פלייאוף: מסקנות, קביעות, ודעות: (1) 'הערב של פול'. (2) פייסרס VS ויזרדס/ מנחם לס

Coming up on the 20th anniversary of Pacers guard Reggie Miller choking the Knicks in the 1994 Eastern Conference finals, this seems like a good time to discuss the importance of great shooters in the playoffs. USA TODAY Sports' Adi Joseph ranks the 10 best in the second round.

התמונה הזאת מספרת את כל הסיפור. אבל מה שהוא פעם הראה לניקס, הפעם רג'י מילר מראה את סימן השביקה לקבוצתו בוא לשעבר.

לפייסרס היה הכל:

1. משחק ביתי

2. מצ'אפ שהיא התפללה לו לפני סיום העונה: שתי בהמות ענקיות יריבות בצבע, עובדה שתאפשר להם לחזור למשחקה המסורתי הטוב של "INSIDE-OUTSIDE" בסקטבול.

3. הגעה למשחק כשהם רוכבים על סונמי של מוטיבציה אחרי החזרה הנהדרת לתחייה נגד ההאוקס בסיבוב הראשון.

אבל הם לא תיכננו על ברדלי ביל שיהפוך ממש לנגד עיניהם הרואות לאחד השוטינג גארדס הצעירים הטובים בליגהץ

הם לא תיכננו על טרבור אריזה לקבור שלשות כאילו היה CLONE של ג'יי גיי רודיק, קייל קורבר, וריי אלן בתרכיב כימי מסובך.

הם לא תיכננו על ג'ון וול שיחתוך בהם כסכין חד בחמאת 'תנובה' בשלבי נמסות.

והם גם לא תיכננו על רוי היברט – אחרי חזרה למוטב נגד ההאוקס – ששוב יהפוך לבדיחה.

 

Pat Lovell-USA TODAY Sports

אני? אשמה שלי? מה א-נ-י עשיתי לא טוב?

אפס נקודות. אפס ריבאונדים. לסנטר שלמד "VERTICAL JUMPS" שהיו אמורים לקרוע את הליגה.  חבר קבוצתו לשעבר טרייסי מגריידי ושחקן הויזרדס לשעבר וגילברט ארינה החליטו להשמיע קולם דרך הסושיאל-מדיה כשהם מעליבים את רוי היברט, במיוחד טרייסי מגריידי (המנסה כוחו בבייסבול מקצועי בקבוצת  'שוגר לנד סקיטרס' מליגת ה-A של ה-MLB) שאמר: "הערב לי ולהיברט היה אותו מספר נקודות…".
הם גם לא תיכננו על ברדלי ביל שהופך לנגד עינינו להיות אחד הגארדים הקולעים הצעירים הטובים בליגה, לקבור פגז אחרי פגז ברבע הרביעי כאילו טבעת הסל היא בגודל ההולס-הופס, ולבדו להרוס כל התחלת מומנטום של הפייסרס, והם  לא תיכננו על איש גיל הזהב דרו גודן לדחוף, להתעלל, ולשסע את דייויד ווסט שהיה אמור להיות ה-X-FACTOR בסידרה הזאת. ווסט היה כה מסורבל ומסכן ברבע הרביעי שאת ההתבטאות החזקה ביותר שלו הוא יכול היה להראות רק בפאול טכני נגדו.
אבל הדבר החשוב ביותר שהם לא תיכננו הם שני המספרים הבאים:  53 ו-36, כמו ב-"ריב' לויזרדס" ו-"רוב' לפייסרס". היה עוד מספר שהם לא תיכננו עליו: 17. כמו ב-"אופנסיב ריבאונדס של הויזרדס".
 
אני נודע שפרנק ווגל הוא מאמן טוב, אבל בכל הפיאסקו אמש הוא נראה לי כמו הגאון הזה בן ה-12 שפתאום הובא לכיתה שלנו בטכניון כשהייתי בעתודה האקדמאית, ובין גברים בני 19-30 פתאום הובא תינוק שמוחו אולי היה במקום הנכון, אך הוא עצמו – אישיותו, גופו, פני התחנוק שלו – נראו כל כך 'OUT OF PLACE'.
הפלייאוף היא אופרה אחרת משאר העונה, וווגל – לפחות לי – נראה OUT OF PLACE, ובמידה מסויימת LOST!
Game 1 in Indianapolis -- Wizards 102, Pacers 96: Washington Wizards forward Trevor Ariza takes a shot against Indiana Pacers forward Paul George at Bankers Life Fieldhouse.

טרבור אריזה המצויין

דייויס ווסט אמר בסיום: "הם פשוט לחמו טוב יותר מאיתנו". זה היה יותר מזה: ה-BULLY הגדול – ווסט עצמו – GOT BULLIED, וזה היה מראה שאפילו ללא אוהד כמוני היה קצת קשה לראות. ואל תספרו לי שלפייסרס היו רק שני ימי מנוחה נגד ה-5 של הויזרדס. זה התרוץ הטפשי מכולם. אני גם לא קונה את דברי פרנק ווגל ש-"הפסדנו כי הם קרעו לנו את הסל והצורה מרחוק".
בולשיט!
הויזרדס ניצחו את המשחק תחת הסל. בזמן שמרסין גורטאט עם ההוק השמאלי שלו המכוער ביותר מאז ההוק של לושקטוף הסלטיקי משנות ה-60 המוקדמות, וננה קולעים יחד 27, קוטפים 21 רימונים, ובונים 5 גגות – ואת גודן הזכרתי רק במילים ולא במספרים אז הגיע הזמן – 12 חיצים; 13 קרשים, הפרונט ליין של הפייסרס עומד ומסתכל: טוב, לווסט היה משחק סביר, משהו שניתרל את…דרו גודן (ביג דיל!) עם 15 נק' ו-12 ריב', מה עשו היברט ואיין מהימני נגד גורטאט וננה?  שני המגדלים קלעו ב-י-ח-ד 2 נקודות, חסמו שניים, וקטפו…….. א-פ-ס ריבאונדים, כמו ב-"0". כמו ב-"ZERO".

אפילו רון טחן היה מסיים שם עם ריבאונד אחד, סתם ע"י מקרה. הכדור היה נופך לידיו. אפילו את זה הם לא היו מסוגלים לעשות, TO TAKE A REBOUND BY ACCIDENT!

 

בסיום ווגל אמר: "עלינו להיות יעילים יותר בשני צידי המגרש ולקטוף יותר ריבאונדים!".

 

NO KIDDING!!!

 

ממש מפליא שאפילו הוא יודע.

 

 סם אמיק – אפילו הוא!

אחרי המשחק רוי היברט אחר למראיין כשעיניו לא מיישרות מבט למצלמה: "עלי לעשות ג'וב טוב יותר בתפיסות מקום תחת הסל!".

 

יש לי בקשה יותר חשובה אליך:  קודם תופיע למשחק!

 

היה לו משחק סולידי מאד נגד ההאוקס במשחק ה-7 וחשבתי שהיתה זו ההתחלה.

 

טעיתי.

 

הלוחם האמיתי היחידי הוא לאנס סטפנסון (19 נק' ולוחם כארי). ראיתם את המבט מלא הגועל וסרחון שהוא שלח לעבר פרנק ווגל כשהוא הוציא אותו בשלישי, מבט האומר כאילו "אני הלוחם היחיד שיש לך על הפרקט ואתה מוציא אותי? אתה פוסי קאט ולוזר, ממש כמו הפרונט-ליין שלך!"

 

ווגל הגיב כשנשאל: "כן, ראיתי את המבט שלו. אבל בינתיים אסור לי להעניש על מבטים". באמת תשובה נבונה של מאמן גדול.

 

חבל ההצלה היחיד של הפייסרס הוא שהיה זה רק משחק ראשון. אבל עבורי המשחק הראשון הספיק כדי שאאמין שהויזרדס עוברים את הפייסרס בשלב השני.

*********************

הערב של פול 

כריס פול הוא ציפור שונה מכל האחרים. קחו את לברון ג'יימס: כל משחק שלו הוא כאין "המלך נגד ההסטוריה". או, "ה-LEGACY של לברון". אותו דבר עם כרמלו אנטוני. כל משחק הוא משחק כנראה שעליו להוכיח משהו. שכל העולם כאילו מצפה, "נו, תראה לנו איזה ווינר אתה!".

עם כריס פול משום מה אין את ההרגשה שהוא נושא גורילה במשקל 400 ק"ג על כתפיו. הוא סתם משחק, וקיביני מאט על כולם. הוא לא מנסה להוכיח מאומה, אפילו לא שהוא עלול להביא לקבוצתו את כתר האליפות אחרי שמשך 29 שנה (הוא בן 29 היום!) הוא למעשה לא עשה מאומה בפלייאוף. הוא לא שם על מה שכותבים או לא כותבים עליו. אז הוא לא עבר את השלב הראשון 3 מ-5 פעמים. אז הוא לא עבר אף פעם את השלב השני, אז מה? כולנו זוכרים כיצד הוא לא התחבא בסוויפ נגד הספארס לפני שנתיים בסיבוב השני. אולי גם הוא זוכר, אך שפת גופו משדרת אי-איכפתיות מחלטת לגבי העבר. כאילו שהדבר היחיד המעניין אותו הוא ההווה.

בנצחון 122-105 במשחק החוץ באוקלהומה סיטי  הוא שוב לא הראה כל שפת גוף מיוחדת. סתם שחקן נפלא הקורע את היריב. אבל האמינו לי שבתוכי תוכו הוא יודע שהוא הגיע ל-CROSSROAD חשוב ביותר. הצטלבות דרכים של הקריירה שלו. כשהוא התיישב בסוף הרבע השלישי אחרי המסטרפיס שלו של 32 נקודות ו-10 אסיסטים כשהוא מוכיח לכל העולם שאולי ראסל ווסטברוק הוא הפוינט גארד החדש הטוב מכולם אבל ישנו אחד טוב ממנו, הוותיק והאמין יותר, כריס פול, הוא ידע גם ידע שזוהי ההזדמנות שלו.

לא תמיד ישנה קבוצה במלוא כוחה כשכל הצילינדרים שלה עובדים במלוא הקיטור וללא כל פגע או פציעה, וכוכביה הגדולים ביותר – במקרה זה פול ובלייק – הם במלוא כוחם ואונם. במילים אחרות, קומראד, כריס פול לא מראה זאת אולי בשפת הגוף שלו, אבל הוא יודע גם יודע שאולי הזדמנות כזאת לא תחזור יותר.

הפלייאוף הזה הוא הפלייאוף שעליו לעשות את זה.

ה-'PASS FIRST' פוינט גארד הזה  הציג כמה אלמנטים שמי יודע מתי נראה כאלה שוב:  הוא קבר את כל שמונת השלשות הראשונות שלו. לרגע חשבתי שאני חוזה בקרייג הודג' מהבולס בתחרות השוטאאוט בסיבוב השני של 1991 כשהוא קובר את כל 16 הכדורים הראשונים (סיים עם נדמה לי 27 נק'!). יותר נהניתי כשנתבקש להגיב על 8 השלשות הרצופות  מאשר מהרצף עצמו:

"THAT IS ME, AND THAT IS WHAT I DO!"

מה, לא ידעתם? הוא עושה זאת כל יום שני ורביעי, רק תבקש. הוא קלע 17 ברבע הראשון בו הקליפרס ברחו 39-25, והיה הגורם הראשי למקהלת בוזים של הקהל המקומי לעבר קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק, ושאר חברי הקבוצה.

רק אחד כמו כריס פול יכול לגרום לקהל מקומי שרוף כמו הקהל של הת'אנדר  לשרוק בוז לקבוצתו. שמעתם פעם את הקהל של מכבי שורק בוז לקבוצתו? גם אני לא שמעתי את קהל הת'אנדר לעשות זאת. אבל הרי אמרתי שכריס גרם לאלמנטים שאולי לא נראה שוב, וזה היה אחד מהם.

לפי משחקו היה ברור ששריר ההמסטרינג שהטרידו נגד הגולדן סטייט – החלים, וכל הבלגן עם דונלד סטרלינג הוא מאחוריו – ומאחורי כל שחקני קבוצתו.

הקבוצה כולה היתה רצוצה פיזית ונפשית אחרי הסידרה נגד גולדן סטייט. התכנית היתה נחיתה באוקלהומה-סיטי, מנוחה של שעה ואז סרטים על הת'אנדר, ואימון נגד ההתקפה שלהם. במקום זה, אחרי המנוחה הקצרה וכשהשחקנים מפהקים והכל כואב להם, 'דוק ריברס' אמר: "היי. שיחקנו נגדם מספיק. אתם יודעים עליהם הכל. אף וידיאו לא יוסיף דבר. אני מבטל את סרטי הוידיאו ואת האימון. לכו לחדרים 'AND GET SOME REST'".

כולם עמדו נדהמים.

ואז רצו לחדרים לפני שדוק ישנה את דעתו.

אחרי הנצחון אמר כריס פול: "'דוק' הוא מאמן של שחקנים. הוא היה שם וחווה הכל בעצמו. הוא חושב כמונו ומרגיש כמונו. לכן אנחנו כל כך אוהבים אותו!".

אני ממש רואה את סקוט ברוקס משחרר את שחקניו הרצוצים מ-VIDEO SESSION ואחריו אימון הקשור למה שראו בוידיאו.

 

Game 1 in Oklahoma City -- Clippers 122, Thunder 105: Clippers center DeAndre Jordan dunks the ball in action against the Thunder at Chesapeake Energy Arena.

אולי זה הזמן להסביר אחת ולתמיד את ההבדל בין 'משחק קבוצתי' אירופאי, ל-'משחק קבוצתי' אמריקאי. אמש כריס פול הראה זאת טוב יותר מאשר כל שחקן אחר לפניו. אפילו מייקל ג'ורדן לא הצליח כמו כריס פול להראות זאת. באירופה, המשחק הקבוצתי הוא משחק קבוצתי של תרגילים וארגון מא' ועד ת'. ראיתי מספיק כדי לדעת שמשחק אירופאי קבוצתי הוא כשמו-הוא. משחק קבוצתי אמריקאי הוא:

משחק קבוצתי המשוחק על ידי אינדיבידואלים.

כריס פול הוא "PASS FIRST". מייקל ג'ורדן היה "DO WHAT COMES FIRST". שניהם שחקני קבוצה הטובים בנמצא שהאינדיבידואליזם שלהם חשוב יותר מהמשחק הקבוצתי. שניהם – גם מייקל וגם כריס – יודעים שהקבוצה חשובה וגדולה יותר מהם, אך שניהם גם יודעים שהאינדיבידואליזם שלהם רק מוסיף כוח לקבוצה. ההבדל הוא שמייקל היה מחליט מה טוב יותר לקבוצה באותה שנייה – 'מייקל' או מסירה. פול מחליט 'מסירה או פול'.

ואמש הוא נתן לנו קונצרט שלא נישכח זמן רב של 'פול'.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

    1. חזק! קבוצה בלי מוטיבציה, מרוב שלמדו לשנוא את מיאמי, שכחו לאהוב אחד את השני ולשחק בשביל הקבוצה. אפס ריבאונד לשחקן פנים = אפס מוטיבציה.

      1. ברור לגמרי שמשהו השתבש אצל היברט. זו שביתה איטלקית. אף אחד לא ישכנע אותי אחרת. יש שם דם רע מאד שדופק קבוצה מצויינת וחבל על לארי

        1. שביתה איטלקית? כנראה לא ראית אף משחק בפלייאוף …..
          היברט לוקח יותר מידי ללב , בטח לא שביתה איטלקית. אין לך שום מושג

        2. רזי, לפעמים כשאתה מרגיש רע אתה משחק רע. לא בכוונה להזיק, אלא בגלל שאתה משחק איך שאתה מרגיש.
          בגלל זה קבוצות פונות לאנשי מקצוע שיסדרו לשחקנים את הראש.
          אצל היברט משום מה זה לא הסתדר.

        3. אני מסכים שקיים סיכוי שהיברט עושה שביתה איטלקית. הירידה ביכולת היא גדולה מידי, לא יתכן שלא יתרום בצד ההגנתי ובריבאונד.

  1. אני חושב עדיין שאינדיאנה יכולה לנצח את זה.
    מביני והילברט לא פוגעים תן לקופלנד. ההתקפה תקועה תכניס את ווטסון.
    ווגל לדעתי מנהל משחק איום והמצב של אינדיאנה רק על הראש שלו. עם כל הכבוד להיברא הוא רק עשירית.

    1. היברט הוא לא בורג מרכזי, אלא יתד. אין לו תחליף הולם בסגל הזה של אינדיאנה.
      אולי מהינמי וסקולה יחד מצטרפים למה שהוא נתן בשיא.
      כדי להסתדר בלעדיו צריך שינוי יותר עמוק מלהגיד למהינמי עכשיו אתה היברט.
      אם כבר תגיד את זה לקופלנד. ממנו ייצא אותו שומדבר ולא משנה מה תגיד לו. תקריא לו פרקי תהילים או תן לו תדריך למשחק מבחינתו אין הבדל

  2. הוויזארד פשוט נהדרים, מעבר לבושות של אינדי, וושינגטון קבוצה מצויינת. חמישיה ממש טובה שהעלתה הילוך בפלייאוף, וגם למחליפים שלהם יש מה להציע. מילר וגודין ובוקר ווובסטר – שחקנים שמסוגלים לתת דקות חשובות ותוצרת.

  3. ווישינגטון זה לא אטלנטה, הם קבוצה הרבה יותר עמוקה וטובה מהם. בכושר הנוכחי של הקו האחורי המוכשר שלהם + טרבור אריזה אינדיאנה לא יכולים לעצור אותם לדעתי. אני חושב שזה יגמר יותר מהר ממה שחשבתי.

  4. תגיד לי, אלעד רבין, אתה עדיין לא מבין שהפכת לדבר הפתטי ביותר באתר? איש לא מגיב אפילו לך יותר, אבל החלטתי להגיב להציע לך להיעלם בשקט כי הדבר העצוב ביותר הוא שאדם שהפך לבדיחה לא מבין ולא יודע זאת

  5. ווגל עשה עבודה מחורבנת במיוחד.
    המחליפים החזירו אותו למשחק – החזיר את היברט והרס את המומנטום.
    טרנר היה טוב – ייבש אותו עד לסיום.
    אף אחד לא קולע? קופלנד מתייבש עם הספסל.
    סקולה זורק בלי סוף מחצי מרחק, זריקה שהוא לא מכניס באחוזים טובים, במקום לשחק על היתרונות שלו מתחת לסל.
    תזמון חילופים ממש גרוע.
    פשוט קבוצה לא מאומנת היטב.

    היברט ביזיון אדיר בסגירה בצבע ובריבאונד.
    אבל אי אפשר לבוא אליו בטענות לזה שהוא לא קולע.
    בכלל לא משתפים אותו במשחק.
    אין שום הכנסות כדור ותרגילים עליו.
    הפעם היחידה בפלייאוף שראיתי את אינדי משחקים עליו זה היה במשחק השביעי מול אטלנטה, ואז הוא דווקא קלע יופי.

  6. לא יודע מה איתכם, אבל מהיום הראשון שראיתי את כריס פול בפלייאוף, נותן עוד הצגה, כולל פירוק של קבוצתי האהובה דאלאס, הבנתי שחזיתי בהתגלות. יש המון רכזים טובים בליגה. אפשר להתווכח מי הכי טוב. בזמנו היה ויכוח אם דרון ויליאמס או פול הכי טובים ותמיד חשבתי שפול יותר טוב והיום זה גם ברור. אבל הויכוח הזה מפספס את העיקר. המשחק של כריס פול הוא שירה. האחרים הם פשוט שמחקים טוב

  7. ווגל פשוט לא לומד מהטעויות של עצמו. משתמש בפתרונות של אתמול בבשביל ההיום ובאילו של היום הוא ישתמש מחר שהם כבר יהיו פגי תוקף.
    היברט? גורטאט מוסר ד״ש. בשבילו זה ג׳וי היברט

  8. אינדיאנה והיברט הפכו לשק החבטות של הופס ובצדק !
    בכל זאת את הסדרה אם ייקחו בסופו של דבר.
    סחטיין לוויזרדס הקבוצה המפתיעה של העונה.

  9. אני הולך לכתוב פה משהו שהוא גבולי במושגי פוליטקלי קורקט, אבל לדעתי יש איזשהו קו מחבר בין הפיטורים של מרק ג'קסון, הפיטורים הבלתי נמנעים של ווגל והסיפור ההזוי של דונלד סטרלינג.

    משהו לא טוב מתבשל מתחת לפני השטח…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט