30.12.22, צ'ייס סנטר, סן פרנסיסקו.

משחק אחרון לשנת 2022 בצ'ייס סנטר הנפלא שאירח אותי לכמה חודשים מהעונה הקודמת, סדרת פלייאוף מדהימה ומשחק גמר אחד שהספקתי לחזור מחופשה בארץ ולראות בלייב – דבר שגורם לתחושות הגבוהות ביותר של התרגשות מספורט.

העונה, כמו שכולכם כבר יודעים, הדברים נראים אחרת.

אם נדמה לנו לפעמים שהצעירים מתחילים להתחבר ושהכל חוזר לקדמותו, באה לה עוד סדרת משחקי חוץ והכל מתחרבש.

אז למה בעצם הווריורס כל כך!!! גרועים בחוץ(16 הפסדים, 3 ניצחונות) וכל כך!!!!! טובים בבית (2 הפסדים בלבד לצד 15 ניצחונות, הקבוצה עם מאזן הבית הטוב בליגה ומאזן החוץ הגרוע בליגה)?

האם זה הטיסות שמקשות עליהם?, האם זה היה תזמון רע לפציעות ארוכות של סטף ו-וויגינס? (לא שיש זמן טוב לפציעות כאלו) או שבכלל מדובר באיזו נקודה מנטלית שהם נכנסו אליה ולא מצליחים לשבור אותה מה שגורם להידרדרות המצב ככל שהעונה ממשיכה ולצידה הפסדי חוץ שנערמים להם?

אני לא באמת יודע לענות לכם על זה, אני גם לא יודע אם יש מישהו שיכול להגיד יותר מהעובדות הקיימות שזה באמת החלפת חלק מאוד נכבד מהספסל בשחקנים שכביכול דומים אבל הרבה פחות דומים במציאות או לפחות כך זה נראה במבחן התוצאה (ג'מייקל גרין אני מדבר עליך).

מה שאני כן יכול להגיד ולהיות מעודד ממנו זה שלאט לאט (ואולי באמת בזכות רצף משחקי בית ארוך) הדברים נראים טוב יותר.

דיוינצ'נזו מתחיל להראות את יכולות ניהול המשחק שלו, מחלק אסיסטים, חוטף, שומר לא רע ונותן כמה שלשות במשחק.

וייזמן שעובר טלטלה קשה מאוד העונה, אחרי עונות ראשונות של בעיקר פציעות, הוא סוף סוף מגיע לעונה בכושר משחק טוב ומצליח להיות כשיר ובריא, עמהמה, הילד הכשרוני לא מצליח לתפוס מקום בסגל.

סטיב קר שלח אותו לג'י ליג לתפוס בטחון, לעבוד על תרגילים ורצף משחקים עם דקות גבוהות ועכשיו הוייזמן חזר ונראה טיפה יותר טוב אבל קר נראה שעדיין לא מחזיק ממנו מספיק.

אני לא יודע להגיד לכם אם לקר פשוט אין סבלנות העונה כדי לפתח אותו או שהוא באמת הסטייל הזה של שחקנים שלא משקיעים כל כך מחוץ לזמן המשחקים (אימון, כושר, התמדה ומחויבות) יש דברים שאנחנו לא יכולים לראות ושמאמן שמכבד את עצמו ואת השחקן שלו לא ישתף את התקשורת בהם, נחכה ונראה, אני בפן האישי, מצד אחד מאמין בוייזמן שיש לו סל כישורים טוב, מצד שני ראינו מספיק שחקנים מוכשרים ואתלטיים נדחקים לשולי הליגה ובסוף מגיעים לאירופה או ליגה בינונית מינוס באסיה.

מניח שרק הזמן יספר, השחקן הבא שאפשר לגעת בו שיתקשר מצויין לסיפור של וייזמן הוא קומינגה.

מי שעקב אחרי הכתבות שלי מהעונה שעברה יודע שאני לא חסיד של קומינגה, בלשון המעטה, בלשון החריפה? – אני חושב שהוא אפס, כלומר, חשבתי.

אני סולד מאוד משחקנים שקופצים גבוהה, מטביעים דאנקים לא מהעולם הזה אבל לא מצליחים לקלוע באחוזים סבירים מהקו (75%+ נשמע לי רף סביר).

קומינגה גם הוא התחיל את העונה בצורה מגומגמת ולא בטוחה (כמו כל שחקני הספסל) ולאט לאט אני רואה ממנו דברים שאני אוהב.

