1.הנצחון על LIU, מס' 1 במכללות, נתן לכולם את הרושם – המוטעה!!! – שאדלפי היא אריה חדש בכדורגל

הנצחון של אדלפי על LIU, מס' 1 במכללות בארה"ב, הלך וירלי. כבר ביום ראשון אחרי המשחק הטלפון בבית החל לצלצל. כיצד מאמני כדורגל ב-UCLA, סטנפורד, סיינט לואיס, או דיוק מצאו את מספר הטלפון שלי ביום ראשון לא אדע לעולם. אבל עובדה: פתאום כל העולם רוצה לשחק נגד אדלפי.

צלצלתי לג'ים פדל, האתלטיק דירקטור של אדלפי, לשאול מה הבאדג'ט שיש לי. הוא ענה לי שהמשחקים ברובם קבועים כי אנחנו מחוייבים ל'מטרופוליטן קונפרנס', וישנם לי רק שני משחקיפ פתוחים "אבל רק במרחק נסיעה במכוניות" (נסיעה באוטובוס לא היה חלק מאדלפי יוניברסיטי משך כל הקריירה שלי. בתחילה נסענו במכוניות שלי ושל כמה שחקנים (לא רציתי לחשוב שבמקרה של תאונת דרכים קשה אני – ואדלפי – נמצאים בבעייה קשה ביותר), ורק אחרי שנתיים כמאמן, אדלפי קנתה שלוש לימוזינות שעדיין היה כתוב עליהן "איידלווייד איירפורט" (השם של שדה התעופה קנדי לפני ששונה השם), וכך היינו מגיעים למשחקים עם שלוש לימוזינות בנות 30 שנה, לתרועות היריב "הנה באות הלימוזינות של אוניברסיטת אדלפי". נדמה לי שרק בשנתיים האחרונות שלי כמאמן אדלפי רכשה VANS בהם נסענו.

למדתי את לוח המשחקים. אנחנו משחקים נגד LIU, CCNY, NYU במטרופולין קונפרנס, וכולן נמצאות בטופ 20. את מי להוסיף? כולם הציעו לי 'הרטוויק'. לי הרטוויק נשמעה לי כמו ארטיק, אבל לך תדע שאי-שם ב-UPSTATE NEW YORK קיים קולג' קטן שמאמנה הוא גם מאמן נבחרת ארה"ב, ושהוא בנה שם מבצר כדורגל של ממש והיא מדורגת 3 במכללות. אז הוספתי את הרטוויק בשמחה (אחרי ששחקנו נגדם השמחה הפכה לבכי תמרורים) ואת ברידג'פורט המדורגת אף היא בטופ 20.

2. עכשיו מגיע החלק הקשה: איך הופכים 'קבוצה שהיא בדיחה' לקבוצת כדורגל שבאמתחתה 3 משחקים נגד טופ 20 (כולל 1 ו-3 – LIU והרטוויק; ברידג'פורט דורגה 18)?

מילה על מילגות: לקבוצות כמו הרטוויק, UCONN, דיוק, או אונ' צפון קרולינה – כולן מציעות 6 מילגות מלאות (לימודים,, ROOM AND BOARD, וסכום כסף לספרים וכו') כל שנה. במילים אחרות יש להן 24 שחקנים ב-4 שנים על מילגות מלאות. אדלפי מציעה רק 3 מילגות של לימודים בלבד לשנה. כשאני מסתכל על הרוסטר שלי לעונה הבאה אני רואה את ג'ים דולן שהוא A+, סטיב סיבליקי הפולני שהוא C+, ג'ון קובלסקי שהוא C- אבל אני יודע שאצלי הוא יהפוך ל-A- או B+, ג'ון ביקלהוף (מקרה העין, זוכרים?) שהוא B-, וואל דיאגז (שתקע את הגול נגד LIU) , שהוא B+, וזיגי זבגנייב שהוא C- במקרה הטוב. כל השאר הם גופות של שחקנים המוכנים ללמוד ולעשות את כל מה שאני מבקש מהם אבל מבחינת כדורגל הם טירונים לחלוטין עם טיפונת נסיון מהתיכון.

