ברוקלין נטס – החזרה בתשובה/ שחר צ'קוטאי

ברוקלין בשנה האחרונה ידעה הרבה רעש ובלאגן – דוראנט ביקש טרייד, נמאס להנהלה מנאש, נמאס לסימונס לזרוק ונמאס לקיירי שלא שמים אליו לב אז הוא דאג להיות אנטישמי. אחרי כל הסערות בחודש האחרון ברוקלין ניצחה 12 ברצף עד ההפסד הלילה לשיקגו.

מה השתנה?

נתונים עד רצף הניצחונות: קצב 98.3 110.9 נק' – 49.4% מהשדה, 37.2% משלוש 26 אס', 7 חט' ו-7.2 חס'. 12-13 חיובי
נתונים ברצף הניצחונות: 100.4 קצב. 123.2 נק', – 55.1% מהשדה, 43% משלוש. 27.5 אס', 7.3 חט' ו-6.2 חס'. 1-12 חיובי.

1. לא מעט שחקנים משמעותיים היו פצועים בתחילת העונה חזרו והתחילו להיכנס לעניינים – בן סימונס, טי ג'יי וורן, סת קרי וג'ו האריס. הם אלו שמספקים הגנה ושלשות, דבר קריטי סביב לכוכבים. קרי והאריס הם שני חבר'ה שאי-אפשר להשאיר פנויים בשום מצב. סימונס הוא חור בהתקפה אבל הגנתית הוא מפלצת, וגם וורן שעדיין קצת חלוד נותן חיתוכים ושלשות.

2. שינוי שיטת המשחק – לוקח למאמן זמן עד שהוא משליט את השיטה שלו על השחקנים. שיטת המשחק של ווק מתבססת על פחות בידודים לכוכבים ויותר הנעת כדור, כשהכוכבים הם חלק מרכזי והמוציאים לפועל. לכן יש עלייה בכמות האס' פר משחק. וכמובן גם יותר מעורבות של היתר במהלכים.

3. חזרתו של בן סימונס – אחרי הסיפור שלו בפילי, שכחנו שהוא גם יודע לשחק כדורסל. וכאשר אין ממנו דרישה לזרוק לסל הוא גם די טוב בזה. הוא מוסיף הגנת כנפיים טובה במיוחד ולחץ גדול על הכדור, וגם בצד ההתקפי הוא משפיע כמנהל משחק נוסף לצד קיירי. השימוש בו הוא שונה ממה שראינו בפילי, הוא משמש יותר כחוסם (סקרין) ולכן קלעי השלשות סביבו חוגגים. כמו עונת 20-21 של אדביו והקלעים סביבו.

4. התמקדות של הקבוצה בכדורסל ולא במסביב. לפני כחודש צייצתי שהנטס כבר לא מעניינים אף אחד וזה טוב להם. קיירי קיבל את הכאפה שהוא צריך כדי לשחק כדורסל, המאמן השתיק את רעשי הרקע ועוד. על ידי השקט הזה והאפשרות לצאת מאור הזרקורים, הנטס קיבלו הזדמנות לפרוח כקבוצה.

5. הגנה מהודקת יותר על קו השלוש שמושכת את היריבים פנימה. ההגנה על השלוש בתחילת העונה הייתה מזעזעת ולכן קבוצות ירו יותר מבחוץ. אך מתחילת דצמבר ההגנה התמקדה במניעת שלשות ולכן היריבים נכנסים פנימה וקולעים 8 נק' יותר בצבע. אך גם זה מגיע בדם יזע ודמעות, קלקסטון מחכה בחיפוי וחוסם.

6. בסוף זה גם נגד מי אתה משחק, והלו"ז של הנטס בחודש דצמבר היה די קל, רק 3 קבוצות עם מאזן חיובי (בוסטון לה הפסידו, מילווקי וקליבלנד) וכמה משחקים מול קבוצות ביניים כמו אטלנטה, טורונטו, וושינגטון וגם ג"ס. במשחקים מול קליבלנד ומילווקי הם הראו שהם קבוצה על אמת.

7. דוראנט וקיירי – בתחילת העונה הם קלעו יחד 54.3 נק' (29.9 דוראנט+24.4 קיירי) כעת הם קולעים 58.1 (28.8 דוראנט+29.3 קיירי).

סיכום:

בנטס יש הרבה סיפורים מעניינים שנשזרו יחד, ויש להם כ"כ הרבה להוכיח לעצמם ולעולם. הם יכולים ללכת עד הסוף, אם הם ימשיכו להתרכז בכדורסל ולא במסביב.

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. קבוצה עם כל כך מקרי ראש, הייתה זקוקה באופן נואש לקצת שקט שיאפשר לה להתחבר. בלי קשר ליכולת של המאמן החדש, ההחלפה של נאש התחילה את התהליך הזה. כל עוד קיירי מחובר (לעצמו, שם בדרך כלל מתחילה הבעיה) והאחרים מחוברים לקבוצה, הגבול שלהם רחוק. איך שהוא, דוראנט מצליח לתת עונה נהדרת כמעט מתחת לראדר, רק שלא יעליב את עצמו בטוויטר או משהו כזה.
    תודה רבה על הטור המעניין

  2. התקרה שלהם זו אליפות, ככה אמרנו כל הזמן.
    השאלה היא אם הם מסוגלים להמשיך ככה. בפלייאוף יהיה קשה אבל כרגע הם נראים יותר טוב מבוסטון וממילווקי.

  3. אם יישארו בריאים וקיירי יתרכז בכדורסל אז הם יכוטלים להגיע מאוד רחוק. הסגל שם מאוד חזק ואם הברגים יישארו מחוברים ובמיוחד עכשיו שיש מאמן (!) על הקווים אז חובת ההוכחה עליהם בפלייאוף.

  4. תודה שחר. יש לנטס הרבה כלי נשק חוץ מקיירי ו KD ואני מסכים שוורן יכול להיות אחלה אקס פקטור וככה גם תומאס. התורפה היא תחת הסל ויהיה להם קשה להתמודד הגנתית עם יאניס טייטום ואמביד

  5. בס"ד
    תודה רבה.
    נהדר, מסכים עם רוב הדברים.
    הערה אחת, נכון 'מספר האסיסטים עלה מעט. מ 26 ל 27.5.אבל גם מספר סלי השדה עלה כנראה,
    כי הקצב עלה מעט כי אחוזים השתפרו משמעותית.
    להערכתי אחוז האסיסטים מתוך סלי השדה לא השתפר משמעותית אם בכלל.

  6. אין שום סיכוי שהקבוצה הזאת תחזיק מעמד פלייאוף שלם בלי שמשהו יפרק בדרך.. חסרים הרבה ברגים במכונה הזאת

כתיבת תגובה

סגירת תפריט