הוא ממעיט את החדירה לסל בכל מחיר ובכל צורה, הוא סבלני יותר ומחפש את האקסטרה מסירה לשחקן שאולי נמצא במצב פנוי יותר ממנו והקליעה שלו נראית טובה בהרבה מהעונה שעברה.

מעל הכל, עומד הבטחון העצמי שלו, במשחק הבית האחרון נגד יוטה הוא ופול הובילו את הקבוצה לניצחון בדקות האחרונות של המשחק כשהיה צמוד ומותח וקלאסי להפסיד משחק כזה העונה.

הוא נלחם בהגנה, נלחם בהתקפה ולא ראה בעיניים אבל בקטע החיובי הפעם (:

ג'ורדן פול שציינתי גם הוא פתח רע את העונה אך נראה שהוא לאט לאט מציד כדורסל טוב יותר, יותר מידי זריקות מאולצות ופחות מידי הנעת כדור לצד המון איבודי כדור מיותרים, אך השחקן הצעיר שיקבל את הכסף שהוא חיכה לו, חייב להוביל את הקבוצה בזמן שסטף מושבת. אני מצפה ממנו ליותר בכללי וליותר יציבות.

החבורה של קר תפגוש את החבורה של בילאפס, פורטלנד המגיעה ממדינת אורגון הסמוכה, נותנת עונה מפתיעה באופן יחסי (מקום 8 במערב, מאזן 18-16) והחיבור שם של ג'רמי גראנט יחד עם לילארד, סיימונס הצעיר, נורקיץ' וג'וש הארט יוצר קבוצה מעניינת כשלא מעט שחקנים מוכשרים וצעירים עולים מהספסל (שארפ, יובנקס וכו').

מי שמבאס אותי מאוד של אמשחק העונה, וגם לא ברור מתי ואם בכלל יחזור העונה זה – גארי פייטון השחקן האהוב שעזב לפורטלנד לטובת חוזה לשנתיים ומאז יושב בחוץ בשל פציעה שלא ברור מה זמן ההחלמה שלה.

ג'רמי גרנט בעונה מצויינת, גם לילארד מזכיר לנו אחרי העדרות ארוכה מאוד עונה שעברה מי זה די-ליל ולמה הוא אחד הקלעים הטובים שראינו ונראה ב-NBA.

אגב, הוא עצמו מדרג אותו שני רק לסטף (:

אבל אני מרגיש שקצת זנחתי אתכם בסיפורים של ישראלי באמריקה, והעובדה שפורטלנד מגיעה היום למשחק בצ'ייס מתחברת לי נפלא כי רק לפני יומיים חזרתי מרואד טריפ קטן עם אישתי וברוני הכלב שלנו.

יצאנו לטיול לכבוד תקופת הכריסמס והשנה החדשה, בארה"ב, בניגוד לישראל, אין הרבה חגים.

אז כשיש, הם מפנקים ונותנים בדרך כלל עוד יום חופש לפעמים לפני החג, לפעמים אחרי החג ולפעמים גם וגם (שזה אדיר!) בגלל שהכריסמס כל כך קרוב לחגיגות השנה החדשה בלא מעט מקומות עבודה מחברים את החופשות ויוצא חופש של כ-10 ימים. 10 ימים? יאללה טיול!!

הזמנתי לנו שני לילות במרחק 4 שעות נסיעה מהבית, צפונה, הגענו לאזור קסום (שבקושי והצלחנו להגיע אליו עם הרכב), בקתה שנמצאת על שטח של 20 אייקרז, מרפסת גדולה עם נוף שלא נגמר ותנור עצים שתפעלתי בשמחה גדולה והתלהבות מהאש שגם מחממת וגם כובשת ביופי שלה.

מסתבר, שהאזור שהגענו אליו (גילינו בדיעבד כי די סגרתי בקתות לפי היופי והטבע ולא היה משנה לי בדיוק המיקום הספציפי אלא יותר האזור הכללי) הוא אזור הררי שבו היו מגדלים קנאביס מאז שנות ה-60.