אני יודע שמבחינת RECRUITING אין לי מה לחפש בלונג איילנד או ניו יורק כי רוב השחקנים העליונים נחטפו מזמן ע"י המכללות הגדולות (והקטנות) המציעות FULL RIDE – סטפנדיות מלאות.

מה הפיתרון היחיד עבורי? ישראל. מה הסיכוי היחיד שלי? שחקנים בת-גלימיים שעלו לגדולה, בני שכונתי שאני מכיר והם מכירים אותי מתפישת גלים, והתגנבות לבריכה לאליפויות הארץ דרך הקזינו. את רובי יאנג אני מכיר טוב-טוב. את שוקה פלגי אני מכיר דרך אחותו דליה, חברתו הרומנטית של חברי הטוב ביותר יצחק דקל (שוער הכדורמים של מכבי חיפה). עוד אחזור לרובי יאנג, שוקה פלגי, ואמנון ארונסקינד.

3. קצת הסטוריה לצעירי האתר: "הגביע הוא שלנו!!!": ישראל זוכה באליפות אסיה בכדורגל, 1964

ידעתי שאני לא יכול לבזבז – בינתיים, עד שאבנה שלד ראוי – מילגות על שחקנים ששיחקו כדורגל תיכונים בלבד. כדי לרומם את אדלפי הייתי חייב שלוש פצצות. שתיים מהן הם שחקנים עם הסטוריה נגד נבחרות אסיה (אבל לא רק כמובן) – אמנון ארונסקינד ורובי יאנג. השלישי, שוקה, הוא שחקן אפור אבל מכונת עבודה שרובי אהב שישחק איתו בהפועל חיפה.

לפני הנבחרת שזכתה באליפות אסיה בכדורגל ב-1964, הייתה הנבחרת עם רפי לוי (מכבי ת"א), סטלמך (הפועל פ"ת) שלמה לוי (מכבי חיפה) מנצ'ל (מכבי חיפה), ואמנון ארונסקינד (מכבי ת") שהכינה את הדרך לאליפות אסיה. שימו לב שבכותרת הראשית של העתון לא כותבים על מצרים (אז היא הייתה עדיין אוייב) או על מפא"י או ברית המועצות. כותבים ספורט בעצוד הראשי!!! פעם ידעו איך לחיות בישראל:

חמש שנים אחרי, נבחרת ישראל – עם נבחרת חדשה כששפיגל ושפיגלר החליפו את סטלמך ורפי לוי – עשתה את ההישג הגדול ביותר בתולדות ישראל כשזכתה בגביע אסיה. לא ייאמן אבל "הגביע הוא שלנו!".

שחקן צעיר בנבחרת הזו היה רובי יאנג, קיצוני שמאלי מהפועל חיפה.

ארבע שנים אחרי…

4. ישראל מקום שלישי באליפות אסיה 1968

קפטן הנבחרת היה רובי יאנג. אחרי המוקדמות ישראל זכתה במקום שלישי מכובד. ראש הקבוצה היה רובי יאנג.

זכות	חובה	הפרש
איראן	8	4	4	0	0	11	2	9
בורמה	5	4	2	1	1	5	4	1
ישראל	4	4	2	0	2	11	5	6
טאיוואן	2	4	0	2	2	3	10	-7
הונג קונג	1	4	0	1	3	2	11	-9

5. ישראל באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968): רק הטלת מטבע מנעה מאיתנו להגיע לרבע הגמר

 ערך מורחב – כדורגל באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)

• מוקדמות
  • ניצחון על גאנה 3:5
  • ניצחון על אל סלוודור 1:3
  • הפסד להונגריה 2:0
• רבע גמר
  • תיקו עם בולגריה 1:1 (לאחר הארכה) – הפסד בהגרלה

שחקני הנבחרת:

• \יצחק אנגלנדר
• ג'ורג' בורבה
• מנחם בלו
• שרגא בר
• ציון דגמי
• יצחק דרוקר
• רחמים טלבי
• ראובן יאנג
• חיים לוין
• שמואל מליקה
• שייע פייגנבוים
• נחמן קסטרו
• דוד קרקו
• צבי רוזן
• שמואל רוזנטל
• ישעיהו שווגר
• יצחק שום
• גיורא שפיגל
• מרדכי שפיגלר

רובי יאנג היה קפטן הנבחרת שזכתה במקום שלישי באליפות אסיה ב-1968. לפתע, באולימפיאדת 1968 הקפטן הוא מוטי שפיגלר. אני מצלצל לרובי כבר כמה ימים ללא תשובה. אף פעם עד עתה לא חשבתי לשאול אותו אם ההחלטה לנסות כיוון חדש בחייו הושפעה מלקיחת הקפטנשיפ ממנו. איך אומרים החברים שלי מלכיש? WHATEVER.

