כבר שנים שהבנות שלי אוהבות לנצל את הזיכרון המצוין שלהן, והחלש שלי, להביס אותי שוב ושוב במשחקי זיכרון למניהם. אם זה נגמר בהפסד ולא בהשפלה – יצאתי בזול. המשחק הזה, של להרכיב בין שתי תמונות, תמיד היה לי קשה.
ועכשיו – לעניינינו. מה הסיכוי שהראש שלכם יצליח, נגיד, להרכיב תמונה שכוללת את מאני רמירז והטמפה ביי רייז, או של דווייט גודן והאסטרוז? הכתבה הזאת תחדד מעט את הזיכרון שלכם, עם 17 חיבורים בין קבוצות לשחקנים, שלפחות אני את הרוב לא זכרתי (סדר השחקנים הוא לפי ה-א-ב).
אנדרו ג'ונס
קבוצה: שיקגו ווייט סוקס, לוס אנג'לס דודג'רס וטקסס ריינג'רס
ג'ונס זכור בעיקר בזכות 12 העונות במדי הברייבס, אז הוא היה הסנטר פילדר ההגנתי הטוב במייג'ורס. אך לאחר שסיים חוזה בתום עונת 2007 החל ג'ונס מטייל בליגה, כשבכל אחת מארבע העונות הבאות הוא החליף תחנה. אף אחת מהן לא באמת זכורה לנו. לקראת סיום הוא התמקם לשנתיים ביאנקיז, אך תמיד ייזכר כ-ברייב.
אנתוני ריזו
קבוצה: סן דייגו פאדרס
ריזו, שכל כך מזוהה עם השיקגו קאבס, ולאחרונה גם עם הניו יורק יאנקיז, נבחר בדראפט בכלל על ידי הרד סוקס. ב-2010 הוא נשלח לפאדרס, בטרייד שהביא את אדריאן גונזאלס לבוסטון (איזו טעות…). ה-GM של סן דייגו, ג'ד הוייר, עבר בהמשך לקאבס והביא עמו נדוניה לא רעה בכלל.
גארי שפילד
קבוצה: ניו יורק מטס
לשף היו לא מעט תחנות בקריירה, כשהזכורות ביותר הן פלורידה, מילווקי והיאנקיז. אך בגיל 40, רגע לפני שהוא תולה את הסווינג, שפילד ניסה את מזלו בצד השני של ניו יורק, דווקא בעונת 2009, כשהיאנקיז זכו באליפות. הוא הסתפק ב-13 הום ראנס שהביאו אותו מעבר ל-500 בקריירה. אז היה שווה.
ג'ים אדמונדס
קבוצה: סינסינטי רדס
15 עונות באדום, שהתחלקו בין סיינט לואיס (שמונה עונות) לאיינג'לס (שבע) הרגילו אותנו לזה שזה הצבע של הסנטר פילדר האדיר הזה. אז לקינוח, רגע לפני פרישה בגיל 40, רשם אדמונדס 13 משחקים במדי הרדס, שם הוא חבט 207. ולא הרבה מעבר. שלושה הום ראנס, OPS של 867., ופרישה בשיא.
דווייט גודן
קבוצה: יוסטון אסטרוז
"דוק" זכור בעיקר בזכות שנותיו בשתי הניו יורקיות – 11 עונות, רוקי העונה, סיי יאנג ואליפות במדי המטס (האחרונה שלהם עד היום), שלוש עונות, נו היטר ושתי אליפויות במדי היאנקיז. אך ממש לקראת סיום הקריירה, בגיל 35, ניסה גודן את מזלו ביוסטון, חווייה שהסתיימה אחרי משחק בודד, ארבעה אינינגים וריצה אחת.
די.ג'יי למהיו
קבוצה: שיקגו קאבס
מישהו פה זוכר את זה? למהיו נבחר בדראפט על ידי הקאבס, ולאחר שהועלה לביג ליגס הוא הספיק לרשום 37 משחקים עם ממוצע חבטות 250. ו-OPS של 546., לפני שנשלח לקולורדו. במדי הרוקיז הוא שיחק שבע עונות מוצלחות, לאחריהן הגיעו ארבע שנים בברונקס, אותן אנחנו עדיין סופרים.
ולדימיר גררו סיניור
קבוצה: טורונטו בלו ג'ייז
לא, לא הבן שלו. הוא בעצמו. רגע לפני הפרישה בסיום עונת 2011, אחרי קריירה סופר מרשימה, ולאד ניסה את מזלו בקבוצה במדיה יככב הבן שלו כמה שנים מאוחר יותר. הוא חתם על חוזה, הגיע לספרינג טריינינג ושיחק מעט במיינורס, אך לא הצליח להגיע לביג ליגס.
