק עם השוויון הזה.

לי הייתה הרגשה מעורבת ואמביוולנטית לגבי העלייה לדיביזיה הראשונה כשהתברר לי שבינתיים אדלפי לא תגדיל לי את מספר המילגות, וגם לא תאשר לי מילגות מלאות – לימודים, מגורים, וכלכלה, "עד שהקבוצה ואני נוכיח את עצמנו".

אז סיימנו את העונה הרגילה עם 2-1-14, כשההפסד היחיד היה נגד ברידג'פורט 2-1, ושני משחקי השוויון היו נגד האוארד ואוניברסיטת לימן. בדרך ל-14 הנצחונות היה נצחון 0-2 נגד הרטוויק, נצחון 1-11 נגד אונ' פראט ו…0-23 נגד קווינס קולג', עדיין שיא NCAA.

המשחק נגד קווינס קולג' היה עצם בגרון עבורי. לפני המשחק הצעתי למאמן קווינס לשחק עם UNLIMITED SUSTITUTIONS. בכדורגל המכללות אז היה מותר לשתף שחקנים ללא הגבלה. ידעתי שאנחנו עליונים על קווינס קולג', ותכננתי לשחק את כל המחצית השנייה עם כל שחקני – מה-12 עד ה-26. שחקני 18 עד ה-26 היו ברמה של קווינס קולג'. הוא סרב משום מה והתעקש על "מקס. 16". השחקן מס' 16 שלי ברשימה היה מריו אסאד, ערבי נוצרי ששיחק בבני נצרת והיה שחקן מעולה. אז בין ה-16 שלי לא היו חולשות והם חגגו 23 פעמים. בהפסקה, כשהובלנו 0-11, הזהרתי את שחקני לא להפוך את המשחק לקומדיה כשהם מחטיאים בכוונה שער ריק. אמרתי להם בהפסקה להמשיך לשחק בקלילות, אבל לא להפוך את המשחק לבזיון. כל שער נוסף אחרי ה-11 גרם לי לצביטה בלב, ואז אדי ווייספיש, 'איש הכדורים' שלנו רץ למחלקה לאתלטיקס, צילצל ל-NCAA וחזר עם הידיעה ששיא ה-NCAA הוא 0-21. השמועה עברה כחטף בין השחקנים – הכל ללא ידיעתי – והם דאגו לשבור את השיא.

בפלייאוף האחרון בדיביזיה 2 ניצחנו את אונ' בנטלי 0-2, את למוין יוניברסיטי 0-6, ואז בסיאטל, נגד אותה סיאטל פסיפיק עם כמה משחקני נבחרתה הצעירה של קנדה הפסדנו 3-2. הלב כאב כי היינו טובים לפחות כמוהם.

את התסכול הבענו במשחק על המקום השלישי באליפות ה-NCAA בנצחון 1-9 (ה-9 היה אז שיא NCAA בשערים לקבוצה) על אוניברסיטת ויסקונסין/גרין-ביי כשנמרוד דרייפוס מבקיע לבדו 7 שערים, עדיין שיא שערים לשחקן ב-NCAA.

2. אדלפי משחקת נגד נבחרת העולם!!!

מעשה שהיה כך היה: אני חיפשתי כל מיני דרכים להשתוות עם הילדות הגדולות שנצטרך לשחק נגדם בדיביזיה הראשונה. בסטפנדיות פיגרתי ב-50 שנה: לי היו 3 מילגות לימודים בלבד לשנה ולקבוצות בדיביזיה הראשונה – לרובן – היו 6 מילגות מלאות (לימודים, מגורים, וכלכלה) לשנה.