בבקתה השאירו לנו כספת קטנה ושקופה שמספרת על ההיסטוריה של הסביבה ובתוכה, למי שמעוניין, שקיות "דיים-באג" (שזה מצחיק כי – לילארד הוא מן הסתם דיים-טיים) שזה 3.5 גרם קנאביס למכירה בתמורה ל-10 דולר לשקית. גם מבוסס על אמון מוחלט, גם יצור וגידול מקומי וגם לחובבי ה"-ז'אנר" יכול לבוא טוב דיל כזה כשאתם תקועים על הר בבקתה מבודדת בחופשה ארוכה (:

שני לילות שם וממשיכים, נוסעים על כביש החוף הפעם לכיוון אורגון שבגבולה בצד הקליפורני שוכנת עיירה קטנה וחמודה בשם קרסנט סיטי.

כשרק הגעתי לסן פרנסיסקו אחד המקומות הראשונים שהלכנו לראות היה "פיר 39" שזוהי נקודה תיירותית מאוד מפורסמת בעיר שמוכרת כמקום בו כל כלבי הים מתאספים ואנשים מגיעים לראות, לשמוע ולצלם.

לא יודע….הגענו לשם….פעם ראשונה…..ציפיתי למשהו כמו 100 כלבי ים (נשמע לי ריאלי) ואנחנו מתקרבים ותוהים איפה הנקודה בה הם אמורים היו להתאסף..

לא 100 ולא נעליים, משהו כמו 15 אולי 20 כלבי ים מעוכים על הרפסודות שמונחות עבורם שם, בקושי מוציאים קול…די מאכזב.

אבללללל, אז הבנתי! כולם עברו לקרסנט סיטי, הגענו למזח וציפינו לראות משהו בסדר גודל של סן פרנסיסקו ודווקא שם היינו מופתעים! המוווון כלבי ים, המון רעש, ציפורים שעפות מסביבם וחוץ מהעובדה שהיה קפוא היה ממש מפתיע ומהמם. אבל כאמור היה קפוא וגם בינינו, כמה כבר אפשר להסתכל על כלבי ים, חצי שעה? שעה?.

המשכנו לבקתה ללילה אחד במקום צמוד לעיירה, בקתה על נהר, רחש הנהר היה קסום והבקתה לוותה בחצר מפנקת שאפשרה לנו להוציא קצת מרץ לכלב אחרי נסיעה של כמה שעות טובות.

קמנו בבוקר והמשכנו ליעד הכביכול סופי, המטרה היתה להגיע לקרייטר לייק באורגון (מאחר של כשעתיים וחצי מפורטלנד) ולצפות באגם שאמור להיות מהמם בשלג!!

הבקתה שסגרנו לעוד שני לילות היתה באיזה חור קטן באורגון, מרחק של כחצי שעה נסיעה מהאגם, מקום שנראה בדיעבד כמו מקום קטנטן שאנשים מקליפורניה הולכים אליו כדי לפרוש בשקט וקצת יותר בזול (פשוט פגשנו לפחות 3 אנשים שונים שסיפרו שזה מה שהם עשו).

בקיצור, יצאנו לנסיעה מופלאה מקרסנט סיטי כשבמהלכה חוצים את קו הגבול של קליפורניה ואורגון, חמוד הקטע שהגוגל מאפס מברך אותך כשאתה מגיעה למדינה אחרת "וולקאם טו אורגון" נשמע מהרמקול של הטלפון.

הנוף היה עוצר נשימה, עצי רדווד מדהימים שצומחים להם לצד נהר ארוך ושצוף שהיה קשה להוריד ממנו את העיניים (אין ברירה היו איזה 3 וחצי שעות נסיעה ליעד).

בדרך אמרתי לסיון אישתי שאני מקווה שירד לנו שלג שתהיה חוויה יותר מהנה ומיוחדת כי ראיתי שעל אף סופת השלגים בקנדה וצפון ארה"ב (אזור סיאטל, וושינגטון) כנראה שאיפה שאנחנו נהיה לא ירד שלג עד יום אחרי שנגיעה, בלילה, ואז כבר חוזרים הביתה יום אחרי.

איזה אין שלג ואיזה נעליים?! הגענו ובקושי הצלחנו להכנס עם הרכב לחניה של הבקתה כי הכל היה מוקף בשלג, אבל שלג מדהים! פודרה כזה! אוורירי ונעים וברוני התלהב והתחיל לקפץ כמו איילה! חלום!

הגענו סביב 2 בצהריים ובעל הבקתה שפגש אותנו המליץ לחכות למחר ולעלות לאגם כי לחזור ב4 בצהריים שזה כבר מאוד קר ומתחיל להחשיך – מסוכן מידי לדעתו.

הסכמנו, נשארנו לשחק בשלג שהקיף את הבקתה, עשינו ארוחה חמה וירדנו על בקבוק יין אדום והיה באמת תענוג, הסכמנו שעדיף לא להסתכן ומחר יהיה לנו יום שלם לעלות לנהר ולהנות מהיופי שלו.

תוכניות לחוד ומציאות לחוד, בלילה היו רוחות חזקות מאוד, טמפרטורות מתחת ל-0 ושלג כבד שלא הפסיק לרדת עד היום בו עזבנו את הבקתה.

אז אכן הצטיידנו בשרשראות שלג (פה באמריקה זה מאוד נפוץ, לא שמעתי על זה בארץ) והכנו את עצמנו לאתגר אבל הסופה היתה חזקה מידי והכניסה הדרומית והיחידה שנשארה פתוחה לאגם נסגרה לתנועה.

הצלחנו להגיע לנקודה קרובה מאוד אך שלא היה ניתן לראות את האגם ממנה (ממש 8 דקות נסיעה מנקודת הצפית לעזאזל! (: ) אבל קיבלנו סופת שלגים מהממת שנתנה לנו תחושה אמיתית של משחקי הכס והאזור הצפוני שם. שלג מכל כיוון.

אז לא ראינו את האגם אבל חוויית שלג מדהימה חווינו גם חווינו.

יאללה קמים בבוקר וחוצים את הגבול חזרה, החלטנו בלילה האחורן שנעשה נסיעה ישירה במקום לעצור בעוד נקודה בדרך כי כבר בא לנו הביתה – נסיעה של כ-8 שעות רצוף (עם 2 עצירות קצרות לתדלוק ושרותים) והגענו הביתה סביב 5 בערב.

היה כיף מאוד ועוד יותר כיף שיש חופש עד יום שלישי בגלל ערב השנה החדשה.

אז פורטלנד מגיעים ומלבד חיבתי האישית הגדולה מאוד ללילארד התחבר לי גם הסיפור של הטיול ובכללי תענוג אחד גדול וכיף גם לחזור למשחקים אחרי המסע חוץ המזוויע והחופשה הנהדרת שהייתה לי ובעקבותיה לא הלכתי למשחקים הראשונים במסע הבייתי.

טרום משחק:

אוקיי, אז הקפצתי חבר שטס לביקור בארץ לשדה התעופה והגעתי לחניה במרחק 15 דקות מהאולם, הגשם יורד אבל בקטנה, לא כזה שגורם לי לרוץ.

הגעתי הישר לג'ורדן פול מתחמם בצד אחד וג'וש הארט בצד השני.

בחדר העיתונות חיכה לי עוף, תפוחי אדמה ואיזושהי פסטה, שכחתי את השם המקצועי כרגע, טורטליני כזה או שקר כלשהו.

מתחיל ללכת לכיוון הכסא שלי לסדר את המחשב והכל ו-וואו! שמו אותי לצד מלוין בשורה 103!

כן, זה לא אומר לכם כלום, ברגיל אנחנו בשורות 107-109, בפלייאוף יותר גבוה, ובחצי גמר-גמר ישבנו בקומה 6 ו-7 ולא בקומה 3, היום שורה 103 זה כבר יותר דומה לקומה 2. מדהים!

אחרי קצת קשקושים על איך להכנס לחדר ההלבשה (אני אעבוד על זה למשחקים הבאים) ואיך היה בחופשה (אמא של אישתו היתה אצלם, לא יודע אם זה טוב או רע (: ) הגענו לכסא ומתחילים לשפוך מידע על המקלדת.

אז גרי פייטון לא משחק היום אך זה יהיה זמן מיוחד עבורו כי הוא הולך לקבל היום את טבעת האליפות שלו מהעונה שעברה עם הווריורס. קצת מוזר לי ששחקנים מקבלים את הטבעת בכל מיני אירועי זמן שונים ומשונים, למה לעזאזל לא נותנים להם את הטבעת באיזו חגיגה בגמר או בתהלוכה שאחרי הזכייה ולתת במשחק הראשון איזו צלחת או גביע סימלי שגם ככה הולך לקבוצה ולא משנה איזה שחקן נשאר או עזב, מוזר.

מספרים בקטנה:

0.882 – אחוז הנצחונות של גולדן סטייט בבית העונה, כאמור, הטוב בליגה.