טום סיוור
קבוצה: בוסטון רד סוקס
בעונת 1986, העונה המפורסמת בה הרד סוקס פספסו את האליפות למטס, הרוטיישן שלהם כלל את טום סיוור ורוג'ר קלמנס. נכון, סיוור היה כבר בן 41, ורשם 16 פתיחות בלבד. ועדיין, ERA של 3.80, כשהמשחק האחרון היה ב-19 בספטמבר. בפוסט סיזן של אותה העונה, מול קבוצת נעוריו, הוא כבר לא השתתף בגלל פציעה. יכול היה להיות מעניין…
מאני רמירז
קבוצה: טמפה ביי רייז
אחרי שמונה עונות בקליבלנד ושמונה בבוסטון, מאני התחיל להסתובב בליגה. אך בתום עונת 2010, אותה העביר במדי הווייט סוקס, הוא החליט לנסות את מזלו בפלורידה. אחרי חמישה משחקים בהם הוא חבט 059. עם אפס הום ראנס, הבין מאני בן ה-39 שהגיע הזמן לתלות את הכפפות.
מוייזיס אלו
קבוצה: פיטסבורג פיירטס
האאוטפילדר המצוין, שמחזיק ב-332 הום ראנס בקריירה, עבר 1,942 משחקים כדי להגיע להישג הזה. שניים מהם היו במדי הפיירטס. אלו נבחר על ידי פיטסבורג בדראפט, עלה למייג'ורס והשיג היט בודד בשני משחקים, לפני שנשלח בטרייד למונטריאול, שם הוא הפך לכוכב עם 86 הום ראנס בשש עונות ומקום שני ברוקי השנה ב-1992.
מייק פיאצה
קבוצה: פלורידה מארלינס
שמונה ימים גם נחשב? הכל היה חלק מתהליך הבניה של המארלינס, לאחר האליפות של 1997 ומכירת החיסול. הדודג'רס, שם פיאצה שיחק בשבע העונות הראשונות בקריירה, שלחו אותו לפלורידה, משם המארלינס העבירו אותו אחרי שמונה ימים בלבד למטס – הבית האמיתי של ה-הול אוף פיים קאצ'ר. בשמונה ימים הוא הספיק לחבוט 278. עם טריפל אחד…
/cdn.vox-cdn.com/uploads/chorus_image/image/52406867/310127.0.jpeg)
פול קונרקו
קבוצה: סינסינטי רדס
הפירסט בייסמן הנפלא שיחק 16 עונות במדי הווייט סוקס. אך שניה לפני שנחת בדרום שיקגו, הוא הספיק ללבוש את מדי סינסינטי 26 פעמים, ואפילו לרשום שלושה הום ראנס. אחריהם החליטו בפיירטס להמר על מייק קמרון, כשהם מוותרים על שירותיו של קונרקו. כשמסתכלים על הקריירה של שניהם, לקונרקו היתה מוצלחת יותר.
פרד מגריף
קבוצה: לוס אנג'לס דודג'רס
ההול אוף פיימר הטרי (נבחר, אך עדיין לא נכנס. הוא מחכה בדלת). עבר לא מעט קבוצות במהלך הקריירה, אך בכולן הוא היה שנתיים ומעלה, וברוב אף הרבה יותר. ללוס אנג'לס הוא הגיע בעונת 2003, בגיל 39, כשהוא מחזיק שם 86 משחקים בלבד ומעיף 13 מתוך 493 ההום ראנס שלו.
קן גריפי ג'וניור
קבוצה: שיקגו ווייט סוקס
"דה קיד" העביר 13 שנים מחייו בסיאטל, ותשע נוספות בסינסינטי, שתי הקבוצות בהן הוא השאיר את המורשת הגדולה ביותר (417 הום ראנס במארינרס, 210 נוספים ברדס). אך רגע לפני שחזר הביתה לסיאטל לעונה וחצי של פרידה, רשם גריפי 41 משחקים בדרום שיקגו, עם שלושה הום ראנס בלבד…
רג'י ג'קסון
קבוצה: בולטימור אוריולס
מיסטר אוקטובר שיחק עשר עונות במדי אוקלנד, חמש בקליפורניה וחמש בניו יורק. אך רגע לפני שהוא נחת ביאנקיז, נשלח ג'קסון בטרייד לבולטימור, כיוון שבאוקלנד ידעו שאין להם סיכוי להשאיר אותו בסיום החוזה. הוא הספיק אפילו להעיף 27 הום ראנס (מספר נמוך בשבילו) ולהגיע ל-OPS של 853..