החלטתי שאני מנסה ליישר את ההדורות בזאת שאני שוכר את כל שחקני הקבוצה לעבוד במחנות הקיץ לכדורגל שפתחתי כדי להוסיף $$ למשכורת הפרופסור באוניברסיטה פרטית כמו אדלפי שבקושי הספיקה לי לכלכל אותי, סיגל ואפרת, ועתה גם גייל ובניה קני בן ה-13 כבר, וג'סי בן ה-17. הייתי חייב לגייס גם כסף לשלוח עוד שנה את ג'סי למכללה שיבחר כי אביו סרב לשלם פרוטה.

פתחתי מחנות כדורגל קיץ באדלפי, בניו ג'רסי, ובקונטיקוט, וייבאתי 40 מאמני כדורגל מבריטניה לעזור בהדרכה. אני הצעתי עבודה של 8 שבועות לכל שחקני באדלפי עם משכורות כפולות מאלה ששילמתי לאנגלים. רציתי אותם באדלפי, לאימונים בתום מחנות הקיץ היומיים, וגם ב-OVERNIGHT CAMPS ערכתי אימונים ומשחקים כשערבבתי את השיכבה העליונה של המחנאיים (בני ה-16 וה-17) עם המאמנים לאימוני ומשחקי ערב.

אחד ממנהלי הקוסמוס (שגם אימן אותה שנתיים לפני) – קוץ' בראדלי – גר ממש ליד בניין האלומני של אדלפי, 300 מטרים מהאיצטדיון, ויום ששי אחד הוא מופיע למשרדי באדלפי ואומר, "מל, אני צריך טובה ממך. משחק אימון באיצטדיון של אדלפי". מתי? נגד מי?

-מתי?

"בשבוע הבא ביום חמישי"

-נגד מי?

-הוא קצת מגמגם, מנסה לומר ולא לומר, ואז מוציא מפיו משפט שנשמע לי כמו "WORLD ALL-STAR TEAM"

–-תגיד לי שוב?

-ALL-WORLD TEAM!

-מה? אתה רציני?

מה היה הסיפור? פלה זה עתה חתם עם הניו יורק קוסמוס לעונת 1975-6, ולכבוד המאורע אירגנו משחק בין הקוסמוס לנבחרת העולם כשפלה משחק מחצית אחת עם 'העולמיים' ומחצית אחת עם הקוסמוס. בראדלי יהיה מאמן נבחרת העולם והוא רוצה משחק חימום ביום חמישי לפני המשחק הגדול במדולנס סטדיום ביום ראשון אחה"צ.

אני מבקש ממנו זמן עד הערב ב-23:00 לדבר עם שחקני ולראות אם יש לי קבוצה.

3. נימי, באסיפת הקבוצה: "קוץ', WE CAN BEAT THEM GUYS"

כשכל ילדי הקייטנה ישנים, ועוזרי המאמנים נשארים במגורים לדאוג שהכל בסדר (וכמובן גייל שהייתה שם כל ערב), אני אוסף את כל 'המאמנים' בלאונג' של בניין המגורים EDDY HALL, ומספר להם על ההצעה.

שקט משתרר בחדר. לפתע נימי אומר, WE CAN BEAT THEM GUYS. LET'S PLAY THEM!!!

מי אלה 'WE CAN BEAT THEM GUYS'??? נסו פרנץ בקנבאור. נסו יוהן קרויף. ג'ורג'י בסט. בובי מור. גרד מיולר. קני דלגליש. מריו קמפס. יוהן ניסקנס. קלאודיו ג'נטיל (לא הכרתי אותו; הסתבר שהוא שחקן יובנטוס). הברזילאי קולואלדו. הברזילאי אדו. את שמות האחרים שכחתי.

אני אומר שאצלצל לכמה שחקנים שלא עובדים בקייטנה, וטומי לנג, האחראי שבחבורה, מציע שאחזק את הקבוצה ב-3-4 שחקני L.I.U כי לא כל הסגל שלי עבד בקייטנות. מישהו מציע שבילי פיליפס יהיה השוער ושלא אודיע לאנדי הרטיג על המשחק.

