"רכיבה ללא הרפתקה זה סתם אימון" / עגל (הערת עורך: יש מי המכנים אותו משום מה בשם יואב)

"רכיבה ללא הרפתקה זה סתם אימון" / עגל (הערת עורך: יש מי המכנים אותו משום מה בשם יואב)

מה זה צ'ימיצ'ורי? הצ'ימי, כפי שהוא קרוי בחיבה, הוא ארוע רכיבת אופניים המתרחש כל שנה בתחילת דצמבר. רוכבי אופניים "שרוטים" מכל רחבי הארץ יוצאים לרכיבה מחצבה לשדה בוקר ובחזרה. עם השנים צבר הארוע הילה בגלל האורך והקושי של הארוע, וגם בגלל היותו ארוע פיראטי ולא מאורגן. מקור השם הוא שיבוש ישראלי טיפוסי של המילה century, המציינת מרחק של 100 מייל (164 קמ'). המקור ההיסטורי של רכיבות סנצ'ורי הוא כנראה לפני יותר מ-100 שנה, אי שם בארה"ב, עם אופניים כבדים ופרימיטיביים. אם עבור הרצים המרתון הוא הארוע האולטימטיבי אז הצ'ימי הוא גרסת שני הגלגלים. בסוף לא יחכו לכם מחיאות כפיים נלהבות מהמשפחה, לא שער מתנפח עם שעון עצר, לא פודיום וגם לא ליווי רפואי. אם הייתם ברי מזל, הגעתם לפני החושך ולפני שחטפתם דו"ח מהפקח של הרשות.

מסלול הרכיבה מתחיל בכביש 90 ליד חצבה, וממשיך על הכביש לכיוון מעלה עקרבים, מישור ימין והמכתש הגדול. הוא עושה סיבוב גדול סביב שדה בוקר, ואז חוזר מזרחה דרך נחל חווה, מעלה צלעון, ונחל נקרות. היציאה הרישמית היא ביום שישי ב 05:00 בבוקר, אבל רבים מתחילים לפני כן כדי לא להיתקע בשטח בחושך. הסיום? כל אחד בהתאם ליכולת שלו. אם עשיתם את הטעות והתפתיתם להשתתף, נהוג לומר שב- 100 הקמ' הראשונים תעבדו עם הרגליים וב-60 הקמ' האחרונים תעבדו עם הראש.

בגלל המתווה הבעייתי, הרחק ממקום ישוב, צריך לקחת כמויות גדולות של אוכל ומים, חלקי חילוף ותיקון, עזרה ראשונה, פנימית ספייר, פנס, סוללה ספייר ועוד כהנה וכהנה פריטים. מי שמעוניין ברשמ"ץ שיכתוב בתגובות.

אז למה לי צ'ימיצ'ורי? לא ברור. במקרה שלי, בגלל האח נבו. הוא רוכב מדופלם שעם השנים גרר אותי אחריו. בצ'ימי I, רכבנו קבוצה של 6 וסיימנו את המסלול אחרי 13 שעות, בחושך. בצ'ימי II, היינו שלושה יחסית חזקים וסיימנו אחרי 11:15 שעות. את הצ'ימי ה-III עשינו במתווה הצפוני בשרב (עמק הירדן ורמת הגולן) ואותו סיימתי עם מכת חום במיון בבית חולים פורייה. את צ'ימי IV עשיתי עם חבר שלי רונן וההרפתקה הסתיימה בזמן שיא שלילי של יותר מ-13 שעות. בצ'ימי V עשיתי תיקון משמעותי וסיימתי בזמן שיא של 10 שעות. השנה היה זה הצ'ימי מספר 6.

נבו ואני הגענו לבית ספר שדה חצבה בערב יום חמישי בול לתדריך של גדעון מיחידת חילוץ ערבה. גדעון מלווה את הצ'ימיצ'ורי מאז השנה הראשונה, והוא ויחידת החילוץ כבר הצילו רוכבים רבים. את התדריך אני כבר מכיר בעל פה, אבל בטיחות זה מעל הכל אז באנו. חוץ מזה – "מה מצב הדשדש?", ראו בהמשך. זאת גם הזדמנות לאכול את הפסטה במפגש המסורתי בשיתוף עם כולם.

תדריך עם גדעון מיחידת חילוץ ערבה + ארוחת פסטה

את המחנה קבענו בחניון בתוך בי"ס שדה חצבה, ואיתנו היו עוד שלושה רוכבים, אחד מהם הוא הרוכב המפורסם "עינן בלבן" ששפמו המפואר מוכר בכל הארץ. הלכנו לישון בסביבות 22:00 וקמנו ב 03:30. ישנם הרבה דברים להתארגן עליהם, בנוסף לקפה ושתית מים. עשינו טעות ואכלנו קערת דייסה, דבר שרדף אותנו במשך כל היום. משקל האופניים לפני היציאה: 20.2 קג', כולל כל המים והציוד. מתלבטים איזה בגדים לקחת כך שלא נקפא בבוקר וגם לא ניסחב עם מעילים כל היום. רכיבה קצרה לתחנת הדלק, ספירה לאחור, ויציאה לדרך.

סלפי אחרון לפני היציאה
ספירה לאחור ויציאה

הטמ"פ היתה כ 12-13 מעלות, קר אבל נסבל. טסים על הכביש (קליר פאת'), נצמדים לדבוקות שנבנות ומתפרקות, ומגיעים לעלייה.

רכיבה מהירה בבוקר הצונן

בשלב הזה כבר הרגשתי את הבעיה הותיקה שלי בשריר מתחת לברך ימין. אבל רוכבי שטח לא מאמינים בלואד. מטפסים באיטיות מרגיזה, ולאור דמדומי הבוקר עוקפים אותנו חיות רעות, רוכבי הול אוף פיים כאלה.

באמצע המעלה
חוויה אדירה, חופש משכר

מגיעים לאנדרטה של מעלה עקרבים, ומצטלמים כמו הרוב (זאת יש לדעת – רוכבי אופניים לא שונים מנערות באינסטגרם).

האנדרטה של מעלה עקרבים

ממשיכים לטוס בעליות וירידות בכביש, שעכשיו כבר מואר לגמרי, מגיעים למישור ימין במורל גבוה. שם היה די קר, מישהו דיווח אחרי כן בפייסבוק שהיתה טמ"פ של 6 מעלות. מסתכלים על הצפלין, מנידים ראש לאנשי הקמפינגים הקפואים, ושועטים לכיוון החולות הצבעוניים במכתב הגדול. ממשיכים עוד קצת בכביש ומגיעים סוף סוף לירידה לשטח במכתש הגדול.

רוכבים במישור ימין

אנחנו מוציאים אוויר מהגלגלים ונכנסים לשטח ורוכבים יפה מאוד. היום הולך ומתחמם ומזג האוויר נפלא, ללא רוח בכלל. גם הדרכים במצב מצוין יחסית, כמה ימים אחרי שירד גשם ושלוליות בודדות עדיין שרדו. מגיעים למעלה אברהם האיום, ועולים יחד עם כולם ברגל. בעליות ברגל אני בין הטובים בעולם, כך אני מעודד את עצמי בקול רם. שם אנחנו רואים קבוצה מאורגנת של רוכבים עם חולצות סגולות, אנחנו עוברים אותם ואז מגלים שבזמן שעצרנו לסדר משהו או לשתות מים, הם שוב עקפו אותנו. חתול ועכבר כל היום.

אחרי העליה הרצחנית אנו ממשיכים בנסיעה זורמת, חוצים את כביש 204, וממשיכים לזרום. בשלב זה עברנו כבר כ 80 קמ' ואנחנו מתחילים להרגיש את העייפות; אבל הכל בסדר והניסיון מדבר. חוצים את כביש 40, האוהלים האינדיאנים, ואחרי לא הרבה זמן אאוריקה – מצאתי! מגיעים להפסקה בנאת המדבר הלא היא שדה בוקר.