רוג'ר מאריס
קבוצה: קליבלנד אינדיאנס
זוכרים בכלל שהיתה פעם קבוצה כזאת, אינדיאנס? מאריס זכור קודם כל בזכות 61 ההום ראנס שהעיף במדי היאנקיז ב-1961 ושתי הזכיות ב-MVP עונה אחרי עונה (1960-1961). אך את הקריירה הוא החל בכלל במדי קליבלנד, שם הוא שיחק עונה וחצי לפני שנשלח בטרייד לקנזס סיטי.
רנדי ג'ונסון
קבוצה: סן פרנסיסקו ג'איינטס
הביג יוניט עבר שתי תחנות משמעותיות בקריירה: סיאטל, שם הוא שיחק עשר עונות, ואריזונה, במדיה הוא זכה באליפות היסטורית כשהוא זורק שם שמונה עונות. היו עוד כמה קצרות, אך מי זוכר שאת הניצחון ה-300 בקריירה הוא השיג במדי הג'איינטס, בעונת הפרישה שלו ב-2009, כשהוא בן 45? לא אני….
שחר דלאל
6 ינו 2023 23:08:29עד שקראתי את הפתיח הייתי בטוח שאני הוזה ואין מצב שזה רנדי ג'ונסון…
🙂
מנחם לס
6 ינו 2023 23:22:30נפלא ממש. על רג'י ג'קסון 'מיסטר אוקטובר' ביאנקיז הייתי יכול לכתוב ספר, ומייק פיאזה? אחדש הקצ'רים החובטים הטובים מכולם. בגלל מייק פיאזה הפסקתי לשנוא את המטס ("שנאתי" אותם כי רציתי שלטון בלעדי של היאנקיס בעיר), ןוזה אומר דרשני. הוא אגב, מנהל נבחרת איטליה בבייסבול.
ארז
7 ינו 2023 12:12:41תהיה לי בריא יונתן (או כמו שאומרים היום בליגה ג׳ונת׳ן) מאיפה אתה מוצא את הדברים האלה. מה שמעניין זה אלה שעברו באמצע, כי אפשר לשים לב שרוב הסיפורים הם אלה שעלו מהמיינורס ולפני שהראו משהו, נשלחו בטרייד, או אלה שבסיום דרכם הלכו לאיזה טאמפה ביי, או וויט סוקס להשלים הכנסה, ואז החליטו שזה היה מיותר. זכורה גם הרבע עונה הבאמת לא לעניין של קית׳ הרננדז באותה קליבלנד (43 משחקים, OPS 521, או כפי שהרננדז היה וודאי אומר הוא היה ״אל סטינקו״) שהסתיימה בפציעה ופרישה. מה שכן מאוד מפתיע הסיפור של גררו האב, חוזה מיינורס פלוס הזמנה לספרינג זה מה שמקבלים ילדודס או שחקנים סוג ד׳, לא מישהו עם 16 עונות בביג ליגס שחבט 318 עם OPS 931, אבל כנראה שהוא סבל ממחלת ריקי הנדרסון, והיה מוכן ללכת לאינדפנדנט בול, העיקר לשחק.
הסיפור של סיבר מאוד מעניין, הפרנצ׳ייס, אחרי שנבעט בבושת פנים לסינסינטי רדס הוחזר לעונה למטס ב1983, אבל ב1984, תחת חוזה עם המטס, הוא ניצל פרצה מוזרה שהיתה אז בחוקי ההעברות והחוזים וחתם בוויט סוקס, כשהמטס לא הקפידו להגן עליו בחוזה מיוחד כפי שעשו עם שחקנים בקבוצה דאז וכאלה במיינור ליגס. הטענה שלהם היתה שהם לא האמינו שמישהו ינסה למשוך שחקן בן 39 שקיבל חוזה עתק, ולכן העדיפו להגן חוזית על שחקנים צעירים יותר, אבל יש כמובן את הסברה שלמישהו במטס התאים לשחרר את האגדה (שוב…) ולפנות מקום למה שכנראה יותר הלם את החזון שלו, בעיקר דוויט גודן. אחרי שנתיים בוויט סוקס הפנומן החליף צבע גרביים וכך ״זכה״ לשבת בדאגאאוט של בוסטון ולראות את קבוצתו שומטת יתרון 3:2 בסדרה ומאבדת עוד אליפות. מעניין אם היו עוד כאלה שהיו נוכחים בשתי האליפויות היחידות של מועדון, רק בצדדים שונים.
jefffoster10
8 ינו 2023 13:22:25תודה רבה על טור מעולה כתמיד