29.4 – אסיסטים ממוצע למשחק לווריורס, גם זהו שיא ליגה. עכשיו שרק יתחילו לשמור במשחקי חוץ (:

12 – נקודות הפרש נמחקו במשחק האחרון נגד יוטה, זהו שיא חזרה מפיגור של גולדן סטייט העונה.

41-36 – המאזן של גולדן סטייט במשחקים אחרונים בלוח השנה הלועזי.

19 – נקודות לדיוי במשחק האחרון נגד יוטה, שיא עונתי שלו בנקודות (אותו מספר דיוי קלע נגד ממפיס ב-25 בדצמבר).

חמישיות:

פורטלנד: לילארד, סיימונס, הארט, גרנט, יובנקס (נורקיץ' היה בסימן שאלה ויחמיץ את המשחק)

גולדן סטייט: פול, קליי, דיוינצ'נזו, דריימונד, לוני

מהלך המשחק:

רבע ראשון:

קליי פותח עם צליפה יפה מהפינה לשתיים.

ומוסיף עוד שתיים בהתקפה הרודפת, קליי בכושר נפלא!

ג'ורדן פול מתעופף לו והמשחק מתחיל ב- 6-0 מהיר.

אמרתי 6? שלשה של קליי וזה 9-0 תוך דקה אחת ו-35 שניות מה שמוביל את בילאפס לקחת כל כך מוקדם את הטיים-אאוט הראשון.

נקודות ראשונות של פורטלנד מגיעות מלילארד עם שתיים יפות.

קליי עונה לו בשלשה. קליי פותח עם 10 נקודות, 4/4 מהשדה, תוך 2 דקות וטיפה.

לילארד תופר שלשה אחרי שפורטלנד מחטיאה הרבה יותר מידי בתקפה, פול מהצד השני מטביע ועולה ל-9 נקודות אישיות.

5:44 לסיום הרבע הראשון, טיים אאוט סטיב קר, 21-11 לווריורס, 10 לקליי, 9 לפול בצד השני די-ליל עם 5 וגרנט עם 4. פתיחה מצויינת לביתיים ונראה אם הם מצליחים לשמר את הרמה הגבוה של ההגנה שלהם.

בהתקפה זה פשוט נראה שקליי ופול ימשיכו לחפות, במחשקי הבית לפחות, על ההעדרות של סטף.

פול רותח! 24-11. שלשה.

לאמב וקומינגה עלו, לוני ודריימונד ירדו לנוח.

וכל זה לא משנה כי קליי ופול עושים מה שבא להם ברבע הראשון היום! עוד שלשה של קליי וחוץ משניהם דיוי היחיד שקלע נקודות לווריורס (2 בלבד).

אני כותב ופול עונה לשלשה של קליי עם עוד שתיים שלו, פשוט תחרות בין שניהם על מי הכי טוב ברבע.

הארט עם שלשה מוריד את ההפרש ל-15 שתי דקות לסיום הרבע.

ג'ורדן פול וקליי תומפסון סיפקו לווריורס 29 נקודות, ב-12/16 מהשדה, 5/9 משלוש וכל זה בטיפה פחות מ-10 דקות משחק. מדהים.

וואוו! מה שקרה פה עכשיו לסוף הרבע הראשון, דריימונד גרין נכנס למהלך אחרון של פורטלנד כדי לעזור בהגנה, הצליח לסחוט תוקף 3 שניות לסיום הרבע כדור מהצד בצד של גולדן סטייט.

קליי ופול נכנסו חזרה, מי שקיבל את הכדור היה טיי ג'רום תחת לחץ הצליח להשתחרר, זריקה מחצי מגרש! בוםםםם!!! צלילה חלקה פנימה כמו שרק סטף (וגם פול תכלס) יודע לעשות! 41-25 בסיום הרבע הראשון.

רבע שני:

סיימונס עם שתיים יפות מוריד ל-14 הפרש, פול מאבד והזדמנות לפורטלנד לצמצם קצת.

סיימונס עם עוד שתיים.

פתיחה מצויינת של הבלייזרס ומצד שני פתיחה רעה לרבע השני מצד הווריורס ואנחנו כבר ב- 41-31 לגולדן סטייט, ריצת 6-0 לפתיחת הרבע.

ריצת 10-0 לפתיחת הרבע השני מובילה לטיים-אאוט של סטיב קר תוך 2:49 דקות. "רק" 41-35.

שתי קליעות של טיי ג'רום מהקו מפסיקות את היובש של גולדן סטייט ומיד אחריו שתי שלשות של פול וחזרנו לעניינים. 49-38 לגולדן סטייט.

קליי חוזר, פול ירד לנוח.

4:21 לסיום המחצית הראשונה, 56-45 לגולדן סטייט, טיים אאוט של הבלייזרס.

יובנקס שם שתיים בתוך הצבע, 7 הפרש בלבד.

ג'ורדן פול אומנם עומד כבר על 20 נקודות ואנחנו עדיין לא סיימנו את המחצית הראשונה אבל לא פחות מ-6 איבודים! מה יהיה ילד?!

שלשה (שחזיתי, נשבע!) של לילארד מורידה ל-2 הפרש ועבירה על יובנקס במאבק לכדור חוזר שלא היה שמה אותו על הקו ולמזלם של הווריורס הוא מחטיא, 2 הפרש בלבד!

עבירה שלישית של לילארד במחצית הראשונה, הוא נשאר ל-30 השניות שנותרו, מיליון זריקות והחטאות לצד ריבאונד התקפה במהלך האחרון של המחצית הראשונה שמסתיימת בתוצאה 60-56 לגולדן סטייט.

סיכום מחצית:

וואו, מה אני אגיד לכם? הזיה קצת.

גולדן סטייט פתחו את המשחק בצורה חלומית, לא החטיאו, עשו הגנה מדהימה ונראו מצויין, 18 הפרש היה כבר השיא מה שהפך בתחילת הרבע השני לריצת 10-0 של פורטלנד ועוד ריצה נאה בסוף הרבע השני וזה רק 4 הפרש במחצית.

קליי תומפסון פתח את הרבע הראשון עם 15 נקודות ב-10 דקות, ברבע השני הוא קלע 0 ב-8 דקות.

חוץ ממנו פול כאמור, יורד עם 22 נקודות אך מיליון ואחד איבודים.

חוץ מהצמד הזה רק טיי ג'רום והשלשה מחצי מגרש תורמים באמת בנקודות (9 נקודות במחצית), דיוינצ'נזו גם יזכה למילה טובה על המלחמה ו-7 כדורים חוזרים ב-18 דקות משחק.

אצל פורטלנד כמובן לילארד, 19 נקודות, 3 ריבאונדים ו-0 אסיסטים (מפתיע), 11 לסיימונס ו-8 לגרנט.

נראה איך תלך המחצית השניה אבל באמת שיש לנו משחק מוזר עד כה.

רבע שלישי:

קליי תומפסון אוהב רבעים אי-זוגיים, 2 נקודות ראשונות שלו פותחות את הקליעה של הווריורס במחצית השניה.

ועוד שלשה שלו, יפה מאוד!

לילארד וגרנט מהצד השני לא נחים ואנחנו ביתרון של פורטלנד, 68-67.

שיידון שארפ עם דאנק אדיר מהחטאה של לילארד ומוביל את סטיב קר לטיים אאוט בפיגור 5, 8:29 לסיום הרבע השלישי.

אם דריימונד צריך להיות זה שיציל את הקבוצה עם שלשות אנחנו בבעיה אבל הפעם הוא קולי ומוריד את ההפרש ל-3 בלבד.

די-ליל מהצד השני עם שתיים מתחת לסל, 77-72, 6:50 לסיום הרבע השלישי.

שלשה של לילארד נענת בדאנק של פול! משחק מצויין של שתי הקבוצות עכשיו. 4 לבלייזרס.

פול זז כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה! סלים מדהימים אבל ההגנה של הווריורס חייבת להתחזק ולשחק אגרסיבי יותר.

פול מגיע ל-30 נקודות ב-25 דקות משחק, כשיש עוד 4:23 לסיום הרבע השלישי.

עבירה שנשרקת נגד פול על לילארד זוכה לשריקות בוז מחרישות אוזניים אבל לילארד בשלו, עומד קר רוח על הקו, מעלה את פורטלנד ל85-80 והשניה שלו מהקו…..לצד קריאות רפרי סאק!, נכנסת. 6 הפרש.

לילארד עם חדירה קלילה לסל מגיע גם הוא ל-30 נקודות.

קליי מחזיר קצת צבע ללחיים של האוהדים עם שלשה מהפינה, 88-83.

2:39 לסיום הרבע השלישי, טיים אאוט בילאפס ומיד אחריו קליי יזרוק שתיים מהקו, 92-89  לפורטלנד.

מה שנראה כמו פתיחה טובה למחצית השניה מצד הווריורס נענה ב-11 נקודות של לילארד והמשך הריצה של הבלייזרס, בינתיים ברבע, 36 נקודות לפורטלנד למול 23 בלבד של גולדן סטייט.

מודי עם שתי הזדמנויות פז, שלשות פנויות לחלוטין מהפינה (פעם משמאל, פעם מימין) והוא מחטיא את שתיהן בצורה שמראה כמה חוסר ביטחון יש לבחור. הוא לגמרי איבד את זה השנה. חבל.

סיום רבע שלישי 96-88 לבלייזרס, מינוס 8 שהווריורס יצטרכו למצוא דרך לסגור, דומה למה שקרה עם יוטה.

הבעיה היא שהצבע שלהם נראה ריק לחלוטין היום, דווקא נגד קבוצה בלי גבוהים כמעט, הסנטר שלהם היום יובנקס קיבל רק 20 דקות ועדיין כמות הריבאונדים של פורטלנד גבוהה ב-7 ריבאונדים משל הווריורס. לא פחות מ-17 נקודות מהזדמנות שניה של פורטלנד לעומת הווריורס עם 4 בלבד.

רבע רביעי:

דריימונד גרין!! שלשה! וואט דה הל?! 96-91.

ג'ורדן פול, יאבאלה! החדירות שלו זה דברים שמזכירים את אלן אייברסון. רק 3 הפרש.

לילארד ירד לנוח (33 דקות ב-3 רבעים!) וסיימונס במקומו דופק שלשה על הפרצוף של גולדן סטייט שמנסה לחזור למשחק, 6 הפרש, יש לנו עוד הרבה זמן.

ורק אמרתי לילארד נח והנה הוא חוזר.

9:20 לסיום המשחק, טיים אאוט סטיב קר, 101-93 לבלייזרס אחרי פלואטר יפיפה של סיימונס.

פול סוחט עבירה מניסיון שלשה ופוגע בשלושת הזריקות, 103-98, 35 נקודות לפול.

גרנט חודר בקלילות לצבע אחרי אסיסט של לילארד שמשחרר אותו בקלילות מהדאבל-טים עליו.

קליי שירד לנוח מעט חוזר, דריימונד ירד לספסל. 6:42 לסיום, 105-100

החטאה של פול משלשה פנויה ברמת האימון וטיים אאוט מיידי של פורטלנד שרואה את ג'וש הארט נענק מכאבים על הפרקט. הוא קם ומצליח לרדת לספסל בעצמו אבל נראה שהוא חטף מכה חזקה.

הארט חוזר וישר נותן אסיסט לשלשה של סיימונס,.

קומינגה עם לייאפ קל מצמצם ל-6 הפרש שוב.

לילארד לא סופר אף אחד בצבע. 110-102.

וואו, פול עם הטעיה של כאילו מסירה מאחורי הגב ולייאפ מהמם ביופיו! 110-104, גולדן סטייט חייבת להמשיך עם הגנה קשוחה.

דאנק של קומינגה! אסיסט של דיוי, 4 הפרש! 3 וחצי דקות לסיום.

לילארד מחטיא, התקפה של הווריורס.

וואו! שלשה של פול, 40 נקודות משחק. נקודה הפרש לפורטלנד!

2:37 לסיום המשחק, טיים אאוט פורטלנד, 110-109 לבלייזרס.

פול כמעט איבד את הכדור במהלך האחרון שהביא אותו ל-40 הנקודות שלו, החלטות טיפשיות לנסות להכנס עם הראש בקיר, פגע בקרש מהצד וניסה שוב ושוב ולמזלו נשרקה עבירה כנגד הארט ששמר עליו וכאמור אחרי הכדור מהצד הוא תפר שלשה מדהימה וכל כך חשובה, מתח אדיר, הקהל בשיגעון.

קומינננננגה! הגנה אדירה של דריימונד, יתרון של הווריורס אני לא שומע את המחשבות שלי מרוב רעש!

וווווואווווו דריימונד עם הגנת על! לא פחות, מוציא התקפה נוספת שמסתיימת בשלשה של קליי.

114-110 לגולדן סטייט.

ריצת 12-0 של הווריורס ואיזה טירוף פה, לא שמעתי כזה רעש בגמר.

הקהל בטירוף, סטף משתולל על הספסל.

פורטלנד לא קלעו ב-4 הדקות האחרונות וזה פסיכי, הנה ביקשנו הגנה קשוחה – קיבלנו.

הבלייזרס לא מצליחים להוציא כדור מהצד ב-5 השניות והכדור עובר למקומיים.

קומינגה נלחם וכמעט חוטף לליאלרד, בסוף עבירה וכדור מהצד של פורטלנד, דקה ושש שניות לסיום, לילארד שם שתיים קלות מקרוב. 2 הפרש בלבד.

פול באיבוד כדור מטופש, פשוט בורח לו מהיד.

חטיפה של דיוי ללילארד מהיד!! מה קורה פה?!!?

שלשה של דיוינצ'נזו!!! 5 הפרש!

החטאה של סיימונס משלוש, 14 שניות לסיום, עבירה על פול שילך לקו.

קאמבק אדיר של גולדן סטייט בדומה מאוד למשחק נגד יוטה גם היום הם מצליחים לסבך את עצמם אבל בסוף להפוך את התוצאה עם סיום משחק מצויין.

6 הפרש אחרי שפול החטיא את הכדור השני שהפך למאבק בין יובנקס לדריימונד שגרם לג'אמפ בול, לילארד מחטיא משלוש והמשחק הזה נגמר!

תוצאת סיום: 118-112 לווריורס.

סיכום משחק:

וואו! איזה תענוג! כמה אני אוהב משחקים מותחים שהקהל מגיע לשיא. הנאה אדירה!

מה היה לנו פה?

פתיחה אדירה של גולדן סטייט, חזרה לעניינים של פורטלנד, בריחה ברבע השלישי של הבלייזרס וחזרה לקראת הסיום של גולדן סטייט ועד בריחה.

לילארד שמסיים עם 42 דקות היה נראה שלא קיבל מספיק מנוחה לאורך המשחק וזה עלה לו ברבע רביעי חלש בהם קלע 4 נקודות בלבד.

גולדן סטייט עם הרבה אופי חוזרת למשחק ומנצחת, דריימונד היה זה שהצליח לעצור כמעט לבדו את פורטלנד בהגנה ברגעי הקלאץ' אבל גם דיוי וגם קומינגה נתנו פוש יפה. חבל לי על מודי שאני מרגיש שיחתך מהקבוצה בשלב כזה או אחר.

אצל גולדן סטייט:

ג'ורדן פול, 41 נקודות, 5 ריבאונדים, 6 אסיסטים ב- 14/23 מהשדה ו-5 שלשות ב-50% מעבר לקשת.

קליי מסיים גם הוא משחק מצויין עם 31 נקודות, 5 כדורים חוזירם ושני אסיסטים ב- 11/22 מהשדה, 7/15 מהשלוש.

דריימונד מגיע לדאבל-דאבל 10 נקודות ו-11 ריבאונדים.

דיוינצ'נזו עם 9 נקודות ו-9 כדורים חוזרים ומשחק מלחמה שאני מאוד אוהב.

אצל פורטלנד הפעם לא הספיק:

לילארד, 34-9-5, ב 12/29 מהשדה ב-42 דקות שהיו יותר מידי עבורו היום. 

סיימונס סיים עם 22 משלו לצד 7 כדורים חוזרים והארט עם 12 נקודות ו-11 ריבאונדים מגיע לדאבל-דאבל.

ניכר היה שחסרון השחקנים הבריאים של פורטלנד מקשה עליהם, 8 שחקנים סך הכל שותפו היום אחרי רשימה ארוכה של פציעות כששלושה מהחמישייה הראשונה משחקים דקות פלייאוף (42,41,41).

ובקיצור, משחק אדיר, כיף שהווריורס משיגים עוד ניצחון ומתרחקים מהמחשבה המטופשת שחלק מהאנשים כבר התחילו להדביק לה בדמות טנקינג וניסיון לזכות בענק הצרפתי.

נתראה במשחק הבא ביום שני נגד אטלנטה. יהיה מעניין ומותח כמו היום לדעתי.

שנה טובה לכם קוראים יקרים, תודה שאתם פה ושנהנה כולנו משנת כדורסל מדהימה ומטורפת לפחות כמו זו שחווינו ב-2022.