זה הסיפור: כשיוג'ין דושטו היה ג'וניור, אמא יהודייה מצלצלת אלי ושואלת אם יש לי מקום בקבוצה לבנה אנדי הרטיג, שוער מעולה בקבוצה בספוק קאונטי. אני עונה שבוודאי שכן אבל שיהיה ברור שאני ממשיך לחפש שוער שני.

אנדי מצלצל, אני בודק עליו. מסתבר שהוא שוער טוב. אבל אני צריך שוער מצויין. בשנת הסניור של יוג'ין אני מוצא את בילי פיליפס, השוער של נסאו קומיוניטי קולג' שהוא אול אמריקן בקומיוניטי קולג'ים, וקבוצות מקצועניות כבר בקשר איתו. הוא מעדיף לסיים קודם את לימודיו. אני חוטף אותו. עכשיו יש לי שני שוערים ל-1966, אבל אני צריך רק אחד למשחק נגד נבחרת העולם.

נימי מתערב: "חייבים את בילי פיליפס. אל תצלצל לאנדי ונופיע בתור 'CAMP ADELPHI'. רעיון מצויין. אני קונה אותו.

הקבוצה היא 10 שחקני אדלפי שעובדים בקייטנות, ו-4 שחקני LIU.

לפני שהמשחק מתחיל ברני רוהליג ז"ל פונה אלי, "קוץ', הסתובב ותן מבט מאחוריך"

אני מסתכל ולבי יורד לתחתונים: אנדי הרטיק עומד עם אמו. הוא מרים ידו כאומר 'היי', אני מרים ידי בחזרה וראשי עלי סחרחר. טוב, צריך להמשיך. מישהו בקבוצה צלצל לאנדי לספר לו על המשחק ושבילי פיליפס יהיה השוער. אנדי החליט להופיע רק להודיע לי שהוא יודע על מה שעשיתי, ושיגיע הזמן להסביר מה קרה. התחלתי לחשוב על מה לומר וכיצד להסביר עוד לפני שהתחיל המשחק נגד 'העולם'.

עליתי עם כל שחקני אדלפי ואחד מ-LIU. העולמיים לא שיחקו בשיא המאמץ אבל הם שיחקו. הם לא עושים צחוק ולקחו את המשחק די ברצינות, אבל כמובן שאיש לא התאבד על המגרש. אני הזהרתי את שחקני להימנע מטאקלים קשים שחס וחלילה לא תהיה פציעה. אבל היה זה משחק כדורגל אמיתי. הם שלטו בכדור יותר מאיתנו אבל גם אנחנו החזקנו בכדור והתקפנו. מחצית? 0-0.

במחצית השנייה הכנסתי שני שחקני LIU ובאמצע החצי החלפתי אותם בשניים האחרים. רציתי שזה יהיה בעיקר 'אדלפי'. בחצי השני מיולר הבקיע שער, ומיד אחריו אדו. הפסדנו 2-0 אבל נתנו לעולמיים WORKOUT רציני. שחקניהם חיבקו את שחקנינו. פרנץ בקנבאור ניגש אלי ובאנגלית רהוטה אומר לי, "איחולים. לא ידעתי שבמכללות ישנה רמה כזאת של כדורגל. כל הכבוד!". לא התביישתי ובקשתי חתימה על ספר שהבאתי אתי למטרה זו. אני מסתכל עליו; אני בן 38. תוהה בכמה שנים אני מבוגר ממנו.

פלה מצטלם עם הקבוצה למזכרת. הוא מחבק אותי ואומר "VERY GOOD GAME, SIR!". אני נירגש מאד. יום שאזכור לעולמים. רק לפני 6 שנים היו לי 7 שחקנים כשהתבקשתי לאמן והנה אני, זה עתה אימנתי קבוצה נגד נבחרת העולם. אני מחייך לעצמי בסתר.

נ.ב: את סוף הסיפור על אנדי ואמו – מחר.