אוכל, קדימה אוכל. "הפיד זון"

מה יש בשדה בוקר? זהו "הפיד זון", נקודת מים ואוכל להמשך הדרך והפסקה מתבקשת. כל שנה תורמים ספונסרים נחמדים אוכל ושתיה כיד המלך, סוכריות, ג'לים, תמרים, משקה איזוטוני ועוד, והכל במתנה ובהתנדבות. והשנה? גם בירות וסרדינים, אשרי המאמין. אני חוטף מכל הבא ליד, שותה קפה, אוכל בננות וסוכריות, ומחזיר קלוריות. ממלאים מים, שירותים (מס' 2). בשל הפינוקים הרבים נשארנו שם כמעט 25 דקות (!). לקראת סיום ההפסקה מגיעות שתי בנות שנראות טוב ורוכבות טוב, בת שלישית נשארה קצת מאחור. כן – יש מעט מאוד בנות, אבל הן שאקליות.

יוצאים סוף סוף לדרך ומתגלגלים לעבר ציר הנפט וגשר מסילת הרכבת. אנחנו רוכבים יחסית מהר אבל עושים המון הפסקות שתיה, ואז עוקפים שוב ושוב את אותם רוכבים. המורל עדיין גבוה והכל בסדר.

גשר הרכבת

עדיין אופטימיים

בסביבות 12:00 הגענו למעבר המים המבוטן של נחל חווה. נבו כל הזמן אוכל וזה שינוי מהמקרה הרגיל שלנו, בדרך כלל זה אני שאוכל כל הזמן. ראינו שם את חברנו הצעיר מקיבוץ חצרים, שרק לפני שבוע סיים את איירונמן ישראל (טבריה) ב 11:00 שעות. הוא מסמיק מבושה ומודה שהוא עדיין עייף מהמירוץ. לא ראינו אותו יותר.

מעבר המים המבוטן בנחל חווה

חוצים את המעבר וחשרת עננים מטאפורית מתקבצת לה – מורדור קרובה. אנחנו בתחליתו של אימתם של הרוכבים – "הדשדש". זהו ערוץ נחל רצוף חלוקים שמקשה מאוד על ההתקדמות.

ומה עושים בדשדש? הולכים

האמת? השנה הוא היה במצב לא רע בכלל. חברים, זהו, הקייטנה הסתיימה, אחרי כ 110 קמ' הגענו למורדור, הלא היא שלוחת צלעון. זהו החלק הקשה והתובעני בכל המסלול, רצוף עליות טכניות תלולות וקשות. נבו בדרך כלל מוביל ואני אחריו. בשלב מסוים העייפות התפשטה בכל הגוף, אבל זה עדיין לא היה סוף העולם, מה שנהיה קריטי הוא החום, שלפי הגארמין של נבו האמיר ל 28 מעלות בין השעות 12:00 ו- 13:00. כדי להימנע מהפיאסקו של הצ'ימיצ'ורי הצפוני, הורדתי עוד את הרגל מהגז ועברתי למצב זחילה בעליות. דיווחתי לנבו והוא הניד בראשו.

שלוחת צלעון. כמעט 4 ליטר מים על האופניים (!)

ממשיכים וזה סיוט. נזכרים כמה הצ'ימיצ'ורי קשה וכמה הדרכים מחורבנות ולא סלחניות. מסביב יהום הסער אבל ראשנו לא ישך – אנחנו עקשנים ו- been there, done that. אני מסביר לנבו שאני  מתבכיין בקול רם כי זה עוזר. הוא מניד בראשו ומזכיר לי לשתות. איזה אח! אני מרגיש שהידיים מתעייפות, ומדי פעם משחרר יד אחת מהכידון, נותן לה לנוח, ואז מחליף בין הידיים. לא סתם הבנות שלי אומרות שאני צריך ללכת לחדר כושר לנפח קצת (לא מסכים, יש לי כבוד עצמי). כנראה זו ההכנה הגרועה השנה וגם ההזדקנות הכללית. אני חושב שאני מתחיל להבין מה עובר על לברון.