כשצלצלתי לרובי בקשר להמשך לימודיו בארה"ב (הוא בוגר מכון וינגייט)  הוא הביע עניין. 

החלטתי לטוס ארצה. רציתי לפגוש את רובי וג'ודי אשתו וילדיהם, את שוקה פלגי – בת-גלימי אף הוא ששיחק מרכז שדה בהפועל חיפה מאחורי רובי, והשניים היו לא רק חברים, אלא גם  צמד-חמש באגף השמאלי של הפועל חיפה. אמרתי לרובי שישנה לי עוד מילגה אחת. עד כמה שזכור לי רובי המליץ על אמנון אהרונסקינד, שניפגשתי גם איתו בת"א וסיכמנו את כל הפרטים.

6. רובי – ראשון משמאל, אמנון – במרכז, ושוקה מגיעים לאדלפי. שימו לב ששער הכדורגל היה החלק התחתון של שער קבוצת הפוטבול. אני מדבר היסטורי.

טו מייק א לונג סטורי שורט, כשנפתחה העונה זה היה הרוסטר שלי מ-7 השחקנים שירשתי עונה לפני מימין לשמאל:

ברני היינץ: שחקן ממוצא גרמני ששיחקר תיכון וסיפר שהוא קרוב משפחה של גרג מיולר
סטיב סיבליקי: שחקן שהגיע מפולניה בגיל 12 ולא הפסיק לבלבל לי במוח עם שיטת WM
שוקה פלגי: שחקן מרכז שדה של הפועל חיפה שהעמיס את רובי יאנג בכדורים בנוער ובוגרים
אמנון אהרונסקינד: בגיל 17 עשה את הקבוצה הראשונה של מכבי ת"א ואח"כ בנבחרת
רובי יאנג: אחד הקיצונים השמאליים הטובים בהיסטוריה של ישראל. קפטן הנבחרת
ג'וני ביקלהוף: השחקן שכמעט איבד את עינו 5 דקות אל תוך הקריירה שלי כמאמן
בובי ריקו: אתלט עליון בנסאו קומיוניטי קולג'. 100 מ', קפיצה לרוחק. כדורגל בתיכון
ג'ון מנקנבק: נסאו קומיוניטי קולג'. סטופר גבוה. כיצד הרשיתי לו להישאר עם טריינינג?
זיגי זבגנייב: הגיע מפולניה. שמנמן. אביו היה בא למשחקים ונותן לו הוראות בפולנית
פיירו נבארו: שיחק תיכון באיטליה. פחד לנגוח 'כי זה משאיר צילצולים בראשי'
ג'ימי דולן: שוער שהבאתי מלקרוס. השוער הטוב ביותר ששיחק עבורי. טוב לכל קבוצה בעולם.

***********

בפרי-סיסון שיחקנו נגד בראון יוניברסיטי, ממוקמת מס' 9 במכללות וניצחנו 0-2. שיחקנו נגד נסאו קומיוניטי קולג' וניצחנו 0-7, ושיחקנו נגד דאולינג קולג' וניצחנו 2-4. רובי, שוקה ואמנון עזרו לי. אמרתי להם שהם כאילו עוזרי מאמנים. רמת הכדורגל השתפרה. כשהעונה התחילה נראינו כקבוצת כדורגל של ממש.