אחרי N עליות קשות ו-N+1 ירידות מרסקות איברים (N שואף לאינסוף) מגיעים לקטע מאוד יפה של המסלול, של תחילת הירידות ונחל מרזבה. אני גולש מהר בירידות ונבו משתרך מאחור, מוריד כסא ויורד בצורה לא גברית ולא ראויה.

דוגמא לרוכב טיפש

דוגמא לרוכב חכם

הדרכים מאוד קשות וטכניות ואני שמח ומודה לאלוהי המדבר על כך שאין לנו שום פנצ'ר או תקלה אחרת. זה המקום האחרון שאתם רוצים לבלות בו את הלילה המקפיא. במדרגות הסלע הגדולות אנחנו הולכים כמו כולם, והופה, הגענו לנחל נקרות.

אנחנו זוחלים מזרחה בדשדש של נחל נקרות, האמת, בקצב לא רע יחסית לאחרים. ואז, הדרך המייאשת שלא נגמרת פתאום נגמרת, ומגיעים לפניה צפונה אל ציר המעיינות. למי שמכיר, ציר זה עובר בסמוך להר מסור הידוע לשמצה. מעיינות? פחחח אין פה זכר לטיפת מים אחת. אני מרגיש מאוד עייף, "למה יותר קשה לי משנה שעברה?" האם זה מה שחושב א הורפורד קשישא? כנראה שזה בגלל כושר פחות טוב, ואולי גם השפעת השינה הגרועה. בציר המעיינות אנחנו רוכבים מהר, בזכות הדרך הטובה, אבל אני מתעייף מאוד מהר מבחינת "קרדיו", הדופק עולה מהר מדי, וכל עצירת שתיה עוזרת לי להוריד את הדופק. בכל פעם שאני יורד מהאופניים לוקחות לי כמה שניות להתיישר (אודוניס האסלם?), בגלל הגב הכואב. מה נבו עושה? מניד בראשו ולוקח עוד ג'ל. אי שם בקטע הזה נפלתי את הנפילה המסורתית שלי – אין צ'ימיצ'ורי בלי ליפול לפחות פעם אחת. זה לא משהו רציני, פצעון בקרסול וסימנים כחולים בירך. אומרים תודה וממשיכים.

מרחוק רואים את האנטנה של חצבה וחיוך מריר מסתמן על הפנים. הגענו לכביש בחתיכה אחת. היפ היפ הוריי!

תם ונשלם סיפור המסע. עינן בלבן כבר שם עם שני חבריו. נבו קצת ממהר הביתה. אנחנו מתקלחים, חיבוק מהיר של אהבה בין אחים, והוא יוצא לדרך. אני לא מוותר על ארוחת גורמה עם אוכל ההתאוששות שלי (טונה משימורים וקצת ירקות ופירות), ויאללה יוצאים חזרה. קפה מהיר בתחנת הדלק בדימונה והופלה הביתה. ארוחת ערב צנועה, וקרם תינוקות בטוסיק לקרר את השריפה. בשעה 20:00 אני כבר במיטה, ישן כמו מלך 12 שעות עד למחרת.

למחרת ניקיתי את האופניים ועשיתי סיבוב קטן ליד הבית. התחת כאב וויתרתי על התענוג.

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  1. asaf

    25 דצמ 2022 07:32:10

    וואי, וואי נשמע כמו עינוי קשה. כל הכבוד על הכושר ,הסיבולת והסבילות הגבוהה. אצלי הספורט זה ריצה 3 פעמים בשבוע בקילומטראז' הרבה יותר קטן בין 8 ל-10 ק"מ כל ריצה כרגע.