היו לנו רק 12 משחקי עונה רגילים. התחלנו עם הפסד לברידג'פורט 2-1, וניצחנו את עשרת הבאים, כמה בתוצאות גבוהות כמו ה-0-10 נגד NYIT (ניו יורק אינסטיטוט אוף טכנולוג'י) ו-0-14 נגד C.W.POST. גם ה-1-5 נגד PRUTT עשה גלים. לפתע אנחנו מדורגים בטופ 20. אני מרגיש שאולי לא מגיע לנו אבל אני שומר את הסוד לעצמי.

בהרגשה טובה עלינו על המכוניות לנסיעה של 4 שעות להרטוויק, פאור-האוז של קולג' סוקר. השחקנים בטוחים בנצחון אבל אני יודע שהרטוויק זוהי אופרה אחרת לחלוטין. יש לה 6 שחקנים אנגלים, כמה אול-אמריקן מהתיכונים, וכמה שחורים מהקריביים. עלינו כגדולים אבל כשהמשחק החל הם הרעימו עלינו בארבעה שערים לפני שידענו מה הולך. היה זה השעור הטוב ביותר שקבלתי כמאמן מכללה. הם שיחקו פשוט, הרחיבו את המגרש, נעו ללא כדור, השתמשו בסקרינים, החזיקו בכדור עם עוד מסירה ועוד מסירה. היה 4-1 בחצי. הוריתי לשחקני לא לרוץ אחרי הכדור אלא להישאר במקומם בהגנה אזורית ורק כשהם רואים נסיון לחדירה להצטופף ולהגן. בהתקפה הוריתי לשחק הרבה יותר על רובי שבקושי שותף בחצי הראשון.

החצי השני היה טוב בהרבה וסיימנו בהפסד 6-3. השחקנים ידעו שזה יוציא אותנו מהטופ-20 ואני הייתי מבסוט שכך יהיה כי ידעתי שרק בגלל שלושת הגדולים מישראל הגענו לאן שהגענו, אבל למעשה אנחנו בסביבת 40. ובאמת כשיצא הרנקינג הסופי של העונה מצאנו את עצמנו במקום 29.

עבורי הרנקינג הוא לא יותר מדקורציה. אני שואל את עצמי אם ניבחר לפלייאוף.

עצבים כל השבוע. ביום רביעי ג'וני ביקלהוף פורץ למשרדי וצועק, "קוץ', ווי אר אין". אנחנו בפנים. אנחנו בפלייאוף. משחק ראשון נגד NYU בשבת, בבית.

שיחקנו את המשחק הטוב ביותר של העונה. לניו יורק יוניברסיטי כמה שחקנים ערבים, שניים מנבחרת סעודיה, וכמה שחקנים ממרוקו ואלג'יר. נצחון חד וחלק של 0-3. שוקה היה גיבור המשחק בהגנה ובהתקפה. משחק שני ב-LIU, כמו בשנה שעברה כשעשינו את הפתעת העונה. הפעם זה שונה. שמם של רובי, אמנון ושוקה התפרסם, ולפי ה-NY TIMES "זה משחק לא קל ל-LIU שנוצחה בעונה שעברה ע"י אדלפי 1-0, והעונה אדלפי חזקה הרבה יותר".

הגענו ל-LIU והמגרש מלא צופים. אולי 2,000 או 3,000. הפעם שלא כמו בעונה שעברה גם כמה עשרות צופים שהגיעו מאדלפי. האיצטדיון הקטן גועש. תופים, חצוצרות. דגלי איים קריביים. משחק טוב מאד. ניצחנו 3-2 בשיניים. משחק שקול מתחילה ועד הסוף. עצרנו במסעדה, הפעם הורשו לי כמה דולרים על כל שחקן.

אנחנו ברבע הגמר של אליפות המכללות!!!

אני צובט את עצמי, לא מאמין. עוד נצחון אחד ואנחנו בפיינל פור!!!

הורקתי בירה או שתיים עם הסטייק המצויין ולפתע ניגש מנהל המסעדה ואומר שיש לי טלפון, מג'ים פדל, האתלטיק דירקטור שלנו.

"האלו?"

–"מל", הוא אומר לי בקול שלי נשמע שישנה בו איזו שהיא צהלה, ולמה אסביר מחר, "NYU שלחה מחאה. WE ARE DISQUALIFIED. נפסלנו. רובי נחשב לשחקן מקצועני. העונה שלך הסתיימה!".