      1. asaf

        25 דצמ 2022 14:22:11

        אני מיושן עם נעליים אבל כל הזמן אומר לעצמי שצריך לנסות איזה שבועיים – שלושה יחפנות בשביל להרגיש על מה מדובר.. הבעיה שרוב הזמן רץ בשדות ושטחים החקלאיים של עמק הירדן אז יחף מבחינת דברים שיתקעו ברגליים וכאלה פחות תופס

  2. Tom

    25 דצמ 2022 08:14:12

    איזה כיף לדעת שיש עוד מגיבים באתר שרוכבים את השטויות האלה!
    *
    אורך הפוסט קולע לטעמי בדיוק למהות הצ'ימי – ארוך, סיזיפי, בלי רגעי היילייטיס.
    כל אחד נמדד בחוויה האישית וההתגברות על עצמו. או כמו שאומר השותף שלי (לצ'ימי, אפיקים וכו') "אף אחד לא יעשה לך מה שאתה עושה לעצמך".
    משחקי חתול ועכבר זה מדויק. יש מי שעדיף בעליות, יש מי שבמישורים, יש מי שמשתפר בק"מ ה-100+ (יותר נכון דועך קצת פחות).
    *
    כל עולם ה"לא-אירועים" מלא קסם. הצ'ימי הוא היהלום שבכתר האימפריה אך יש רכיבות רבות, ולרוב גם (קצת) יותר פאן ו(קצת) פחות סיזיפיות. ככל שאפשר להתייחס כך ל-100 ק"מ סינגלים.
    *
    כמה שאלות ונושאים אקראיים:
    אחלה אופניים יש לאח שלך. ולך?
    אנא פרט לגבי "עוצרים לשתות". בשביל זה יש בקבוקים במקום נגיש..
    גשר נחל חווה ב-12 זה זמן אחלה ביותר.
    הרבה הרבה ריספקט על אי שיבוש השם של שלוחת צלעון (השיבוש הנפוץ הוא צלמון, למתעניינים). לא הייתי אומר שזה החלק הכי קשה אבסולוטית, אלא בגלל מיקומו – משהו כמו ק"מ 110-130, אחרי לפחות 5-6 שעות רכיבה ובשיא החום. אגב, מי שרכב שם בנונסטופ 700, בטמפ' של 35+ לא ישכח זאת.
    *
    בקיצור – מעולה!

    1. עגל

      25 דצמ 2022 11:07:04

      תודה תום!
      זה אתה מהתגובות לטור דה פראנס, לא?
      אורך הפוסט – צדקת בול! הכל מונוטוני וכך גם הרכיבה, המון מאמצים קטנים וסיזיפיים שמצטברים ליום שלם.
      אני משתתף כמעט כל שנה בצ'ימי ובחברים של גרינברג באיזור להבים. אבל מעולם לא עשיתי בייקפאקינג, נון סטופ HLC, 700 וכל זה. אני חולם על זה אבל לא מוצא זמן (לא מקבל אישור מהאישה). המקסימום שעשיתי היתה רכיבת 4 ימים עם אבא והאחים, היה תענוג.
      רכיבות ארוכות אני עושה כמעט רק לבד, אז הארועים האלה זו הזדמנות לראות קצת אנשים שמבינים, להתחכך בתהילה 🙂
      .
      אופניים – היו לי טרק אקסקליבר שנת 2014 (במשקל שלא נדע) ולפני שנתיים עברתי לרוקי מאונטיין אלמנט c50 (חצי קרבון) שנת 2018. היתרון הגדול שלהם הוא שהם משאית מים – יש מקום ל-3 בקבוקים. ב'צימי לקחתי 3.7 ל' רק על השלדה, ועוד היה לי מקום לעוד 1 ל'. אז הפסקתי לרכב עם תיק על הגב. ב'צימי הזה עצרתי כדי לשתות, לא מיהרנו ולא היה לי כוח לשתות תוך כדי רכיבה. אני עדיין רוכב בלי קליטים . . .
      בשנה שעברה רכבתי הרבה יותר מהר וסיימתי ב 10 שעות; השנה היינו יותר רגועים קצת וגם ההכנה היתה גרועה. הבעיה עם השם צלמון הוא שזה מה שכתוב על השלט בפסגה שם, וזה נכנס לז'רגון.

      1. Tom

        26 דצמ 2022 07:55:04

        אכן כן, אותו התום.
        אולי השנה נכניס קצת דיבורים על סבב הקרוס קאנטרי UCI MTB XCO. אקשן נונסטופ, רוכבים מדהימים – גם גברים וגם נשים, וכו' וכו'.
        .
        הרוב המכריע של רכיבות 4epic וחברותיהן הן לא בייקפאקינג (אגב, תחום שגם אני מפנטז להיכנס אליו. אולי כשהילדים יגדלו קצת). מה שיפה בדברים האלה שככל שאתה יותר סובל במהלכם כך היספור אח"כ יותר טוב
        The worst the experience the better the story
        .
        צודק לגבי צלעון / צלמון
        .
        בלי קליטים???? וגם בלי טייץ… 🙂

        1. עגל

          26 דצמ 2022 11:12:38

          חחח כגודל הסבל כך הסיפור יותר טוב
          אני מת לעשות רכיבות 4epic אבל כל הזמן מתנגש לי משהו (בעיקר דברים שקשורים לאשה וילדים) . . .
          עדיין בלי קליטים, לא מצאתי נעליים במידה שלי (49) אבל זה סתם תירוץ טיפשי

    1. עגל

      25 דצמ 2022 10:51:45

      גיא תודה על המאמץ – עריכה, העלאה וכל מה שמסביב.
      שאלה – רוב התמונות סטילס לא עלו, ראית את זה? הוורדפרס עושה בעיות?

        3. עגל

          25 דצמ 2022 12:48:27

          בדקתי בווינדוס עם אדג', אופרה ופיירפוקס, רק חלק מהתמונות עולה. בלינוקס זה דומה. ביטלתי חוסם פרסומות וזה לא השפיע. בטלפון אף תמונה לא עולה, רק הסרטונים.

      2. IDO

        25 דצמ 2022 13:01:23

        גם אצלי לא רואים תמונות רק סרטונים.
        אחלה עגל. כשעברתי לכפר שלי היה פה שקט עם קצת מאד תיירי שלג. ואז זכינו במענק עשר מליון לשים שבילי אופני שטח על ההרים מסביב. עכשיו אנחנו הבירה של ויקטוריה וכל התושבים החדשים שבאים הנה הם חולי נפש כמוך שכל הזמן התחת כואב להם ועשרת אלפים תיירים באים כל סופשבוע.
        השנה בגלל הגשמים מפולת בוץ לקחה לנו את הכביש גישה לכפר, ואני משתמש באופניים להגיע לעבודה שזה אחלה כשלא יורד גשם. אבל בשבילי, אני צריך כדור צהוב קטן שיזוז, אני כבר ארדוף אחריו עם הרקטה שלי ויעשה בממוצע חמש קילומטר תנועה בשעת משחק.

  6. Dor

    25 דצמ 2022 13:51:27

    סחתיין עגל. אני רוכב להנאתי ומשתעשע הרבה במחשבות לטפס לרמה הבאה ותמיד מוצא תירוצים.. פוסטים כאלה גורמים לתירוצים להחוויר

  7. adyspektor

    25 דצמ 2022 16:13:21

    אומנם אני לא מגיב הרבה, אבל גם אני שייך לקהילת הרוכבים 🙂
    ממש אחלה לקרוא! זה בהחלט אחד האתגרים הגדולים פה בארץ!
    מודה שעדיין לא עשיתי את הצ'ימי, מחפש את הפרטנרים הנכונים.
    אני דווקא בשיגעון מעט שונה – רוכב ס'ס מזה 8 שנים ונהנה מכל רגע! (אחרי 14 שנים על אופניים עם מעביר)
    סחתיין עגל!

    1. עגל

      25 דצמ 2022 16:36:06

      רוכב SS נשמע קצת לא טוב בעברית . . .
      אז אתה משוגע אמיתי. אני לא מעלה בדעתי להתחיל עם זה, מספיק סבלתי עם הזנב הקשיח (האמת היא שפשוט האופניים שלי היו מאוד כבדים). ישנם כמה הזויים שעושים את הצ'ימיצ'ורי עם סינגל ספיד אבל זה נראה לי כמו סיוט אמיתי; צריך להיות רוכב על באמת, ועדיין תלך הרבה ברגל.

  8. shadow

    25 דצמ 2022 17:04:52

    כל הכבוד עגל. כשאהיה מוכן יהיה מעניין לנסות את זה יחף.😉
    .
    רק שאלה מה סוכריות ג'לים משקאות איזוטונים ובירות קשורים לצ'אלנג' כזה? זו חתיכת הרעלה באמצע הדרך

    1. עגל

      25 דצמ 2022 19:37:48

      עם אופני קיבוץ הייתי רוכב יחף, אבל עם האופניים שלי זה קשה (יצא לי כמה פעמים כשירד גשם ולא רציתי שהנעליים תירטבנה).
      הג'לים ומשקה איזוטוני אמורים להחזיר לך חלבונים, מלח וכ"ו. אני לוקח רק תמרים/בוטנים/שזיפים וכאלה, אבל כשמחלקים לי אני לוקח מה שנותנים ואומר תודה. חילקו שם גם בננות, תמרים, קפה ועוד הרבה דברים טובים.
      🙂

      1. shadow

        26 דצמ 2022 13:39:12

        קפה? הג'לים והמשקה אמורים? אוי ואבוי זו תשובה של פיזיקאי?
        נותנים לאנשים רעל שאשכרה יכול להרוג אותם במסע כזה. סהכ הגיוני.🤦🏻‍♂️🤦🏻‍♂️😴😴

  9. NFS

    25 דצמ 2022 17:56:53

    אוי זה נראה קשה.. בגלגול הבא גם הלל יצטרף אליכם. סחתיין עליכם, באמת.
    .
    נראה לי שאבא שלי עשה את זה לפני שנה או שנתיים.. אשלח לו את הפוסט. מי שגרר אותו היה אמנון חביב, שלא צריך אוכל ומים, קסדה, נעליים, בגדים מפונפנים. רק הוא, האופניים והסנדלים.

  10. asaf

    25 דצמ 2022 17:59:47

    יכול להגיד מעולם הריצה שאדו שעשיתי מספר דו ספרתי של חצאי מרתונים בחיי.. למרות שהאחרון היה לפני שנתיים ומשהו.. אף פעם לא השתמשתי בג'לים וסוכריות למיניהן..זה פשוט דוחה בטעם בצורה בלתי נסבלת.

  18. nehemia

    26 דצמ 2022 08:43:44

    מצוין עגל, קורא שקט פה כבר שנים פעם הייתי גם מגיב מידי פעם אבל העניין שלי בNBA ירד לגמרי..למרות זאת נכנס מידי פעם וקורא את המעורבים של מנחם ופוסטים מהסוג הזה.
    מאוד מחובר לרכיבה, מרכיבת BMX בילדות ועד לרכיבה אגרסיבית בשטח לצערי האופניים נגנבו לפני כמעט שנה כשעוד הייתי סטודנט ורכשתי אופני עיר זולות רק כדי להתנייד. נשמע כמו אתגר לא פשוט בכלל אבל מהסוג שזוכרים שנים קדימה.
    ותנסה שנה הבאה לעשות אותו עם קליטים, זה גיים צ'יינג'ר ברכיבות ארוכות.

    1. עגל

      26 דצמ 2022 11:14:45

      אני חושב שאני זוכר אותך מגיב פעם.
      טוב לדעת שיש כאן עוד אנשים שמתחברים לספורטים שונים מנב"א.
      אני יודע לגבי קליטים, חייב להיכנס לזה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט